fbpx
השבתה ושביתה

עולם העבודה |

ינואר 17, 2021

למדריך

Protest People with big placard and megaphones on demonstration. Crowd protesting people composition on the city park background

תוכן עניינים

  1. מבוא »
  2. הגדרת שביתה »
  3. שביתה פוליטית »
  4. השבתה »
  5. שביתה וההשבתה – כחלק מהמשפט הקיבוצי »
  6. סמכות ההכרזה על השביתה »
  7. חובת מתן הודעה מראש על שביתה »
  8. מתי השביתה תוכר כלגיטימית »
  9. השבתת מגן »
  10. שביתה בלתי מוגנת »
  11. מותר והאסור בשביתה »
  12. תוצאותיה המשפטיות של השביתה בהיבט של היחסים בין העובד לבין המעסיק »
  13. צווי מניעה נגד שביתה »
  14. ההתייחסות החקיקה לשביתה לעניין פטור, הארכת מועדים וזכאות להחזר »
  15. התייחסות הוראות החוק לשביתה »
  16. סיכום »
  17. מראה מקום »

א. מבוא

1. זכות השביתה אינה כתובה במפורש במעשה חקיקה, היא עולה מאמנת העבודה הבין-לאומית בעניין חופש ההתאגדות והזכות למו”מ קיבוצי, שאושרה על-ידי ישראל, וכן היא משתמעת מההוראות שבחוקי העבודה השונים.

האמור נפסק בעניין החברה לכבלים ולחוטי חשמל בישראל1.

כך, נפסק בעניין הבנק המזרחי2 כי חופש השביתה אינו מעוגן בחוק, וכי הוא נמנה עם החירויות המוכרות בדין הבינלאומי.

בישראל, כבמדינות רבות אחרות, עולות הזכויות האמורות מעצם מהותם של יחסי העבודה הקיבוציים, מההכרה בחופש ההתאגדות ובמשא-ומתן הקיבוצי3.

כך גם נפסק, כי מעמדה החוקתי של חירות השביתה נובע מחופש ההתאגדות, שאף הוא זכות יסוד במשפט הישראלי – זכות יסוד בעלת מעמד חוקתי שווה לזכויות חוקתיות אחרות4.

2. חופש השביתה והזכות לשבות הינן זכויות יסוד, ומשום כך הן שרירות וקיימות בכל היקפן כל עוד לא הוגבלו על-פי חוק.

האמור נפסק בעניין רשות שדות התעופה5. כן נפסק, כי לזכות השביתה מעמד בכורה משפטי של זכות יסוד, אשר בעטיו מותנית כל הגבלה שלה בביצועה של פעולה משפטית קודמת בעלת אופי חקיקתי מוגדר.

3. השביתה במהותה שייכת לא לתחום ה”זכויות” אלא לתחום ה”חירויות”, שנתונות לסייגים מחייבים.

האמור נפסק בעניין קצא”א6.

הסייגים המחייבים הם משלושה סוגים: א. סייגים שבחוק; ב. סייגים הנובעים מתניה מפורשת או מתניה מכללא בהסכם קיבוצי; ג. סייגים כתוצאה מאיזון בין חירות השביתה לבין זכויות אחרות, בין זכויות יסוד ובין זכויות מסוג אחר. בשלושת סוגי הסייגים, סמכות האכיפה היא בידי בית-הדין לעבודה, והיא נעשית על פי הפעלת שיקול דעתו של בית-הדין7.

4. חירות השביתה מעוגנת היטב במשפט הישראלי.

האמור נפסק בעניין מקורות8.

5. לעתים טובת הציבור מחייבת הטלת הגבלות על חירות השביתה במסגרת האיזון בין זכויות יסוד מחד גיסא לבין חירות השביתה מאידך גיסא.

האמור נפסק בעניין בנק דיסקונט9.

5. במסגרת האיזונים עם משקלן של זכויות יסוד אחרות יש לקחת בחשבון גם את הנזק העלול להיגרם למעסיק.

האמור נפסק בעניין כור10.

6. שביתה מותרת בנוגע לנושאים שניתן לנהל לגביהם משא ומתן קיבוצי, וזאת בכפוף לסייגים שבחוק ולסייגים חוזיים

האמור נפסק בעניין עובדי מינהל ומשק בבתי החולים הממשלתיים11.

7. זכות ההתארגנות הינה זכות חוקתית והתערבות המדינה בעת שביתה יכול שתהיה התערבות בלתי מידתית בחופש ההתארגנות.

ראו לעניין זה בעניין ההסתדרות הכללית-משרד התחבורה12.

ב. הגדרת שביתה

1. בחקיקה בישראל אין הגדרה עקרונית לביטוי “שביתה” וביטוי זה עשוי לקבל בחוקים השונים ובהסכמים משמעות שונה על פי הקשר הדברים בו מופיע הביטוי.

האמור נפסק בבג”ץ שירותי תחבורה ציבוריים באר שבע13.

את הסיבה להימנעות המחוקק מלהגדיר את המונח שביתה תמצא בשניים: ראשית, יש בעצם הגדרת שביתה בדרך חקיקה – התערבות בתחום יחסי עבודה, והרי מחוקקים מבקשים להימנע מכך; שנית, כל הגדרה היתה מביאה לנוקשות המונעת מתן ביטוי לצרכים ולמצבים משתנים במערכת יחסי העבודה14.

2. בפסיקה מקובלת הגדרה רחבה לפיה שביתה היא כל פעולת לחץ מתואמת הננקטת על ידי קבוצת עובדים במסגרת המאבק המקצועי של העובדים עם המעסיק לשם השגת דרישות בקשר לתנאי עבודתם או בקשר לדרישות של עובדים אחרים שהוצגו למעסיקם.

האמור נפסק בעניין חטיב15.

כן נפסק בעניין שביט16 כי שובת הוא אדם, אשר בלי שניתק את קשר העבודה שלו עם מעסיקו, מפסיק בצוותא חדא עם עובדים אחרים את עבודתו, כדי להשיג את דרישותיו ממעסיקו או כדי לעזור לעובדים אחרים להשיג את דרישותיהם ממעסיקם.

3. במשמעות הרחבה יותר – שביתה היא סירוב קיבוצי מתואם לבצע עבודה. סירוב זה בא ליתן ביטוי לכוונת העובדים להעמיד עצמם, זמנית, מחוץ לחוזה, במטרה להבטיח שדרישותיהם תקוימנה.

האמור נפסק בעניין גינסטלר17.

בעניין מרכז השלטון המקומי-ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים18 נפסק כי זכות השביתה נתונה לארגון העובדים כאמצעי להשגת דרישותיו במשא ומתן.

4. מאבק שאינו קשור לתנאי עבודה, לענייני עבודה או ליחסי עבודה, לא יחשב “מאבק מקצועי”, וההוראות המיוחדות של משפט העבודה הקיבוצי לא יחול עליו.

האמור נפסק בעניין הסתדרות האחים והאחיות19.

5. השם בו יכנו הצדדים, או צד אחד ליחסי העבודה, פעולה מסויימת אינו מעלה ואינו מוריד. הקובע הוא המהות.

האמור נפסק בעניין תדיראן20. כן נפסק כי באותו המקרה לא ל”חופשה” כיוונו העובדים, בהנחייתו של הוועד, עת נעדרו מן העבודה בימים שבהם מדובר.

6. הגדרה סטטוטורית קיימת רק ביחס ל”שירות ציבורי” בחוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי”ז – 1957, ובה גם מוגדרת מהי שביתה לעניין הקבוע בפרק רביעי בחוק.

  • חוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי”ז – 1957

  • 37.א. הגדרות
  • (א)  הפסקת עבודה מאורגנת, מלאה או חלקית, של קבוצת עובדים, לרבות שביתת האטה והפרעה מאורגנת אחרת של מהלך העבודה התקין;
  • (ב)  סירוב מאורגן של קבוצת עובדים לעבוד שעות נוספות, אם החובה לעבוד שעות נוספות נקבעה בהסכם קיבוצי ועבודה כאמור מותרת לפי חוק שעות עבודה ומנוחה,
    תשי”א-1951, והסירוב ננקט כצעד בסכסוך עבודה.

7. “מהלך העבודה התקין” לעניין חוק יישוב סכסוכי עבודה הוא זה שהוסכם עליו ולו גם זמנית.

האמור נפסק בעניין נמל אשדוד21.

סירוב מאורגן לעבוד על-פי סידור עבודה שנקבע כדין, שאינו חורג ממגבלות חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי”א – 1951 ומההסכמים וההסדרים קיבוציים החלים, מהווה “שביתה” ועת מדובר בשירות הציבורי עסקינן ­בשביתה בלתי-מוגנת22.

8. יש ליתן לדיבור שביתה בהקשר של חוק ישוב סכסוכי עבודה את המשמעות הרחבה ביותר, הווה אומר: שביתה – גם שביתה חלקית, שביתת האטה, שביתת שעות נוספות, שביתה חוזרת ועוד

האמור נפסק בעניין עיתון “הארץ”23.

ג. שביתה פוליטית

1. במציאות הקיימת בישראל יש מקום להבחנה בין שלוש שביתות: 1. שביתה כלכלית, שעניינה שביתה המכוונת דרך כלל כנגד המעסיק המבקש לפגוע בזכויות העובדים או המסרב לשפר את תנאי עבודתם, אפשר ששביתה זו תהיה מכוונת גם כנגד ריבון הפועל כמעסיק או כאשר הוא מתערב לשינוי סדרים ביחסי עבודה; 2. שביתה פוליטית טהורה המכוונת כנגד הריבון לא במעמדו כמעסיק, אלא כמי שמופקד על קביעת מדיניות כלכלית כוללת שאינה מקובלת על ציבור עובדים בהיותם סבורים כי מדיניות כזו תצר צעדיהם ותפגע ביכולתם להתמודד על קביעת זכויותיהם כעובדים. 3. שביתה מעין-פוליטית הנמצאת בתווך שבין הקצוות האמורים.

האמור נפסק בבג”ץ היועמ”ש לממשלה – בית הדין הארצי לעבודה24. כן נפסק שם כי השביתה הכלכלית הינה בגדר שביתה לגיטימית, השביתה הפוליטית הטהורה אינה לגיטימית בהיותה מכוונת כנגד הריבון כמי שמופקד על קביעת מדיניות כלכלית כוללת שאינה מקובלת על ציבור עובדים, בהיותה מבקשת לערער את סמכותו לקבעו מדיניות כלכלית בראייה רחבה של טובת הציבור, והשביתה ה”מעין פוליטית”, תזכה את העובדים בזכות לשבות שביתת מחאה קצרה.

כך, אף נפסק בעניין חברת הרכבת25, כי יש להבחין בין שביתה פוליטית אסורה, שביתה כלכלית מותרת ושביתה דו-תכליתית מעין פוליטית. סיווג עילת השביתה ייעשה לפי “מבחן המטרה העיקרית” במסגרתו תיבחן המטרה הדומיננטית של השביתה, האם כלכלית היא או פוליטית. כאשר יצביע המבחן המוצע ויעיד כי אכן קיימת השפעה ישירה על זכויות העובדים, גם אם שובתים הם כנגד הריבון, תוכתר השביתה כ’שביתה מעין פוליטית’, שתזכה את העובדים בזכות לשבות שביתת מחאה קצרה בלבד.

2. שביתה פוליטית במהותה ובמטרתה כלל אינה ‘שביתה’ במשמעות המקובלת במשפט העבודה, ולו גם במשמעות הרחבה ביותר, משום שאין בה “דבר השייך לתחום העבודה.

האמור נפסק בעניין נביל חטיב26. כן נפסק, כי שביתה פוליטית על פי המשפט, הינה  פעולה שמטרתה לכפות על המחוקק לבטל חוק או לכפות על הרשות המבצעת להימנע מיישום חוק, דבר שאין לו כלום עם תחום העבודה.

3. שביתה מעין פוליטית הינה הפגנת מחאה היכולה למצוא ביטוי בשביתה הפגנתית קצרת מועד. שביתה מתמשכת החורגת משמעותית בהיקפה וביעדיה משביתה מעין-פוליטית הינה “שביתה פוליטית” ובהיותה כזו היא בלתי לגיטימית ובלתי מוגנת.

האמור נפסק בבג”ץ היועמ”ש לממשלה – בית הדין הארצי לעבודה27.

כך, נפסק בעניין לשכות המסחר28 כי שביתה שמשמשות בה מטרות פוליטיות וכלכליות בצוותא-חדא הינה בגדר שביתה מעין פוליטית. באותו עניין ניתנה לארגון העובדים הזדמנות להביע מחאה בשביתה שמשכה לא יעלה על ארבע שעות.

4. זכות השביתה כנגד החלטה של הרגולטור מותנית בכך שלהחלטה השלכות על זכויות העובדים, ואין די בהשפעה שולית או בהשפעה שסיכוייה להתרחש מזעריים. אמנם, אין צורך להוכיח השלכות ברורות, ודאיות ומידיות, אך יש להוכיח כי קיימת אפשרות סבירה שלהחלטה תהיינה השלכות על זכויותיהם וביטחונם התעסוקתי של העובדים.

האמור נפסק בעניין בזק29.

5. מאבק על צמצום היקף מיקור חוץ והעסקה באמצעות קבלני שירותים וחוזים אישיים הוא בבחינת מאבק על תנאי עבודה. מדובר בעילת שביתה לגיטימית ומעורבת: כלכלית ומעין פוליטית.

האמור נפסק בעניין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים30.

6. שביתה אשר היא גם כלכלית וגם כוללת היבטים מעין פוליטיים הינה שביתה מעורבת, המוגבלת יותר על פי טיבה.

האמור נפסק בעניין ארגון המורים בבתי הספר העל-יסודיים31.

ד. הגדרת השבתה

1. אין במשפט החקוק הישראלי הוראה המקנה למעסיק זכות להשבית עובדים, כשם שאין הוראה מקבילה לעניין שביתה.

האמור נפסק בעניין אלקו32.

2. השבתה הינה מניעת עבודה מקבוצת עובדים על ידי מעסיק או קבוצת מעסיקים, כצעד מתוכנן, תוך שלילת שכר, על מנת להשיג על ידי כך מטרות בתחום תנאי עבודה ויחסי עבודה.

האמור נפסק בעניין מישה אבישר33.

3. השבתה יכול שתהיה השבתת מגן, באמצעותה באים להדוף את התקפת הצד שכנגד ויכול שתהיה השבתה התקפית.

האמור נפסק בעניין אלקו34. כן נפסק, כי בהשבתת מגן פועלים לא רק כאשר משביתים את העובדים השובתים, אלא גם כאשר בשביתה חלקית מושבתים גם העובדים המוכנים לעבוד.

ה. השביתה וההשבתה – כחלק מהמשפט הקיבוצי

1. לא יראו השתתפות בשביתה כהפרת “חובה אישית”, השביתה הינה חלק מהמשפט הקיבוצי.

ראו סעיף 19 לחוק הסכמים קיבוציים.

2. השביתה היא הליך שנעשה באופן קיבוצי בלבד והיא אינה מקנה לכל עובד בודד את הזכות להפר את התחייבויותיו.

ראו בעניין שאול עוקיש35 וכן בג”ץ אחמד קואס36.

3. השביתה וחוזה העבודה האינדיבידואלי פועלים במישורים שונים של משפט העבודה: זאת – במישור הקיבוצי וזה – במישור האינדיבידואלי.

כך נפסק בעניין קצא”א37.

4. מאבק המקצועי, גם כשהוא מגיע לשיאו בשביתה, זוהי תכליתו, ולעולם אינו מכוון לשים קץ לקשר העבודה של השובתים.

האמור נפסק בבג”ץ אלקו38.

ו. סמכות ההכרזה על השביתה

1. זכות ארגון עובדים להכריז על שביתה, כמו גם כל נושא הזכות לשבות ולהשבית, טעונים הסדר יסודי בדרך של חקיקה.

האמור נפסק בעניין בית ספר ליאור בק בע”מ39.

2. די בכך שיהיה מדובר בארגון העובדים המייצג את רוב העובדים שהסכסוך נוגע להם כדי שייחשב כ”צד לסכסוך” לעניין סעיף 5א לחוק יישוב סכסוכי עבודה.

האמור נפסק בעניין הצופה40.

3. בסכסוך בין מעסיק ועובדיו או חלקם, ולא רק בסכסוך בין מעסיק וארגון עובדים, המעסיק וארגון העובדים המייצג את רוב העובדים שהסכסוך נוגע להם, הם הצדדים לסכסוך. רק באין ארגון עובדים כאמור, תבוא הנציגות שנבחרה – ועד עובדים או כל נציגות בדומה.

האמור נפסק בעניין משה שיטרית41. אף בעניין קצא”א42 נפסק, כי במסגרת יחסי העבודה הקיבוציים – לא ועד העובדים הוא המוסמך להכריז על שביתה, ולכן – לא רק שאין הוא חייב במתן הודעה לפי סעיף 5א לחוק יישוב סכסוכי עבודה, אלא שאין הוא גם רשאי לתיתה.

4. כאשר ההסתדרות היא צד להסכם הקיבוצי, האורגן המוסמך בחוקת ההסתדרות הוא זה שמוסמך להכריז על שביתה.

האמור נפסק בעניין מרכז השלטון המקומי43.

5. בחוק לא קיימת הגדרה של המונחים “ארגון עובדים” ו”ארגון מעסיקים”.

האמור נפסק בעניין הסתדרות האחים והאחיות44.

6. כל עוד מדובר בארגון יציג אין בידו של עובד בודד או קבוצת עובדים לשחרר עצמם מהנחיית הארגון היציג ובתוך כך לנקוט בדרך של שביתה עצמאית, שאינה עומדת בדרישות הדין באשר לשביתה מוגנת.  

האמור נפסק בעניין רשות שדות התעופה45.

7. מעמד של “אישיות משפטית” או “רישום” אינם תנאי הכרחי לכשירות להיות צד להסכם קיבוצי, בין כארגון עובדים ובין כארגון מעסיקים 

האמור נפסק בעניין הטכניון46.

8. המכשיר העיקרי של ארגון העובדים, במאבקו לקידום האינטרסים של העובדים, היא הפעילות הקיבוצית. במקרה של סכסוך בין העובדים לבין המעסיק, יכול ארגון העובדים להפעיל את הכוח הקיבוצי שלו בדרך של עיצומים נגד המעסיק, ובעיקר בדרך של שביתה.

האמור נפסק בבג”ץ הסתדרות העובדים הכללית החדשה-בית הדין הארצי לעבודה47.

9. ארגון עובדים רשאי להכריז על סכסוך עבודה ועל שביתה במסגרת מאמציו לדאוג לתנאיהם של הגמלאים.

האמור נפסק בעניין ארגון הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטת בר-אילן48.

ז. חובת מתן הודעה מראש על שביתה

1.  צד לסכסוך עבודה חייב למסור הודעה לצד השני ולממונה הראשי על כל שביתה או השבתה, לפי העניין, חמישה עשר יום לפחות לפני תחילתן.

ראו סעיף 5א לחוק יישוב סכסוכי עבודה, התשי”ז-1957

2. החובה ליתן הודעה מראש כמפורט בסעיף 5א היא לכל שביתה, גם שביתה חלקית, שביתת האטה, שביתת שעות נוספות, שביתה חוזרת, ועוד.

האמור נפסק בעניין עתון “הארץ”49.

3. ההבחנה בין סכסוך כלכלי לסכסוך משפטי אינה רלוונטית לעניין חובת מתן ההודעה על פי סעיף 5א לחוק יישוב סכסוכי עבודה.

לשונו ומטרתו של סעיף 5א לחוק, המתייחס ל”כל” שביתה או השבתה להבדיל מסכסוך עבודה, נועד לכלול את כל סוגי השביתות או ההשבתות, בין אם הרקע להן הוא “כלכלי” ובין אם הוא “משפטי”50.

4. השאלה, אם נמסרה הודעה על שביתה, היא תמיד שאלה שבעובדה, היינו, אם השביתה שעליה נמסרה ההודעה הסתיימה והעומד לדיון הוא שביתה חדשה, או שמא השביתה שעליה נמסרה הודעה עדיין נמשכת, לפי אופיה ומהותה.

האמור נפסק בעניין עתון “הארץ”49.

5. מטרת מתן ההודעה המוקדמת כקבוע בסעיף 5א לחוק יישוב סכסוכי עבודה היא מתן תקופת צינון על-מנת לנסות ולהקדים הידברות בין הצדדים לשביתה או להשבתה.

מסירת הודעה במועד סמוך לשביתה, תוך הבהרת נושא השביתה, מאפשרת לממונה על יחסי העבודה לתווך בין הצדדים, ליישב את הסכסוך ללא נקיטת אמצעים שיש בהם עלות כבדה למעסיק ולמשק המדינה51. אסור לצד לשבות במהלך תקופת הצינון, שכן יש בכך לא רק חוסר תוך לב אלא יש בכך כדי לערער את שלטון החוק52.

מטרת ההודעה על סכסוך העבודה הינה מתן אזהרה והזדמנות תיווך – מתן אפשרות לצד השני לסכסוך להיערך לסכסוך הצפוי ולאפשר הפעלת המנגנונים השונים ליישוב הסכסוך50.

כידוע, עקרון יסוד ביחסי העבודה הוא מיצוי מהלכי ההידברות עובר למימוש זכות השביתה, ושביתה אינה תכלית בפני עצמה53.

6. בקבעו את חובת מתן ההודעה שבסעיף 5א ביקש המחוקק לאזן בין הזכות למאבק לגיטימי של עובדים לבין הצורך להקטין את הנזק למעסיק ככל האפשר.

ראו בעניין כור54. כן ראו בבג”ץ שירותי תחבורה ציבוריים55 שם נפסק כי מטרת ההודעה היא שהמעסיק יוכל לכלכל את צעדיו ולהקטין את נזק השביתה.

7. שביתה במהלך תקופת הצינון עשויה, במקרים המתאימים, להכשיר מתן צו נגד ארגון העובדים, המונע את המשך השביתה, אך אין בה כדי להכשיר פעולות של המעסיק המכוונות לשבירת ההתארגנות, או פעולות כנגד העובדים באופן אישי.

האמור נפסק בעניין הורן את ליבוביץ56. כן נפסק, כי שביתה במהלך תקופת הצינון עשויה, במקרים המתאימים, להכשיר מתן צו נגד ארגון העובדים המונע את המשך השביתה, אך אין בה כדי להכשיר פעולות של המעסיק המכוונות לשבירת ההתארגנות, או פעולות כנגד העובדים באופן אישי. כן נפסק, כי ראוי להקפיד על סימטריה בין חובות ההתנהגות המוטלות על הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים. אין לצפות מארגון עובדים להמתין עד סוף תקופת הצינון בטרם יחל לשבות, כאשר המעסיקה מצידה אינה מכבדת את הוראות החוק.

8. אין לראות בעובדה, שההודעה על שביתה לא נוסחה על-פי הטופס שנקבע לכך בתקנות ולא נמסרה על גבי טופס כאמור, כדי לפגוע בתקפותה.

האמור נפסק בעניין כלל המצילים בעירית תל אביב57.

9. “שביתה” ללא מסירת הודעה או פריצת שביתה בטרם חלוף המועד שניתן בהודעה, עדין תחשב כ”שביתה”, אך בלתי חוקית, ויש בכך כדי להוות עילה למתן צו מניעה על ידי בית הדין.

האמור נפסק בעניין אלקו58. כך נפסק שם כי “שביתה” אינה חדלה להיות “שביתה”, רק משום שלא נמסרה עליה הודעה על-פי סעיף 5א לחוק, אלא שאז היא אינה “חוקית”, ועל-כן בהתחשב במכלול הנסיבות, נתון לבית-הדין הכוח ליתן צו מניעה59.

כן ראו בעניין ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים60. שם נתן בית הדין צו מניעה נוכח העובדה כי אין בהודעות הסכסוך, כפי שפורטו בתגובת ארגון המורים, כדי לבסס עילה כדין לעיצומים.

עם זאת, כפי שנפסק בעניין לשכת המסחר61, גם אם נפל פגם בהכרזה אין בכך להביא בהכרח למניעה השביתה, שכן השלכות פגם זה או אחר בהליכי השביתה על שאלת מניעתה מסורות לשיקול דעתו של בית הדין.

10. יש לבחון כי העניין שבסכסוך הנזכר בהודעה על שביתה או השבתה ממלא אחר שתי בחינות עיקריות: האחת, מבחינת המהות – האם הנושא הוא בגדר סכסוך עבודה במובניו השונים; השניה, מבחינת הצורה – האם נתמלאו התנאים היסודיים החיונים לגבי פירוט העניין שבסכסוך, והבהרתו לצד השני, בצורה שתושג המטרה החקיקתית של מתן ההודעה.

האמור נפסק בעניין תרכובות ברום50.

11. הכלל הוא כי הודעה על שביתה או השבתה צריכה להיות ברורה ומפורטת.

בעניין חברת תרכובות ברום50 נפסק, כי בית-הדין מודע לכך שלאור המיוחד ביחסי העבודה הקיבוציים, צד לסכסוך עבודה בוחר או נאלץ לעיתים להזדקק לניסוחים כלליים או מעורפלים של העניין או העניינים שבסכסוך. צעד כזה לכשעצמו אינו מביא בכל מקרה לשלילת תוקפה של ההודעה. כן נפסק שם,  כי פירוט העניין שבסכסוך, הנדרש בהודעה על השביתה, אינו נעשה כדי לצאת ידי חובה, אלא כדי לתת הזדמנות אמיתית לצד השני ולממונה הראשי על יחסי העבודה, לפעול ליישוב הסכסוך, ועל-כן הדרישה שבסעיף 5א לחוק חייבת להתמלא על כל תגיה ודקדוקיה.

כך נפסק בעניין חברת נמל חיפה62 כי מן הראוי שבהודעה על סכסוך יינתן פירוט קונקרטי לעילה, דהיינו יש להצביע על פעולות קונקרטיות של המעסיק שבהן, על פי הנטען, הוא הפר את חובת תום הלב (או חובות אחרות) המוטלות עליו במסגרת יחסי העבודה הקיבוציים. ניסוח סתמי ומעורפל של ההודעה על סכסוך עבודה חוטא לתכליתה של ההודעה – הצגת הנושאים שבמחלוקת על מנת שניתן יהיה לנהל מו”מ בנוגע לנושאים אלה בפרק הזמן שבין ההודעה לבין נקיטת אמצעים ארגוניים.

12. אין זה ברור אם כל אסיפה שמקיימים עובדים בשעות העבודה ולו גם כלחץ על המעסיק, היא בגדר “שביתה” לעניין החובה למסור הודעה מראש לממונה הראשי על יחסי עבודה, או שמא מעצם מהותה של אותה פעולה עולה, שאין אפשרות למסור עליה הודעה של חמישה-עשר יום לפני תחילת האסיפה.

האמור נפסק בעניין שירותי תחבורה ציבוריים63. כן נפסק כי יכול ופעולה מסוימת תהא שביתה לעניין דבר חקיקה אחד ובהקשר מסוים, ולא תהיה שביתה לעניין אחר.

13. אי מתן הודעה פורמלית כמתחייב על פי חוק פוגעת בחובה של פעולה בתום הלב.

האמור נפסק בעניין מפעלי ים המלח64.

14. הנפקות של אי מסירת הודעה כחוק קיימת הן בשביתה והן בהשבתת מגן.

האמור נפסק בעניין מפעלי ים המלח65. כך, נפסק כי  כל עוד החוק הינו כפי שהינו, אין בית-המשפט רשאי להתייחס לשביתה ולהשבתה איפה ואיפה.

15. אי מתן הודעה מוקדמת כמצוות סעיף 5א אינו בגדר הפרת חובה חקוקה, שכן לא נמצא במקורות מקרה שבו ראו כעוולה ­”הפרת חובה חקוקה” – אי-קיום חובה שכולה בתחום המשפט האזרחי.

האמור נפסק בעניין קצא”א6.

מנגד יש הסבורים אחרת, שאי מתן הודעה כאמור מהווה עוולה אזרחית של הפרת חובה חקוקה66.

16. כמפורט לעיל, אי מתן הודעה על שביתה או פריצת שביתה טרם חלוף המועד שניתן בהודעה, מהווה עילה למתן צו מניעה על ידי בית הדין, עם זאת, כאשר המעסיק אינו מכבד את הוראות החוק אין לצפות מארגון העובדים להמתין עד תום תקופת הצינון.

האמור נפסק בעניין הורן את ליבוביץ56.

17. כאשר צד להסכם לא מקיים את חלקו לפי החוזה אין תוקף להתחייבות הנגדית שלא לשבות בתקופת הצינון.

האמור נפסק בעניין בג”ץ ההסתדרות הכללית67 באשר למעסיק אשר אינו ממלא את חלקו בהסכם הקיבוצי. כך גם באשר למעסיק המבטל חד-צדדית את אחד מסעיפי ההסכם הקיבוצי68 או שאינו משלם משכורת לעובדיו במועד69.

18. מקום בו העותרים עשו דין לעצמם ולא נתנו הודעה כהוראת החוק, אין הם ראויים לסעד מבג”ץ.

האמור נפסק בעניין עובדי המוסד לביטוח לאומי70.

ח. מתי השביתה תוכר כלגיטימית

1. שביתה היא לגיטימית, אלא אם מתקיים בה דבר מהדברים הספציפיים שנוטלים את הלגיטימיות, שאז פתוחה הדרך בפני בית הדין לסעד אכיף – צו מניעה.

האמור נפסק בעניין מרכז השלטון המקומי71.

2. העקרון המנחה העומד בלב יחסי העבודה הוא כי השביתה אינה מטרה כשלעצמה אלא אמצעי אחרון להגשמת התכליות שביסוד הסכסוך ולהשגת יעדיו.

האמור נפסק בעניין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים72. כן נפסק בעניין מיקוד שמירה ואבטחה73 כי השביתה צריכה להיות האמצעי האחרון במסגרת המאבק המקצועי, לאחר שמוצו הליכי המשא ומתן והתיווך.

3. מטבע הדברים גורמת כל שביתה נזק למפעל בו היא פורצת, אולם דבר זה כשלעצמו אינו פוסל את השביתה ואינו גורע מחוקיותה, בייחוד אם יש לה מטרה לגיטימית כמו שיפור מצבם הירוד של העובדים ומימוש זכויותיהם החוקיות.

האמור נפסק בעניין יצחק ומסדה שביט74.

4. על בית המשפט לשקול לא רק מהו האינטרס המוצדק של העובדים, אלא גם את השאלה, אם בנסיבות הענין השביתה היא אמצעי כשר לשמירת האינטרס האמור בהתחשב עם האינטרסים של המפעל.

האמור נפסק בעניין פאול ארנסברג75.

5. דוגמא לשביתת עובדים מוצדקת היא כאשר השביתה מכוונת להשגת הסכם עבודה במקום שאין הסכם כזה.

האמור נפסק בעניין יצחק ומסדה שביט76.

6. הזכות לשבות, ככל זכות אחרת מסוגה, מוגבלת על-ידי זכויות הזולת, במקרה זה זכותו של המעסיק כי יקיימו ויכבדו את ההסכם הקיבוצי.  עקרון “חופש המאבק המקצועי” במערך יחסי העבודה, מכוון לחופש אשר לצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים לפעול למען קביעת זכויות, ולא לחופש לעשות דין לעצמם למימוש זכויות, תוך פגיעה בזכותו של הצד השני.

האמור נפסק בעניין החברה לכבלים ולחוטי חשמל בישראל77.

7. הפגיעה בזכויות קנייניות של מעסיק והנזק שעלול להיגרם לו כתוצאה מהצעדים הארגוניים הננקטים על ידי העובדים אין בהם, לכשעצמם, כדי להביא להטלת הגבלות על האמצעים הארגוניים בהם נוקטים העובדים.  

האמור נפסק בעניין בנק דיסקונט78. עם זאת, באותו עניין נפסק, כי יש להטיל מגבלות על זכות העובדים לנקוט בצעדים ארגוניים, שכן אין לעובדים זכות וטו על מכירת מניות השליטה בחברה ציבורית.

כן נפסק בעניין מטרודן79, כי במקביל להכרה בזכות הקניין של המעסיק, יש להימנע מתוצאה אשר תעקר את זכות השביתה מכל משמעות מעשית.

8. משפט העבודה הקיבוצי רואה תנאי מכללא, במישור היחסים הקיבוציים, לפיו מעסיק לא יפעל לפגיעה בזכויות הקיבוציות של הצד השני, והעובדים וארגון העובדים לא ינקטו פעולה שיש בה פגיעה בפעולה הסדירה של המפעל. בהימנעות משביתה אין משום פגיעה בזכות לשבות.

האמור נפסק בעניין מרכז השלטון המקומי80.

כך, נפסק בעניין קופת חולים כללית81 כי לפי מושכלות היסוד של יחסי העבודה, סכסוכים שמתגלים במהלך ההסכם הקיבוצי בעניין נושא שצוין בהסכם הקיבוצי אך יש צורך להשלים את המוסכם בו, יש ליישב באמצעות משא ומתן או הליכי פישור ולא באמצעות מאבק מקצועי.

9. סעיף “שקט התעשייתי” ממשיך לחול בהסכם קיבוצי לתקופה מסויימת לאחר שתוקף ההסכם תם אך לא בוטל, ולפיכך שביתה בשירות הציבורי, שעניינה שכר או תנאים סוציאליים תהא בתקופה זו בלתי מוגנת.

האמור נפסק בעניין רשות שדות התעופה5.

10. בתקופת ‘הדמדומים’ שלאחר סיום תקופת תוקפו החוזי של הסכם קיבוצי, כאשר הצדדים מנהלים וינהלו משא ומתן לחידוש ההסכם, בדרך כלל אין למנוע מכל צד להפעיל כוח לגיטימי.

האמור נפסק בעניין מרכז השלטון המקומי82.

12. שביתה מותרת בנוגע לנושאים שניתן לנהל לגביהם משא ומתן קיבוצי (כמו קביעת תקן כח אדם), וזאת בכפוף לסייגים שבחוק ובחוזה. אולם, בנושאים שלגביהם מותר לנהל משא ומתן מותר גם לנהל מאבק מקצועי, ובכלל זה לנקוט שביתה.

האמור נפסק בעניין עובדי מינהל ומשק בבתי החולים הממשלתיים11.

13. שתי דרכים להבטחת שקט תעשייתי לתקופת תוקפו של ההסכם. האחת – הבטחת שלום מוחלט על-ידי איסור של שביתה במשך תוקפו של ההסכם והשניה – הבטחת שלום יחסי, היינו איסור שביתה רק בנושאים המוסדרים בהסכם הקיבוצי.

האמור נפסק בעניין הטכניון83.

14. כאשר קיים בהסכם הקיבוצי סעיף העוסק בשקט תעשייתי יחסי, קיימות נסיבות בהן אין להיצמד לניסוח דווקני של עילת השביתה אלא יש לבחון האם הנושא בגינו הוכרזה השביתה מוסדר בהסכם הקיבוצי החל על הצדדים.

האמור נפסק בעניין מכתשים מפעלים כימיים84.

15. סעיף “שקט תעשייתי” גורף, המלווה בהצהרת העובדים כי נתמלאו כל תביעותיהם, אינו מאפשר נקיטת אמצעים ארגוניים, גם כאשר מדובר בזכות העומדת לארגון העובדים. הזכויות המשפטיות ניתנות למימוש באמצעות הליך יישוב סכסוכים או עתירה לבית-הדין.

האמור נפסק בעניין עיתון “הארץ85.

עם זאת, בבג”ץ ההסתדרות הכללית86 נאמר באמרת אגב, כי האמור לא יחול מקום שבו צד לחוזה אינו מקיים את חלקו. במקרה כזה אין גם תוקף להתחייבות הנגדית שלא לשבות.

16. יתכנו נסיבות בהן הפרת חובת הגילוי והפרת חובת ההיוועצות על ידי המעסיק יהיו משמעותיות או חמורות, באופן שיקנה לארגון העובדים זכות להשתחרר מהתחייבויותיו לשקט תעשייתי בהסכם הקיבוצי, או חלקן.

האמור נפסק בעניין מכתשים מפעלים כימיים84.

17. סעיף בוררות “מסויגבהסכם קיבוצי, המתייחס רק לעניינים “הנובעים” מההסכם הקיבוצי דומה לסעיף בוררות בחוזה מסחרי, והוא גורר אחריו חובת הימנעות משביתה בנושאים המוסדרים בהסכם הקיבוצי.

האמור נפסק בעניין בנק ישראל87.

ט. השבתת מגן

1. קיימים מספר סייגים עיקריים שגובשו על-ידי בית המשפט בעניין השבתת מגן: א. צריך שההשבתה תבוא במסגרת סכסוך עבודה קיים; ב. צריך שיתקיים מצב שבו נוקטים כבר אמצעי מאבקג. השבתת-מגן אינה השבתת-מנע, בבחינה להקדים מכה שכנגד למכה שעומדת לבוא ד. חייבים לשמור על פרופורציה בין האמצעים לבין האמצעים שכנגד ומשקל רב יש לייחס להתנהגות הצדדים; ה. בהשבתת העובדים שאינם מעורבים ישירות בסכסוך העבודה הקובע הוא אם אפשרי מבחינה תפעולית המשך העבדתו של העובד המושבת, על אף הפעולות שבהן נוקטים האחרים, בעוד שהשבתת אלה שמעורבים ישירות בסכסוך העבודה קשורה בשיקולים של הפעלה סדירה של המפעל.

האמור נפסק בעניין אלקו88.

2. השבתת-מגן איננה השבתת תגמול, איננה השבתת הרתעה ואיננה השבתת מנע. המבחן ללגיטימיות של השבתת-מגן הוא בצרכים האובייקטיביים של המפעל, בכורח להשבית, וזה יכול ויהיה קשור בהתנהגות העובדים, כפי שהיא פועלת על האפשרות להפעיל את המפעל.

האמור נפסק בעניין אורדן89.

3. רק השבתה שהיא השבתת-מגן פוטרת את המעסיק מחובת תשלום שכר לעובד שמוכן לבצע את עבודתו הרגילה ויש לאבחן בין זכותם לשכר של עובדים שאינם מעורבים ישירות בסכסוך העבודה ובין  זכאותם של אלה המעורבים ישירות בסכסוך.

האמור נפסק בעניין מפעלי ים המלח90.

4. בשלב ראשון מרים המעסיק את הנטל בהוכיחו כי בהשבתת מגן מדובר, ובהוכיחו כי ממהות המפעל ומדרכי תפעולו לא ניתן להעסיק את כל העובדים שלא היו מעורבים ישירות בסכסוך שבעקבותיו באה ההשבתה. לאחר מכן, עובר הנטל על הטוען כי הושבת ונמנעה בעדו עבודה, על אף זאת שאפשר היה מבחינה תפעולית לספק לו עבודה.

האמור נפסק בעניין אלקו32.

5. משהצהירו העובדים על נכונותם לחזור לעבודה ללא תנאי, הם הביאו בכך להפיכת “השבתת המגן” להשבתה סתם. עובדה זו בלבד אינה מביאה למחויבות של המעסיק לפתיחת שערי המפעל מיד כשניתנה הצהרת העובדים, אלא רק למחויבות כספית שלו לשלם לעובדיו את שכר עבודתם בכל התקופה שבה היו מוכנים ומזומנים לבצע את עבודתם.

האמור נפסק בעניין ידיעות אחרונות91.

6. עת ארגון עובדים פונה לבית הדין יינתן פסק דין הצהרתי על המהות בלבד, באשר הזכויות והחובות הבאות מכך הן מכוח הדין ללא קשר בהצהרה. זהו הכלל, יכול ובנסיבות מיוחדות – עת סכסוך העבודה נסוב על פירוש הסכם קיבוצי בנושא שכר עבודה או על הנפקות המשפטית לעניין שכר עבודה של צעד שנקט צד לסכסוך עבודה, והדבר דרוש ליישוב הסכסוך – יינתן פסק-דין הצהרתי שיתייחס גם לעניין החובה לשלם שכר עבודה. המוצהר יתפוס רק במישור היחסים הקיבוציים.

האמור נפסק בעניין כיתן92.

י. שביתה בלתי מוגנת

חוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי”ז-1957

  • הגדרות
  • 37א.“שביתה או השבתה בלתי מוגנת” – כל אחת מאלה:
  • (1)   שביתה או השבתה של עובדים בשירות ציבורי בזמן שחל עליהם הסכם קיבוצי, למעט שביתה שאינה קשורה בשכר עבודה או בתנאים סוציאליים ושהמוסד המנהל המרכזי הארצי של ארגון העובדים המוסמך הכריז או אישר אותה;
  • (2)   שביתה של עובדים בשירות ציבורי בזמן שלא חל עליהם הסכם קיבוצי, או שההסכם הקיבוצי שהיה חל עליהם אינו בר-תוקף עוד, והשביתה לא הוכרזה או אושרה בידי המוסד או המוסדות המוסמכים לכך ובהליכים הקבועים לכך, הכל לפי תקנונו של ארגון העובדים המוסמך; אישור בכתב של המוסד המנהל המרכזי הארצי של ארגון העובדים המוסמך כי שביתה פלונית הוכרזה או אושרה כאמור – יהיה ראיה מכרעת לכך;
  • (3)   שביתה או השבתה בשירות ציבורי שלא נמסרה עליהן הודעה בהתאם לחוק זה.

1. שביתה בלתי-מוגנת הוא מושג יציר המחוקק. כדי שבית-הדין יצהיר על קיומה צריך שיתקיים כל אשר מנה המחוקק בסעיף 37א לחוק יישוב סכסוכי עבודה, בהגדירו מושג זה.

האמור נפסק בעניין  רשות הנמלים לישראל93.

2. המושג “שביתה בלתי-מוגנת” כשלעצמו אינו מטיל חובות, אינו מעניק זכויות ואינו מזכה בתרופה מבית-המשפט. אין החוק אוסר שביתה כזאת, אין הוא מכריז שהיא “בלתי-חוקית” ואין הוא מוציאה כליל מגדר “שביתה” לעניין משפט העבודה.

האמור נפסק בעניין האוניברסיטה העברית94.

3. הגדרת המונח “שירות חיוני” תלויה במכלול נסיבות העולות מכל מקרה ומקרה, כאשר לעתים יש מקום להרחיב את הגדרת השירות כחיוני. שירות יוגדר כחיוני אם הפסקתו עשויה לסכן את החיים, את הביטחון האישי או את הבריאות של התושבים. אין די בכך שתיגרם אי-נוחות לציבור או שהציבור יחוש במחסור של שירות שהוא רגיל באספקתו, או שנראה לו באופן סובייקטיבי כחשוב.

האמור נפסק בעניין מקורות8.

4. הזכות לנסוע בתחבורה ציבורית בעיר אינה נחשבת במשפט העבודה כשירות חיוני המצדיק את הגבלת זכות ההתארגנות או זכות השביתה.

ראו לעניין זה בעניין ההסתדרות הכללית-משרד התחבורה12.

5. גם כאשר מדובר בשירות חיוני, נקיטה בצעדים ארגוניים כנגד מעסיק אינה אסורה באופן קטגורי או גורף.

האמור נפסק בעניין מיקוד שמירה ואבטחה95.

6. משהוכרזה שביתה בשירות חיוני, על בית-הדין להשתמש בתורת האיזונים ובעיקרון המידתיות על-מנת לקבוע אם הציבור ייפגע במידה המחייבת את הגבלת השביתה, לתת משקל נאות לחירות השביתה ולשקול, בין היתר, אם היא מגנה על זכות חוקתית כמו התארגנות העובדים או על הזכויות הקנייניות או המעין-קנייניות של העובדים במקום עבודתם.

האמור נפסק בעניין מקורות8.

7. שביתה שעניינה נושאים הקשורים בשכר עבודה, ובכלל זה גם בעניין תפקיד ודירוג, הינם נושאים אשר שביתה בגינם תחשב לשביתה “בלתי מוגנת”.

האמור נפסק בעניין הטכניון96.

8. שביתה שעניינה שינויים מתוכננים במבנה הארגוני, במה שנוגע להשלכות הנובעות מכך לגבי תנאי העובדים בעתיד, אשר אושרה על-ידי הגורם המוסמך, לא תחשב שביתה בלתי מוגנת.

האמור נפסק בעניין הסתדרות האחים והאחיות19.

9. “שביתה בלתי-מוגנת” אינה “שביתה אסורה”. החוק לא אסר את קיום השביתה, אלא קבע את תוצאותיה המשפטיות כלפי העובדים הנוטלים בה חלק.

האמור נפסק בעניין רשות שדות התעופה5. כן ראו בעניין המוסד לביטוח לאומי-איגוד המשפטנים97, שם נפסק כי בחינת הלגיטימיות של עילת השביתה ומידתיותה, חלה גם כאשר נטען כי מדובר בשביתה בלתי מוגנת בשירות הציבורי וכי שביתה בשירות הציבורי אינה אסורה, אף אם אינה מוגנת.

כך נפסק בעניין עיריית תל-אביב98 כי בית הדין אינו חייב לתת צו מניעה בכל מקרה של שביתה בלתי מוגנת, ועליו להפעיל את שיקול דעתו, בשים לב למכלול נסיבות העניין, תוך מתן משקל ראוי לעובדה, כי השביתה היא בלתי מוגנת.

10. בית-הדין רשאי, ואולי חייב, להעלות מיזמתו את השאלה, אם מסמך מסוים הוא הסכם קיבוצי או שאינו כזה בדונו בשאלה האם שביתה היא בלתי-מוגנת.

האמור נפסק בעניין כלל הכבאים99.

11. החוק קובע מה דינה של שביתה בלתי מוגנת: אין רואים בה משום שביתה לעניין סעיף 19 לחוק הסכמים קיבוציים, לצורך סעיף 44 לחוק שירות התעסוקה, ולצורך סעיף 62 לפקודת הנזיקין.

האמור נפסק בעניין המוסד לביטוח לאומי100.

12. לעניין גרם הפרת חוזה –אף אם התנהגותם של פעילי איגוד מקצועי לא היתה כזאת שאפשר לייחס לה את עצם קבלת ההחלטה לשבות, די בהתנהגותם לאחר מכן – התנהגות שיש בה “להנהיג” במהלך השביתה – כדי לייחס להם את העוולה של גרם הפרת חוזה.

האמור נפסק בעניין קצא”א101.

13. המטרה שאותה באים להשיג על-ידי הפיצויים היא השבת המצב לקדמותו. כאשר ממהות העניין לא ניתן להשיב מצב לקדמותו, מחפש המשפט דרך אחרת. העיקר הוא להשיג את החיוני ליחסי עבודה תקינים – סנקציה בשל גרם שביתה שהמחוקק, למעשה, אינו רואה בה שביתה כלל.

האמור נפסק בעניין קצא”א102.

יא. המותר והאסור בשביתה

1. אל צדדים לנקוט באלימות במקום העבודה או בכל הנוגע ליחסי עבודה, ובכלל זה במהלך שביתה.

האמור נפסק בעניין הורן את ליבוביץ103. כן נפסק, כי שביתה היא פעולה אשר מעצם טבעה טומנת בחובה יסוד של כוח ולו רק בשל מטרתה למנוע מהמעסיק להפעיל את עסקו. בה במידה,מאמץ של מעסיק להפעיל את עסקו בעת שביתה, במטרה לשברה, אף בו כלול יסוד של הפעלת כוח. ברי, אל להם לאלה גם אלה להתדרדר לכדי אלימות פיזית, שהיא כאמור, פסולה מעיקרה.

2. אין לבצע במהלך השביתה עוולה לפי פקודת הנזיקין.

כך, במקרה בו בוצעו עוולות כתוצאה מסכסוך עבודה שעניינן הסגת גבול במקרקעין לפי סעיף 29 לפקודת הנזיקין או הסגת גבול במיטלטלין לפי סעיף 31 לפקודת הנזיקין – הסמכות תהא נתונה לבית הדין לעבודה. לעומת זאת, ככל שמדובר ברשלנות לפי סעיף 35 לפקודת הנזיקין או מטרד לציבור לפי סעיף 42 לפקודת הנזיקין הסמכות תהא נתונה לבית משפט השלום או המחוזי בהתאם לסכום התביעה.

לעניין זה ראו מפעלי רכב אשדוד104 והאמור בעניין מפעלי ים המלח105.

3. חל איסור על עובד לבצע במהלך השביתה עבירת משמעת, ואין הבדל אם מדובר בחבר וועד או בעובד ככל העובדים.

במהלך שביתה חל על עובד מדינה איסור לבצע פעולה שלא כדין לפי חוק שירות המדינה (משמעת). כך חל גם על עובד רשות מקומית איסור לבצע פעולה שלא כדין לפי חוק הרשויות המקומיות (משמעת).

ראו לעניין זה מדינת ישראל-בית הדין הארצי106. באותו עניין חבר ועד סגר שערי משרד ממשלתי במהלך שביתה והושעה מעבודתו. נפסק, כי אם המעשה אשר אותו ביצע העובד במסגרת פעולתו כחבר הוועד, חמור במידה מספקת, לפי אופיו ונסיבותיו, כדי להצדיק הרחקתו מהעבודה, אין לעובד חסינות מפני השעיה רק בשל כך שהעבירה לא נעברה במסגרת הפעולות הרגילות, אשר אותן הוא מבצע כעובד בשירות המדינה.

כן ראו בעניין יחזקאל קוקה107. באותו עניין הואפל מסך הטלוויזיה והופסק שידור למשך 5 דקות. נפסק, כי אף אם מוכרז סכסוך עבודה על-פי החלטתה של המסגרת הארגונית המתאימה שנקבעה לכך, אין הדבר מתיר כל מעשה וכל מחדל. המסגרת הארגונית מחליטה, מה הביטוי שניתן לסכסוך העבודה. אין להעלות על הדעת, שכל פרט או אף יושב-ראש הוועד יחליטו מעת לעת מה הביטוי שייתנו לסכסוך העבודה ובאילו סנקציות יחליטו לנקוט.

4. חופש השביתה אינו חופש מוחלט, ולענין השימוש בו הוא מוגבל ביחס לזכויות יסוד אחרות.

האמור נפסק בעניין בזק108. כן ראו פסיקות רבות אחרות בנושא109.

5. במסגרת השביתה מותר לקיים משמרות מחאה בשערי המפעל, אך אין להתיר במימוש חירות זו פעולות אלימות כלשהן, ובכלל זאת גם אלימות מילולית.

האמור נפסק בעניין מכתשים110. כן נפסק כי למשמרות מחtה של עובדים יש לתת משקל רב יותר מאשר למחאות אחרות, באשר מטרתו של משפט העבודה הוא להביא לשוויון בכוח המיקוח בין העובדים לchi מעסיקם. עם זאת,  בשום מקרה לא ייחשבו פעולות אלימות, ובכלל זה אלימות מילולית, כפעולות אינטגרליות למימוש זכות השביתה, ועלכן לא יזכו להגנה המוקנית לזכות השביתה עצמה.

6. לא ניתן לייחס למדינה רשלנות או כוונה כאשר היעדרות הפרקליט אינה פועל יוצא של התרשלות אלא פועל יוצא של מימוש זכותו כעובד לשבות.

האמור נפסק בעניין אורנה דהן111.

7. ההכרה בחירות השביתה אין בה כדי להצדיק גרימת נזק לרכושו של המעסיק על-ידי העובדים במהלך שביתה. עם זאת, יש להתחשב בדרכי השביתה השונות ובהכרה המשפטית בזכויותיהם של עובדים במהלך שביתה.

האמור נפסק בעניין הורן את ליבוביץ56. כן נפסק, כי בין דרכי השביתה המקובלות הוכרה גם “שביתת שבת”, שהיא מצב בו העובדים מניחים את כליהם ומשתקים את אמצעי הייצור או את העבודה, וכפועל יוצא, מפסיקים את פעילות העסק.

8. חל איסור על המעסיק לשכור עובדים חלופיים במקום העובדים השובתים, בין אם העובדים החלופיים הם עובדים זמניים ובין אם הם עובדים קבועים.

האמור נפסק בעניין כח לעובדים112.

יב. תוצאותיה המשפטיות של השביתה בהיבט של היחסים בין העובד לבין המעסיק

1. ככלל, היעדרות ממקום עבודה הינה בגדר הפרת חוזה. ברם, במקרה בו מדובר בשביתה, הרי שעל פי הוראת סעיף 19 לחוק הסכמים קיבוציים, אין המדובר בהפרת חובה אישית המוטלת על פי הסכם קיבוצי.

האמור נפסק בעניין נעמי דולז’נסקי113.

2. על-ידי השתתפותו בשביתה אין העובד מפר את חוזה העבודה האישי שלו, באשר עם תחילת השביתה מושעים היחסים האינדיבידואליים, ומופעלים היחסים הקיבוציים.

האמור נפסק בעניין משה שיטרית114.

3. מכיוון שהשתתפות בשביתה אינה בגדר הפרת חובה אישית, הרי שאין לראות בצו מניעה כנגד עובד בקשר להשתתפותו בשביתה כמכוון נגדו כפרט.

האמור נפסק בעניין משה שיטרית41. כן נפסק כי אין לראות בצו כאמור כנוגד את ההוראה שבסעיף 3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל”א- 1970, הקובעת כי אין נפגע זכאי לאכיפת חוזה זולת אם האכיפה היא כפיה לעשות או לקבל עבודה אישית או שירות אישי.

כן בעניין ועד פועלי החברה לכבלים115 נפסק, כי אין בחיוב העובד כפרט להפסיק להשתתף בשביתה, מעשה הבא לאכוף על עובד ביצוע חוזה העבודה האישי, כשם שאין בהשתתפות בשביתה הפרת חוזה, לא כלפי המעסיק, וגם לא, בעקיפין, לעניין זכויות ומעמד צד שלישי.

4. ההנחה שעובד שאינו מתייצב לעבודה למחרת היום שבו הודיע ועד כי תתקיים שביתה הוא בגדר “שובת” ניתנת לסתירה בראיות.

האמור נפסק בעניין רשות הנמלים116. כך, מקום בו נמסר למעסיק אישור מחלה, והוא לא עשה דבר שמצפים ממעסיק שיעשה עת מוגשת לו תעודת מחלה החשודה כפסולה, יראה בה בית הדין ראיה לאי התייצבות מחמת מחלה.

5. במהלך שביתה הסכם העבודה האישי מושעה והעובד אינו זכאי לשכר עבודה בגין תקופה זו.

האמור נפסק בעניין אורדן117.

6. בשביתה חלקית מושעה חוזה העבודה האינדיבידואלי בין הצדדים, והמעסיק יכול לקבל את ה”חוזה החדש”, שאז יחוייב בתשלום שכר “ראוי” במקום השכר ה”מוסכם” או לדחותו, שאז הדבר יהיה בגדר שביתה.

האמור נפסק בעניין אורדן118.

כך, נפסק בעניין חברת נמל אשדוד119 כי עובדים אשר נקטו בעיצומים, בין אם  עיצומיהם לא היו בגדר שביתה בלתי מוגנת ובין אם בגדר שביתה בלתי מוגנת, לא יהיו זכאים לשכר ההסכמי אלא לשכר חלקי בלבד – “השכר הראוי”.

7. על החלטת מעסיק לסרב לקבל עבודה חלקית לעמוד בדרישות תום הלב והמידתיות.

האמור נפסק בעניין כח לעובדים120. כך נפסק, כי כשם שמוחל מבחן המידתיות על שביתה אותה נוקטים העובדים, מבחן זה חל גם על המעסיק עת מסרב הוא לקבל עבודה חלקית.

8. נטל הראייה להוכחת השכר הראוי יהא בכל מקרה על המעסיק.

האמור נפסק בעניין ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים121.

9. מקום בו עובד סבור כי השכר הראוי צריך להיות בשיעור גבוה יותר משכר ברירת המחדל או אם המעסיק סבור שהשכר הראוי צריך שיהא בשיעור נמוך יותר משכר ברירת המחדל, יכול כל אחד מהם לפנות לבית הדין בתביעה אישית לקביעת שיעור השכר הראוי.

האמור נפסק בעניין חברת נמל אשדוד122.

11. מטרתו העיקרית של המחוקק בקביעת העקרון של שכר חלקי לעבודה חלקית הייתה להעניק למעסיק מכשיר משפטי, בעל כוח הרתעה, אשר ניתן להפעילו במהירות תוך מהלכה של השביתה החלקית.

האמור נפסק בבג”ץ רשות הנמלים123.

12. היות ששיעור השכר הראוי בלתי-ודאי אין מעסיק יכול לשלמו במועד מסוים, ובהעדר מועד לתשלום אין השכר יכול להיות “שכר מולן”.

האמור נפסק בעניין ישראל פפהשוילי124.

13. כאשר מדובר בעובד שלא השתתף בשביתה החלקית ועל כן לא הושעה חוזה העבודה האישי שלו, התייצב לעבודה ועבד כרגיל – יהיה זכאי לשכרו ולפיצויי הלנה.

האמור נפסק בעניין אלברט מצדה125.

14. על פי החלטת רשות השיפוט הארצית של ההסתדרות אין לשלול דמי שביתה מקרן השביתה של ההסתדרות מעובד ששבת, אך סרב לקחת חלק בפעילות בלתי חוקית שהיה בה משום סיכון לחיי אדם ורכוש.

האמור נפסק בעניין דרור רוזן126.

15. עובדים אינם זכאים לשכר בגין ימים בהם שבתו. עם זאת, בנסיבות מסוימות וחריגות עשוי להיות עניין למעסיק ולארגון העובדים להגיע להסדרים מוסכמים בעקבות סיום שביתה. היוזמה בנושא זה יכולה להיות של המעסיק או של ארגון העובדים.

האמור נפסק בעניין הסתדרות הפקידים127.

16. אין להסתפק בהצהרת עובד בלבד שהיה נכון לבצע עבודתו כדי להיות זכאי לשכר בתקופת שביתה, אלא צריך לעמוד מאחורי הצהרה ניסיון כן ואמיתי לעמוד לרשות המעסיק לשם כך.

האמור נפסק בעניין נגה ארבל128.

17. בנסיבות מיוחדות בהן סבלו עובדי רשויות מקומיות מהלנת שכר מתמשכת, נפסק, כי לא ידרשו להשיב משכרם בגין 15 הימים הראשונים בהם נעדרו מעבודתם בגין השביתה ויתר ימי ההיעדרות ייזקפו על חשבון חופשה.

האמור נפסק בעניין מרכז השלטון המקומי129.

יג. צווי מניעה נגד שביתה

1. השיקולים המנחים את בתי-הדין לעבודה בכל הנוגע למתן צו מניעה נגד שביתה, הם שיש להפעיל אמות מידה שונות שעה ששביתה מוכרזת על-ידי ארגון העובדים היציג המוסמך לעומת שביתה שלא הוכרזה או אושרה על-ידו, כאשר הכף תיטה יותר לכיוון מתן צו שעה שהשביתה פרצה שלא על-פי הכרזה של הארגון המוסמך.

האמור נפסק בעניין רשות השידור130.

כן נפסק בעניין הסתדרות האקדמים במדעי החברה והרוח5 כי יש לבדוק אם השביתה הוכרזה על-ידי המוסדות המוכרים, ובהליכים הקבועים לכך בתקנון ארגון העובדים.

2. מתן צו מניעה, בעיקר צו מניעה לשעה, הוא עניין שבשיקול דעת בית הדין, ו”סחבת” יכול שתשקול בבוא בית הדין להחליט אם ליתן את הצו.

האמור נפסק בעניין האוניברסיטה העברית131.

3. בבחינתו האם לתת צו מניעה על בית-הדין לבחון אם היתה השביתה “צעד ראשון” או אחד הצעדים הראשוניים, או שמא פרצה לאחר ניסיון כן שלא צלח להגיע להסכם, וכן אם מדובר ב”שביתת אזהרה” בת כמה שעות או יום אחד, או שביתה ללא הגבלת זמן.

האמור נפסק בעניין הסתדרות האקדמים במדעי החברה והרוח5.

4. משקל רב יינתן לסעיפי ה”שקט התעשייתי” בהסכמים השונים, כאשר מדובר בשביתה שהוכרזה בתקופה המוסכמת על-ידי הצדדים לתחולת ההסכם הקיבוצי. משקלם של סעיפים אלה יפחת בהרבה מקום שהשביתה פרצה לאחר שהמועד המוסכם חלף, אף כי ההסכם עדיין בתוקף מכוח הוראות חוק.

האמור נפסק בעניין הסתדרות האקדמים במדעי החברה והרוח132.

5. על בית הדין לבחון בהחלטתו אם לתת צו מניעה מהו הנזק שייגרם בשל השביתה מול שלילת זכות לגיטימית של איגוד מקצועי להכריז על שביתה, תוך מתן הודעה מוקדמת כחוק.

האמור נפסק בעניין הבנק המזרחי133.

6. בהפעלת שיקול דעתו על בית הדין לאזן בין חירות השביתה לבין זכויות אחרות, בין זכויות יסוד ובין זכויות מסוג אחר.

האמור נפסק בעניין הסתדרות האחים והאחיות134.

כך נפסק בעניין המוסד לביטוח לאומי135, כי באותו עניין יש לאזן בין חירות השביתה לבין הנזק והפגיעה הצפויים לזכויותיהם של צדדים שלישיים – ציבור הנזקקים לגימלאות הביטוח הלאומי וזכותם לחיות בכבוד מאותן גימלאות.

כן נפסק בעניין כור136, כי יש לאזן את זכות העובדים עם משקלן של זכויות יסוד אחרות, כגון ביצוע הסכמים קיבוציים בתום לב, שלום הציבור ועוד.

7. הנזק העלול להיגרם לציבור הרחב אף הוא שיקול חשוב שיש להביאו בחשבון במאזן הנזקים והנוחות, ויש שנזק לציבור אף עולה במשקלו ובהשפעתו השלילית על נזק הנגרם ליחיד.

האמור נפסק בעניין כבל-נט137.

כן נפסק בעניין מרכז השלטון המקומי138 באשר לבקשת ארגון המורים לבטל צו מניעה, כי משצעדים ארגוניים אינם מטרה בפני עצמה אלא אמצעי להשגת המטרה של קידום תנאי עבודה, בשים לב לשלב בו הצדדים מצויים ולמידת הנזק שהצעדים גורמים לציבור הרחב, יש למצות קודם לנקיטת צעדים ארגוניים את התהליך לקידום הנושא.

כן נפסק בעניין התאחדות התעשיינים139 באשר לבקשה להוצאת צו זמני שעניינו השבה ומתן שירות של גרירת אוניה הממתינה מחוץ לנמל ופריקתה, כי בחינת מאזן הנזקים מלמדת כי הנזק העלול להיגרם כתוצאה מאי פריקת האנייה הממתינה מחוץ לנמל, למשק, ליבואנים ולצדדים שלישיים עולה על הנזק שעלול להיגרם כתוצאה ממתן צו זמני בנסיבות העניין.

8. במסגרת האיזונים שמבצע בית הדין יש לקחת בחשבון גם את הנזק העלול להיגרם למעסיק. 

כן נפסק בעניין כור136.

9. הכלל הוא כי שביתה צריכה להיות מידתית ונוקטיה חבים בחובת תום הלב במימושה.

האמור נפסק בעניין חברת חשמל140.

10. כאשר באים להגביל את חופש השביתה בשירות הציבורי יש לבחון האם קיימת “ודאות קרובה” שהשביתה, לכשתפרוץ, תשבש בצורה החורגת מהסביר את השירות החיוני שנותנים עובדי השירות ציבורי.

האמור נפסק בעניין בזק141.

11. מקום בו מעסיק אינו מקיים את חלקו לפי החוזה, לא יינתן גם תוקף להתחייבות הנגדית שלא לשבות.

האמור נפסק בעניין בג”ץ ההסתדרות הכללית67.

כן נפסק בעניין מרכז השלטון המקומי142 כי אין מקום לאסור שביתה גם כאשר מעסיק מבטל באופן חד-צדדי תנאי מהותי בהסכם הקיבוצי.

עוד נפסק, כי אין לאסור שביתה גם מקום בו מעסיק אינו משלם משכורותיו במועד143, כאשר הוא מנסה להפריט את אחד משירותיו ללא קיום התייעצות ומו”מ בתום לב98 או לאחר שהתקיימה הידברות ממושכת  בין הצדדים שלא נשאה פרי144.

12. בית הדין לא יטיל הגבלות על חירות השביתה, מקום בו מדובר בהתארגנות ראשונית על מנת להגיע לחתימה על הסכם קיבוצי ראשון, אלא במקרים חריגים.

האמור נפסק בעניין הסינמטק145.

יד. התייחסות החקיקה לשביתה לעניין פטור, הארכת מועדים וזכאות להחזר

  •  פקודת הבנקאות, 1941

  • אכרזה על הפסקה במתן שירותים
  • 8טו.  (א)  נוכח המפקח שתאגיד בנקאי פלוני אינו יכול לנהל את עסקיו באורח תקין מחמת שביתה באותו תאגיד בנקאי או בתאגיד בנקאי אחר, רשאי הוא להכריז כי התאגיד הבנקאי הפסיק לתת שירותים (להלן – הפסקה), ומותר לקבוע באכרזה כי היא תחול על כלל שירותי התאגיד הבנקאי או על חלק מהם.
  • (ב)  האכרזה תפורסם ברשומות ולפחות בארבעה עתונים יומיים היוצאים לאור בישראל.
  • (ג)   באכרזה ייקבע המועד שבו הפסיק התאגיד הבנקאי לתת שירותים ומותר לקבוע בה מועדי הפסקה שונים לשירותים שונים.
  • ביטול
  • 8טז.   בביטול האכרזה מותר לקבוע מועדי ביטול שונים לשירותים שונים.
  • דחיית מועדים
  • 8יז.    (א)  הוסכם בין התאגיד הבנקאי שבהפסקה לבין אדם על עשיית פעולה או מילוי התחייבות שהתאגיד הבנקאי או האדם חייבים או רשאים לעשותם בתוך התקופה שבין האכרזה לבין ביטולה, יידחה המועד עד לתום שלושה ימי עסקים מיום ביטול האכרזה, ובלבד שהפעולה או מילוי ההתחייבות הם בגדר השירותים שעליהם חלה האכרזה.
  • (ב)  דחיית מועד לפי סעיף זה תחול גם לגבי מועד שנקבע בפסק דין או בהחלטה אחרת של בית משפט או של רשות שיפוטית או מעין שיפוטית אחרת על פי דין.
  • ריבית והפרשי הצמדה
  • 8יח.  (א)  נשאה התחייבות שמועד פרעונה נדחה לפי סעיף 8יז ריבית לפני ההפסקה, תוסיף ההתחייבות לשאת ריבית עד למועד פרעונה החדש, בשיעור שחל בתקופה שלפני ההפסקה.
  • (ב)  היתה התחייבות שמועד פרעונה נדחה לפי סעיף 8יז צמודת ערך, תוסיף לחול החובה לשלם הפרשי הצמדה כמוסכם במשך תקופת ההפסקה; לענין זה, “התחייבות צמודת ערך” – התחייבות שסכומה, כולו או מקצתו, צמוד לשער החליפין של המטבע הישראלי, למדד יוקר המחיה או לעליית מחירו של כל דבר אחר.
  • (ג)   נגיד בנק ישראל רשאי להורות שבתקופת ההפסקה יהיה אדם רשאי או חייב לשלם לבנק ישראל כל סכום שהוא חב לתאגיד הבנקאי שבהפסקה ודין התשלום כדין תשלום לתאגיד הבנקאי שבהפסקה; הוראה לפי סעיף קטן זה תובא לידיעת החייבים בדרך שיורה עליה הנגיד.
  • ביצוע הוראת תשלום
  • 8יט.  מי שלפני מועד ההפסקה נתן שיק משוך על התאגיד הבנקאי, או הוראה אחרת בכתב לבצע תשלום מחשבונו בתאגיד הבנקאי וקיום ההוראה הוא בגדר השירותים שעליהם חלה האכרזה, רואים את הסכום שבהוראה כנפרע במועדו אם שילם אותו התאגיד הבנקאי תוך שלושה ימי עסקים שלאחר ביטול האכרזה.
  • הגבלת אחריות התאגיד הבנקאי
  •  8כ.  תאגיד בנקאי שבהפסקה לא ישא באחריות פלילית או אזרחית בשל מעשה או מחדל הנובעים מהפסקת השירותים שעליהם חלה האכרזה.
  • צו מס קניה (פטור), תשל”ו-1975

  • הארכת תקופות
  • 19א.   המנהל רשאי להאריך כל תקופה ליבוא בפטור (להלן בסעיף זה – תקופת הפטור) לפי צו זה, כך שתקופת שביתה לא תבוא במנין הימים לחישוב תקופת הפטור, אם הוכח להנחת דעתו, שנבצר מהזכאי לממש את זכותו במועד מחמת השביתה.
  • כללי רשות השידור (תשדירי פרסומת והודעות ברדיו), תשנ”ג-1993

  • החזרת תשלומים בגין אי שידור
  • 39. (א)  מפרסם יהא זכאי להשבה, בדרך של זיכוי חשבונו, של כל סכום שחוייב בו עבור פרסומת שלא שודרה מטעמים שאין לרשות שליטה עליהם לרבות שביתה, השבתה או ביטול שידור, אך לא יהא זכאי לפיצוי אחר כלשהו.
    (ב)  הופסקו שידורי פרסומת לפי סעיף 26, 27(ג) או 28, יזוכה חשבון המפרסם בכל סכום שחוייב בו בעד הפרסומת שעדיין לא שודרה ולא יהיה זכאי לפיצוי אחר כלשהו.
  • צו ההגבלים העסקיים (דרכי ייצור והספקה של נייר), תשמ”א-1981

  • חובת ההספקה ללקוחות חוץ על פי צו זה חלה רק לגבי סוגי הנייר הקיימים
  • (א)  חובת ההספקה ללקוחות חוץ על פי צו זה חלה רק לגבי סוגי הנייר הקיימים והיא לא תחול על סוג חדש של נייר שיפתח וייצר בעל המונופולין בעתיד אלא אם כן מחליף סוג חדש זה אחד מסוגי הנייר הקיימים שבעל המונופולין הפסיק את ייצורו.
  • (ב)  שום דבר האמור בצו זה לא יפורש כמחייב את בעל המונופולין לספק ללקוח חוץ נייר בנסיבות שבהן הוא זכאי להשתחרר מחובה זו מכוח הוראות כל דין או על פי נוהגי המסחר המקובלים או אם הדבר נבצר ממנו מחמת כוח עליון, שביתה, השבתת מגן או נסיבות אחרות שאינן בשליטת בעל המונופולין, ובלבד שינהג ללא הפליה של לקוחות חוץ.
  • (ג)   הזמנה של לקוח חוץ בכמות כוללת הנופלת מ-100 טון לרבעון לא תובא בחשבון לענין צו זה ובעל המונופולין לא יהיה חייב לבצעה.
  • תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945

  • בתקנות אלו נקבע כי כל פעילות הפוגעת בפעילות הצבא או המשטרה הינה בגדר עבירה. עם זאת, אין להאשים בפגיעה כאמור רק מהסיבה שהמפריע משתתף בשביתה או גורם לאחר להשתתף בה.

הממשלה רשאית לעשות שימוש בסמכות ולהתקין תקנות לשעת חירום מכח חוק יסוד: הממשלה. תקנות אלה מגדירות מהו “שירות עבודה חיוני” לעניין אותן תקנות, וקובעות את חובותיו של עובד שנקרא לשירות עבודה חיוני, העונש הפלילי על אי-קיומן והסנקציה האזרחית.

בעניין חנה קלופפר146 נפסק הסמכות להתקין תקנות שעניינן קריאה לשירות עבודה חיוני קיימת גם שעה שהשביתה היא שביתה כדין, ובחינת החיוניות של השירות נתונה לשיקול-דעתו של השר.

סעיף 36(ח) לחוק ניירות ערך, תשכ”ח-1968 קובע כי הרשות לניירות ערך לרשאית להאריך מועד להגשת דוח או הודעה אם נבצר להגישם במועד.

בעניין בנק דיסקונט147 נפסק כי יש לראות בבנק כמי שנבצר ממנו להגיש את הדוח במועד, נוכח עיצומים של עובדי הבנק, ובתנאי שהבנק פעל בנסיון לבטל את העיצומים בכל דרך אפשרית. לפיכך, במקרה זה על הרשות לניירות ערך להאריך את המועד כקבוע בהוראת החוק.

  • חוק-יסוד: הממשלה

  • הכרזת מצב חירום
  • 38. (א)  ראתה הכנסת שקיים במדינה מצב של חירום רשאית היא, ביוזמתה או על פי הצעת הממשלה, להכריז על מצב חירום.
  • (ב)  תקופת תוקפה של ההכרזה תהא כפי שנקבע בה, אך לא תעלה על שנה; הכנסת רשאית לחזור ולהכריז על מצב חירום כאמור.
  • (ג)   ראתה הממשלה שקיים במדינה מצב של חירום ושעקב דחיפות הענין יש להכריז על מצב חירום עוד לפני שניתן לכנס את הכנסת, רשאית היא להכריז על מצב חירום; תוקפה של ההכרזה יפקע כעבור שבעה ימים מיום נתינתה, אם לא אושרה או בוטלה קודם לכן על ידי הכנסת בהחלטה של רוב חבריה; לא התכנסה הכנסת, רשאית הממשלה לחזור ולהכריז על מצב חירום כאמור בסעיף קטן זה.
  • (ד)  הכרזות הכנסת או הממשלה על מצב חירום יפורסמו ברשומות; לא ניתן לפרסם הכרזה על מצב החירום ברשומות, תפורסם ההכרזה בדרך מתאימה אחרת, ובלבד שתפורסם ברשומות מיד כשניתן יהיה לעשות כן.
  • (ה)  הכנסת רשאית, בכל עת, לבטל הכרזה על מצב חירום; הודעה על הביטול תפורסם ברשומות.
  • התקנת תקנות שעת חירום
    38. (א)  במצב חירום רשאית הממשלה להתקין תקנות שעת חירום כדי להגן על המדינה, ביטחון הציבור וקיום האספקה והשירותים החיוניים; תקנות שעת חירום יונחו על שולחן ועדת החוץ והביטחון של הכנסת סמוך ככל האפשר לאחר התקנתן.
  • (ב)  ראה ראש הממשלה כי לא ניתן לכנס את הממשלה וכי קיים צורך דחוף וחיוני להתקין תקנות שעת חירום, רשאי הוא להתקינן או להסמיך שר להתקינן.
  • (ג)   תקנות שעת חירום כוחן יפה לשנות כל חוק, להפקיע זמנית את תוקפו או לקבוע בו תנאים, וכן להטיל או להגדיל מסים או תשלומי חובה אחרים, והכל זולת אם אין הוראה אחרת בחוק.
  • (ד)  אין בכוחן של תקנות שעת חירום למנוע פניה לערכאות, לקבוע ענישה למפרע או להתיר פגיעה בכבוד האדם.
  • (ה)  לא יותקנו תקנות שעת חירום ולא יופעלו מכוחן הסדרים, אמצעים וסמכויות, אלא במידה שמצב החירום מחייב זאת.
  • (ו)   תוקפן של תקנות שעת חירום יפקע כעבור שלושה חודשים מיום התקנתן, זולת אם הוארך תוקפן בחוק, או שבוטלו על ידי הכנסת בחוק או בהחלטה של רוב חברי הכנסת.
  • (ז)   תקנות שעת חירום ייכנסו לתוקף עם פרסומן ברשומות; לא ניתן לפרסמן ברשומות, הן יפורסמו בדרך מתאימה אחרת, ובלבד שיפורסמו ברשומות מיד כשניתן יהיה לעשות כן.
  • (ח)  חדל מצב החירום להתקיים, יוסיפו תקנות שעת חירום להתקיים לתקופת תוקפן אך לא יותר מ-60 ימים מסיום מצב החירום; תקנות שעת חירום שתוקפן הוארך בחוק, יוסיפו לעמוד בתוקפן.
  • תקנון הכנסת

  • 68. בחלק זה –
  • “מצב חירום” – כמשמעותו בסעיף 38 לחוק-יסוד: הממשלה;
  • “הוועדה המשותפת” – ועדה משותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת החוקה חוק ומשפט;
  • “תקנות שעת חירום” – כמשמעותן בסעיף 39 לחוק-יסוד: הממשלה.
  • הכרזת מצב חירום
  • 69. (א)  החלטת הכנסת להכריז על מצב חירום, לא תתקבל אלא לפי המלצה של הוועדה המשותפת.
  • (ב)  הציעו הממשלה או שלושים חברי הכנסת שהכנסת תכריז על מצב חירום, לפי סעיף 38(א) לחוק-יסוד: הממשלה, או שהכנסת תחזור ותכריז על מצב חירום, לפי סעיף 38(ב) לחוק היסוד, יעבירו את הצעתם אל יושב ראש הכנסת ואל הוועדה המשותפת; הצעה בעניין הכרזה חוזרת על מצב חירום תועבר לא יאוחר משישים ימים לפני תום מצב החירום.
  • (ג)   הוועדה המשותפת תבחן את הצורך להכריז על מצב חירום, ואם הוצע לחזור ולהכריז על מצב חירום, תבחן גם את התקנות לשעת חירום שהותקנו מכוח ההכרזה האחרונה על מצב חירום ואת החקיקה שתוקפה מותנה בקיומו של מצב חירום.
  • (ד)  הוועדה המשותפת תביא את המלצתה לאישור הכנסת, ואם ההמלצה היא בעניין הכרזה חוזרת, תביאה לאישור הכנסת לא יאוחר מ-14 ימים לפני תום מצב החירום.
  • (ה)  היתה ההצעה להכרזה על מצב חירום יוזמה של שלושים חברי הכנסת, תאפשר הוועדה המשותפת לנציג המציעים לנמק את ההצעה לפניה.
  • (ו)   תקופת תוקפה של הכרזה על מצב חירום לפי סעיף זה, לא תעלה על שנה מיום ההכרזה.
  • (ז)   כל עוד לא נבחרו חברי ועדות הכנסת לאחר הבחירות, יהיו סמכויות הוועדה המשותפת לפי חלק זה נתונות לוועדה הזמנית לענייני חוץ וביטחון שהקימה הוועדה המסדרת לפי סעיף 2א(ה) לחוק הכנסת; ואולם, על אף הוראות סעיף קטן (ו), תקופת תוקפה של הכרזה על מצב חירום לפי הצעת הוועדה הזמנית לא תעלה על ארבעה חודשים מיום ההכרזה.
  • הכרזת הממשלה על מצב חירום
  • 70. הכריזה הממשלה על מצב חירום לפי סעיף 38(ג) לחוק-יסוד: הממשלה, תודיע על כך מיד ליושב ראש הכנסת וליושב ראש הוועדה המשותפת, ואם לא ניתן לעשות כן מיד – במועד המוקדם ביותר האפשרי; הוועדה המשותפת תדון בהכרזה ותביא את המלצתה לאישור הכנסת בהקדם האפשרי.
  • ביטול מצב חירום
  • 71. סברו הממשלה או שלושים חברי הכנסת כי מן הראוי שהכנסת תבטל הכרזה על מצב חירום לפי סעיף 38(ה) לחוק-יסוד: הממשלה, יעבירו את הצעתם אל יושב ראש הכנסת ואל הוועדה המשותפת, והוראות סעיף 69(ג) עד (ה) יחולו בשינויים המחויבים.
  • ביטול תקנות שעת חירום לפי סעיף 39 לחוק-יסוד: הממשלה 
  • 73. (א)  הממשלה תעביר תקנות שעת חירום שהתקינה לוועדת החוץ והביטחון, כאמור בסעיף 39(א) לחוק-יסוד: הממשלה, וליושב ראש הכנסת והוא יניחן על שולחן הכנסת, ואם הועברו בפגרה – יעבירן לידיעת חברי הכנסת.
  • (ב)  ועדת החוץ והביטחון, לפי הצעת כל אחד מחבריה, וכן שלושים חברי הכנסת, רשאים להביא לפני הוועדה המשותפת הצעה לביטול תקנות שעת חירום.
    (ג)   הוועדה המשותפת תבחן את הצורך לבטל תקנות שעת חירום, ותביא את המלצתה לאישור הכנסת.
  • (ד)  על הדיון לפי סעיף זה יחולו הוראות סעיפים 69(ה) ו-72, בשינויים המחויבים.
  • תקנות שעת חירום (שירותי עבודה חיוניים בשירות הציבורי), תשס”ד-2003

  •  בתוקף סמכותה לפי סעיף 39 לחוק-יסוד: הממשלה, מתקינה הממשלה תקנות שעת חירום אלה בדבר שירות עבודה חיוני בשירות הציבורי:
  • הגדרות
  • 1. בתקנות אלה –
  • “המנהל” – כל אחד מאלה:
  • (1)   המנהל הכללי של כל אחד ממשרדי הממשלה או מנהל יחידת סמך – לגבי עובד המשרד או יחידות הסמך, לפי הענין;
  • (2)   מי שנתונה בידו סמכות של מנהל כללי לפי סעיף 41 לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי”ט-1959 – לגבי עובד יחידתו;
  • (3)   מנהל בתי המשפט – לגבי עובד בתי המשפט ובתי הדין לעבודה;
  • (4)   מנהל בתי הדין הרבניים – לגבי עובד בתי הדין הרבניים;
  • (5)   המנהל הכללי של תאגיד שהוקם בחוק או לפי חוק – לגבי עובד התאגיד;
  • (6)   המנהל הכללי של חברה ממשלתית, כמשמעותה בחוק החברות הממשלתיות, התשל”ה-1975 – לגבי עובד החברה;
  • (7)   מנהל בית חולים – לגבי עובד של בית החולים;
  • (8)   מנהל קופת חולים, כמשמעות בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ”ד-1994 – לגבי עובד הקופה;
  • (9)   ראש רשות מקומית – לגבי עובד הרשות המקומית;
  • (10)  המנהל הכללי של משרד ממשלתי – לגבי עובד תאגיד שעיסוקו בתחום האחריות של אותו משרד ואשר פעילותו נדרשת להגנת המדינה, לביטחון הציבור או לקיום האספקה והשירותים החיוניים;
  •  “מקום עבודה” – כל אחד ממקומות העבודה המנויים בהגדרה “המנהל”;
  •  “עובד” – מי שערב תחילתן של תקנות שעת חירום אלה היה מועסק במקום העבודה;
  •  “שירות עבודה חיוני” – שירות של עובד במקום עבודה.
  • קריאה לשירות עבודה חיוני 
  • 2 (א)  המנהל או מי שהוא הסמיך לכך, רשאי לקרוא בצו לשירות עבודה חיוני (להלן – הצו), עובדים מסוימים, עובד פלוני או סוג או חטיבה של עובדים במקום העבודה.
  • (ב)  מי שהוסמך לקרוא בצו לשירות עבודה חיוני מוסמך לבטלו, בין אם הצו הוצא בידו ובין אם הוצא בידי אחר שהוסמך לכך.
  • (ג)   צו שלא פורסם ברשומות יכול שיבוטל בהודעה ברשומות או בעיתונות, בטלוויזיה או ברדיו.
    חובת עובד שנקרא לשירות עבודה חיוני
    3 (א)  עובד שנקרא לשירות עבודה חיוני לפי תקנה 2 –
    (1)   יתייצב במקום ובמועד כמפורט בצו ויבצע כל עבודה בהתאם לתפקידו, או עבודה או תפקיד שיטיל עליו מי שממונה עליו או המנהל, או מי שהוא הסמיך, או מי שנקבע לכך בצו או מטעמו של מי שנקבע כאמור, וימשיך בעבודה סדירה ותקינה במקום, באופן ובמועד שיורו לו, כל עוד הצו בתוקפו;
    (2)   ימלא אחר כל הוראה שתינתן לו בקשר לביצוע העבודה או התפקיד מאת מי שממונה עליו, או מאת המנהל או מי שהוא הסמיכו, או מאת מי שנקבע לכך בצו, או מטעמו של מי שנקבע כאמור.
  • (ב)  בלי לפגוע בכלליות האמור בתקנת משנה (א), עובד שנקרא לשירות עבודה חיוני יבצע את עבודתו בדרך המקובלת, בשלמות, ברציפות ובאופן סדיר בלא האטות, הפרעות או שיבושים, כל עוד הצו בתוקפו.
    איסור מניעת ביצוע צו או הכשלתו
    4. לא יעשה אדם ולא יחדל מלעשות דבר בכוונה למנוע או להכשיל ביצוע צו לפי תקנה 2 או ביצוע עבודה או תפקיד לפי תקנה 3, או כניסתו של כל אדם למקום עבודה.
    מסירת צו
    5. צו יכול שיימסר באחת או יותר מדרכים אלה:
    (1)  במסירה לעובד או לאחד מבני משפחתו הבוגרים הגרים עמו;
    (2)  בהדבקה על דלת ביתו או דלת חדר מגוריו של העובד;
    (3)  בהודעה בעל פה, לרבות בהודעה טלפונית, לעובד או לאחד מבני משפחתו הבוגרים הגרים עמו;
    (4)  במשלוח לעובד בדואר רשום או במברק, לפי מען מגוריו הקבוע הידוע במקום העבודה;
    (5)  בהצגת הצו או בהצמדתו במקום נראה לעין במקום העבודה;
    (6)  בפרסום בעיתונות, ברדיו או בטלוויזיה;
    (7)  בפרסום ברשומות.
    חזקות
    6. (א)  צו שפורסם ברשומות, רואים אותו כאילו הגיע ליידעת העובד שעליו הוא חל ביום שבו פורסם.
  • (ב)  צו שלא פורסם ברשומות, רואים אותו כאילו הגיע לידיעת העובד שעליו הוא חל, כל עוד לא הוכיח העובד אחרת –
    (1)   אם נמסר לעובד שעליו הוא חל או לאחד מבני משפחתו הבוגרים הגרים עמו – בזמן המסירה;
    (2)   אם סירב העובד שעליו חל הצו, או אחד מבני משפחתו הגרים עמו לקבל את הצו, או לא נמצא העובד או בן המשפחה כאמור, והצו הודבק על דלת דירתו או דלת חדר מגוריו או על לוח המודעות במקום העבודה – בשעת ההדבקה;
    (3)   אם נשלח לעובד בדואר רשום לפי מען מגוריו הקבוע הידוע במקום העבודה – בתום 72 שעות מזמן שנמסר לדואר למשלוח;
    (4)   אם נשלח לעובד במברק לפי מען מגוריו הקבוע הידוע במקום העבודה – בזמן מסירת המברק.
    (ג)   צו שנמסר או נשלח לעובד באחת הדרכים האמורות בתקנת משנה (ב), רואים אותו כאילו הגיע לידיעתו של העובד בזמן האמור שם, אף אם פורסם ברשומות לאחר מכן.
  • (ד)  מי שהורשה לכך בידי המנהל, רשאי להציג צו לפי תקנות שעת חירום אלה על פני מקרקעין במקום העבודה או בתוכם, או להצמידו אליהם או בתוכם במקום נראה לעין.
  • (ה)  הוצג או הוצמד בהתאם לתקנת משנה (ד), לא יוריד אותו אדם ולא יעשה בו כל שינוי, זולת מי שהורשה לכך על פי תקנת משנה (ד).
  • (ו)   צו שהוצג על לוח מודעות במקום העבודה או פורסם בעיתונות, בטלוויזיה או ברדיו, רואים אותו כאילו הגיע לידיעת כל אדם הנוגע בדבר ביום פרסומו או הצגתו, לפי הענין.
    יחסי עובד ומעביד
    7. בכפוף לאמור בתקנות שעת חירום אלה, יראו את היחסים בין מי שנקרא בצו לשירות עבודה חיוני ומילא אחר הצו לבין מי שהיה מעבידו ערב תחילתו של הצו, כיחסי עובד ומעביד לכל דבר וענין הקשור לשכרו ולתנאי עבודתו.
    עונשין
    8. העובר על הוראה מהוראות תקנות שעת חירום אלה, דינו – מאסר שנתיים או קנס 10,000 שקלים חדשים או שני העונשים כאחד.
    פיטורין ומניעת שכר עבודה
    9. (א)  עובד שחל עליו צו לפי תקנה 2 ואשר עשה אחד המעשים המנויים בתקנת משנה (ב), יהא מעבידו רשאי, נוסף על כל זכות אחרת העומדת לו מכוח כל דין או הסכם ועל אף האמור בכל דין או הסכם – ובלי לפגוע באמור בתקנה 7 –
  • (1)   היה העובד מועסק –
    (א)   במשכורת המשתלמת על בסיס של חודש – להפחית 5% ממשכורתו החודשית ומכל התוספות לה מכל סוג שהוא בעד כל יום או חלק מיום שבו עשה העובד אחד המעשים או המחדלים המנויים בתקנת משנה (ב); (ב)   בשכר או במשכורת המשתלמים שלא על בסיס של חודש – לא לשלם לו שכר או משכורת או כל תוספת להם בעד כל יום או חלק מיום שבו עשה העובד אחד המעשים או המחדלים המנויים בתקנת משנה (ב); (2)   לפטרו לאלתר.
  • (ב)  אלה המעשים והמחדלים של עובד לענין תקנת משנה (א):
    (1)   לא התייצב במקום או במועד כמפורט בצו;
    (2)   לא ביצע עבודה או תפקיד שהוטלו עליו כאמור בתקנה 3;
    (3)   לא מילא הוראה או פעל בניגוד להוראה שניתנה לו על פי תקנה 3;
    (4)   לא המשיך בעבודה סדירה ותקינה במקום, באופן או במועד שהורו לו כאמור בתקנה 3;
    (5)   הפסיק עבודה או לא ביצעה ברציפות או בשלמות כאמור בתקנה 3;
    (6)   לא ביצע עבודה באופן סדיר ובלא האטות, הפרעות או שיבושים כאמור בתקנה 3;
    (7)   מנע או הכשיל ביצוע עבודה או תפקיד לפי תקנה 3 או ביצוע צו לפי תקנה 2.
    (ג)   עובד שפוטר כאמור בתקנת משנה (א) לא יהא זכאי לפיצויי פיטורים אלא אם כן בית משפט מוסמך מצא סיבה מוצדקת לפסוק לו פיצויים מלאים או חלקיים.
    דין מי שהתפטר
    10. למען הסר ספק, נקבע בזאת כי תקנות שעת חירום אלה והצווים שעל פיהן חלים על מי שנקרא לשירות עבודה חיוני גם אם התפטר לפני תחילתו או לאחר תחילתו של הצו שבו נקרא, כל עוד הצו בתוקפו.
  • תקנות שעת חירום (שירותי עבודה חיוניים – מצילי ים ברשויות מקומיות), תשס”ד-2004

  •  בתוקף סמכותה לפי סעיף 39 לחוק-יסוד: הממשלה, מתקינה הממשלה תקנות שעת חירום אלה בדבר שירות עבודה חיוני של מצילי ים ברשויות מקומיות:
  • הגדרות 
  • 1. בתקנות אלה –
  • “המנהל” – ראש רשות מקומית לגבי עובד אותה רשות מקומית;
  • מפקח רחצה ארצי” – מפקח רחצה ששר הפנים הסמיכו על פי צו הסדרת מקומות רחצה (סדרים ואיסורים במקומות רחצה מוכרזים), התשכ”ה-1965, למפקח ארצי;
  • “מציל ים” – “מציל אחראי”, “מציל משנה”, “מציל עוזר” כהגדרתם בצו הסדרת מקומות רחצה (מצילים, סדרנים, פקחים ומגישי עזרה ראשונה), התשכ”ו-1965;
  • מקום עבודה” – רשות מקומית;
  •  “עובד” – מי שערב תחילתן של תקנות שעת חירום אלה היה מועסק במקום העבודה כמציל ים;
  • שירות עבודה חיוני” – שירות של עובד כמציל ים במקום עבודה.
  • קריאה לשירות עבודה חיוני 
  • 2. (א)  המנהל, על פי הנחיות מפקח רחצה ארצי, רשאי לקרוא בצו לשירות עבודה חיוני (להלן – הצו), עובדים מסוימים, עובד פלוני או סוג או חטיבה של עובדים במקום העבודה.
  • (ב)  מי שהוסמך לקרוא בצו לשירות עבודה חיוני מוסמך לבטלו.
  • (ג)   צו שלא פורסם ברשומות יכול שיבוטל בהודעה ברשומות או בעיתונות, בטלוויזיה או ברדיו.
    חובת עובד שנקרא לשירות עבודה חיוני
    3. (א)  עובד שנקרא לשירות עבודה חיוני לפי תקנה 2 –
    (1)   יתייצב במקום ובמועד כמפורט בצו ויבצע כל עבודה בהתאם לתפקידו, או עבודה או תפקיד שיטיל עליו מי שממונה עליו או המנהל, או מי שהוא הסמיך, או מי שנקבע לכך בצו או מטעמו של מי שנקבע כאמור, וימשיך בעבודה סדירה ותקינה במקום, באופן ובמועד שיורו לו, כל עוד הצו בתוקפו;
    (2)  ימלא אחר כל הוראה שתינתן לו בקשר לביצוע העבודה או התפקיד מאת מי שממונה עליו, או מאת המנהל או מי שהוא הסמיכו, או מאת מי שנקבע לכך בצו, או מטעמו של מי שנקבע כאמור.
    (ב)  בלי לפגוע בכלליות האמור בתקנת משנה (א), עובד שנקרא לשירות עבודה חיוני יבצע את עבודתו בדרך המקובלת, בשלמות, ברציפות ובאופן סדיר בלא האטות, הפרעות או שיבושים, כל עוד הצו בתוקפו.
  • איסור מניעת ביצוע צו או הכשלתו
    4. לא יעשה אדם ולא יחדל מלעשות דבר בכוונה למנוע או להכשיל ביצוע צו לפי תקנה 2 או ביצוע עבודה או תפקיד לפי תקנה 3, או כניסתו של כל אדם למקום עבודה.
  • מסירת צו 
  • 5. צו יכול שיימסר באחת או יותר מדרכים אלה:
    (1)  במסירה לעובד או לאחד מבני משפחתו הבוגרים הגרים עמו;
    (2)  בהדבקה על דעת ביתו או דלת חדר מגוריו של העובד;
    (3)  בהודעה בעל פה, לרבות בהודעה טלפונית, לעובד או לאחד מבני משפחתו הבוגרים הגרים עמו;
    (4)  במשלוח לעובד בדואר רשום או במברק, לפי מען מגוריו הקבוע הידוע במקום העבודה;
    (5)  בהצגת הצו או בהצמדתו במקום נראה לעין במקום העבודה;
    (6)  בפרסום בעיתונות, ברדיו או בטלוויזיה;
    (7)  בפרסום ברשומות.
    חזקות
    6. (א)  צו שפורסם ברשומות, רואים אותו כאילו הגיע לידיעת העובד שעליו הוא חל ביום שבו פורסם.
  • (ב)  צו שלא פורסם ברשומות, רואים אותו כאילו הגיע לידיעת העובד שעליו הוא חל, כל עוד לא הוכיח העובד אחרת –
    (1)   אם נמסר לעובד שעליו הוא חל או לאחד מבני משפחתו הבוגרים הגרים עמו – בזמן המסירה;
  • (2)   אם סירב העובד שעליו חל הצו, או אחד מבני משפחתו הגרים עמו לקבל את הצו, או לא נמצא העובד או בן המשפחה כאמור, והצו הודבק על דלת דירתו או דלת חדר מגוריו או על לוח המודעות במקום העבודה – בשעת ההדבקה;
    (3)   אם נשלח לעובד בדואר רשום לפי מען מגוריו הקבוע הידוע במקום העבודה – בתום 72 שעות מזמן שנמסר לדואר למשלוח;
    (4)   אם נשלח לעובד במברק לפי מען מגוריו הקבוע הידוע במקום העבודה – בזמן מסירת המברק.
  • (ג)   צו שנמסר או נשלח לעובד באחת הדרכים האמורות בתקנת משנה (ב), רואים אותו כאילו הגיע לידיעתו של העובד בזמן האמור שם, אף אם פורסם ברשומות לאחר מכן.
  • (ד)  מי שהורשה לכך בידי המנהל, רשאי להציג צו לפי תקנות שעת חירום אלה על פני מקרקעין במקום העבודה או בתוכם, או להצמידו אליהם או בתוכם במקום נראה לעין.
    (ה)  הוצג צו או הוצמד בהתאם לתקנת משנה (ד), לא יוריד אותו אדם ולא יעשה בו כל שינוי, זולת מי שהורשה לכך על פי תקנת משנה (ד).
  •  (ו)   צו שהוצג על לוח המודעות במקום העבודה או פורסם בעיתונות, בטלוויזיה או ברדיו, רואים אותו כאילו הגיע לידיעת כל אדם הנוגע בדבר ביום פרסומו או הצגתו, לפי הענין.
    יחסי עובד ומעביד
    7. בכפוף לאמור בתקנות שעת חירום אלה, יראו את היחסים בין מי שנקרא בצו לשירות עבודה חיוני ומילא אחר הצו לבין מי שהיה מעבידו ערב תחילתו של הצו, כיחסי עובד ומעביד לכל דבר וענין הקשור לשכרו ולתנאי עבודתו.
    עונשין
    8. העובר על הוראה מהוראות תקנות שעת חירום אלה, דינו – מאסר שנתיים או קנס 10,000 שקלים חדשים או שני העונשים כאחד.
    פיטורין ומניעת שכר עבודה
    9. (א)  עובד שחל עליו צו לפי תקנה 2 ואשר עשה אחד המעשים המנויים בתקנת משנה (ב), יהא מעבידו רשאי, נוסף על כל זכות אחרת העומדת לו מכוח כל דין או הסכם ועל אף האמור בכל דין או הסכם – ובלי לפגוע באמור בתקנה 7 –
    (1)   היה העובד מועסק –
    (א)   במשכורת המשתלמת על בסיס של חודש – להפחית 5% ממשכורתו החודשית ומכל התוספות לה מכל סוג שהוא בעל כל יום או חלק מיום שבו עשה העובד אחד המעשים או המחדלים המנויים בתקנת משנה (ב);
    (ב)   בשכר או במשכורת המשתלמים שלא על בסיס של חודש – לא לשלם לו שכר או משכורת או כל תוספת להם בעד כל יום או חלק מיום שבו עשה העובד אחד המעשים או המחדלים המנויים בתקנת משנה (ב);
    (2)   לפטרו לאלתר.
  • (ב)  אלה המעשים והמחדלים של עובד לענין תקנת משנה (א):
  • (1)   לא התייצב במקום או במועד כמפורט בצו;
  • (2)   לא ביצע עבודה או תפקיד שהוטלו עליו כאמור בתקנה 3;
    (3)   לא מילא הוראה או פעל בניגוד להוראה שניתנה לו על פי תקנה 3;
    (4)   לא המשיך בעבודה סדירה ותקינה במקום, באופן ובמועד שהורו לו כאמור בתקנה 3;
    (5)   הפסיק עבודה או לא ביצעה ברציפות או בשלמות כאמור בתקנה 3;
    (6)   לא ביצע עבודה באופן סדיר ובלא האטות, הפרעות או שיבושים כאמור בתקנה 3;
    (7)   מנע או הכשיל ביצוע עבודה או תפקיד לפי תקנה 3 או ביצוע צו לפי תקנה 2.
    (ג)   עובד שפוטר כאמור בתקנת משנה (א) לא יהא זכאי לפיצויי פיטורים אלא אם כן בית משפט מוסמך מצא סיבה מוצדקת לפסוק לו פיצויים מלאים או חלקיים.
    דין מי שהתפטר
    10. למען הסר ספק, נקבע בזאת כי תקנות שעת חירום אלה והצווים שעל פיהן חלים על מי שנקרא לשירות עבודה חיוני גם אם התפטר לפני תחילתו או לאחר תחילתו של הצו שבו נקרא, כל עוד הצו בתוקפו.
  • תקנות שעת חירום (שירותי עבודה חיוניים בוועדה לאנרגיה אטומית),  תש”ע-2010

  •  בתוקף סמכותה לפי סעיף 39 לחוק-יסוד: הממשלה, מתקינה הממשלה תקנות שעת חירום אלה בדבר שירות עבודה חיוני בוועדה לאנרגיה אטומית:
  • הגדרות 
  • 1. בתקנות שעת חירום אלה –
  • הוא”א” – הוועדה לאנרגיה אטומית;
  •  “המנהל” – כל אחד מאלה:
    (1)   המנהל הכללי של הוא”א – לגבי עובדי מטה הוא”א;
    (2)   המנהל של קמ”ג – לגבי עובדי קמ”ג;
    (3)   המנהל של ממ”ג – לגבי עובדי ממ”ג;
    ממ”ג” – מרכז למחקר גרעיני שורק;
  • “מקום עבודה” – מטה הוא”א, קמ”ג או ממ”ג, לפי העניין;
  • “עובד” – מי שערב תחילתן של תקנות שעת חירום אלה היה מועסק במקום העבודה;
  • “קמ”ג” – הקריה למחקר גרעיני – נגב;
  •  “שירות עבודה חיוני” – שירות של עובד במקום עבודה.
    קריאה לשירות עבודה חיוני
    2. (א)  המנהל או מי שהוא הסמיך לכך, רשאי לקרוא בצו לשירות עבודה חיוני (להלן – הצו), עובדים מסוימים, עובד פלוני או סוג או חטיבה של עובדים במקום העבודה.
    (ב)  מי שהוסמך לקרוא בצו לשירות עבודה חיוני מוסמך לבטלו, בין אם הצו הוצא בידו ובין אם הוצא בידי אחר שהוסמך לכך.
  • (ג)   צו שלא פורסם ברשומות יכול שיבוטל בהודעה ברשומות או בעיתונות, בטלוויזיה או ברדיו.
  • (ד)  ככל שהיקף הצווים הכולל יעלה על 15% מעובדי הוא”א, הוצאת צווים נוספים מעבר ל-15% כאמור תיעשה על דעת ראש הממשלה והיועץ המשפטי לממשלה; הוצאת צווים נוספים כאמור בידי מנהל קמ”ג או מנהל ממ”ג, תיעשה גם על דעת המנהל הכללי של הוא”א.
    חובת עובד שנקרא לשירות עבודה חיוני
    3. (א)  עובד שנקרא לשירות עבודה חיוני לפי תקנה 2 –
  • (1)   יתייצב במקום ובמועד כמפורט בצו ויבצע כל עבודה בהתאם לתפקידו, או עבודה או תפקיד שיטיל עליו מי שממונה עליו או המנהל, או מי שהוא הסמיך, או מי שנקבע לכך בצו או מטעמו של מי שנקבע כאמור, וימשיך בעבודה סדירה ותקינה במקום, באופן ובמועד שיורו לו, כל עוד הצו בתוקפו;
    (2)   ימלא אחר כל הוראה שתינתן לו בקשר לביצוע העבודה או התפקיד מאת מי שממונה עליו, או מאת המנהל או מי שהוא הסמיכו, או מאת מי שנקבע לכך בצו, או מטעמו של מי שנקבע כאמור.
    (ב)  בלי לפגוע בכלליות האמור בתקנת משנה (א), עובד שנקרא לשירות עבודה חיוני יבצע את עבודתו בדרך המקובלת, בשלמות, ברציפות ובאופן סדיר בלא האטות, הפרעות או שיבושים, כל עוד הצו בתוקפו.
    איסור מניעת ביצוע צו או הכשלתו
    4. לא יעשה אדם ולא יחדל מלעשות דבר בכוונה למנוע או להכשיל ביצוע צו לפי תקנה 2 או ביצוע עבודה או תפקיד לפי תקנה 3, או כניסתו של כל אדם למקום עבודה.
    מסירת צו
    5. צו יכול שיימסר באחת או יותר מדרכים אלה:
    (1)  במסירה לעובד או לאחד מבני משפחתו הבוגרים הגרים עמו;
    (2)  בהדבקה על דלת ביתו או דלת חדר מגוריו של העובד;
    (3)  בהודעה בעל-פה, לרבות בהודעה טלפונית, לעובד או לאחד מבני משפחתו הבוגרים הגרים עמו;
    (4)  במשלוח לעובד בדואר רשום או במברק, לפי מען מגוריו הקבוע הידוע במקום העבודה;
    (5)  בהצגת הצו או בהצמדתו במקום נראה לעין במקום העבודה;
    (6)  בפרסום בעיתונות, ברדיו או בטלוויזיה;
    (7)  בפרסום ברשומות.
    חזקות
    6. (א)  צו שפורסם ברשומות, רואים אותו כאילו הגיע לידיעת העובד שעליו הוא חל ביום שבו פורסם.
  • (ב)  צו שלא פורסם ברשומות, רואים אותו כאילו הגיע לידיעת העובד שעליו הוא חל, כל עוד לא הוכיח העובד אחרת –
    (1)   אם נמסר לעובד שעליו הוא חל או לאחד מבני משפחתו הבוגרים הגרים עמו – בזמן המסירה;
    (2)   אם סירב העובד שעליו חל הצו, או אחד מבני משפחתו הגרים עמו לקבל את הצו, או לא נמצא העובד או בן המשפחה כאמור, והצו הודבק על דלת דירתו או דלת חדר מגוריו או על לוח המודעות במקום העבודה – בשעת ההדבקה;
    (3)   אם נשלח לעובד בדואר רשום לפי מען מגוריו הקבוע הידוע במקום העבודה – בתום 72 שעות מזמן שנמסר לדואר למשלוח;
    (4)   אם נשלח לעובד במברק לפי מען מגוריו הקבוע הידוע במקום העבודה – בזמן מסירת המברק.
  • (ג)   צו שנמסר או שנשלח לעובד באחת הדרכים האמורות בתקנת משנה (ב), רואים אותו כאילו הגיע לידיעתו של העובד בזמן האמור שם, אף אם פורסם ברשומות לאחר מכן.
  • (ד)  מי שהורשה לכך בידי המנהל, רשאי להציג צו לפי תקנות שעת חירום אלה על פני מקרקעין במקום העבודה או בתוכם, או להצמידו אליהם או בתוכם במקום נראה לעין.
  • (ה)  הוצג צו או הוצמד בהתאם לתקנת משנה (ד), לא יוריד אותו אדם ולא יעשה בו כל שינוי, זולת מי שהורשה לכך על פי תקנת משנה (ד).
  • (ו)   צו שהוצג על לוח המודעות במקום העבודה או פורסם בעיתונות, בטלוויזיה או ברדיו, רואים אותו כאילו הגיע לידיעת כל אדם הנוגע בדבר ביום פרסומו או הצגתו, לפי העניין.
    יחסי עובד ומעביד
    7. בכפוף לאמור בתקנות שעת חירום אלה, יראו את היחסים בין מי שנקרא בצו לשירות עבודה חיוני ומילא אחר הצו לבין מי שהיה מעבידו ערב תחילתו של הצו, כיחסי עובד ומעביד לכל דבר ועניין הקשור לשכרו ולתנאי עבודתו.
    עונשין
    8. העובר על הוראה מהוראות תקנות שעת חירום אלה, דינו – מאסר שנתיים או קנס 10,000 שקלים חדשים או שני העונשים כאחד.
    פיטורין ומניעת שכר עבודה
    9. (א)  עובד שחל עליו צו לפי תקנה 2 ואשר עשה אחד המעשים המנויים בתקנת משנה (ב), יהא מעבידו רשאי, נוסף על כל זכות אחרת העומדת לו מכוח כל דין או הסכם ועל אף האמור בכל דין או הסכם – ובלי לפגוע באמור בתקנה 7 –
    (1)   היה העובד מועסק –
    (א)   במשכורת המשתלמת על בסיס של חודש – להפחית 5% ממשכורתו החודשית ומכל התוספות לה מכל סוג שהוא בעד כל יום או חלק מיום שבו עשה העובד אחד המעשים או המחדלים המנויים בתקנת משנה (ב); (ב)   בשכר או במשכורת המשתלמים שלא על בסיס של חודש – לא לשלם לו שכר או משכורת או כל תוספת להם בעד כל יום או חלק מיום שבו עשה העובד אחד המעשים או המחדלים המנויים בתקנת משנה (ב); (2)   לפטרו לאלתר.
    (ב)  אלה המעשים והמחדלים של עובד לעניין תקנת משנה (א):
    (1)   לא התייצב במקום או במועד כמפורט בצו;
    (2)   לא ביצע עבודה או תפקיד שהוטלו עליו כאמור בתקנה 3;
    (3)   לא מילא הוראה או פעל בניגוד להוראה שניתנה לו על פי תקנה 3;
    (4)   לא המשיך בעבודה סדירה ותקינה במקום, באופן או במועד שהורו לו כאמור בתקנה 3;
    (5)   הפסיק עבודה או לא ביצעה ברציפות או בשלמות כאמור בתקנה 3;
    (6)   לא ביצע עבודה באופן סדיר ובלא האטות, הפרעות או שיבושים כאמור בתקנה 3;
    (7)   מנע או הכשיל ביצוע עבודה או תפקיד לפי תקנה 3 או ביצוע צו לפי תקנה 2.
    (ג)   עובד שפוטר כאמור בתקנת משנה (א) לא יהא זכאי לפיצויי פיטורים אלא אם כן בית משפט מוסמך מצא סיבה מוצדקת לפסוק לו פיצויים מלאים או חלקיים.
    דין מי שהתפטר
    10. למען הסר ספק, נקבע בזאת כי תקנות שעת חירום אלה והצויים שעל פיהן חלים על מי שנקרא לשירות עבודה חיוני גם אם התפטר לפני תחילתו או לאחר תחילתו של הצו שבו נקרא, כל עוד הצו בתוקפו.

טו. התייחסות הוראות החוק לשביתה

  • חוק העונשין, תשל”ז-1977

  • הפרעות ביחסי עבודה
  • 160. ראתה הממשלה שיש ביחסי העבודה הפרעות חמורות המסכנות את הכלכלה בארץ או את המסחר עם מדינות חוץ או פוגעות בהם, רשאית היא להכריז על מצב חירום לענין סעיף זה, וכל עוד לא בוטלה האכרזה יהא דינם של המשתתף בהשבתה או בשביתה בעבודה הנוגעת להובלת משא או להסעת נוסעים דרך עסק או מסחר בישראל או בינה לבין מדינות חוץ או למתן שירות ציבורי בישראל, ושל המסית, מסייע או מעודד להשבתה או לשביתה כאמור או להמשכתן – מאסר שנה אחת.
  • עבירות כלפי קיום שירותים ציבוריים 
  • 161. העושה אחד המעשים להלן תוך פגיעה בגופו או בנכסיו של חברו או איום או הפחדה או בכוח חרם או איום בחרם עליו או על נכסיו וללא כל סיבה או הצדק סבירים לחרם, דינו – מאסר שלוש שנים; ואלה המעשים:
  • (1)   מפריע לקיום שירות ציבורי או מחבל בו;
  • (2)   מכריח או מפתה עובד ציבורי או עובד בעבודה הנוגעת לשירות ציבורי להתפטר או לנטוש עבודתו, או מונע אדם מלהציע או לקבל עבודה כאמור;
  • (3)   מחבל או מפריע הובלת משא או הסעת נוסעים דרך עסק או מסחר בישראל או בינה לבין מדינת חוץ;
  • (4)   מכריח או מפתה עובד בהובלה או בהסעה כאמור בפסקה (3) או בעבודה הנוגעת להן להתפטר או לנטוש עבודתו, או מונע אדם מלהציע או לקבל עבודה כאמור.
  • הפרעה שלא כדין למימוש זכות 
  • 163. העושה שלא כדין אחד המעשים המנויים להלן, כדי להכריח את חברו לעשות מה שאינו חייב לעשות לפי הדין או להימנע מעשות מה שהוא רשאי לעשותו, דינו – מאסר שנה אחת:
  • (1)   משתמש באלימות או באיומים נגדו או נגד אשתו או ילדיו, או פוגע בנכסיו;
  • (2)   מהלך אחריו בלי הרף ממקום למקום;
  • (3)   מסתיר מכשיר, מלבוש או כל נכס אחר השייך לחברו או נתון לשימושו, או שולל ממנו או מפריע את השימוש בו;
  • (4)   עומד על המשמר ליד ביתו או ליד מקום מגוריו, עבודתו או עסקו או מקום שנזדמן בו, או ליד הגישה אליהם, או מונע את הגישה אליהם;
  • (5)   הולך אחריו בצורה פרועה ברחוב או בדרך.
  • היתר משמרות 
  • 164. (א)  על אף האמור בסעיף 163 רשאי אדם, למען עצמו או למען תאגיד, או למען מעביד יחיד או חבר בני אדם, לעמוד במקום שעובדים או עוסקים בו, או על ידו, כדי לסייע בסכסוך עבודה, אם כל מטרתו היא להשיג, או למסור, בדרכי שלום ידיעות, או לשכנע בדרכי שלום לעבוד או להימנע מעבודה.
  • (ב)  בסעיף זה –
  • “סכסוך עבודה” – סכסוך בין מעבידים לעובדים או בין עובדים לעובדים, בנוגע למתן עבודה או אי מתן עבודה או להסכם עבודה או לתנאי עבודתו של עובד, למעט סכסוך שאחת מסיבותיו היא התנגדותם של עובדים למתן עבודה לעובדים אחרים מטעמי גזע, דת או לשון;
  • “עובד” – כל העובד במלאכה או בתעשיה אצל המעביד שעמו סכסוך העבודה או אצל מעביד אחר;
  • “תאגיד” – כל אגודה שנרשמה לפי חוק האגודות העותמאני או לפי פקודת האגודות השיתופיות או לפי פקודת החברות, ואחת ממטרותיה היא הסדר היחסים בין עובדים למעבידים, בין עובדים לעובדים או בין מעבידים למעבידים.
  • פקודת הבנקאות, 1941

  • אכרזה על הפסקה במתן שירותים (תיקון מס’ 10) תשל”ו-1976 (תיקון מס’ 14א) תשמ”א-1981
  • 8טו.   (א)  נוכח המפקח שתאגיד בנקאי פלוני אינו יכול לנהל את עסקיו באורח תקין מחמת שביתה באותו תאגיד בנקאי או בתאגיד בנקאי אחר, רשאי הוא להכריז כי התאגיד הבנקאי הפסיק לתת שירותים (להלן – הפסקה), ומותר לקבוע באכרזה כי היא תחול על כלל שירותי התאגיד הבנקאי או על חלק מהם.
  • (ב)  האכרזה תפורסם ברשומות ולפחות בארבעה עתונים יומיים היוצאים לאור בישראל.
  • (ג)  באכרזה ייקבע המועד שבו הפסיק התאגיד הבנקאי לתת שירותים ומותר לקבוע בה מועדי הפסקה שונים לשירותים שונים.
  • ביטול 
  • 8טז.   בביטול האכרזה מותר לקבוע מועדי ביטול שונים לשירותים שונים.
  • דחיית מועדים 
  • 8יז.    (א)  הוסכם בין התאגיד הבנקאי שבהפסקה לבין אדם על עשיית פעולה או מילוי התחייבות שהתאגיד הבנקאי או האדם חייבים או רשאים לעשותם בתוך התקופה שבין האכרזה לבין ביטולה, יידחה המועד עד לתום שלושה ימי עסקים מיום ביטול האכרזה, ובלבד שהפעולה או מילוי ההתחייבות הם בגדר השירותים שעליהם חלה האכרזה.
  • (ב)  דחיית מועד לפי סעיף זה תחול גם לגבי מועד שנקבע בפסק דין או בהחלטה אחרת של בית משפט או של רשות שיפוטית או מעין שיפוטית אחרת על פי דין.
  • ריבית והפרשי הצמדה
  • 8יח.   (א)  נשאה התחייבות שמועד פרעונה נדחה לפי סעיף 8יז ריבית לפני ההפסקה, תוסיף ההתחייבות לשאת ריבית עד למועד פרעונה החדש, בשיעור שחל בתקופה שלפני ההפסקה.
  • (ב)  היתה התחייבות שמועד פרעונה נדחה לפי סעיף 8יז צמודת ערך, תוסיף לחול החובה לשלם הפרשי הצמדה כמוסכם במשך תקופת ההפסקה; לענין זה, “התחייבות צמודת ערך” – התחייבות שסכומה, כולו או מקצתו, צמוד לשער החליפין של המטבע הישראלי, למדד יוקר המחיה או לעליית מחירו של כל דבר אחר.
    (ג)   נגיד בנק ישראל רשאי להורות שבתקופת ההפסקה יהיה אדם רשאי או חייב לשלם לבנק ישראל כל סכום שהוא חב לתאגיד הבנקאי שבהפסקה ודין התשלום כדין תשלום לתאגיד הבנקאי שבהפסקה; הוראה לפי סעיף קטן זה תובא לידיעת החייבים בדרך שיורה עליה הנגיד.
  • ביצוע הוראת תשלום
  • 8יט.   מי שלפני מועד ההפסקה נתן שיק משוך על התאגיד הבנקאי, או הוראה אחרת בכתב לבצע תשלום מחשבונו בתאגיד הבנקאי וקיום ההוראה הוא בגדר השירותים שעליהם חלה האכרזה, רואים את הסכום שבהוראה כנפרע במועדו אם שילם אותו התאגיד הבנקאי תוך שלושה ימי עסקים שלאחר ביטול האכרזה.
  • הגבלת אחריות התאגיד הבנקאי
  • 8כ.     תאגיד בנקאי שבהפסקה לא ישא באחריות פלילית או אזרחית בשל מעשה או מחדל הנובעים מהפסקת השירותים שעליהם חלה האכרזה.
  • הגנה בדיני עונשין
  • 8כא.   (א)  המושך שיק על תאגיד בנקאי שבהפסקה לא ישא באחריות פלילית לפי סעיף 14 לחוק לתיקון דיני העונשין (עבירות מרמה, סחיטה ועושק), תשכ”ג-1963 (להלן – חוק העונשין), אם העדר החובה על התאגיד הבנקאי לפרוע את השיק במועד הנקוב בו כמועד משיכתו נבע רק מדחיית המועד לפי סעיף 8יז.
  • (ב)  לענין סעיף 15(ג) לחוק העונשין לא תובא במנין ששים הימים התקופה שבין האכרזה לבין ביטולה לגבי שיק שנמשך על התאגיד הבנקאי שבהפסקה ופרעון השיק הוא בגדר השירותים שעליהם חלה האכרזה.
  •  הוראות הבנקאות (שירות ללקוח) (מועד זיכוי וחיוב בשיקים), תשנ”ב-1992

  • איחורים מותרים
  • 7. (א)  שיק שלא סולק או לא הוחזר בשל שביתה או השבתה בבנק או בשל כך שבאותו יום לא ניהל בנק עסקים מסיבה אחרת או בשל כך שנבצר ממנו לסלק שיקים באותו יום, לא יבוא אותו יום במנין ימי העסקים הבנקאיים לענין חיוב או זיכוי לקוחות ולענין החלטה שלא לכבד שיק; ובלבד שאם האמור היה באי יכולת לסלק שיקים בתקופה העולה על יום אחד, יודיע הבנק על הדבר בשלושה עיתונים יומיים, לפחות.
  • (ב)  תעודה בחתימת המפקח או מי שהוא הסמיכו לכך תהא ראיה כי שיקים שהופקדו בבנק מסויים או שנמשכו על בנק מסויים, לא סולקו או לא הוחזרו בשל כך שאחד הבנקים לא השתתף בסליקה ביום פלוני, כאמור בסעיף קטן (א).
  • (ג)  המפקח רשאי, בהודעה ברשומות, לקבוע רשימת סניפים של בנקים אשר בשל ריחוקם מהמסלקה או בשל ימי מנוחה בהם השונים מכלל הבנקים, יווסף יום עסקים בנקאי נוסף לענין חיוב או זיכוי לקוחות ולענין החלטה שלא לכבד שיק.
  • (ד)  לא הובא יום במנין ימי העסקים הבנקאיים כאמור בסעיף קטן (א) או נוסף יום עסקים בנקאי כאמור בסעיף קטן (ג), יחושבו המועדים לענין הזיכוי והחיוב כאמור בסעיפים 3 או 4 וביטול השיק כאמור בסעיף 5, כאילו נוסף ליום הסליקה גם אותו יום שלא הובא במנין.
  • צו מס קניה (פטור), תשל”ו-1975

  • הארכת תקופות
  • 19א.   המנהל רשאי להאריך כל תקופה ליבוא בפטור (להלן בסעיף זה – תקופת הפטור) לפי צו זה, כך שתקופת שביתה לא תבוא במנין הימים לחישוב תקופת הפטור, אם הוכח להנחת דעתו, שנבצר מהזכאי לממש את זכותו במועד מחמת השביתה.
  • צו ההגבלים העסקיים (דרכי ייצור והספקה של נייר), תשמ”א-1981

  • פטור מחובת הספקה ללקוחות חוץ
  • 5. (א)  חובת ההספקה ללקוחות חוץ על פי צו זה חלה רק לגבי סוגי הנייר הקיימים והיא לא תחול על סוג חדש של נייר שיפתח וייצר בעל המונופולין בעתיד אלא אם כן מחליף סוג חדש זה אחד מסוגי הנייר הקיימים שבעל המונופולין הפסיק את ייצורו.
  • (ב)  שום דבר האמור בצו זה לא יפורש כמחייב את בעל המונופולין לספק ללקוח חוץ נייר בנסיבות שבהן הוא זכאי להשתחרר מחובה זו מכוח הוראות כל דין או על פי נוהגי המסחר המקובלים או אם הדבר נבצר ממנו מחמת כוח עליון, שביתה, השבתת מגן או נסיבות אחרות שאינן בשליטת בעל המונופולין, ובלבד שינהג ללא הפליה של לקוחות חוץ.

סיכום

א. יש לראות בארצנו בשביתה מעין מסורת מקודשת שאין מהרהרים אחריה.

האמור נפסק בבית המשפט העליון בעניין צבי פינשטיין148.

ב. חופש השביתה והזכות לשבות הינן זכויות יסוד, ומשום כך הן שרירות וקיימות בכל היקפן כל עוד לא הוגבלו על-פי חוק. זהו ביטוי למעמד הבכורה המשפטי של זכות יסוד, אשר בעטיו מותנית כל הגבלה שלה בביצועה של פעולה משפטית קודמת בעלת אופי חקיקתי מוגדר.

האמור נפסק בעניין רשות שדות התעופה5.

ג. קיומה של ״חירות השביתה״ אינו זהה לקיומה של הצדקה עניינית לשביתה בנסיבות פלוניות.

האמור נפסק בעניין בג”ץ ההסתדרות הכללית149.

כך אף נפסק בבג”ץ יועמ”ש לממשלה[1. בג”ץ 1074/93 היועץ המשפטי לממשלה נ’ בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ”ד מט(2) 485] כי חירות השביתה ומעמדה הם נעלים כמעלתו של חוק. יחד עם זאת, אין לומר כדבר המובן מאליו כי חירות השביתה נגזרת היא – כמו מעצמה – מ”כבוד האדם” שבחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וכי מעלתה כיום היא מעלת זכות חוקתית.

ד. על בית־המשפט לשקול, לא רק מה היה האינטרס המוצדק של העובדים, אלא גם את השאלה, אם בנסיבות הענין היתה השביתה אמצעי כשר לשמירת האינטרס הזה בהתחשב עם האינטרסים של העסיק.

האמור נפסק בעניין פאול ארנסברג75.

ה. חופש השביתה אינו חופש מוחלט, ולעניין השימוש בו הוא מוגבל ביחס לזכויות יסוד אחרות.

האמור נפסק בעניין בזק150.

ו. המחוקק הישראלי הגביל את זכות השביתה לגבי עובדים בשירות הציבורי, ולעניין זה נקבע כי זכות השביתה הינה מהזכויות היסודיות של ציבור העובדים במסגרת משפט העבודה הקיבוצי, וכשם שבית-הדין יעשה את המוטל עליו לאכיפתו של החוק, כן ייזהר שלא להרחיב את ההגבלות שהוטלו בו למימושה של זכות זאת.

האמור נפסק בעניין עירית אשקלון151, עירית אשקלון – ארגון מורי בתי-הספר העל-יסודיים – הובא בדיון (י-ם) שם/4-2 שלוש הערים הגדולות נ’ כלל עובדי ההוראה, יא(2) 001].

ז. השביתה היא “זכות יסוד” ובמהותה “שייכת לא לתחום ה’זכויות’, אלא לתחום ה’חירויות‘ – Liberties – שנתונות לסייגים מחייבים.

ראו בעניין שאול עוקיש152.

כן נפסק בעניין מפעלי רכב אשדוד104 כי הדיבור “זכות יסוד” יש בו כדי להצביע על חשיבותה של ה”זכות”, אך רוב זכויות היסוד, אם לא כולן, ניתנות למיון כחירויות, הנדחות מפני הוראות דין מחייבות.

מראה מקום

  1. דיון (ארצי) לא/4-4  ועד פועלי החברה לכבלים ולחוטי חשמל בישראל בע”מ נ’ החברה לכבלים ולחוטי חשמל בישראל בע”מ  ד(1) 122
  2. דיון (ארצי)  נב/37-4 ‎בנק המזרחי המאוחד בע”מ‎ ‎נ’ נכסים מ.י. בע”מ, פ”ד כה(1) 053
  3. דיון (ארצי) לז/4-13 מועצת פועלי רמת-גן וגבעתיים נ’ “אלקו” חרושת אלקטרו-מיכנית בע”מ, ט(1) 113;  בג”ץ 253/64 ג’ריס נ’ הממונה על מחוז חיפה,  11.11.1964; דבע (ארצי) נז/4-16 מרכז השלטון המקומי בישראל נ’ הסתדרות העובדים הכללית החדשה, לב(1999) 1; עסק (ארצי) 17/99 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ’ כור תעשיות בע”מ, לד(1999) 510
  4. ע”ע 1218/02‏  Xue Bin‏ נ’ חברת א. דורי, חברה לעבודות הנדסיים בע”מ, פ”ד לח(2003) 650
  5. דיון (ארצי) מח/41-20 הסתדרות האקדמים במדעי החברה והרוח נ’ רשות שדות התעופה, יט(1) 449
  6. דיון (ארצי) לז/3-4 ועד עובדי קצא”א ואח’ נ’ חברת קצא”א בע”מ, ח(1) 421
  7. דיון (ארצי)‏ ‎ נב/17-4 ‎מדינת ישראל‎ ‎נ’ הסתדרות האחים והאחיות, פ”ד כו(1) 087
  8. עסק (ארצי) 19/99 מקורות חברת מים בע”מ נ’ הסתדרות העובדים הכללית החדשה , לו(2001) 560
  9. עסק (ארצי) 1013/04 בנק דיסקונט בע”מ נ’ ההסתדרות הכללית החדשה – הסתדרות המעו”ף, 26.9.2004; כן ראו: דיון (ארצי) נב/4-17 מדינת ישראל נ’  הסתדרות האחים והאחיות, כו(1) 087; כן ראו: סק (ארצי) 21/07 האוניברסיטה העברית בירושלים נ’ ארגון הסגל האקדמי הבכיר של האוניברסיטה העברית בירושלים, 14.1.2008; עסק (ארצי) -11/99 המוסד לביטוח לאומי נ’ הסתדרות העובדים הכללית החדשה, לד(1999) 470; ברע (ארצי) 51092-01-12 המוסד לביטוח לאומי נ’ הסתדרות העובדים הכללית החדשה -איגוד המשפטנים, 6.5.2012; עסק (ארצי) 17/99 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ’ כור תעשיות בע”מ , לד(1999) 510
  10. עסק (ארצי) 17/99 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ’ כור תעשיות בע”מ, לד(1999) 510
  11. עסק (ארצי) 400005/98 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – הסתדרות עובדי המדינה – הוועד הארצי של עובדי מינהל ומשק בבתי החולים הממשלתיים נ’ מדינת ישראל, לה(2000) 103
  12. עסק (ארצי) 57/05 ההסתדרות  הכללית החדשה נ’ מדינת ישראל נ’ משרד התחבורה, שר התחבורה מר מאיר שטרית, 3.3.2005; עתירה שהוגשה לבג”ץ נדחתה בשל הפיכת העניין לתיאורטי בבג”ץ 2406/05 עיריית באר-שבע נ’ בית הדין הארצי לעבודה, 27.5.2005
  13. בגץ 59/80  שירותי תחבורה ציבוריים באר-שבע בע”מ נ’ בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, לה(1) 828;  כן ראו: עסק (ארצי) 55074-08-16‏ הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ’ חברת נמל אשדוד בע”מ, 27.8.2017
  14. דיון (ארצי) לו/4-5 משה גינסטלר ואח’ נ’ מדינת ישראל, ח(1) 003
  15. בגץ 525/84  נביל חטיב נ’ בית הדין הארצי לעבודה, ירושלים, מ(1) 673; כן ראו: דיון (ארצי) נב/4-17 מדינת ישראל נ’  הסתדרות האחים והאחיות, כו(1) 087; עסק (ארצי) 55074-08-16‏ הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ’ חברת נמל אשדוד בע”מ, 27.8.2017; דיון (ארצי) מו/4-7 כלל המצילים בעירית תל-אביב-יפו נ’ ארגון עובדי העיריה, יז(1) 264;  דיון (ארצי) מז/4-29 ועד עובדי חטיבות הקשר של תדיראן נ’ תדיראן בע”מ, יט(1) 372; בגץ 566/76 “אלקו” חרושת אלקטרו-מכנית ישראלית בע”מ נ’ בית-הדין הארצי לעבודה, ו-20 אח’, לא(2) 197; דבע (ארצי) מד/3-29 מדינת ישראל נ’ נביל חטיב, 2.7.1984; סקכ (ארצי) 722-09-11 מדינת ישראל משרד הבריאות ומשרד האוצר נ’ ההסתדרות הרפואית בישראל, יח(1) 287; ברע (ארצי) 50556-09-11 הסתדרות העובדים הכללית החדשה איגוד עובדי התחבורה נ’ חברת רכבת ישראל בע”מ, 28.9.2011
  16. עא 573/68 יצחק ומסדה שביט נ’ גדעון חנן, כג(1) 516; כן ראו: דיון (ארצי) ‏ נג/4-4 ‎ ‎ההסתדרות הכללית‎ ‎נ’ ‏ בזק החברה הישראלית לתקשורת בע”מ, פ”ד כה(1) 367
  17. (ארצי) לו/4-5 משה גינסטלר ואח’ נ’ מדינת ישראל, ח(1) 003; דיון (ארצי) נב/4-17 מדינת ישראל נ’  הסתדרות האחים והאחיות , כו(1) 087
  18. סקכ (ארצי) 47622-12-18‏מרכז השלטון המקומי בישראל נ’ ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים ‏בסמינרים ובמכללות, 25.12.2018
  19. דיון (ארצי) נב/4-17 מדינת ישראל נ’  הסתדרות האחים והאחיות , כו(1) 087
  20. דיון (ארצי) מז/29-4 ועד עובדי חטיבות הקשר של תדיראן נ’ תדיראן בע”מ, פ”ד יט(1) 372
  21. דיון (ארצי) לה/4-8 רשות הנמלים לישראל נ’ ועד עובדי התפעול – נמל אשדוד, ז(1) 143
  22. דיון (ארצי)  מז/6-4 רשות השידור נ’ כלל עובדי הטלביזיה ברשות השידור, יח(1) 287; לעניין סטייה מהעבודה שאינה בגדר “שביתה” ראו: דב”ע (ארצי) לה/4-8 רשות הנמלים לישראל נ’ הוועד הפועל של ההסתדרות הכללית,  פד”ע ז 143
  23. דיון (ארצי) לח/13-4 האיגוד הארצי של עתונאי ישראל נ’ עתון “הארץ”, פ”ד ט(1) 415
  24. בג”ץ 1074/93 היועץ המשפטי לממשלה נ’ בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ”ד מט(2) 485
  25. ברע (ארצי) 50556-09-11 הסתדרות העובדים הכללית החדשה איגוד עובדי התחבורה נ’ חברת רכבת ישראל בע”מ, 28.9.2011
  26. דיון (ארצי) מד/29-3 מדינת ישראל נ’ נביל חטיב, טו(1) 393 כן ראו: בגץ 525/84  נביל חטיב נ’ בית הדין הארצי לעבודה, ירושלים, מ(1) 673; דיון (ארצי) נב/4-17 מדינת ישראל נ’  הסתדרות האחים והאחיות, כו(1) 087
  27. בג”ץ 1074/93 היועץ המשפטי לממשלה נ’ בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ”ד מט(2) 485; בניגוד לנפסק בדיון נג/4-4 (ארצי) ‎ההסתדרות הכללית‎ ‎נ’ ‏ בזק החברה הישראלית לתקשורת בע”מ, פ”ד כה(1) 367
  28. סק (ארצי) 13/03 לשכת המסחר תל-אביב ואיגוד לשכות המסחר נ’ הסתדרות העובדים הכללית החדשה, 18.11.2003
  29. ברע (ארצי) 15004-11-17 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – בזק החברה הישראלית לתקשורת בע”מ, 27.11.2017; כן ראו: סקכ (ארצי) 40815-07-13 לשכת המסחר תל אביב והמרכז – איגוד לשכות המסחר נ’ הסתדרות העובדים הכללית החדשה, 23.9.2013
  30. סקכ (ארצי) 8375-11-11 לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים – הסתדרות העובדים הכללית החדשה, 2.2.2012
  31. סק (ארצי) 20/07 מדינת ישראל נ’ ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים בסמינרים ובמכללות, 4.12.2007
  32. דיון (ארצי) לז/4-13 מועצת פועלי רמת-גן וגבעתיים נ’ “אלקו” חרושת אלקטרו-מיכנית בע”מ , ט(1) 113
  33. דיון (ארצי) לג/3-39 מישה אבישר נ’ גרשון פאגלין ובניו בע”מ , ד(1) 458
  34. דיון (ארצי) לז/4-13 מועצת פועלי רמת-גן וגבעתיים נ’ “אלקו” חרושת אלקטרו-מיכנית בע”מ, ט(1) 113
  35. דבע (ארצי) מט/48-44 שאול עוקיש נ’ מדינת ישראל, 4.12.1989
  36. 2. בגץ 234/51 אחמד קואס ואח’ נ’ שר-התחבורה והמנהל הכללי של רכבות ישראל 1192
  37. דיון (ארצי) לז/3-4 ועד עובדי קצא”א ואח’ נ’ חברת קצא”א בע”מ, ח(1) 421; כן ראו: דיון (ארצי) לא/4-4 ועד פועלי החברה לכבלים ולחוטי חשמל בישראל בע”מ נ’ החברה לכבלים ולחוטי חשמל בישראל בע”מ, ד(1) 122; דיון (ארצי) לג/4-3 משה שיטרית ואח’ נ’ מספנות ישראל בע”מ, ד(1) 337; דיון(ארצי) לו/4-5 משה גינסטלר ואח’ נ’ מדינת ישראל , ח(1) 003
  38. בגץ 566/76 “אלקו” חרושת אלקטרו-מכנית ישראלית בע”מ נ’ בית-הדין הארצי לעבודה, ו-20 אח’, לא(2) 197
  39. עא 167/62 בית-ספר ליאו-באק בע”מ נ’ ארגון מורי בתי-הספר התיכוניים, המקצועיים והחקלאיים, ו-2 אח’, טז 2205. יצויין כי לאחר פסק הדין תוקן סעיף 62 לפקודת הנזיקין (סעיף 32 לפקודת הנזיקים האזרחיים דאז), אך לא חוקק חוק מקיף שיסדיר את הנושא
  40. סק (י-ם) 39034-12-12 מקור ראשון המאוחד (הצופה) בע”מ נ’ הסתדרות העובדים הלאומית, 30.12.2012
  41. דיון (ארצי) לג/4-3 משה שיטרית ואח’ נ’ מספנות ישראל בע”מ, ד(1) 337
  42. דיון (ארצי) לז/3-4 ועד עובדי קצא”א ואח’ נ’ חברת קצא”א בע”מ, ח(1) 421; כן ראו: דיון (ארצי) מה/3-144 יצחק חג’ג’ ואח’ נ’ מפעלי ע’ שנף ושות’ בע”מ, יז(1) 370
  43. דיון (ארצי) מה/4-18 מרכז השלטון המקומי בישראל בשמו ובשם כל הרשויות המקומיות נ’ הסתדרות הפקידים, עובדי המינהל והשירותים,  טז(1) 421
  44. דיון (ארצי) לא/4-3 הסתדרות האחיות והאחים בישראל – מלב”ן-ג’וינט , ד(1) 085
  45. עסק (ארצי) 28/06 רשות שדות התעופה נ’ הסתדרות העובדים הכללית החדשה, 5.11.2006
  46. דיון (ארצי) לג/4-7 הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל נ’ ארגון הסגל האקדמי בטכניון ואח’ ה(1) 085
  47. בגץ 7029/95 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ’ בית-הדין הארצי לעבודה, נא(2) 63; עסק (ארצי) 1008/00 הורן את ליבוביץ בע”מ נ’ הסתדרות העובדים הכללית החדשה, לה(2000) 145
  48. עסק (ארצי) 1029/00 ארגון הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטת בר-אילן – אוניברסיטת בר-אילן, לז(2002) 769; בגץ 1181/03 אוניברסיטת בר-אילן נ’ בית הדין הארצי לעבודה, סד(3) 204
  49. דיון (ארצי) לח/4-13 האיגוד הארצי של עתונאי ישראל נ’ עתון “הארץ”, ט(1) 415
  50. דיון (ארצי) נג/4-13 חברת תרכובות ברום בע”מ נ’ ההסתדרות הכללית-מועצת פועלי באר-שבע, כו(1) 179
  51. דיון (ארצי) נד/4-27 צים חברת השיט הישראלית בע”מ נ’ האיגוד הארצי לימאים (דירוגיים), כט(1) 139;  עס”ק 17/99, 18‏ הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח’ נ’ כור‏, פ”ד לד(1999) 510; עסק (ארצי)  1008/00 הורן את ליבוביץ בע”מ נ’ הסתדרות העובדים הכללית החדשה, לה(2000) 145
  52. עסק (ארצי) -11/99 המוסד לביטוח לאומי נ’ הסתדרות העובדים הכללית החדשה , לד(1999) 470
  53. סקכ (ארצי) 46610-10-18‏ ‏ מדינת ישראל נ’ ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים בסמינרים ובמכללות ‏הסתדרות המורים, 22.10.2018
  54. עס”ק 17/99, 18‏ הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח’ נ’ כור‏, פ”ד לד(1999) 510
  55. בגץ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר-שבע בע”מ נ’ בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, לה(1) 828
  56. עסק (ארצי)  1008/00 הורן את ליבוביץ בע”מ נ’ הסתדרות העובדים הכללית החדשה, לה(2000) 145
  57. דיון (ארצי) מו/4-7 כלל המצילים בעירית תל-אביב-יפו – ארגון עובדי העיריה, יז(1) 264
  58. דיון (ארצי) לז/4-13 מועצת פועלי רמת-גן וגבעתיים נ’ “אלקו” חרושת אלקטרו-מיכנית בע”מ, ט(1) 113
  59. כן ראו: דיון (ארצי) נג/4-13 חברת תרכובות ברום בע”מ נ’ ההסתדרות הכללית-מועצת פועלי באר-שבע, כו(1) 179; דיון (ארצי) לב/9-17 מפעלי ים המלח בע”מ נ’ חברי מועצת העובדים של פועלי ים המלח בע”מ, ג(2) 094; דב”ע לג/9-15 קו צינור אילת-אשקלון בע”מ נ’ הוועד של הימאים של חברת קו צינור אילת אשקלון בע”ם, טרם פורסם – הובא בגולדברג-פינברג, שער שלישי, פרק 5, עמוד 11; תב”ע לא/4-1 מכרות נחושת תמנע בע”מ נ’ מועצת פועלי אילת, בע”מ – הובא בגולדברג-פינברג, שער שלישי, פרק 5, עמוד 11
  60. סקכ (ארצי) 3127-05-16‏ ‏ מדינת ישראל נ’ ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים בסמינרים ובמכללות, 11.5.2016
  61. סקכ (ארצי) 40815-07-13‏ לשכת המסחר תל אביב והמרכז, איגוד לשכות המסחר נ’ הסתדרות העובדים ‏הכללית החדשה, 27.11.2018
  62. עס”ק 18139-04-15 חברת נמל חיפה בע”מ ואח’ נ’ הסתדרות העובדים הכללית החדשה, 14.5.2015; כן ראו: סקכ (ארצי) 49374-08-19  מרכז השלטון המקומי בישראל נ’ ארגון המורים ביה”ס העל יסודיים ובמכללות, 28.8.2019
  63. דיון (ארצי) לט/2-7 עובדי שירותי תחבורה ציבוריים באר-שבע בע”מ – חב’ שירותי תחבורה ציבוריים באר-שבע בע”מ, יא(1) 057
  64. דיון (ארצי) מא/4-18 ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, מועצת פועלי באר-שבע נ’ מפעלי ים המלח בע”מ, יד(1) 225; כן ראו: דיון (ארצי) לט/2-7 עובדי שירותי תחבורה ציבוריים באר-שבע בע”מ – חב’ שירותי תחבורה ציבוריים באר-שבע בע”מ, יא(1) 057; בגץ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר-שבע בע”מ נ’ בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, לה(1) 828
  65. (ארצי) מא/4-18 ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, מועצת פועלי באר-שבע נ’ מפעלי ים המלח בע”מ, יד(1) 225
  66. ראו לעניין זה: אדלר, “שביתות והשבתות” (1971), ירחון העבודה והביטוח הלאומי, 253 – הובא בגולדברג-פיינברג, דיני עבודה, שער שלישי, פרק 5, עמ’ 11
  67. בגץ 539/85 ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל נ’ בית הדין הארצי לעבודה, ירושלים, מ(4) 834
  68. דבע (ארצי) נז/4-16 מרכז השלטון המקומי בישראל נ’ הסתדרות העובדים הכללית החדשה, לב(1999) 1
  69. ס”ק 107/02 מועצה מקומית פרדס חנה-כרכור נ’ ההסתדרות הכללית, טרם פורסם – הובא בגולדברג-פינברג, דיני עבודה, שער שלישי, פרק 5, עמ’ 12
  70. בגץ 188/79 הוועד הארצי של עובדי המוסד לביטוח לאומי נ’ שר העבודה והרווחה , לג(2) 449
  71. דיון (ארצי) מה/4-18 מרכז השלטון המקומי בישראל בשמו ובשם כל הרשויות המקומיות נ’ הסתדרות הפקידים, עובדי המינהל והשירותים  טז(1) 421
  72. סקכ (ארצי) 8375-11-11 לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים נ’ הסתדרות העובדים הכללית החדשה, 2.2.2012
  73. עס”ק (ארצי) 8299-06-12 מיקוד שמירה ואבטחה בע”מ נ’ הסתדרות העובדים הלאומית, 24.6.2012
  74. עא 573/68 יצחק ומסדה שביט נ’ גדעון חנן , כג(1) 516
  75. המ 207/57 פאול ארנסברג נ’ מקבל הנכסים הרשמי, אלימלך אוצ’ין, ו-38 אח’ , יב 121
  76. עא 573/68 יצחק ומסדה שביט נ’ גדעון חנן, כג(1) 516
  77. דיון (ארצי) לא/4-4  ועד פועלי החברה לכבלים ולחוטי חשמל בישראל בע”מ נ’ החברה לכבלים ולחוטי חשמל בישראל בע”מ , ד(1) 122; כן ראו:  דבע (ארצי) נז/45-4 ההסתדרות הכללית החדשה נ’ אוניברסיטת תל-אביב , לב(1999) 456
  78. עסק (ארצי) 1013/04 בנק דיסקונט בע”מ נ’ ההסתדרות הכללית החדשה נ’ הסתדרות המעו”ף, 26.9.2004
  79. בשא 2816/04‏ ‏ מטרודן באר שבע נ’ הסתדרות  הכללית החדשה מרחב הנגב  ו-24 אח’‏, 30.11.2004
  80. דיון (ארצי) מה/4-18 מרכז השלטון המקומי בישראל בשמו ובשם כל הרשויות המקומיות נ’ הסתדרות הפקידים, עובדי המינהל והשירותים , טז(1) 421; כן ראו: דיון (ארצי) לג/4-4 האוניברסיטה העברית, ירושלים, ה(1) 115
  81. דבע (ארצי) נו/4-34 קופת חולים הכללית – הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ’ האגף לאיגוד מקצועי, לא(1998) 396
  82. דבע (ארצי) 4-1/98 מרכז השלטון המקומי נ’ הסתדרות המורים, 28.10.1998; כן ראו: דבע (ארצי) 96-41/97 תדיראן קשר בע”מ נ’ הסתדרות העובדים הכללית החדשה, הסתדרות המתכת, החשמל והאלקטרוניקה, לב(1999) 306; דבע (ארצי) נז/4-16 מרכז השלטון המקומי בישראל נ’ הסתדרות העובדים הכללית החדשה, לב(1999)1
  83. דיון (ארצי) לו/4-1 הטכניון מכון טכנולוגי לישראל נ’ ההתדרות הכללית של העובדים בא”י, ז(1) 313; דיון (ארצי) ‏נג/4-4 ‎ ‎ההסתדרות הכללית‎ ‎נ’ ‏ בזק החברה הישראלית לתקשורת בע”מ, פ”ד כה(1) 367
  84. עסק (ארצי) 18/08 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ’ מכתשים מפעלים כימיים בע”מ, 18.11.2009
  85. (ארצי) מט/4-16 הוצאת עיתון “הארץ” בע”מ נ’ האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל, כ(1) 198
  86. בגץ 539/85 ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל נ’ בית הדין הארצי לעבודה, מ(4) 834
  87. דיון (ארצי) לד/4-5 הוועד הארצי של עובדי בנק ישראל נ’ בנק ישראל , ה(1) 493
  88. דיון (ארצי) לז/4-13 מועצת פועלי רמת-גן וגבעתיים נ’ “אלקו” חרושת אלקטרו-מיכנית בע”מ, ט(1) 113; כן ראו: דיון (ארצי) שם/2-35 קוזולוביץ ברוך ואח’  נ’ “אורדן” בע”מ , יב(1) 200
  89. דיון (ארצי) שם/2-35 קוזולוביץ ברוך ואח’  נ’ “אורדן” בע”מ , יב(1) 200
  90. (ארצי) מא/4-18 ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, מועצת פועלי באר-שבע – מפעלי ים המלח בע”מ, יד(1) 225
  91. סק (ת”א) 401133/00 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – איגוד עובדי הדפוס התקשורת האמנים ואח’ נ’ ידיעות אחרונות בע”מ, לה(2000) קעט
  92. דיון (ארצי) לח/4-8 ההסתדרות הכללית של העובדים בא”י  נ’ כיתן בע”מ דימונה , יא(1) 029
  93. דיון (ארצי) לה/4-8 רשות הנמלים לישראל נ’ ועד עובדי התפעול – נמל אשדוד , ז(1) 143
  94. דיון (ארצי) לג/4-4 האוניברסיטה העברית, ירושלים, ה(1) 115; כן ראו: דיון (ארצי) מח/41-20 הסתדרות האקדמים במדעי החברה והרוח נ’ רשות שדות התעופה, יט(1) 449; דיון (ארצי) מט/41-13 מדינת ישראל נ’ ההסתדרות הרפואית בישראל, כ(1) 066; דיון (ארצי) נה/4-27 המוסד לביטוח לאומי נ’ כלל עובדי המוסד לביטוח לאומי, כח(1) 315; ברע (ארצי) 51092-01-12 המוסד לביטוח לאומי – הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ’ איגוד המשפטנים, 6.5.2012
  95. עסק (ארצי) 8299-06-12 מיקוד שמירה ואבטחה בע”מ נ’ הסתדרות העובדים הלאומית, 24.6.2012
  96. דיון (ארצי) לו/4-1 הטכניון מכון טכנולוגי לישראל נ’ ההסתדרות הכללית של העובדים בא”י, ז(1) 313; 1כן ראו: עסק (ארצי) 8299-06-12 מיקוד שמירה ואבטחה בע”מ נ’ הסתדרות העובדים הלאומית, 24.6.2012; סקכ (ארצי) 49374-08-19 מרכז השלטון המקומי בישראל נ’ מרכז המועצות האזוריות, 28.8.2019
  97.   ברע (ארצי) 51092-01-12 המוסד לביטוח לאומי נ’ הסתדרות העובדים הכללית החדשה -איגוד המשפטנים, 6.5.2012
  98. דב”ע (ארצי) 41-92/97 ארגון העובדים בעיריית תל-אביב-יפו נ’ עיריית תל-אביב-יפו, 4.12.1997
  99. דיון (ארצי) מד/14-4 עירית תל-אביב-יפו נ’ כלל הכבאים,  פ”ד טו(1) 225
  100. דיון (ארצי) נה/4-27 המוסד לביטוח לאומי נ’ כלל עובדי המוסד לביטוח לאומי , כח(1) 315
  101. דיון (ארצי) לז/4-3 ועד עובדי קצא”א ואח’ נ’ חברת קצא”א בע”מ, ח(1) 421
  102. דיון (ארצי) לז/4-3 ועד עובדי קצא”א ואח’ נ’ חברת קצא”א בע”מ , ח(1) 421
  103. עסק (ארצי)  1008/00 הורן את ליבוביץ בע”מ נ’ הסתדרות העובדים הכללית החדשה, לה(2000) 145; כן ראו: תב”ע נז/14-1549 עץ לבוד בע”מ נ’ מולקה ואח’‏, פ”ד לג(1999) עז
  104. עא 593/81 מפעלי רכב אשדוד בע”מ נ’ אדם ציזיק ז”ל, מא(3) 169
  105. (ארצי) מא/4-18 ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, מועצת פועלי באר-שבע נ’ מפעלי ים המלח בע”מ, יד(1) 225;  כן ראו: תב”ע נז/14-1549 עץ לבוד בע”מ נ’ מולקה ואח’‏, פ”ד לג(1999) עז
  106. בגץ 2899/91 מדינת ישראל נ’ בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, מה(5) 335
  107. עשמ 1/86 יחזקאל קוקה נ’ יו”ר רשות השידור  מ(2) 406
  108. דיון (ארצי) נג/4-4 ‎ההסתדרות הכללית‎ ‎נ’ ‏ בזק החברה הישראלית לתקשורת בע”מ, פ”ד כה(1) 367
  109. דבע (ארצי) נג/4-9 מדינת ישראל נ’ ארגון המורים בבתי הספר העל-יסודיים, 21.4.1993; עסק (ארצי) 19/99 מקורות חברת מים בע”מ נ’ הסתדרות העובדים הכללית החדשה, לו(2001) 560 – שם נפסק כי חל איסור על העובדים להפסיק את אספקת המים; עסק (ארצי) -17/99 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ’ כור תעשיות בע”מ, לד(1999) 510; דבע (ארצי) נז/4-43 חיפה כימיקלים בע”מ נ’ דוד רביב ואח’, 19.1.1997; עא 593/81 מפעלי רכב אשדוד בע”מ נ’ אדם ציזיק ז”ל, מא(3) 169 – שם נפסק כי העגנת אוניות בעת שביתה לשם מניעת עגינתן של אוניות אחרות הינה עוולה נזיקית; כן ראו פסקי דין אזוריים בעניין זה: תב”ע נז/14-1549 עץ לבוד בע”מ נ’ מולקה ואח’‏, פ”ד לג(1999) עז; תבע (ת”א) נז/4-29 רשות שדות התעופה נ’ הסתדרות העובדים הכללית החדשה – האגף לאיגוד מקצועי, לג(1999) לד; סק (ב”ש) 20290-12-10 יוניליוור שפע ישראל בע”מ נ’ הסתדרות העובדים הכללית החדשה- מרחב נגב, 15.12.2010; 1. אז (חי’) 862/02 פלוני נ’ עירית ראשון לציון, 23.10.2008
  110. דבע (ארצי) נז/27-41 ההסתדרות הכללית נ’ מכתשים מפעלים כימיים בע”מ, ל(1997) 449
  111. עפ (חי’) 15071-01-11 מדינת ישראל נ’ אורנה דהן, 27.2.2011
  112. סק (ת”א) 504/09 ארגון כוח לעובדים נ’ ארגון עובדים דמוקרטי – מכון דוידסון לחינוך מדעי, ליד מכון ויצמן למדע, 23.3.2009
  113. עא 20/56 היועץ המשפטי לממשלה נ’ נעמי דולז’נסקי, ואח’, יא 745
  114. דיון (ארצי) לג/4-3 משה שיטרית ואח’ נ’ מספנות ישראל בע”מ, ד(1) 337; דיון (ארצי) לא/4-4 ועד פועלי החברה לכבלים ולחוטי חשמל בישראל בע”מ נ’ החברה לכבלים ולחוטי חשמל בישראל בע”מ, ד(1) 122; בג”ץ 289/79 רשות הנמלים בישראל נ’ בית-הדין הארצי לעבודה בירושלים , לד(2) 141
  115. דיון (ארצי) לא/4-4  ועד פועלי החברה לכבלים ולחוטי חשמל בישראל בע”מ נ’ החברה לכבלים ולחוטי חשמל בישראל בע”מ , ד(1) 122
  116. דיון (ארצי) מא/4-5 רשות הנמלים בישראל בע”מ נ’ מועצת פועלי חיפה, יג(1) 233
  117. דיון (ארצי) שם/2-35 קוזולוביץ ברוך ואח’  נ’ “אורדן” בע”מ, יב(1) 200; דיון (ארצי) מא/4-18 ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, מועצת פועלי באר-שבע נ’ מפעלי ים המלח בע”מ, יד(1) 225;  דיון (ארצי) מח/4-22 כלל עובדי מינהל ומשק בבתי-החולים הממשלתיים נ’  מדינת ישראל, יט(1) 461; דיון (ארצי) מה/144-3 יצחק חג’ג’ ואח’ נ’ מפעלי ע’ שנף ושות’ בע”מ, פ”ד יז(1) 370; דבע (ארצי) נו/32-4 הסתדרות המורים בישראל – הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ’  רשת עמל, לב(1999) 337; דבע (ארצי) 4-4/98 הסתדרות הפקידים עובדי המינהל והשירותים הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ’ מרכז השלטון המקומי, לב(1999) 201; עסק 13/99 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ’ עירית שדרות, 30.5.1999; בשא (ארצי) 1226/01 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – הסתדרות הפקידים נ’  מרכז השלטון המקומי בישראל, לו(2001) 418; סק 1004/04 הסתדרות הפקידים, עובדי המינהל והשירותים נ’ מרכז השלטון המקומי בישראל, לט(2004) 817; עסק (ארצי) 55074-08-16 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ’ חברת נמל אשדוד בע”מ, 27.8.2017
  118. דיון (ארצי) שם/2-35 קוזולוביץ ברוך ואח’  נ’ “אורדן” בע”מ, יב(1) 200; כן ראו: דיון (ארצי) מז/4-29 ועד עובדי חטיבות הקשר של תדיראן נ’ תדיראן בע”מ יט(1) 372; דיון (ארצי) לו/4-5 משה גינסטלר ואח’ נ’ מדינת ישראל, ח(1) 003; דיון (ארצי) מז/4-4 מדינת ישראל נ’ הוועד הארצי של עובדי מס הכנסה, יח(1) 3; בג”ץ 289/79 רשות הנמלים בישראל נ’ בית-הדין הארצי לעבודה בירושלים, לד(2) 141; דיון (ארצי) מא/4-18 ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, מועצת פועלי באר-שבע נ’ מפעלי ים המלח בע”מ , יד(1) 225
  119. עסק (ארצי) 55074-08-16‏ הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ’ חברת נמל אשדוד בע”מ, 27.8.2017; עתירה לבג”ץ נדחתה בבגץ 10226/17 מדינת ישראל – הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר נ’ הסתדרות העובדים הכללית החדשה, 10.7.2018
  120. סק (ת”א) 504/09 ארגון כוח לעובדים נ’ ארגון עובדים דמוקרטי – מכון דוידסון לחינוך מדעי, ליד מכון ויצמן למדע, 23.3.2009; כן ראו: עסק (ארצי) 20083-09-18 קפה נואר בע”מ נ’ הסתדרות העובדים הכללית החדשה הסתדרות הנוער העובד והלומד, 2.9.2019
  121. סק (ארצי) 1012/04 ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים, בסמינרים ובמכללות נ’ מדינת ישראל – משרד האוצר, 6.7.2004
  122. עסק (ארצי) 55074-08-16‏ הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ’ חברת נמל אשדוד בע”מ, 27.8.2017
  123. בגץ 289/79 רשות הנמלים בישראל נ’ בית-הדין הארצי לעבודה בירושלים , לד(2) 141
  124. דיון (ארצי) לה/1-1 ישראל פפהשוילי נ’ צבי סולוביצ’יק ו(1) 323; דיון (ארצי) מא/4-18 ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, מועצת פועלי באר-שבע נ’ מפעלי ים המלח בע”מ , יד(1) 225; דיון (ארצי) מה/144-3 יצחק חג’ג’ ואח’ נ’ מפעלי ע’ שנף ושות’ בע”מ, פ”ד יז(1) 370
  125. דיון (ארצי) מג/2-8 רשות השידור נ’ אלברט מצדה , טו(1) 147
  126. תיק 102/97 דרור רוזן נ’ הסתדרות העובדים החדשה במרחב חיפה, לא פורסם – הובא בגולדברג-פיינברג, דיני עבודה, שער שלישי, פרק 5, עמ’ 22
  127. דבע (ארצי) 4-4/98 הסתדרות הפקידים עובדי המינהל והשירותים הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ’ מרכז השלטון המקומי, לב(1999) 201; בשא (ארצי) 1226/01 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – הסתדרות הפקידים נ’ מרכז השלטון המקומי בישראל, לו(2001) 418
  128. פה (י-ם) 11808-08-14 נגה ארבל נ’ מדינת ישראל, 24.5.2017
  129. סק (ארצי) 51/05 מרכז השלטון המקומי נ’  הסתדרות המעו”ף, 12.3.2006
  130. (ארצי) מז/4-6 רשות השידור נ’ כלל עובדי הטלוויזיה ברשות השידור, יח(1) 287; כן ראו: דיון (ארצי) נב/4-37 בנק המזרחי המאוחד בע”מ נ’ נכסים מ.י. בע”מ , כה(1) 053
  131. דיון (ארצי) לג/4-4 האוניברסיטה העברית, ירושלים, ה(1) 115
  132. דיון (ארצי) מח/41-20 הסתדרות האקדמים במדעי החברה והרוח נ’ רשות שדות התעופה , יט(1) 449
  133. דיון (ארצי) נב/4-37 בנק המזרחי המאוחד בע”מ נ’ נכסים מ.י. בע”מ , כה(1) 053
  134. דיון (ארצי) נב/4-17 מדינת ישראל נ’  הסתדרות האחים והאחיות , כו(1) 087; כן ראו: סק (ארצי) 21/07 האוניברסיטה העברית בירושלים נ’ ארגון הסגל האקדמי הבכיר של האוניברסיטה העברית בירושלים, 14.1.2008
  135. עסק (ארצי) -11/99 המוסד לביטוח לאומי נ’ הסתדרות העובדים הכללית החדשה, לד(1999) 470; כן ראו: ברע (ארצי) 51092-01-12 המוסד לביטוח לאומי נ’ הסתדרות העובדים הכללית החדשה -איגוד המשפטנים, 6.5.2012
  136. עסק (ארצי) 17/99 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ’ כור תעשיות בע”מ , לד(1999) 510
  137. בגץ 509/91 כבל-נט בע”מ נ’ סאט-קום ישראל בע”מ, מה(2) 397
  138. סקכ (ארצי) 72716-07-19  מרכז השלטון המקומי בישראל נ’ ארגון המורים ביה”ס העל יסודיים ובמכללות, 28.8.2019
  139. סקכ (ארצי) 21036-06-17‏ ‏ התאחדות התעשיינים בישראל נ’ הסתדרות העובדים הכללית החדשה, 11.6.2017
  140. 14. עסק (ארצי) 18983-09-14 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ’ מדינת ישראל, 4.5.2017
  141. דיון (ארצי) נג/4-4 ‎ ‎ההסתדרות הכללית‎ ‎נ’ ‏ בזק החברה הישראלית לתקשורת בע”מ, פ”ד כה(1) 367; כן ראו: בג”ץ 1074/93 היועץ המשפטי לממשלה נ’ בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, מט(2) 485; דיון (ארצי) נה/4-27 המוסד לביטוח לאומי נ’ כלל עובדי המוסד לביטוח לאומי , כח(1) 315; סק”כ (ארצי) 8375-11-11 לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים נ’ הסתדרות העובדים הכללית החדשה, 2.2.2012
  142. דבע (ארצי) נז/4-16 מרכז השלטון המקומי בישראל נ’ הסתדרות העובדים הכללית החדשה , לב(1999) 1
  143. ס”ק 107/02 מועצה מקומית פרדס חנה-כרכור נ’ ההסתדרות הכללית – הובא בפיינברג-גולדברג, דיני עבודה, שער שלישי, פרק 5, עמ’ 23
  144. עסק (ארצי) 8299-06-12 מיקוד שמירה ואבטחה בע”מ נ’ הסתדרות העובדים הלאומית, 4.6.2012
  145. עסק (ארצי) 64/09 כח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי נ’ עמותת סינמטק ירושלים – ארכיון ישראלי לסרטים, 2.7.2009
  146. בגץ 372/84  חנה קלופפר-נוה נ’ שר החינוך והתרבות, מר זבולון המר, פ”ד לח(3) 233; ראו גם: בגץ 188/79 הוועד הארצי של עובדי המוסד לביטוח לאומי נ’ שר העבודה והרווחה, פ”ד לג(2) 449
  147. עש (ת”א) 1179/04 בנק דיסקונט בע”מ נ’ רשות ניירות ערך, 17.5.2005
  148. עא 25/71 צבי פינשטיין, ו-3 אח’ נ’ ארגון מורי בתי-הספר העל-יסודיים , כה(1) 129
  149. בגץ 539/85 ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל נ’ בית הדין הארצי לעבודה, ירושלים , מ(4) 834
  150. דיון (ארצי) נג/4-4 ‎ ‎ההסתדרות הכללית‎ ‎נ’ ‏ בזק החברה הישראלית לתקשורת בע”מ, פ”ד כה(1) 367
  151. תב”ע לג/1- 4[2
  152. דבע (ארצי) מט/48-44 שאול עוקיש נ’ מדינת ישראל, 4.12.1989; כן ראו: דיון (עבודה ארצי) 4-3/לז ועד עובדי קצא”א ואח’ נ’ חברת קצא”א בע”מ, ח(1) 421 (1977)

כל הזכויות שמורות למשה וקרט, ושות’, משרד עורכי דין
בית איילון, דרך אבא הילל סילבר 12, רמת-גן 5250606, טל’: 03-6137488, פקס: 03-5223996