עולם העבודה | מאי 24, 2021

א. ככלל לא ינתן תוקף לתניה המגבילה חופש עיסוק למאמר מקיף »

ביחסי עבודה לעובד זכות תת חוקתית לחופש העיסוק, בהיותה משקפת ערך יסוד המגולם בזכות החוקתית לחופש העיסוק, עם זאת, זכות העובד לחופש העיסוק אינה מוחלטת.

אינטרס של מעסיק למנוע מעובדו לשעבר להתחרות בו מבלי שהדבר נועד להגן על אינטרסים לגיטימיים אחרים כגון : שמירת סוד מסחרי ורשימת לקוחות אינו בבחינת אינטרס לגיטימי מוגן.

מכאן, תניה חוזית בין מעסיק לעובד, המגבילה את חופש העיסוק של העובד לאחר סיום עבודתו בלא להגן על "אינטרסים לגיטמיים" של המעסיק היא בטלה בהיותה נוגדת את "תקנת הציבור".

דוגמאות ל"אינטרס לגיטימי" הינן –  שימוש בפטנט רשום או בזכויות יוצרים;  שימוש שלא כדין בסודות מסחריים; כאשר המעסיק השקיע משאבים מיוחדים בהכשרת העובד ונקבעה בחוזה ביניהם התחייבות של העובד לעבוד פרק זמן מינימלי אצל המעסיק; העובד קיבל תמורה מיוחדת עבור התחייבותו שלא להתחרות במעסיק עם תום יחסי העבודה ביניהם;  בחינת תום הלב וחובת האמון בין הצדדים מחייבת אכיפת התניה. יודגש כי אין זו רשימה סגורה.

כמו כן נפסק כי נוכח פערי הכוחות בין עובד למעסיקו "אין ליתן תוקף לתניות מסוימות בחוזה עבודה אישי שיש להניח שעובד סביר לא היה מסכים להן מרצונו החופשי".

ב. הגבלת עיסוק בכל מקרה כפופה לשיקולים של סבירות ומידיות למאמר מקיף »

הגבלת העיסוק איננה בבחינת "עונש" המוטל על עובד, איננה תחליף לפיצוי כספי בגין נזקים שנגרמו למעסיק ואף איננה אמצעי למניעת תחרות או צמצומה. מכאן,  שלאחר שחולפת תקופת ההגבלה הסבירה, אין עוד הצדקה להטלתה.

הגבלה על חופש העיסוק צריכה להיעשות בכל מקרה לאור שיקולים של סבירות ומידתיות ובשים לב לנסיבות של כל מקרה הנדון.

ג. חובת תום הלב כאינטרס לגיטימי להגבלת חופש העיסוק למאמר מקיף »

אחד השיקולים המרכזיים אותם על בית הדין לבחון בדונו בסוגיית הגבלת עיסוק הוא עניין תום הלב וחובת האמון המיוחדת החלים ביחסי עבודה. הפרת חובות אלה יכולה להוות בסיס להגבלת עיסוק אף ללא קיומה של התחייבות מפורשת לאי תחרות.

חובות תום הלב והאמון יש בהן כדי להוות בסיס להטלת הגבלה על עיסוק במקרים המצדיקים זאת גם ללא תניה חוזית מפורשת.

כך למשל, פניה של עובד לשעבר ללקוח של מעסיק בקשר עם עסקה שנבנתה ונתגבשה במועד היותו עובד בחברה  הינה בניגוד לחובת תום הלב וחובת הנאמנות בהן חב עובד ועשויה  להביא להגבלת חופש העיסוק.

ד. רשימת ספקים או לקוחות כ"סוד מסחרי" למאמר מקיף »

רשימת לקוחות לא באה בגדר סוד מסחרי מקום שהחברה מפרסמת את שמות לקוחותיה ברבים.

בית המשפט העליון ובית הדין הארצי לעבודה התוו בפסיקותיהם אמות מידה ותנאים להכרה ברשימת לקוחות כ"סוד מסחרי". ככלל, נקודת המוצא שהנחתה את הפסיקה בסוגייה הינה כי רשימת לקוחות אינה "סודית" מעצם טיבה וטבעה, אולם בהתקיים תנאים מסוימים, ניתן לראות בה או בתנאי ההתקשרות המיוחדים עם הלקוחות כ"סוד מסחרי".

נפסק כי רשימת ספקים או לקוחות תוכר כסודית רק כאשר היא מחזיקה "ערך מוסף" מלבד קיבוץ שמות הלקוחות או הספקים בענף, בנסיבות בהן הוכח כי נדרש מאמץ מיוחד בגיבושה וקיים יתרון בקבלתה מן המוכן.

כדי לראות תוכן רשימה זו עליכם לרכוש מנוי שנתי
רכשתם כבר מנוי?

מאמרים קרובים