עולם העבודה | אוקטובר 14, 2023

תוכן עניינים

  1. תחולה על כלל עובדים במשק
  2. דמי נסיעה מוגבלים בתקרה
  3. הזכאות  ותנאיה
    1. נטל ההוכחה בעניין תשלום דמי נסיעות מוטל על העובד.
    2. הזכאות מותנית בהיזקקות לתחבורה ציבורית כדי להגיע למקום העבודה על פי "אמות מידה אובייקטיביות".
    3. ככל שלא הוכח אחרת, הנחת המוצא היא כי עובד המתגורר במרחק שאינו עולה על 500 מטרים ממקום עבודתו, שהוא מרחק הליכה סביר, אינו זקוק לתחבורה ציבורית.
    4. עובד המגיע עם רכבו לעבודה זכאי להחזר הוצאות נסיעה המחושבות על-פי עלות הנסיעה ברכב ציבורי.
    5. תשלום אחזקת אינו משולם באופן אוטומטי לכל עובד והינה זכות הסכמית.
    6. הזכות לדמי נסיעות חופפת לזכות לקבלת דמי נסיעות ואין לשלם תשלום כפול.
    7. גם עובד המגיע עם רכב בלתי ממונע (אופניים) עשוי לזכות בתשלום דמי נסיעה.
    8. תשלום המשולם כנגד הוצאות שהוצאו בפועל שניתן לתבוע אותן לאחר סיום יחסי העבודה אם לא שולמו.
    9. הזכות לדמי נסיעה אינה ניתנת לוויתור והיא מושלמת גם לעובד המועסק באופן חלקי.
    10. מותר להסכים עם עובד המתקבל לעבודה על "שכר כולל" הכולל בתוכו הוצאות נסיעה, אך יש לעדכן את השכר כאשר עולים תעריפי הנסיעה ולשלם לפחות שכר מינימום לאחר ניטרול דמי הנסיעה. הסכמה כאמור חייבת להיות ברורה ומפורשת ועל המעסיק להוכיחה.
    11.  עובד אין זכאי לשכר עבור זמן נסיעה, אלא אם נקבע מקור הסכמי המעניק זכות זו.
  4. חישוב הזכאות לדמי נסיעה
    1. ניתן לקבוע מחיר כרטיס חופשי חודשי באמצעות הגשת מכתב מחברת האטובוסים.
    2. ככל שכרטיס חופשי חודשי אינו מכסה עלות נסיעה בשבתות וימי חג בהם עובד העובד, על המעסיקה הנטל להראות כי שילמה מלוא החזר הוצאות נסיעה כולל עבור עבודה בימי שבת וחג.
  5. עובד הנזקק לנסיעה ביותר מאוטובוס אחד.
  6. העדר זכאות במקרה של הסעה מאורגנת אם העובד עושה שימוש בתחבורה אחרת  מטעמי נוחות אישית.
  7. העדר זכאות לדמי נסיעה בימי היעדרות.
  8. החזר הוצאות נסיעה לפי חוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות בישראל.
  9. תקנות עבודת נשים.
כדי לראות תוכן רשימה זו עליכם לרכוש מנוי שנתי
רכשתם כבר מנוי?

א. תחולה על כלל עובדים במשק

  • צו הרחבה בדבר השתתפות מעסיק בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה וביטול צווי הרחבה קודמים בעניין 2016

  • תחולה
  • בתוקף סמכותי לפי סעיף 25 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 (להלן – החוק), אני מצווה, כי תורחב תחולתן של הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי מיום כ"א בשבט התשע"ו (31 בינואר 2016), שבין נשיאות הארגונים העסקיים, בשם הארגונים המאוגדים בה, לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה, האגף לאיגוד מקצועי, שמספרו בפנקס ההסכמים הקיבוציים 7006/2016 וכי ההוראות המורחבות כמפורט בתוספת יחולו מיום כ"ב בשבט התשע"ו (1 בפברואר 2016) על כל העובדים והמעסיקים בישראל למעט עובדים במפעלים מוגנים כאמור בסעיף 17(א) לחוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987.

ככלל, הזכאות להחזר הוצאות נסיעה נובעת מכוח הסכם קיבוצי הסכם קיבוצי כללי שנחתם בין ההסתדרות הכללית ללשכת התיאום של הארגונים הכלכליים (להלן:  הסכם הקיבוצי) ואשר הוראותיו הורחבו בצו הרחבה על כלל המשק צו הרחבה בדבר השתתפות מעסיק בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה וביטול צווי הרחבה קודמים בעניין 2016.

עם זאת, עובד שמקבל זכות טובה יותר לפי הסכם אישי אן קיבוצי או צו הרחבה אחר, יהא זכאי לקבל התשלום לפי אותו מקור המעניק הזכות הטובה ביותר.

ב. דמי נסיעה מוגבלים בתקרה

שיעור תקרת ההחזר עומדת כיום על 22.60 ₪ ליום.

אולם,  כאמור, אם חל העובד מקור משפטי אחר המעניק  זכות להחזר הוצאות נסיעה ללא תקרה יחול אותו מקור משפטי.

ג. הזכאות  ותנאיה

1. נטל ההוכחה בעניין תשלום דמי נסיעות מוטל על העובד.

על  העבד נטל ההוכחה להוכיח מה היו הוצאותיו לעבודה ומתי הוציא אותם בפועל. כאשר אם לא הוכיח את הוצאותיו ממילא לא קמה לו הזכות שהמעביד ישתתף בהם[1 /דב"ע נו/ 64-3 צדוק ויולט נ' גאולה בלדב ואסתר קורנפיין, פסק דין מיום 10.9.96].

בעניין אליק בביוב1 נפסק כי משלא הוכיח המערער, מה היו הוצאותיו לנסיעות ומתי הוצאו אותן הוצאות בפועל, ממילא לא קמה לו זכאות להשתתפות בהחזרתן, מעבר לסכומים ששולמו לו, ושעל פי קביעת בית הדין קמא, היוו חלק משכרו.

מו הראוי לציין כי בפסק דין מוקדם יותר בעניין עטאללה2 נפסק כי לצורך הוכחת הזכאות לדמי נסיעה די באמירה כללית של עובד כי לא קיבל נסיעות, כאשר ברור כי לאור מקום עבודתו המרוחק של העובד היה זקוק לתחבורה על מנת להגיע אליה.

2. הזכאות מותנית בהיזקקות לתחבורה ציבורית כדי להגיע למקום העבודה על פי "אמות מידה אובייקטיביות".

האמור נפסק בעניין רונית עילם3.

כן נפסק בעניין עיריית טירה4 בהסתמך על פרשת רוני עילם כי מעסיק לא נדרש לבדוק האם העובד נסע לעבודה ברכבו, באוטובוס, באופניים או לעיתים צעד ברגליו. כל שנדרש לבחון הוא האם העובד זקוק לתחבורה על פי אמות מידה אובייקטיביות של מרחק.

3. ככל שלא הוכח אחרת, הנחת המוצא היא כי עובד המתגורר במרחק שאינו עולה על 500 מטרים ממקום עבודתו, שהוא מרחק הליכה סביר, אינו זקוק לתחבורה ציבורית.

בעניין עיריית טירה4 נפסק שאמת המידה המרכזית לצורך הקביעה אם העובד "זקוק לתחבורה" היא המרחק שבין מעונו של העובד למקום עבודתו. ככל שלא הוכח אחרת, הנחת המוצא היא כי עובד המתגורר במרחק שאינו עולה על 500 מטרים ממקום עבודתו, שהוא מרחק הליכה סביר, אינו זקוק לתחבורה ציבורית.  אמת המידה שעניינה במרחק בין המען למקום העבודה, היא בבחינת "כלי עזר" לבחינת הזקקותו של אדם לתחבורה ציבורית, ומטבע הדברים קיימים חריגים לחזקה זאת, כגון עובדים המוגבלים בניידות.

כן נפסק "מבחן ההִזקקות" לתחבורה ציבורית אינו מותנה בקיומה של תחבורה ציבורית פעילה בשטח שבין מעונו של העובד לבין מקום עבודתו. כן נקבע  כי בכל הנוגע לקצובת נסיעה רשאי המעסיק ואולי אף מחוייב, לדרוש מהעובד דיווח חד-פעמי ובו פירוט המרחק בין מעונו למקום עבודתו.

4. עובד המגיע עם רכבו לעבודה זכאי להחזר הוצאות נסיעה המחושבות על-פי עלות הנסיעה ברכב ציבורי.

בעניין רונית עילם5 נפסק כי לפי צו ההרחבה להסכם הקיבוצי הכללי, הזכאות להחזר הוצאות נסיעה קיימת גם לעובד שאינו נזקק לתחבורה ציבורית ובלבד שעל-פי אמות מידה אובייקטיביות הוא "זקוק לתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו". כלומר, עובד זכאי על-פי צו ההרחבה להחזר הוצאות הנסיעה, והוצאות אלה מחושבות על-פי עלות הנסיעה ברכב ציבורי, גם שעה שהעובד משתמש ברכבו הפרטי.

בעניין אילן אלקיים6 נפסק כי הזכאות לתשלום הוצאות נסיעה לאזרחים עובדי צה"ל, מוסדרת בהסכם קיבוצי מיוחד שנחתם בין מערכת הביטחון לבין ההסתדרות הכללית-הארגון הארצי לעובדי צה"ל וכן בפקודת מטכ"ל. לפי הוראות הסכם זה עובד המבקש לקבל החזר הוצאות נסיעה, עקב שימוש ברכבו הפרטי, לצורך הגעה למקום העבודה ובחזרה ממנו, נדרש למלא הצהרה, לפיה הוא כלל אינו עושה שימוש בהסעה המאורגנת. זהו תנאי בלעדיו אין, לשם קבלת החזרי הוצאות הנסיעה. הצורך בהצהרה שעובד המבקש לקבל החזר הוצאות בגין נסיעה ברכבו הפרטי, כלל אינו עושה שימוש בהסעה, הינו סביר, הן בהיבט המעסיק הנדרש לתכנן את מערך ההסעות והן בהיבט העובד הבודד, שלא יצא נשכר פעמיים, יטול חלק בהסעה ויקבל תשלום בגין שימוש ברכבו הפרטי.

5. תשלום אחזקת אינו משולם באופן אוטומטי לכל עובד והינה זכות הסכמית.

בעניין ראס עאיידה7 נפסק הכי חזקת רכב אינה משולמת באופן אוטומטי לכל עובד. תשלום זה, על פי טיבו, ובאין הסדר הקובע אחרת, הוא עניין הנתון לשיקול דעת ולפררוגטיבה הניהולית של המעסיק, בהתאם ליכולותיו הכלכליות ולדרישותיו מנושא המשרה.

6. הזכות לדמי נסיעות חופפת לזכות לקבלת דמי נסיעות ואין לשלם תשלום כפול.

בעניין יונן ברקת8  נקבע שהוראות שוות מבחינת מהותן אך שונות מבחינת מידתן, יכול ותהיינה הוראות שונות לעניין סעיף 22 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957. הוראה שבהסכם קיבוצי הבאה לשפות עובד על הוצאות נסיעה מביתו לעבודה והוראה מכוח חוזה עבודה אינדיבידואלי בדבר השתתפות בהחזקת רכב, הבאה הן למטרה זו והן למטרות אחרות – זהות במהותן. עניינן החזר מלא או חלקי של הוצאות הנגרמות לעובד עקב עבודתו.  בקצובת נסיעה – רק זה, ובדמי השתתפות בהחזקת רכב – גם זה. את היחס שבין שתי הזכויות, זו שנקבעה בהסכם הקיבוצי וזו שנקבעה בהסכם האינדיבידואלי, יש לראות לא כזכות נוספת השונה מבחינה מהותית, אלא כזכות זהה מבחינה מהותית השונה מבחינה כמותית – בבחינת מרובה הכולל את המועט. בהתאם נקבע שאין לקבל את הפירוש ששני התשלומים – קצובת נסיעה ודמי השתתפות בהחזקת רכב – יהיו קיימים זה בצד זה. משלא נאמר הדבר במפורש, יש לפרש את יחס הגומלין בין שני התשלומים פירוש סביר המתחייב מיחסי עבודה בכלל, ומהמקובל במפעל בו מדובר בפרט. פירוש זה אינו סובל תשלום כפול בעד אותה נסיעה מביתו לעבודה.  פירוש כזה גורם לתשלום שכר  רגיל במסווה של הוצאות דבר שאין לקבלו9.

7. גם עובד המגיע עם רכב בלתי ממונע (אופניים) עשוי לזכות בתשלום דמי נסיעה

בענין  גלי בובליל10  נפסק כי  בהתאם לצו ההרחבה של ההסכם הקיבוצי הכללי בדבר השתתפות המעסיק בהוצאות נסיעה לעבודה כל עובד הזקוק לתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו, זכאי לקבל ממעבידו השתתפות עד המקסימום האמור בסעיף בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה, בעד כל יום עבודה בפועל בו השתמש בתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו. הזכאות להחזר הוצאות נסיעה קיימת כאשר על פי אמות מידה אובייקטיביות הוא "זקוק לתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו". לפיכך נראה, שגם מי שנעזר בכלי רכב, שאינו ממונע (כגון אופניים), להגעה למקום עבודתו, יזכה בהשתתפות המעביד בהוצאותיו בתנאי, שהוציא בפועל הוצאות בקשר לשימוש בכלי תחבורה זה. כן נפסק שגם בגין אופניים מוציא העובד הוצאות (רכישה ותחזוקה), ובגדרה של הזכאות 'גובה' ההוצאות אינו שיקול.

8. תשלום המשולם כנגד הוצאות שהוצאו בפועל שניתן לתבוע אותן לאחר סיום יחסי העבודה אם לא שולמו.

בעניין יעקב סלוצקי11 נפסק כי דמי נסיעה נמנים על הזכויות הנלוות שצריך שתשולמנה מדי חודש בחודשו כהחזר תשלומים ואשר הוצאו על ידי העובד בפועל בתקופת עבודתו. שעה שמדובר בזכות נלוות הצריכה להשתלם מדי חודש ומהווה למעשה החזר הוצאות קיימת זכות לפדיונה גם לאחר ניתוק יחסי עבודה.

9. הזכות לדמי נסיעה אינה ניתנת לוויתור והיא מושלמת גם לעובד המועסק באופן חלקי.

בעניין נפתלי בנקין12  נפסק שזכותו של העובד לדמי נסיעה מהווה חלק מתנאי העבודה וככזו אינה ניתנת לוויתור. שכן, בלתי סביר הוא לדרוש מאדם להתייצב במקום עבודה שאין באפשרותו לממן את הנסיעה אליו.  העובד זכאי העובד לתשלום דמי הנסיעה בין אם הגיע לעבודה בתחבורה ציבורית, בין אם הגיע לעבודה ברכבו הפרטי, בין אם הוא מועסק במשרה מלאה או חלקית13.

10. מותר להסכים עם עובד המתקבל לעבודה על "שכר כולל" הכולל בתוכו הוצאות נסיעה, אך יש לעדכן את השכר כאשר עולים תעריפי הנסיעה ולשלם לפחות שכר מינימום לאחר ניטרול דמי הנסיעה. הסכמה כאמור חייבת להיות ברורה ומפורשת ועל המעסיק להוכיחה.

האמור נפסק בעניין אליקים אורינט קולור תעשיות צילום (1984) בע"מ14.

בעניין אליהו משה15 נפסק שהסכמה על שכר כולל דמי נסיעה טעונה הסכמה מפורשת וחד משמעית והנטל להוכיח מוטל על המעביד. אין בכך שהעובד קיבל יותר משכר מינימום כדי להעיד על אותה הסכמה.

כך בענין  גלי בובליל10 נקבע שאין די בהסכמה על שכר נטו לצורך קביעה כי השכר כולל דמי נסיעה, אלא נדרשת הסכמה "מפורשת וחד-משמעית".  הסכמה על שכר הכולל "הכל", מבלי להתייחס במפורש לנסיעות אינה מספיקה, באשר אין בה את הודאות הנדרשת לקיומה של הזכות הספציפית במועד ההסכמה.  כל ספק, ולא הקל ביותר, יטה את הכף לרעת המעביד עליו הנטל.

מנגד לאמור,  יש לשים לב לעניין אברהם מרחיב[1.ע"ע 1144/04 אברהם מרחיב נ' מוקד אמון סביון 21.12.06], בו נקבע, בין היתר, שבהעדר הסבר להעלאה בשכרו של המערער בשיעור של כ-20%  יש להסיק כי שכר זה כלל תשלום עבור הוצאות נסיעה.

11. עובד אין זכאי לשכר עבור זמן נסיעה, אלא אם נקבע מקור הסכמי המעניק זכות זו.

בעניין נפתלי בנקין12 נפסק  כלל פסוק הוא, כי אין לכלול את הזמן בו נסע העובד ממעונו למקום עבודתו ובחזרה ממנה, כשעות עבודה המזכות בשכר ובשעות נוספות, זאת מן הטעם שהעובד אינו עומד לרשות העבודה בעת הנסיעה16.

יחד עם בעניין חיים קיסר17 נפסק כי בנסיבות בו זמן הנסיעה של העובד לאתר העבודה וממנו מתארך מדי יום מן הטעם, שהיה על העובד לאסוף עובדים מבתיהם, ולצורך זה לסטות סטיה של ממש מן הדרך ולעתים להמתין להם עד שיהיו מוכנים וכן להחזירם לבתיהם –  קמה זכאות העובד לשכר עבודה בשיעור  של שעה אחת עבור כל יום בו הסיע את העובדים, שהוא משך הזמן שבו התארכה נסיעתו מעבר לזמן הנסיעה הרגיל.

ד. חישוב הזכאות לדמי נסיעה

1. ניתן לקבוע מחיר כרטיס חופשי חודשי באמצעות הגשת מכתב מחברת האטובוסים.

האמור נקבע בעניין אהרון זילברשטיין18.

בעניין פולידו פרנקל19 נפסק כי די בהגשת דו"ח תעריפים של חברת האוטובוסים כדי להוכיח את התעריפים ואין צורך בזימון נציג חברת האוטובוסים לעדות. כן נדחתה  טענת החברה בדבר התחשבות בתלושי הדלק שקביל העובד, מן הטעם שהשגרירות כלל לא הוכיחה את סכום ההטבה שניתנה לעובד בעניין זה. צמה.

2. ככל שכרטיס חופשי חודשי אינו מכסה עלות נסיעה בשבתות וימי חג בהם עובד העובד, על המעסיקה הנטל להראות כי שילמה מלוא החזר הוצאות נסיעה כולל עבור עבודה בימי שבת וחג.

האמור נפסק בעניין Musablal Abdalla20.

ה. עובד הנזקק לנסיעה ביותר מאוטובוס אחד

ו. העדר זכאות במקרה של הסעה מאורגנת אם העובד עושה שימוש בתחבורה אחרת  מטעמי נוחות אישית

בעניין דוד בן בסט21 נפסק כי אין מקום לשלם דמי נסיעה כאשר המעסיק מסיע את העובד בפועל. במקרה דנן, גם צו ההרחבה אינו מחייב קבלת תביעת המערער לתשלום דמי נסיעות, בעבור הנסיעות שבהן הוסע לעבודה על-ידי המשיב או על חשבונו.

בעניין רונית עילם22 נפסק כי על העובד  הנטל להוכיח מהם המועדים והזמנים שבהם השתמשה ברכבה הפרטי, בזמנים שלא יכלה להזדקק להסעה שאורגנה על ידי המקום בו עבדה. כאשר יכלה להשתמש באותה תחבורה והעדיפה מסיבות של נוחיות אישית להשתמש ברכבה הפרטי, אין היא זכאית לקבל החזר הוצאות נסיעה. משלא הונחה כל תשתית עובדתית על-פיה ניתן יהיה לקבוע מהם הימים בהם השתמשה המערערת ברכב הפרטי לצורך הגעה לעבודה וממנה, לא ניתן לקבל את תביעתה.

כך בעניין אברהם אלעל23 נדחתה טענת העובד כי הוא זכאי לתשלום דמי נסיעה משום לא עלה בידו לעשות שימוש בשירותי ההסעה של המעסיק, מאחר שהיה עליו להשכים קום.

בעניין נפתלי בנקין12  נפסק כי אל מול זכותו הקוגנטית של העובד לדמי נסיעה, עומדת הפררוגטיבה הניהולית של המעסיק בכל הנוגע להסדרת הגעתם של העובדים למקום העבודה. במסגרתה, רשאי המעסיק "לארגן הסדרי הסעה לאתרי העבודה: בהסעת החברה, תחבורה ציבורית, רכבים צמודים של עובדים או שימוש ברכבם תמורת תשלום אחזקת הרכב"24.

בתוך כך רשאי המעסיק להוסיף על ההסכם הקיבוצי או על צו ההרחבה, בכפוף למגבלות חוק יסודות התקציב, וככל שכך נעשה, יהא העובד זכאי למֵטִיבָה מבין ההוראות ראה בעניין יהונתן ברקת; ראה בעניין עבד אל רחמן קשוע בכפוף לזכותו הקוגנטית של העובד מזה, ולפררוגטיבה הניהולית של המעסיק מזה, נבחנת זכאותו של עובד לקצובת נסיעה, בין היתר, לפי אמות מידה אלה: האם העובד הוציא מכיסו סכומי כסף עבור הוצאות נסיעה; ככל שהוציא סכומי כסף עבור הוצאות נסיעה – האם העובד זכאי להחזר מכוח חוזה אישי, הסכם קיבוצי, הסדר קיבוצי או צו הרחבה. למדינה כמעסיקה פררוגטיבה ניהולית בנוגע להסדרת הוצאות הגעתם של עובדים למקום העבודה. במסגרת זו, חלות על עובדי המדינה הוראות התקשי"ר, ובתקופה הרלבנטית לתביעה, נוספה תחולתן של הוראות חוזר החשב הכללי 2004/11 "קצובת נסיעה בתחולה מה-1 באפריל" (להלן: חוזר החשב הכללי).

בעניין אריאל גולד25 נקבע שהמשיבה לא הוכיחה כי העמידה למערער הסעות על חשבונה, ומשכך הוא זכאי לדמי נסיעות לפי צו ההרחבה הכללי לפי עלות כרטיס "חופשי חודשי". כן נקבע כי  גם אם המערער לא דרש את החזר דמי הנסיעות בזמן אמת, אין בכך כדי למנוע ממנו זכות מכוח צו הרחבה קוגנטי.

ז. העדר זכאות לדמי נסיעה בימי היעדרות

ח. החזר הוצאות נסיעה לפי חוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות בישראל

  •  חוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות בישראל

  • 1.  החזרי נסיעות לעבודה
  • 26.901     זכאים לקצובת נסיעות
  • הוראות פרק משנה זה חלות על כל העובדים ברשות המקומית למעט בעל רכב צמוד כאמור בסעיף 26.910 להלן.
  • זכאים לקצובת הנסיעה: עובד, הזקוק לתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו, בין אם הוא משתמש בתחבורה ציבורית ובין אם הוא משתמש ברכב פרטי או אחר, זכאי לקבל קצובת נסיעה (להלן – קצובה) בשיעורים ובתנאים המפורטים בסעיף משנה זה.
  • 26.902       שיעור החזרי דמי נסיעה
  • שיעור הקצובה המרבית החודשית לעובד, היא בשיעור של נסיעה אחת, הלוך וחזור, באוטובוס ציבורי ממקום מגורי העובד למקום עבודתו כדלקמן:
  • (א)    עובד המועסק בשבוע עבודה בן 5 ימים – כפול 17 אך לא יותר מן הסכום המפורט להלן.
  • (ב)     עובד המועסק בשבוע עבודה בן 6 ימים – כפול 20, אך לא יותר מן הסכום המפורט להלן.
  • 26.903        הסכום המירבי לקצובת הנסיעה
  • קצובת הנסיעה המרבית לעובד תהא כלהלן:
  •                          סיווג העובד                                                 מ-1.10.99
  • עובד חודשי, המועסק 6 ימים בשבוע                 536.00 ₪
  • עובד חודשי, המועסק 5 ימים בשבוע                 455.60 ₪
  • עובד ארעי, המקבל שכר יומי                            26.80 ₪
  • 26.909        מס הכנסה
  • א.      החל מה-1 באוקטובר 1999 לא תובאנה בחשבון לצורך תשלום קצובת נסיעה מירבית הוצאות נסיעה, שמעל 26.80 ₪ ליום בכוון אחד.
  • ב.      עובדים המתגוררים בעיירות הפיתוח, זכאים להחזר הוצאות נסיעה ללא הגבלת הסכום המירבי של קצובת נסיעה, ובלבד שבאותו אזור אין כרטיס "חודשי חופשי" שכן במקרה זה התקרה תהיה מחיר כרטיס "חודשי חופשי" באותו אזור.
  • ג.       תשומת לבכם מופנית לכך כי כל עובד, הזכאי לקצובת נסיעה בערי פיתוח, להגיש בקשה מיוחדת ב-1 באפריל של כל שנה.
  • 26.904        כרטיס "חופשי חודשי"
  • 882/99 13.12.99
  • עובדים , הנוסעים  בקווים בהם יש כרטיסי "חופשי חודשי", זכאים לקצובת נסיעה בסכום שלא יעלה על מחיר כרטיס "חודשי חופשי", או כרטיס "חודשי חופשי מרחבי".
  • 26.905        עובדים במשרה מלאה
  • עובדים במשרה מלאה המועסקים 5 ימים בשבוע, הזכאים לקצובת הנסיעה והנוסעים באוטובוס אחד לכל כיוון בו יש כרטיס "חודשי חופשי" יקבלו קצובת נסיעה בשווי של  כרטיס "חודשי חופשי" כפי שמקבל עובד, המועסק 6 ימים בשבוע.
  • 26.906        עובד במשרה חלקית
  • עובדים במשרה חלקית, המועסקים פחות מ-5 ימים בשבוע, הזכאים לקצובת נסיעה והנוסעים בקווים בהם יש כרטיס "חודשי חופשי", יקבלו קצובת נסיעה על פי חישוב תעריפי נסיעות בודדות, אך לא יותר משווי של כרטיס "חודשי חופשי".

בעניין עבד אל רחמן קשוע26 נפסק כי הזכאות לתשלום קצובת נסיעה לעובדי הרשויות המקומיות מעוגנת בהוראות חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות. חוקת העבודה מתנה את הזכאות לתשלום הקצובה בהִזקקות לתחבורה ציבורית. כן נקבע שחוקת העבודה אינה קובעת חובת דיווח באשר לשימוש בתחבורה ציבורית כתנאי לזכאותו לקצובת נסיעה. חובת הדיווח החודשי עניינה בהחזר הוצאות רכב ולא בתשלום קצובת נסיעה.

ט. תקנות עבודת נשים

  • תקנות עבודת נשים (תנאים לעבודת לילה), התשמ"ו – 1986

  • תנאים נוספים
  • במקום עבודה בו עובדים במשמרות יספק המעביד לעובדת בלילה –
  • (1)   אמצעי תחבורה למקום העבודה וממנו במידה ואין אפשרות להסתייע בשירותי תחבורה אחרים;
  • (2)   משקה חם בעת ההפסקה;
  • (3)   מקום מתאים למנוחה בעת ההפסקה.
כדי לראות תוכן רשימה זו עליכם לרכוש מנוי שנתי
רכשתם כבר מנוי?

י. מראה מקום

  1. דב"ע נז/ 3-39 אליק בביוב נ' נפתלי גפן 2.6.97
  2.  דב"ע נא/ 60-3  עטאללה בלוט נ' עזרא לוי ובניו בע"מ ותחנת דלק בר כוכבא, פסק דין מיום 15.8.91
  3. דב"ע נו 3-46 רונית עילם- אטלס שירותי כוח אדם בע"מ 10.9.96
  4. ע"ע (ארצי) 100/06 עיריית טירה נ' עבד אלרחמיאן קשוע 22.5.06
  5. דב"ע נו 3-46 רונית עילם- אטלס שירותי כוח אדם בע"מ 10.9.96; ראו גם ע"ע 18/03 ניר רענן עו"ד נ' עו"ד דגני שפירא ושות' 12.09.06
  6. ע"ע 1268/04 אילן אלקיים נ' מ"י 5.2.06
  7. עע (ארצי) 82/07 ראס עאיידה נ' עיריית קלנסואה 23.12.08
  8. דיון לה/4-1 (ארצי) רשות הנמלים נ' יהונתן ברקת
  9. ראו גם – 1.סע (ת"א)24946-04-11 אייל בן צבי נ' עיריית הרצליה 12.11.13
  10. דב"ע נז3-79/  הסוכנות היהודית לארץ ישראל – רוטנברג, פ"ד לב(1999) 91
  11. דיון נא/134-3 (ארצי)   יעקב סלוצקי‎ ‎נ' י.מ. טוקטלי ובניו בע"מ, פ"ד כג(1);  293;  ראו גם עע 1268/04 אילן אלקיים – מדינת ישראל משרד הביטחון (לא פורסם), 5.2.2006; ע"ע (ארצי) 93-09 נפתלי בנקין- מדינת ישראל- משרד החקלאות 25.7.10; דב"ע שנ / 3-74 מיכאל זדה נ' שולמית לור ואח', פד"ע כא 475, 478
  12. ע"ע (ארצי) 93-09 נפתלי בנקין- מדינת ישראל- משרד החקלאות 25.7.10
  13. ראו גם –  עדמ 13/07 אלירן אסלטי – כפיר ביטחון ומיגון אלקטרוני בע"מ (לא פורסם) 29.10.08
  14. דב"ע (ארצי) שנ/ 7-1 אליקים אורינט קולור תעשיות צילום (1984) בע"מ, פד"ע כג 45 14.3.199
  15. ד"מ (ת"א) 6678/05 אליהו משה נ' צפריר ביטון 10.12.06
  16. ראו עוד – עע (ארצי) 681/05 בון תור בע"מ נ' יעקב הרמתי, 6.11.2006;  תב"ע מא/99-2 (ב"ש)   ‏ ‎ ‎סלאח יוסף אלג'מאל‎ ‎נ' אל-וו בע"מ, 21.6.1981
  17. דב"ע מד/ 143-3 חיים קיסר- דחן בע"מ פד"ע טו 269 25.2.85
  18. דב"ע נד/ 2-28 אהרון זילברשטיין נ' שמחה  כהן 22.296
  19. ע"ע (ארצי) 15231-12-11 שגרירות צ'ילה- פולידו פרנקל 25.3.14
  20. ברע (ארצי) 36959-06-15‏ ‏ ‏MUSABAL ABDALLA‏ נ' טלרן אחזקות ונקיון (2000) בע"מ 15.07.15
  21. דב"ע נו/ 3-141 דוד בן בסט נ' פרנסיס שבתאי 17.10.97
  22. דב"ע נו 3-46 רונית עילם- אטלס שירותי כוח אדם בע"מ 10.9.96
  23. ע"ע 279/99 אלעל אברהם נ' בית ישראל פריש 16.9.01
  24.  עע (ארצי) 1192/01‏ ‏ ציון דלל נ' אלקטרה ישראל בע"מ, 8.4.2003
  25. ע"ע (ארצי) 62625-10-21 אריאל גולד נ' עמותת מכבי באר שבע 30.4.22
  26. ע"ע 100/06 עיריית טירה נ' עבד אל רחמן קשוע 22.5.06

מאמרים קרובים