תוכן עניינים

1. עקרון האישיות המשפטית הנפרדת »
2. הרמת מסך התאגדות תעשה במקרים חריגים ובמקרים ספציפיים »
3. העילות הקלאסיות להרמת מסך ההתאגדות »
4. העובד כנושה מיוחד לעומת נושים אחרים »
5. העברת פעילות מחברה לחברה תוך הברחת נכסים »
6. בחברה משפחתית קיימת נטייה רבה יותר להרים את מסך ההתאגדות »
7. הרמת מסך בעמותות » 
8. הרמת מסך של רשימת מועמדים לבחירות ברשויות מקומיות
9. מקרים בהם לא הורם מסך ההתאגדות של החברה »
10. כישלון עסקי אינו עילה להרמת מסך ההתאגדות »
11. חיוב נושא משרה באופן אישי »
12. הרמת מסך של חברה הנמצאת בפירוק »
13. סיכום »
14. מראה מקום »

א. עקרון האישיות המשפטית הנפרדת

סעיף 4  לחוק החברות התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות") קובע, כי חברה היא אישיות משפטית כשרה לכל זכות, חובה ופעולה המתיישבת עם אופייה וטבעה כתאגיד. על כן, הדין מתייחס לחברה כאל אישיות נפרדת, אשר ניתן לתבוע אותה, היא יכולה לתבוע וניתן להתקשר איתה בהסכמים חוזיים מול צדדים שלישיים.

בפסיקה נקבע שיש לשמור על עקרון האישיות המשפטית הנפרדת בין בעלי המניות לבין החברה וחריגה מעקרון זה תעשה בזהירות, כך "שלא יצא שכר הזדהות בין חברה ובעלי המניות בהפסד היתרונות של ניהול עסקים באמצעות חברה כנהוג במסחר של ימינו"¹. כן נקבע, כי עקרון האישיות המשפטית הנפרדת מעוגן עמוק בשיטתנו המשפטית ועל פיו ערכאה שיפוטית לא תמהר להרים את מסך ההתאגדות ².

ב. הרמת מסך התאגדות תעשה במקרים חריגים ובמקרים ספציפיים

לצד עקרון האישיות המשפטית הנפרדת, בסעיף 6 לחוק החברות נקבעו חריגים  על פיהם מוסמך בית המשפט לסטות מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה ולחייב באופן אישי את בעלי מניותיה בחיוביה, וזאת כדלקמן:

• "6(א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש אישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
• א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
• (ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
• (2) לעניין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג רשלנות בלבד".

ג. העילות הקלאסיות להרמת מסך ההתאגדות

המבחן הקלאסי בסוגית הרמת המסך הינו מבחן השימוש לרעה במסך ההתאגדות, כאשר  המושג של "שימוש לרעה" מתפצל לעילות משנה מקובלות –  ייסודה של חברה למטרות תרמית, ערבוב נכסי החברה עם הנכסים הפרטיים של בעלי המניות, מימון עצמי קטן ביותר, יחס מינוף גדול במיוחד, הברחת נכסים מן החברה אל בעלי המניות ללא תמורה ראויה, או התערבות בחיי החברה המונעת ממנה לתפקד כמוקד רווחים עצמאי.

עילות משנה אלו נחשבות ל"שימוש לרעה" במסך ההתאגדות המצדיק את הרמת המסך. בכל המקרים האלה ובדומיהם הרימו בתי המשפט את מסך ההתאגדות, על מנת לאיין את הרווחים הצפונים ב"שימוש לרעה במסך ההתאגדות"³.

יג. מראה מקום

1. ראה דב"ע לח/3-52 ברגר ואח' נ' קאמיל, פד"ע י' 435↩
2. ע"ע 1170/00 מרים פרידמן נ' יוניוב ירחמיאל ובניו חברה קבלנית לבנין בע"מ, 27.11.2002, בסעיף 4 לפסק הדין↩
3. ד"ר א' חביב-סגל דיני חברות לאור חוק החברות החדש, עמ' 253; ע"ע 1201/00 זילברשטיין נ' ערב חדש (עתונות) אילת בע"מ ואח', עבודה ארצי, כרך לג(39), 35; דיון לח/3-52 ברגר ואח' נ' קאמיל פד"ע י 435, 441-442; נג/3-205  מחמוד וגיה נ׳ גלידות הבירה, פד״ע כז 345; ע״ע 300023/98  אלדד קונשסוק נ׳ נאוה דגן ומוקד נשר בע"מ, 23.10.2000; ע״ע 1017/04 אהוד ענבר נ׳ אפרים בן מנשה, 27.10.2005; ע״ע 1138/04  אהרון מאיר נ׳ שחר ידגר, 7.11.2005; בל(נצרת) 1218/05 סוהא מאהלי נ' המוסד לביטוח לאומי, 05.06.2008↩