עולם העבודה | אוקטובר 17, 2023

מבוא

  • 1. זכות הציבור לדעת על הנעשה במקום העבודה וחופש הביטוי צריכות להתאזן עם הפגיעה בשמו הטוב של המעסיק.
  • 2. מול זכותו של הבעלים לנווט את קו עיתונו, עומדת זכותו של העתונאי שלא להיות מחויב לכתוב דברים הנוגדים את דעתו ואת מצפונו.
  • 3. בעוד שעל שהמעסיק רשאי להגביל חופש הביטוי של הנעשה במקום העבודה ככל שהדבר פוגע באינטרסים שלו, בכל הקשור לחופש הביטוי  מחוץ לעבודה ובעניינים שאינם קשורים לעבודה, ככלל, לא קיימת הגבלה לחופש ביטוי והגבלה כזו יכולה להגיע כדי הפליית העובד מחמת השקפת עולם. עם זאת, לדעתנו, ככל שהמעסיק יראה כי הגבלה זו נדרשת לשם שמירת האינטרסים לגיטימיים שלו, יתכן שינתן לה תוקף בכפוף לעקרנות הסבירות והמידתיות. כך למשל, ברור שאדם הממלא תפקיד ציבורי הדורש את אמון הציבור, ניתן יהא להגביל  את חופש הביטוי שלו להשמיע דיעות פוליטיו . אולם, חשוב שאותן הגבלות יועגנו בנהלים מסודרים ויקבלו את הסכמת העובד.
  • 4. משמרות מחאה, כמו גם הפגנות ושביתות, הינן זכויות יסוד המעוגנות בזכות לחופש האסיפה הן נחשבות ככלולות בחופש הביטוי שהוכר כערך יסודי במדינת ישראל ומעוגן כיום, לאחר חקיקת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, בכבודו של האדם.

פירוט הכללים

א. זכות הציבור לדעת על הנעשה במקום העבודה וחופש הביטוי צריכות להתאזן עם הפגיעה בשמו הטוב של המעסיק.

בעניין אילן אשד1  פרסם עובד שלעבר כתבה בשבועון שלדעתו אינם מתנהלים כדין במשרדו  המעסיק. הפרסום כולל גם דברים לגבי סביבה מטרידה במקום העבודה.

הדיון נסב על השאלה אם יש מקום ליתן צומניעה זמני המונע מראש, אפריורית, פרסומה של הכתבה, ואשר המבקש חושש כי תוציא את דיבתו רעה.

ביתהדין הארצי לעבודה פסק, במסגרת בשיקוליו אם ליתן בידי המבקש צו לשעה, על ביתהדין להציב לנגד עיניו את המשקל שיש לכל אחד מן האינטרסים המתנגשים: חופש הביטוי והעיתונות, האינטרס הציבורי לחופש ביטוי, האינטרס לגילוי נאות על הנעשה במקומות עבודה, בעיקר כאשר מדובר במי שנותן שירות לציבור, ומנגד שמו הטוב של אדם אשר פגיעה בו עלולה לפגוע בעסקוקניינו

תפקידה העיקרי של העיתונות הוא מימוש זכות הציבור לדעת. במסגרת תפקידה זה עליה לספק לאזרח את מרב הידיעות החדשותיות.

יש חשיבות ציבורית שיפורסמו דברים הקורים במקום עבודה כאשר עובד סבור שהם אינם כדין. במקרה דנן יש עניין ברור לציבור לדעת על מעשים פליליים שמבצע עורךדין המציע שירותיו לציבור.

ב. משמרות מחאה, כמו גם הפגנות ושביתות, הינן זכויות יסוד המעוגנות בזכות לחופש האסיפה. הן נחשבות ככלולות בחופש הביטוי שהוכר כערך יסודי במדינת ישראל ומעוגן כיום, לאחר חקיקת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, בכבודו של האדם.

האור נקבע בעניין מכתשים2. כן נקבע כי זכותם של עובדים להפגין ולמחות במשמרות מחאה חשיבותה בכך שהיא מאפשרת להם לתת ביטוי למחאתם נגד מעבידם. למשמרות מאחה של עובדים יש לתת משקל רב יותר מאשר למחאות אחרות, באשר מטרתו של משפט העבודה הוא להביא לשוויון בכוח המיקוח בין העובדים למעבידיהם. חשיבות נוספת במתן חופש ביטוי לעובד נעוצה בצורך לאפשר לעובד לבקר את מעבידו ולתת ביטוי למעשים בלתי תקינים של המעביד, עלמנת שלא ייפגע שלטון החוק במקום העבודה עלידי השתקת העובד. ביתהמשפט העליון ציין כי זכויות היסוד חלות על היחסים בין הפרטים. ניתן אפוא לראות את חופש הביטוי של העובדים כזכות יסוד הנשאבת אל תוך היחסים בין העובדים למעבידם דרך הצינור של מושגי השסתום.

ג. מול זכותו של הבעלים לנווט את קו עיתונו, עומדת זכותו של העתונאי שלא להיות מחויב לכתוב דברים הנוגדים את דעתו ואת מצפונו

בעניין ג'ואנה יחיאל3 נקבע זכות הקניין וחופש הקניין, המעוגנים כיום בחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו,  מאפשרים לבעלים לנהל את עסקם כרצונם, כל עוד אינם פוגעים בחוק או ב"זכות יסוד מוגנת".  רשאי וזכאי בעלים של עיתון, גוף ציבורי או חברה פרטית, לכוון את עיתונו לנתיבים הרצויים לו, ולמנוע פרסומים נוגדים. רשאי בעלים של עיתון, ישירות או באמצעות מי שמונה לכך, להטיל על עיתונאי המועסק אצלו, לכתוב כתבה על נושא הנראה לו חשוב, והוא יכול להנחותו בקווים כלליים של הרצוי. אין עיתונאי בתחום בו הוא כותב, רשאי לסרב לכתוב אותה כתבה. כך לגבי כל מקצוע או עיסוק, כל עוד אין ההוראות שהמועסק מקבל נוגדות את החוק, כלל אתיקה או את המצפון .אין בסירוב העיתון לפרסם מאמר זה או אחר של עובד פגיעה בחופש הדיבור של העיתונאי. עיתונאי שעורכו סרב לפרסם את פרי עטו, רשאי למצוא לו במה אחרת, או להקימה.

מול זכותו של הבעלים לנווט את קו עיתונו, עומדת זכותו של העתונאי שלא להיות מחויב לכתוב דברים הנוגדים את דעתו ואת מצפונו. במקרים מתאימים – עומדת לו הזכות שלא להמשיך ולעבוד בעיתון ש"הפך עורו" בצורה קיצונית. עתונאי בעיתון מפלגתי, שנרכש על ידי בעלים פרטי שהשקפתו שונה קיצונית מזאת של המפלגה אליה השתייך העיתון, נקלע ל"נסיבות שבהן אין לדרוש מעובד כי ימשיך בעבודתו". כך גם עתונאי בעיתון שאינו מפלגתי שנרכש על ידי מפלגה או תנועה פוליטית. במקרים קיצוניים אלה קמה לעיתונאי עילה, מכח סעיף 11(א) סיפא לחוק פיצויי פיטורים, להתפטר כדין מפוטר, ולקבל פיצויי פיטורים בשיעור שנקבע בחוק .

כדי לראות תוכן רשימה זו עליכם לרכוש מנוי שנתי
רכשתם כבר מנוי?

מראה מקום

  1. בש"א 1109/01 אילן אשד נ.שוקן בע"מ 21.2.01
  2. דב"ע נז41-27/ ההסתדרות הכללית ואח' – מכתשים מפעלים כימיים בע"מ, פ"ד ל(1997) 449
  3. דיון (ארצי) 3-223/נג ‏ ‏ פלסטין פוסט בע"מ נ' ג'ואנה יחיאל, פ"ד כז(1) 436

מאמרים קרובים