מבוא

1. הזכות לישיבה בעבודה נמנית על זכויות המגן הראשוניות של העובד כזכות חוקית והיא  אינה זכות כלכלית כי אם זכות בתנאי העבודה.
2. מושב לפי החוק חייב להיות במצב תקין בעל משענת גב, מותאם בצורתו, במבנהו ובממדיו לעובד ולעבודה המבוצעת, וכן הדום שעליו יוכל להשעין את רגליו בנוחות, אם אין הוא יכול לעשות כן בלי הדום.
3. החוק חל במקום עבודה שנעשית בו עבודה לצורכי עסק, משלח יד או שירות ציבורי ואינו בגדר מפעל.
4. החוק לא נועד לחול לגבי עובדים במפעלים אשר סידורים לעניין רווחתם מצויים בפקודת הבטיחות בעבודה.
   

פירוט הכללים

• חוק הזכות לעבודה בישיבה ובתנאים הולמים, תשס"ז-2007

• הגדרות
• 1. בחוק זה –
• "הסכם קיבוצי" – כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957;
• "הפסקה בעבודה" – הפסקה שהעובד זכאי לה מכוח דין, הסכם קיבוצי, חוזה עבודה או נוהג במקום העבודה;
• "מאבטח" – מי שמבצע תפקידי שמירה או אבטחה, למעט שוטר, סוהר או חייל;
• "מושב לעבודה" – מושב במצב תקין בעל משענת גב, מותאם בצורתו, במבנהו ובממדיו לעובד ולעבודה המבוצעת, וכן הדום שעליו יוכל להשעין את רגליו בנוחות, אם אין הוא יכול לעשות כן בלי הדום;
• "מזמין שירות", ו"קבלן שירות" – כהגדרתם בסעיף 20א(ד) לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951;
• "מעסיק בפועל" ו"קבלן כוח אדם" – כהגדרתם בחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996;
• "מקום עבודה" – מקום שנעשית בו עבודה לצורכי עסק, משלח יד או שירות ציבורי, למעט מקום שהוראות סימן ד' בפרק ד' לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970, חלות לגביו;
• "השר" – שר התעשיה המסחר והתעסוקה.

פירוט הכללים הנוגעים לסעיף

א. הזכות לישיבה בעבודה נמנית על זכויות המגן הראשוניות של העובד כזכות חוקית.

בעניין דזינגוף קלאב¹ נפסק כי הזכות לעבודה בישיבה מתחייבת מתוקף הערכים החוקתיים של כבוד האדם העובד, האוטונומיה האישית והשמירה על חייו וגופו של האדם באשר הוא אדם. הזכות לישיבה בעבודה נמנית על זכויות המגן הראשוניות של העובד כזכות חוקית, קיומית ומובנת מאליהָּ, הבאה לענות, בין היתר, על צרכיו הפיזיולוגיים-ארגונומיים והבריאותיים של האדם העובד במקום העבודה.

ב. הזכות לעבודה בישיבה אינה זכות כלכלית כי אם זכות בתנאי העבודה.

בעניין דזינגוף קלאב² נפסק במישור החוזי, אין לקשור בין זכות העובד לעבודה בישיבה, לבין התמורה הכספית המשתלמת לו במהלך העבודה או בסיומה. עניינה של הזכות לישיבה בעבודה אינו בזכויות כלכליות, כי אם בתנאי העבודה, בדרישות העבודה ובסביבת העבודה של העובד. במסגרת זו, הזכות החוקית לישיבה בעבודה נגזרת מעקרון-העל של תום הלב המהווה "מקור לחובה החוזית של המעביד לדאוג לתנאי בטיחות וגיהות במקום העבודה". חובה זו החלה על המעסיק מכוח יחסי העבודה, מעוגנת בפסיקה ושאובה "מפקודת הבטיחות בעבודה ותקנותיה ומדיני הנזיקין המכתיבים נקיטת אמצעי זהירות כחובה אישית של מעביד כלפי עובדיו כדי לשמור על בטחונם". מכוח יחסי העבודה, כאמור, קמה חובתו של המעביד לקיים סביבת עבודה בטוחה ותנאי עבודה העונים על דרישות החוק. במסגרת זו, קמה הזכות לישיבה בעבודה וחבות המעסיק כנגדה – באיזון הראוי בין צרכי המעסיק ואופי העבודה עצמה לבין צרכי העובד בכל הנוגע לבטיחותו, רווחתו וזכויות האדם שלו.

ג. מושב חייב להיות משענת גב ומותאם לעבודת העובד.

שימו לב להגדרת  מושב עבודה, והיא כוללת מושב במצב תקין בעל משענת גב, מותאם בצורתו, במבנהו ובממדיו לעובד ולעבודה המבוצעת. מכאן שמושב אינו יכול להיות למשל,  הדום או ספסל ללא משענת גב.  כן ההגדרה כוללת הצבת הדום שעליו יוכל להשעין את רגליו בנוחות, אם אין הוא יכול לעשות כן בלי הדום. הכוונה למושבי בר שאין להם תושבת להנחת רגליים ואז  קיימת חובה לספק הדום.

בעניין אהוד עמרם³ נקבע כי את מלות החוק יש לפרש באופן שייתן תוקף למטרתו, והיא להבטיח לעובד יכולת ישיבה בנוח בעת ביצוע העבודה. לפיכך, לא ייצא מעביד ידי חובתו בעצם הצבת מושב (אף אם היה זה מושב העומד פורמאלית בהגדרה שנקבעה בחוק) במקום ביצוע העבודה, אלא יש להביא לכך שאכן, המושב יתאים בפועל לעובד ולדרישות ביצוע העבודה. במקרה דנן, עצם העובדה שהתובעת לא נעזרה במקרים רבים במושב שהוצב על ידה, אף שמדובר בשעות עבודה רבות, מצביעה על כך שהמושב שהוצב, אף אם בגובהו מתאים לעבודה המבוצעת, הרי שמבחינה ארגונומית אינו מאפשר ביצוע העבודה הנדרשת בנוחות תוך כדי ישיבה. החובה שהטיל החוק על המעביד גוררת, במקרי הצורך, גם התאמה פיזית של סביבת העבודה של העובד לכך שיוכל לשבת.

בעניין פטרול⁴ נפסק של פי הגדרת החוק, "מושב לעבודה" הוא "מושב במצב תקין בעל משענת גב, …", כך ששרפרף ללא מסעד, שנועד לכך שהעובדות יעמדו עליו בעת סידור הסחורה במדפים הגבוהים, אינו בגדר "מושב לעבודה" על פי החוק. כן נפסק כי סולם בן שלושה שלבים אינו בגדר "מושב לעבודה" על פי החוק.

ד. מקום עבודה שעליו חל החוק הינו מקום שנעשית בו עבודה לצורכי עסק, משלח יד או שירות ציבורי ואינו בגדר מפעל.

בעניין בר אמויאל⁵ נפסק כי  החוק לא נועד לחול כאשר לא חלות הוראות סימן ד' בפרק ד' לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש] התש"ל- 1970.דהיינו החוק לא נועד לחול לגבי עובדים במפעלים אשר סידורים לעניין רווחתם מצויים בפקודת הבטיחות בעבודה.

הוראות סימן ד' פרק ד' פרק  לפקודת בטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 הרלבנטיות הינן:

• פקודת בטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970

• מושב לפנאי
  

  144. במפעל יהיו כסאות או ספסלים מתאימים, בעלי משענת גב, במספר מספיק ובמצב תקין כדי לאפשר לעובדים כשיש להם במשך העבודה הזדמנות סבירה לשבת בלי שתופרע העבודה.

• מושב לעבודה
  145.  ניתן באופן סביר לבצע חלק מהעבודה בישיבה, יותקן ויקויים בשביל העובד באותה עבודה מושב בעל משענת גב, מותאם בצורתו, במבנהו ובממדיו לעובד ולעבודה המבוצעת, וכן הדום שעליו יוכל להשעין רגליו בנוחות, אם א ין הוא יכול לעשות כן בלי הדום.
• 146. פטור 
• המפקח האזורי רשאי לפטור מהתקנת משענת גב, במקום שאין זה מעשי לדעתו לעשות זאת. 

סעיף 2 לפקודת  הבטיחות מגדיר מפעל עליו לא חל חוק הזכות לעבודה בישיבה כדלקמן:

•  

• פקודת בטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970

• 2. מפעל בדרך כלל
• מפעל הוא חצרים שבהם או בגידרתם או מסביב להם עובדים בני אדם בעבודת כפיים בתהליך המשמש לעשיית מצרך או חלק של מצרך, שינויו, תיקונו, עיטורו, גימורו, ניקויו, רחיצתו, פירוקו, הריסתו או הכשרתו למכירה, או הכרוך באלה, ונתקיימו בחצרים שתי אלה:
• (1)  פעולת המפעל היא דרך משלח-יד או לשם השתכרות;
• (2)  אם מועסקים שם עובדים שכירים – יש למעסיקם זכות גישה או זכות שליטה.
• 3. אף החצרים המנויים להלן, שבהם עובדים בני אדם בעבודת כפיים, בכלל מפעל הם, גם אם אינם כן לפי ההגדרה בסעיף 2, ואלה הם:
• (1)  מקום שבו נעשית פעולה לשם מטרת נפט כמשמעותה בסעיף 44 לחוק הנפט, תשי"ב-1952;
• (2)  מכרה כמשמעותו בפקודת המכרות;
• (3)  מחצבה;
• (4)  חצרים שבהם עוסקים באינקול, בקיפול, בגלילה, בהשלמה או באריזה של מטווה או אריג;
• (5)  מספנה או מבדוק יבש, לרבות סביבתם, שבהם בונים, בונים מחדש, מתקנים, מכללים מחדש, מגמרים או מפרקים אניות או כלי שיט אחרים;
• (6)  מקום שבו מבוצע קידוח מים;
• (7)  מפעל-מים או מקום אחר שבהם משתמשים בכוח מיכאני לשם הספקת מים לציבור או בקשר לכך;
• (8)  מפעל-ביוב או מפעל-השקיה שבהם משתמשים בכוח מיכאני וכן תחנת שאיבה המשמשת בקשר למפעל כאמור;
• (9)  תחנה הידרולית לייצור כוח;
• (10) חצרים שבהם עוסקים דרך משלח-יד או לשם השתכרות –
• (א)   בהדפסה בדפסות-בלט, בדפסות-אבן, בדפסות-שקע או בתהליך אחר בדומה לאלה;
• (ב)   בכריכת ספרים;
• (ג)    בהפקת סרטים קינמטוגרפיים;
• (11) חצרים שבהם נעשות עבודות בקשר לעיסוק אחר או למוסד ציבורי, הכל לפי הענין, כמפורט להלן:
• (א)   הדפסה כאמור בפסקה (10)(א) או כריכת ספרים – בכרוך לעיסוק אחר שמנהלים אותו דרך משלח-יד או לשם השתכרות, או בכרוך למוסד ציבורי או לשירות ציבורי;
• (ב)   ייצור, בניה מחדש, תיקון, החסנה, תחזוקה או ניקוי של רכב, קטרים, כלי טיס או אמצעי תחבורה אחרים – כעזר לעסק תחבורה או לעסק תעשייתי או מסחרי אחר;
• (ג)    עשיה, התאמה או תיקון של תלבושות, תפאורות או מיטלטלין אחרים – לצרכי הפקה או הצגה, דרך משלח-יד או לשם השתכרות, של סרטים קינמטוגרפיים או הצגות תיאטרוניות, למעט במה או חדר הלבשה של תיאטרון שנעשים בהם תיאומים ותיקונים באקראי בלבד;
• (ד)   עשיית רשתות או תיקונן – בכרוך לדיג;
• (ה)   עשיית מצרכים ממתכת או מעץ או תיקונם – בכרוך לעיסוק אחר שמנהלים אותו דרך משלח-יד או לשם השתכרות או בכרוך למוסד ציבורי או לשירות ציבורי;
• (ו)    עשיית מצרכים או הכנתם – בכרוך לבניה או בניה הנדסית, ואין הם חצרים שבהם נעשית בניה או בניה הנדסית;
• (ז)    מכבסה – כעזר לעיסוק אחר או בכרוך לצרכי מוסד ציבורי, או שירות ציבורי;
• (ח)   מעבדה;
• (12) חצרים שבהם עוסקים, בקשר למפעל –
• (א)   במיון מצרכים – כהכנה לעבודה הנעשית במפעל או בכרוך למטרותיו של מפעל;
• (ב)   ברחיצתם או במילויים של בקבוקים או מכלים או באריזת מצרכים – בכרוך למטרותיו של מפעל.
• (13) חדר אוכל, חדר מנוחה או חצרים אחרים המיועדים לרווחת העובדים במפעל, ובלבד שהם בחצרי המפעל או בגידרתם או מסביב להם;
• (14) חצרים שבהם עושים פעולות תכנון, עיצוב, שרטוט, ניסוי חמרים, מוצרים ותהליכים, ניהול ומסחר וכיוצא באלה בכרוך למטרותיו של מפעל, ובלבד שהם בחצרי המפעל או בגידרתם או מסביב להם;
• (15) חצרים שבהם מבצעים מבחנים במצרכים, שלא למטרות מחקר בלבד;
• (16) בית מטבחיים או משחטת עופות;
• (17) מסעדה צמודה למפעל; לענין זה –
• (א)   "מסעדה" – כל מקום שבו מכינים מאכלים לצריכה במקום;
• (ב)   רשאי שר העבודה לקבוע תנאים לענין תפוסתו של מלון או לענין היקף השירות הניתן במסעדות הצמודות לו, שלפיהם יראו מסעדה הצמודה למלון כמפעל;
• (18) מכבסה ובה מכונות כביסה לשירות עצמי של הלקוחות;
• (19) בית מלאכה או מפעל השייכים לאגודה שיתופית חקלאית, אף אם פעולתם אינה דרך משלח יד או לשם השתכרות.

ראו התייחסות מורחבת לפקודת הבטיחות בעניין דזינגוף קלאב².

מראה מקום

1. ע"ע 33680-08-10 דיזינגוף קלאב בע"מ נ' יעקב זואילי 16.11.11↩
2. ע"ע 33680-08-10 דיזינגוף קלאב בע"מ נ' יעקב זואילי 16.11.11↩↩
3. ס"ע (י-ם)3061-05-12 עמרם נ' סופר רמת השחר 18.12.13↩
4. ע"ע 1673-10-11 פטרול (א.ל) אופנה נ' נעימי 1.2.16, פסקה 24↩
5. סע"ש (ב"ש) 13528-04-14 אמויאל נ' מודיעין אזרחי בע"מ 18.1.2016↩