• חוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958

• הגדרות
• 1. בחוק זה  –
• "שכר עבודה" – לרבות תשלומים בעד חגים, פריון עבודה ושעות נוספות ותשלומים אחרים המגיעים לעובד עקב עבודתו ובמשך עבודתו;
• "שכר מולן" – שכר עבודה שלא שולם עד ליום הקובע;
• "קופת גמל" – קופת חולים, קופת תגמולים, קרן פנסיה או ביטוח או קרן או קופה כיוצא באלה שהעובד חבר בה, או קופת גמל כמשמעותה בסעיף 47 לפקודת מס הכנסה שהמעסיק והעובד או המעסיק בלבד חייבים לשלם לה מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה, או מכוח חוזה עבודה או הסכם אחר בין העובד והמעסיק שניתנה להם הסכמת קופת הגמל וכן קופת גמל כאמור שמטרתה ביטוח העובד ושאיריו שהעובד בלבד חייב לשלם לה מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה או תאגיד ששר העבודה אישר תשלום לו לענין סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963;
• "היום הקובע" – היום התשיעי שלאחר המועד לתשלום שכר העבודה או הקצבה לפי סעיפים 9, 10, 11, 13, 14 ו-16(ב), לפי הענין, ולגבי עובד שירות בעבודת משק לפי סימן ב'1 לפרק ו' של חוק העונשין, תשל"ז-1977 – היום העשרים ואחד שלאחר המועד האמור;
• "הפרשי הצמדה", לגבי תקופה פלונית – הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לפי שיעור עליית המדד מן המדד שפורסם לאחרונה לפני תחילת התקופה עד המדד שפורסם לאחרונה לפני סוף התקופה.

שכר עבודה

• חוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958

• "שכר עבודה" – לרבות תשלומים בעד חגים, פריון עבודה ושעות נוספות ותשלומים אחרים המגיעים לעובד עקב עבודתו ובמשך עבודתו;

א. שכר עבודה הינו תשלום המשולם לעובד, ובתנאי שמתקיימים יחסי עובד-מעביד בין הצדדים.

האמור נפסק בעניין צבי שימנסקי¹.

בעניין גוסטב פשייר² נפסק כי חוק הגנת השכר חל על כל עובד – תהא צורת תשלום שכרו אשר תהא.

ב. הגדרה "שכר עבודה" מפרטת תשלומים שנכללים ב"שכר העבודה", אך אין היא מגדירה שכר עבודה בהגדרה שתהיה יפה לכלל המטרות. לשם כך, יש להיעזר במושגים כלליים כמקובל במשפט העבודה.

האמור נפסק בעניין רנאטו יאראק³.

כך, המונח "שכר עבודה" מוגדר בפסיקה בשני אופנים: במובן הצר – הכולל אך ורק את התמורה הישירה הניתנת לעובד מאת המעסיק בעד עבודה שבוצעה; במובן הרחב – כל תמורה בכסף או בשווה כסף שעובד מקבל ממעבידו תמורת חבותו הנובעת מהיחסים החוזיים ביניהם. זאת, להבדיל מתשלומים עקיפים שאינם מגיעים לידי העובד והם בגדר "הוצאות עבודה" אך לא שכר עבודה⁴.

ההגדרה הרחבה ביותר והכללית ביותר של "שכר עבודה" נמצאת באמנה הבין-לאומית להגנת השכר, משנת 1949, ובה נאמר: "'שכר'", פירושו גמול או השתכרות, מבלי לשים לב לכינוי או לדרך החישוב, שניתן לבטא במושגי ממון והקבוע בהסכם הדדי או בחוק או בתקנות, המשתלם מכוח הסכם עבודה בכתב או שלא בכתב, על-ידי מעביד לעובד, בעד עבודה שנעשתה, או שיש לעשותה או בעד שירותים שניתנו או שיש לתיתם"⁵.

ג. משקמו יחסי עובד מעביד, יהיה העובד זכאי לשכר-עבודה, אפילו אם לא נתקבל לעבודה בהתאם להוראות החלות על המעסיקה.

האמור נפסק בעניין מיכאל בן דוד⁶.

עם זאת, אין בעצם קבלת השכר כדי ליצור זכות להמשך התשלום, כאשר מקור הזכות בוטל⁷ וגם אינו הופך משרה בלתי תקנית למשרה תקנית⁸.

מראה מקום

1. המ' 490/60  "יחד״ קואופרטיב עובדי ומובילי בשר בחיפה והסביבה בע"מ, ו־5 אח׳ נגד צבי שימנסקי, 23.5.1961; כן ראו: דב"ע נג/215-3, אנג'לו איידן- מלון רמדה רנסנס, 22.11.1993 – הובא בספרו של י' לובוצקי, חוזה עבודה וזכויות העובד, הוצאת ניצן, 2008, פרק 12 עמ' 4; . עע (ארצי) 1503/02  עופר יחיאלי נ' חברת השמירה בע"מ, 6.5.2004 – לעניין אפשרות הקניית זכות לשכר מכח חוזה לטובת צד ג'↩
2. המ' 213/61 1. המ 213/61 גוסטב פשייר נ' מפעלי טכסטיל נצרת בע"מ, טו 844; כן ראו: עא 254/63 אברהם בלולו נ' עשור לעצמאות ישראל, חברת תערוכה בע"מ מבניני האומה, ירושלים , יח(2) 689↩
3. דב"ע שם/3-127 רנאטו יאראק נ' מדינת ישראל (לא פורסם) – הובא בעוקדן דיני עבודה, גולדברג- פינברג, שער חמישי, פרק 14, עמוד 3; כן ראו:  עא 10961/04  המוסד לביטוח לאומי נ' מתן גוטר, 4.9.2006;  דיון (ארצי) לב/21-3 שמואל מרגלית נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, פ"ד ד(1) 007↩
4. ע"ע 300303/97‏ מוצפי נ' עיריית אור יהודה‏, פ"ד לו(2001) 865; כן ראו: דיון (ארצי) מד/1-4 "דן" אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ נ' ועד העובדים השכירים ב"דן", פ"ד טו(1) 180↩
5. דיון (ארצי) לב/21-3 שמואל מרגלית נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, פ"ד ד(1) 007; דיון (ארצי) לו/106-9 מדינת ישראל נ' חי הלוי, פ"ד ח(1) 186;  דיון (ארצי) נא/34-4  ‎ההסתדרות הכללית – הסתדרות הפקידים‏‎ ‎נ' מרכז השלטון המקומי ואח', פ"ד כג(1) 304↩
6. דיון (ארצי) לח/3-84 עירית רמלה נ' מיכאל בן דוד , י(1) 169↩
7. 1. דבע (ארצי) נז/1-3 שלום טנג'י נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, 18.6.1998↩
8. דבע (ארצי) 3-72/נו ‏ ארמנדו סבג נ' עיריית ת"א-יפו, 24.9.1996↩