תמצית הכללים הנוגעים לסעיף 27 לחוק פיצויי פיטורים

1. פיצויי פיטורים נהנים מעדיפות של שכר עבודה על פני כל יתר החובות, אלא שסכום הפיצויים ושכר העבודה המסולקים, לא יעלה על 150% מהסכום המכסימלי של שכר העבודה שאפשר לסלקו קודם לכל יתר החובות.
2. פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם – 1980 החליפה את פקודת פשיטת הרגל משנת 1936.
3. מכח פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, משלם המוסד לביטוח לאומי סכום כסף המתעדכן מעת לעת בהתאם לשיעור התנודות של השכר הממוצע במשק בגין חוב של פיצויי פיטורים ושכר עבודה לעובד שכנגד מעסיקו ניתן צו הכרזה כפושט רגל, צו לפירוק חברה, שותפות, עמותה או אגודה שיתופית.
4. סכומים שנוכו משכר עובד לטובת קופת גמל, ושהמעביד טרם העבירם לתעודתם, הם בגדר שכר עבודה לעניין דין קדימה.
5. מקום שהסכם השכר לא הקנה לעובדים בעלות מכספי הפיצויים וכל שניתן להם מצד המעסיק הוא זכות חוזית בכספי קרן הפיצויים – יתרת הסכום בקופת הפירוק העולה על הפיצויים הסטוטוריים מהווה חלק מכספי המעסיק ויש להעבירו למפרק במקרה של פירוק חברה.
6. העובדה, שעובד פנה קודם אל המוסד לביטוח לאומי מתוך ידיעה שלחברה אין כל רכוש, ולפיכך לא יוכל להיפרע ממנה, אינה שוללת את זכותו לתבוע מהמפרק את ההפרש בין החוב המגיע לו, לבין הגמלה שקיבל.
7. אין לפסוק פיצויי הלנה בפירוק.
8. שעה שעובד חב סכום כסף למעסיק שפשט את הרגל או פורק (למשל הלוואה שנטל) יש לבצע את הקיזוז באופן פרופורציונלי הן מהחוב שבדין קדימה (שכר עבודה ופיצויי פיטורים) והן מחוב רגיל.

ז. אין לפסוק פיצויי הלנה בפירוק.

בעניין שמינס¹ בית המשפט המחוזי לאחר שסקר את הוראות חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג- 1963 (סעיף 27 לחוק) ואת הוראות חוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958 (סעיפים 18,19 ו-  20 לחוק) קיבל את עמדת הכונסים לפיהם אין הם מחויבים בתשלום פיצויי הלנה לעובדים, תוך שנקבע, בין היתר, כי אין להשוות פיטורי עובד בחברה פעילה לפיטורים המוניים בחברה שמונה לה כונס נכסים.

בעוד שבמקרה הראשון יכול, בדרך כלל, המעביד להכין מבעוד מועד את כל ההכנות הקשורות בביצוע הפיטורים, הרי במקרה השני עומד כונס הנכסים בפני מצב בו פוטרו כלל עובדי החברה, דבר המצריך עמל רב וזמן לא מבוטל לשם תשלום כל התשלומים המגיעים לעובדים. בית המשפט ציין כי באותו מקרה הכונסים צריכים היו לבדוק עם 130 עובדים את זכאותם לפיצויים ולבדוק את הקופות שלזכותם עם רואה-החשבון וכיו"ב. לאור האמור לעיל, בית המשפט סבור כי הנסיבות באותו מקרה היו נסיבות שמחוץ לשליטת כונסי הנכסים, ואין מקום לחייבם בתשלום פיצויי הלנה.

ח. שעה שעובד חב סכום כסף למעסיק שפשט את הרגל או פורק (למשל הלוואה שנטל) יש לבצע את הקיזוז באופן פרופורציונלי הן מהחוב שבדין קדימה (שכר עבודה ופיצויי פיטורים) והן מחוב רגיל.

בית המשפט המחוזי בעניין החברה הישראלית לביטוח²  פסק כי שעה שעובד חב סכום כסף למעסיק שפשט את הרגל או פורק (למשל הלוואה שנטל) יש לבצע את הקיזוז באופן פרופורציונלי הן מהחוב שבדין קדימה (שכר עבודה ופיצויי פיטורים) והן מחוב רגיל ובלשונו של בית המשפט: "המחוקק לא מצא לנכון להרחיב את דין הקדימה מעבר לשתי הקטגוריות המפורטות לעיל. משמע, שהמחוקק הכיר בצורך הסוציאלי לטובת העובד, אך זאת תוך ניסיון להימנע ככל האפשר מפגיעה בעיקרון השוויון בין הנושים. לפי עקרון זה יש לחלק את נטל ההפסד, שמקורו בפירוק חברה חדלת פרעון, באופן שווה בין הנושים שבאותה דרגת עדיפות. לולא דין הקדימה הסטטוטורי היו העובדים נושים לא מובטחים. המחוקק העניק לעובדים דין קדימה על מנת להבטיח אמצעי קיום להם ולמשפחותיהם. הגדלת סכום התיקרה הקבוע בסעיף 27, תטיל נטל כבד יותר על נושים אחרים, שאילולי כן היו בעדיפות שווה. לכן, אין להעדיף פירוש שיאפשר מתן פיצויי פיטורים בדין קדימה, מעבר לתקרה הקבועה בסעיף 27³.

מראה מקום

1. המ (ת"א) 14865/91 שמינס חביב נ' יצהר (2000) בע"מ, 1.12.92↩
2. ת.א (ת"א) 293/91 (תא (ת"א) 293/91‏ החברה הישראלית לביטוח משנה בע"מ נ' הכונס הרשמי, 13.10.93↩
3. ראו גם ההפניות בפסק הדין: ע"א 544/69 עזבון המנוח קיהן נ' כונסי נכסים לביצוע ההסדר של הלן קרטיס בע"מ, כ"ד (1) 682, 685↩