תמצית כללים           

1. הרוצה להשתית טיעונו על החריג לכלל (התפטרות המזכה בפיצויים), עליו הראיה שהתקיים בעניינו כל הדרוש לקיום החריג.
2. שלושה תנאים מצטברים להכרה בהתפטרות בדין מפוטר מטעמים רפואיים – תחושה סובייקטיבית של מצב בריאות לקוי המגובה בממצאים רפואיים אובייקטיביים; גורם הבריאות הניע את העובד  להתפטרות ופעל למעשה בזמן התפטרות; יש לבחון את "תנאי העבודה" ו- "שאר נסיבות העניין.
3. תנאי ראשון לזכאות – תחושה סובייקטיבית של מצב בריאות לקוי וקיומם של ממצאים רפואיים אובייקטיביים המגובים בתעודות רפואיות, המאששים כי הרגשתו של העובד נבעה מליקוי במצב בריאותו.
   1. ההרגשה של העובד לגבי מצבו הרפואי צריכה להיות מגובה בגורם רפואי אובייקטיבי שהניע את העובד והביא להתפטרותו.
   2. זכותו של העובד שלא ליטול על עצמו סיכון רפואי שעה שרופא המהימן עליו מזהירו, גם אם רופאים אחרים היו קובעים ממצאים שונים.
   3. נדרש שהליקוי הבריאותי ממנו סובל העובד לא יהיה של מה בכך. לא יתכן לפרש את סעיף 6 לחוק בכך שכאבים וסחרחורות יהוו ׳סיבה מספקת להתפטרות׳ המזכה עובד לקבל פיצויי פיטורים בדין מפוטר.
   4. אין צורך להראות שהליקוי הרפואי נגרם בשל עבודתו של העובד.
   5. נטל ההוכחה לגבי מצב בריאות מוטל על העובד.
   6. המועד הקובע לבדיקת נסיבות התפטרות של עובד לרגל מצב בריאותו הוא מועד ההתפטרות, לכן אין הכרח שהתעודות הרפואיות הושגו לפני ההתפטרות או לאחריה, אך נדרש שהן תצבענה כי הרגשת העובד נובעת מליקוי בריאותי במועד התפטרותו.
   7. אין הכרח להציג אישור רופא תעסוקה כדי להוכיח מצב רפואי ואפשר להוכיח מצב רפואי בדרכים אחרות.
   8. במקרים בהם עצם מחלת העובד או השפעת מחלתו על כושר עבודתו אינם שנויים במחלוקת, אין הכרח להמציא תעודות רפואיות.
   9. בית הדין רשאי למנות במקרים חריגים מומחה יועץ רפואי מטעמו כאשר דעתו אינה נוחה מהתעודות הרפואיות שהוצגו לו.
   10. לא ניתן לכפות בדיקה רפואית על עובד.
4. תנאי שני לזכאות – גורם הבריאות הניע את העובד להתפטרות ופעל למעשה בזמן התפטרות.
   1. הגורם, קרי – המצב הרפואי, לא רק שצריך להתקיים אלא והוא העיקר, שאותו הגורם היה הפועל המניע והמביא לתוצאה ולא יהא בבחינת אפשרות שלא פעלו מכוחה.
   2. על מנת שבהתפטרות יתקיים התנאי שההתפטרות באה "לרגל" מצב בריאותו של העובד, אין הכרח בכך שמצב הבריאות ימנע בעד העובד כל אפשרות להמשיך בעבודתו, או שיכביד על עבודתו ועל בריאותו מעבר לרגיל
5. תנאי שלישי לזכאות – יש לבחון את "תנאי העבודה" ו"שאר נסיבות העניין".
   1. חובת מסירת הודעה על סיבת ההתפטרות – "שאר הנסיבות".
   2. עובד מתפטר אינו יכול להוסיף, בדיעבד, מחלה שלא ידע עליה במועד התפטרותו.
   3. יש לתת למעסיק אפשרות ליצור תנאים שימנעו את הצורך להתפטר.
   4. ייתכנו מקרים בהם מצב הבריאות כשלעצמו יהא בגדר סיבה מספקת להתפטרות. הדבר תלוי בסוג הליקוי הבריאותי ובאפשרות להמשיך לעבוד במפעל בו מדובר במצב בריאותו של העובד.
   5. יתכן ובנסיבות מיוחדות – בשים לב לסוג המחלה, מצבו הסוציאלי של העובד המתפטר והעובדה שהמל"ל הכיר בנכותו, יש לשלם לעובד המתפטר פיצויי פיטורים, למרות שהוצעה לו עבודה חילופית.
   6. עובד אינו חיוני תנה למעסיק הזדמנות להתאים תנאי עבודה למצבו הרפואי.יב בהכרח להציע להיות מועסק בתפקיד אחר משעה שמסר הודעה על התפטרותו 
6. אי קיזוז הודעה מוקדמת כשמדובר בהתפטרות בשל מצב בריאות לקוי המזכה בפיצויי פיטורים.
7. מציאת עבודה אחרת לא בהכרח פוגעת בהצדקה להפסקת העבודה הקודמת.
8. פתיחת אותו עסק על ידי המתפטר אינה בהכרח שוללת תשלום פיצויי פיטורים בנסיבות של מצב בריאות לקוי.
9. שמירת הריון אינה מהווה עילה להתפטרות בדין מפוטר ולא מזכה בפיצויי פיטורים.
10. הסדר בהסכם קיבוצי אינו יכול לגרוע מהזכאות על פי חוק וכאשר מדובר בהתפטרות בדין פיטורים, חייב בית הדין לפסוק את מלוא הפיצויים.
11. כאשר מדובר בהתפטרות בדין פיטורים, חייב בית הדין לפסוק את מלוא הפיצויים.
12. במצב של התפטרות לרגל מצב בריאות של בן משפחה אין הכרח בכך שההתפטרות תהיה לשם טיפול באותו בן משפחה או "לטובתו" וזאת בתנאי שלנוכח תנאי עבודה ויתר נסיבות העניין היתה סיבה מספקת להתפטרות.
13. יישום הלכות בית הדין הארצי לעבודה בבתי הדין האזוריים לעבודה:
    1. במקרה בו הצעת העבודה שניתנה לעובדת תאמה את מגבלותיה הפיזיות, עדיין התמונה הכוללת מלמדת כי חרף ההתאמה שנעשתה ע"י המעסיקה, לעובדת היתה סיבה מספקת להתפטרות.
    2. תנאי עבודה יכול ויכלול את מידת היכולת של עובד לגשת אל מקום עבודתו.
    3. למרות שהעובדת לא ציינה במכתב ההתפטרות אודות מצבה הרפואי-הנפשי הוענקו לה פיצויי פיטורים.
    4. די בפניית עובד למעסיק בו קיימת הודעה על כוונה להתפטר עקב מצב בריאות לקוי כדי למלא אחר חובת מתן הזדמנות למעסיק "להציע תנאי עבודה ולהשפיע על שאר הנסיבות" כך שלא תהא, סיבה מספקת להתפטרות.
    5. בתי הדין לעבודה נוהגים בגמישות בקשר עם הצגת מסמכים רפואיים.
    6. הפסקת העבודה נבעה מכך שהמעסיקה לא יכלה להיענות לתנאי העבודה החדשים שביקשה העובדת עקב פגיעתו של בעלה בתאונת דרכים ועל כן מדובר בהתפטרות מחמת מצב בריאותי לקוי – כהגדרת סעיף 6 לחוק המזכה את העובדת בפיצויי פיטורים.
    7. בית הדין שוכנע כי העובד עמד בנטל ההוכחה המוטל על שכמו להראות כי התפטר בשל מצבן הרפואי של אמו וסבתו כי מצבן היווה "סיבה מספקת" להתפטרותו וכי הודיע על כך למעסיקה.
    8. נדחתה תביעת העובד לתשלום פיצויי פיטורים מכוח סעיף 6 לחוק בהעדר זיקה בין התפטרותו לבין מצבו הבריאותי של אביו, בגינו טען כי התפטר וזאת על אף שמדובר ביחסי אב ובן על החובות המוסריות הנלוות לכך, במיוחד לעת זקנה וחולי.
    9. המבחן הקובע הוא מצבו הרפואי של העובד בסמוך להתפטרות, העובדה שעובד התקבל לעבודה כשהוא חולה אין לה משמעות. כך גם פתיחת עסק עצמאי גם אם מדובר באותו תחום, אין בו כדי להצביע על מצג שווא לגבי המצב הבריאותי.
    10. העובד לא חייב לקבל כל עבודה אחרת שמציע לו המעסיק. כך, העובד אינו חייב להסכים לכל עבודה אלא רק לעבודה ההולמת את כישוריו. מלשון הסעיף עולה עוד, כי אף אם העובד מסוגל לבצע את העבודה המוצעת לו, ישקול בית הדין את מצב בריאותו, תנאי העבודה בתפקיד החדש ונסיבות אחרות.         

יג. יישום הכללים בפסיקות בתי הדין האזוריים לעבודה:

1. במקרה בו הצעת העבודה שניתנה לעובדת תאמה את מגבלותיה הפיזיות, הרי שהתמונה הכוללת מלמדת כי חרף ההתאמה שנעשתה ע"י המעסיקה, לעובדת היתה סיבה מספקת להתפטרות.

בעניין לאה אלמוג¹, התובעת, ילידת 1975, סובלת מדלקת מפרקים שגרונית. עקב החמרת המחלה העובדת הגישה מכתב התפטרות וביקשה להחיל עליה את הוראות סעיף 6 לחוק. העובדת נסמכה על מסמכים רפואיים ואפשרה למעסיקה להציע לה תפקיד חילופי. המעסיקה הכירה אף היא באילוץ הרפואי של העובדת שחייב אותה לעבור לעבודה קלה יותר אשר אינה כרוכה במאמץ פיזי.

לאור אלה נשאלה השאלה האם מצבה הרפואי של התובעת הוא שעמד בבסיס ההחלטה להתפטר, קרי, האם קיים קשר סיבתי בין המחלה לבין ההתפטרות והאם מצבה הרפואי ונסיבות עבודתה מהווים סיבה מספקת להתפטרותה כנדרש בסעיף 6 לחוק.

בית הדין קבע שהוכח שהתובעת נכנסת בגדר סעיף 6 לחוק.

בית הדין קבע שהוכח שהתפטרות העובדת היתה עקב מצבה הבריאותי. בהתייחס לסיבה מספקת להתפטרות, בית הדין ציין כי סעיף 6 לחוק אינו מתמצה בהוכחת קשר בין ההתפטרות למצב הרפואי של העובד אלא "מחייב בחינה של הממצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין", והאם יש בהם "סיבה מספקת" להתפטרות.  כך, גם אם העובד מסוגל לבצע את העבודה המוצעת לו, בית הדין ישקול את מצב בריאותו, תנאי העבודה בתפקיד החדש ונסיבות אחרות.

במקרה זה נפסק כי נוכח מצבה הרפואי של העובדת, הקשיים בהם נתקלה בביצוע תפקידה הרגיל, חוסר היכולת לבצע את המשימות שבעבר ביצעה באותו מקום עבודה, הצורך בעזרה תמידית של אדם נוסף לצורך ביצוע העבודה, כמו גם לאור היחסים המתערערים בינה למעסיקה על רקע המחלה, כל אלה מהווים נסיבות אשר הקשו על המשך עבודתה ומהווים "סיבה מספקת" להתפטרות.  לאור כל האמור, נפסק כי העובדת הוכיחה בנסיבות התפטרותה כי היא זכאית לפיצויי פיטורים מכח סעיף 6 לחוק.

2. תנאי עבודה יכול ויכלול את מידת היכולת של עובד לגשת אל מקום עבודתו.

בעניין אליזבט סלומון² נקבע שהמושג "תנאי עבודה" יכול להכיל בתוכו את מידת היכולת של עובד לגשת אל מקום עבודתו, ועל כן עובד הנאלץ להעתיק את מקום מגוריו מסיבת בריאות, ואשר כתוצאה מכך הופך מרחק הנסיעה מהמקום החדש למקום העבודה לבלתי סביר, יהיה זכאי לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 6 לחוק.

3. למרות שהעובדת לא ציינה במכתב ההתפטרות על מצבה הרפואי-נפשי הוענקו לה פיצויי פיטורים.

בעניין אליזבט סלומון³  שלעיל, העובדת מסרה מכתב התפטרות בו ציינה, כי התפטרה לאור חששה לביטחונה הגופני ורצונה לגור יחד עם בתה מבלי שציינה כי הייתה בטיפול רפואי בשל מחלת עצבים וכי רופאה יעץ לה כחלק מתהליך הריפוי לעבור ולהתגורר יחד עם בתה.

חרף זאת, בית הדין פסק, כי היא זכאית לתשלום פיצויי פיטורים בדין מפוטר, משום שהדעת וההיגיון נותנים מקום למחשבה, שאין זה נוח לאדם לגלות מידע המתייחס למצבו הנפשי וזאת על אף שככלל על פי הדין, קיימת חובה למסור הודעה לפני התפטרות על מנת לאפשר למעסיק להציע עבודה מתאימה אחרת.

4. די בפניית העובד למעסיק בו קיימת הודעה על כוונה להתפטר עקב מצב בריאות לקוי כדי למלא אחר חובת מתן הזדמנות לנתבעת "להציע תנאי עבודה ולהשפיע על שאר הנסיבות" כך שלא תהא, סיבה מספקת להתפטרות.

בית הדין האזורי בת"א בעניין עלא אל דין עבד אל ג'אפר⁴ פסק כי התובע הציג ראיות למכביר בקשר למצבו הרפואי הקשה ונראה שאין מחלוקת של ממש על כך שהתובע סיים את עבודתו בנתבעת עקב התאונה שעבר שהותירה אותו עם נכות צמיתה.

משכך, ומאחר ובא כוח התובע שלח מכתב לנתבעת ובו הודיע על כוונת התובע להתפטר עקב מצבו הבריאותי הלקוי ומשהנתבעת לא עשתה דבר וחצי דבר לאחר קבלת המכתב. הרי שבהתאם לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה יש לראות בפניית התובע לנתבעת כממלאת אחר חובת מתן הזדמנות לנתבעת "להציע תנאי עבודה ולהשפיע על שאר הנסיבות כך שלא תהא, סיבה מספקת להתפטרות כפי שנפסק בעניין יוסף צפנת⁵.

5. בתי הדין לעבודה נוהגים בגמישות בקשר עם הצגת מסמכים רפואיים.

בבית הדין האזורי לעבודה בת"א⁶ נפסק כי בתי הדין נוהגים גמישות ראייתית מסוימת, וגם הוכחה לכאורה, כשזו לא נסתרה על ידי המעסיק, די בה כדי להקנות פיצויי פיטורים. כך למשל, התקבלו מסמכים שונים המעידים על קבלת "דמי פגיעה" תקופה ממושכת, במקום הצגת תעודה רפואית.

6. הפסקת העבודה של העובדת נבעה מכך שהמעסיקה לא יכלה להיענות לתנאי העבודה החדשים שביקשה העובדת עקב פגיעתו של בעלה בתאונת דרכים ועל כן מדובר בהתפטרות מחמת מצב בריאותי לקוי – כהגדרת סעיף 6 לחוק המזכה את העובדת בפיצויי פיטורים.

במקרה אשר נדון בבית הדין האזורי לעבודה בת"א בעניין טינור אנדלאו⁷ העובדת ביקשה בעקבות תאונת דרכים שעבר בעלה – לאחר את שעת ההגעה לעבודה. משהנתבעת סברה כי אין הדבר אפשרי נעשו מטעמה ניסיונות למצוא מקום עבודה חילופי, אך ניסיונות אלו לא צלחו.

בית הדין פסק כי הפסקת העבודה נבעה עקב אי יכולתה של הנתבעת להיענות לתנאי העבודה החדשים שביקשה העובדת עקב פגיעתו של בעלה. מדובר בהתפטרות מחמת מצב בריאותי לקוי כהגדרתו בסעיף 6 לחוק, המאפשר לעובד להתפטר ולהיות זכאי לפיצויי פיטורים, אם עשה כן מחמת מצב בריאותי לקוי שלו או של בן משפחתו, כאשר בן משפחה לעניין סעיף זה כולל את "בן זוגו של העובד, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו".

עוד קבע בין הדין כי נטל ההוכחה שהעובד התפטר עקב מחלתו או מחלת בן משפחתו מוטל על העובד הטוען לכך, אך במקרה זה הנתבעת אינה חולקת על נסיבות התפטרותה של התובעת – בעקבות תאונת הדרכים שעבר בעלה והעובדה כי היא אינה יכולה עוד להתייצב לעבודה מוקדם בבוקר.

הובהר כי בהקשר זה נפסק, שבמקרה של התפטרות לרגל מצב בריאות של בן המשפחה אין כל הכרח שההתפטרות תהיה לשם טיפול באותו בן משפחה או "לטובתו", וזאת בתנאי שלנוכח תנאי העבודה ויתר הנסיבות הייתה סיבה מספקת להתפטרות.

במקרה זה אף מתקיים הרציונל העומד ביסוד הוראות החוק המזכות מתפטר בפיצויי פיטורים, והוא שלילת זכות הבחירה המאפיינת צעד של התפטרות, באופן שלא הוכח כי אלמלא תאונת הדרכים של בעלה ומצב בריאותו הייתה העובדת מבקשת להתפטר מעבודתה.

בנוסף, הוכח כי אף ניתנה לנתבעת הזדמנות להציע שיבוצים/תנאי עבודה אחרים כחלופה לסיום יחסי העבודה, אך לא נמצאו תפקידים מתאימים. נוכח כל האמור בית הדין הגיע לכלל מסקנה שהתובעת זכאית לפיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתה בנתבעת.

7. בית הדין שוכנע כי התובע עמד בנטל ההוכחה המוטל על שכמו להראות כי התפטר בשל מצבן הרפואי של אמו וסבתו כי מצבן היווה "סיבה מספקת" להתפטרותו וכי הודיע על כך לנתבעת

באותו מקרה, נגש מהרטו⁸, הנתבעת היתה חברה המפעילה קווי אוטובוס ציבוריים. התובע עבד אצלה כנהג, במשך כחמש שנים.

במהלך תקופת העבודה התובע התגרש מאשתו. באותה תקופה הוא התגורר בעיר לוד. ביום 21.12.10, בעקבות מעבר מתוכנן לעיר נשר, בה התגוררו אמו וסבתו, התובע הודיע על התפטרות. התובע צירף לכתב התביעה אישורים רפואיים שיש בהם להעיד על מצבן של אמו ושל סבתו  מהם עולה כי מדובר בשתי נשים מבוגרות מאד (בנות 85 שנים ו – 101 שנים במועדים הרלוונטיים). עוד עולה מהמסמכים כי אמו של התובע סבלה ממספר בעיות אורטופדיות וכן מסכרת ואילו סבתו סבלה מחולשה וסניליות, אבדן משקל, מחסור בויטמינים ומינרלים והתדרדרות כללית.

בית הדין ציין שהוא לא מקבל את טענת הנתבעת כי מאחר שהאישורים הרפואיים מאוחרים למועד ההתפטרות, הם אינם תומכים בגרסת התובע. התובע לא טען שהציג את האישורים לנתבעת והנתבעת לא טענה שביקשה אישורים רפואיים כלשהם. תוכנם של האישורים תומך בגרסת התובע לגבי המצב הרפואי של אמו ושל סבתו. מבחינה זו, המועד בו המסמכים הונפקו הוא חסר משמעות.

בית הדין הטעים כי נוכח האמור במסמכים אלה, התומכים בעדות התובע, הוכח שאמו של התובע וסבתו היו נשים מבוגרות מאד וסבלו מבעיות רפואיות שונות במועד בו התובע התפטר. בנוסף, סבתו של התובע הלכה לעולמה כשלושה חודשים לאחר שהתובע התפטר. משכך, בבא בית הדין לשקול  את עדויות הצדדים ואת הראיות, בית הדין סבר שהתובע עמד בנטל ההוכחה המוטל על שכמו להראות כי התפטר בשל מצבן הרפואי של אמו וסבתו, כי מצבן היווה "סיבה מספקת" להתפטרותו, וכי הודיע על כך לנתבעת.

בית הדין ציין כי עדות התובע בעניין הסיבות שהביאו להתפטרותו היhתה עקבית, המסמכים הרפואיים שהציג, כמו גם גילן המופלג של אמו וסבתו והעובדה כי סבתו נפטרה זמן קצר לאחר ההתפטרות, כולם תומכים בכך שהמצב הרפואי של האם והסבתא היה לקוי והיווה סיבה מספקת להתפטרות המזכה בפיצויים.

8. נדחתה תביעת העובד לתשלום פיצויי פיטורים מכוח סעיף 6 לחוק בהעדר זיקה בין התפטרותו לבין מצבו הבריאותי של אביו, בגינו טען כי התפטר וזאת על אף שמדובר ביחסי אב ובן על החובות המוסריות הנלוות לכך, במיוחד לעת זקנה וחולי.

ביה"ד האזורי לעבודה בת"א בעניין שמעון חיים⁹, עמד על כך שבחיוב מעסיק בתשלום פיצויי פיטורים, לאור האחריות החברתית הנגזרת מהיותו בעל קניין פרטי, יש לבחון בקפידה ובהגינות האם אכן התקיימו אותן נסיבות המצדיקות חריגה מהכלל לפיו משולמים פיצויים בעקבות התפטרות.

כמו כן, לצורך גיבוש הזכאות לפיצויי פיטורים בנסיבות אלה מוטלת חובה על העובד ליתן במקרים מתאימים התראה למעסיק שתאפשר לו עריכת התאמות במקום העבודה במטרה למנוע את ההתפטרות. על העובד להציג ראיות מוצקות התומכות בקיום הנסיבות המזכות על פי חוק כמו גם לקשר הסיבתי שבין ההתפטרות לבין הנסיבות הללו. בית הדין האזורי הגיע לכלל מסקנה כי על אף שמדובר ביחסי אב ובן, על החובות המוסריות הנלוות לכך, במיוחד לעת זקנה וחולי, אין לחייב את הנתבעת בפיצויי פיטורים לשם קידום הערך הנעלה של טיפול בהורה חולה בעת זיקתנו. בית הדין התרשם מהראיות שנפרשו בפניו כי התובע ביקש להתפטר מהנתבעת מספר פעמים כדי להקדיש את זמנו לעיסוקים אחרים. לא הוכח שמצבו של האב עובר להתפטרות החמיר וחייב טיפול והשגחה אינטנסיביים מעבר לאלה שנדרשו טרם להתפטרות כמו כן לא הוכח שהתובע הוא שנשא בעיקר העול הכרוך בטיפול באב.

בנוסף, התובע לא נתן לנתבעת הזדמנות הולמת לערוך את ההתאמות הנדרשות במתכונת עבודתו כך שיוכל לטפל באביו, כתחליף להתפטרות. בית הדין שוכנע כי לא הצורך לטפל באב הוא שהוביל להתפטרות התובע, אלא שיקולים ועיסוקים אחרים ועל כן נדחתה תביעתו לפיצויים מכח סעיף 6 לחוק.

9. המבחן הקובע הוא מצבו הרפואי של העובד בסמוך להתפטרות, העובדה שעובד התקבל לעבודה כשהוא חולה אין לה משמעות. כך גם פתיחת עסק עצמאי גם אם מדובר באותו תחום, אין בו כדי להצביע על מצג שוא לגבי המצב הבריאותי.

בעניין יצחק שומיאנוב¹⁰ פסק בית הדין האזורי לעבודה בת"א כי לעובדה שהתובע התקבל לעבודה כשהוא נכה פוליו, אין כל משמעות, וכבר נקבע בעניין זה כי המבחן הקובע הוא מצבו הרפואי של העובד בסמוך להתפטרות.

המציא אישור מרופא תעסוקתי. כמו כן, העיד כי מצבו הרפואי הורע בסמוך לסיום העבודה וכי סבל מכאבים. הנתבעת לא סתרה עדות זו. הנתבעת לא ביקשה לזמן את הרופא למתן עדות. בית הדין פסק כי משהצהיר התובע על הרעה במצבו הרפואי ומשצירף אישור רפואי בעניין זה, הרי שהתובע עמד בנטל המוטל עליו.כמו כן, מחומר הראיות הוכח כי בסמוך לאחר סיום עבודתו של התובע בנתבעת, התובע פתח עסק עצמאי באותו תחום (סנדלרות) בין הדין קבע כי אין בעובדה זו כדי לאיין את פיצויי הפיטורים של התובע.

נפסק לא אחת כי עובד המתפטר עקב מצב בריאות, רשאי להמשיך לעבוד ובלבד שיוכח כי מדובר בעבודה קלה יותר, או קרובה יותר למקום מגוריו וכיוצב'¹¹ בית הדין ציין כי התובע לא נשאל כמה שעות הוא עובד בעסק שלו וכן עובדו שהובא לעדות לא נשאל לעניין זה. כך גם התובע לא נשאל לגבי היקף הפעילות של העסק למול היקף הפעילות בנתבעת. בנסיבות אלה נקבע כי  קיומו של עסק עצמאי ואף באותו תחום אין בו כדי להצביע על מצג שווא לגבי המצב הבריאותי.בית הדין הוסיף כי גם העובדה שהמו"מ לפתיחתו של העסק הפרטי נוהל בסמוך לסיום העבודה, אין בה כדי לשנות, שעה שהוכחה הרעה במצב הרפואי. לאור כל האמור נפסק כי התובע הוכיח זכאות לתשלום פיצויי פיטורים עקב התפטרות מכוח סעיף 6 לחוק.

10. העובד לא חייב לקבל כל עבודה אחרת שמציע לו המעסיק. העובד לא חייב להסכים לכל עבודה אלא רק לעבודה ההולמת את כישוריו. לא זו אף זו, מלשון הסעיף עולה עוד, כי אף אם העובד מסוגל לבצע את העבודה המוצעת לו, ישקול בית הדין את מצב בריאותו, תנאי העבודה בתפקיד החדש ונסיבות אחרות.

בעניין יוסף ביטון¹²  התובע הועסק בשירות הנתבעת בעבודות נגרות במשך כ- 5 שנים. לטענתו, נפצע בעבודתו ממסור חשמלי, ונפגע בידו הימנית פגיעה קשה, שהותירה בו נכות שאינה מאפשרת לו עוד לעבוד כנגר או לתפקד כראוי. התובע הוסיף כי בעקבות פגיעתו הנתבעת לא הייתה עוד מעוניינת בעבודתו, ועל כן, למעשה, פוטר, והוא זכאי לפיצויי פיטורים בצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

לטענת הנתבעת, לאחר שהתובע התאושש מפציעתו, הוצע לו להמשיך לעבוד בשירותה, בעבודות שיוכל לבצע חרף מגבלותיו, כאיש תחזוקה וניקיון, אולם הוא לא קיבל את ההצעה, ועל כן יש לראות בו כמי שהתפטר ללא זכאות לפיצויי פיטורים.

בית הדין קבע כי אין חולק שהתפטרות התובע נבעה ממצבו הרפואי, ועל כן יש לבדוק האם ה"ממצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין" – היו בגדר סיבה מספקת להתפטרותו. נפסק כי מצד אחד נראה לומר כי הנתבעת נהגה כמעסיק ראוי ומוסרי, שאינו ממהר "להשליך" משעריו עובד אשר יכולתו נפגמה בגין פציעה, וניסתה לעשות כל שביכולתה כדי להמשיך ולספק לתובע פרנסה. עם זאת – סעיף 6 לחוק אינו קובע במפורש, שקבלת פיצויי פיטורים מותנית בכך, שאין למעסיק עבודה אחרת עבור אותו עובד המבקש להתפטר. בית הדין לעבודה קבע בפסיקתו, כי על העובד להודיע למעסיק טרם התפטרותו, על מצב בריאותו הוא או של בן משפחתו כמונע המשך העבודה שעשה עד כה, וזאת על מנת לאפשר למעסיק להציע לו עבודה אחרת או תנאי עבודה ולהשפיע בכך על 'שאר הנסיבות', כך שלא תהא סיבה מספקת להתפטרות.

אולם, בכך אין כדי להוביל למסקנה, כי העובד חייב לקבל כל עבודה אחרת  שמציע לו המעסיק. כך, העובד אינו חייב להסכים לכל עבודה אלא רק לעבודה ההולמת את כישוריו. זאת ועוד, מלשון הסעיף עולה, כי אף אם העובד מסוגל לבצע את העבודה המוצעת לו, ישקול בית הדין את מצב בריאותו, תנאי העבודה בתפקיד החדש ונסיבות  אחרות. "אשר לשאר נסיבות העניין"  בית הדין ציין בין היתר כי הוא השתכנע מדבריו של התובע, לפיהם חש שאינו יכול לשוב לאותו מקום עבודה בו אירעה לו אותה פגיעה טראומטית. בית הדין סבר כי בהתחשב במכלול נסיבות העניין ולשיקולי מדיניות משפטית וחברתית ראויה, בכל הנוגע לזכאות לפיצויי פיטורים בהתאם להוראות הסעיף¹³ מדובר בנסיבות המצדיקות לראות בתובע כמי שהתפטר בדין מפוטר.

מראה מקום​

1. סע"ש (ת"א) 44503-12-16 לאה אלמוג נ' קאופמן תמרוקים בע"מ, 25.7.18↩
2. תב"ע ח"י לה/3-162 אליזבט סלומון נ' טיב טוב סריגת חיפה בע"מ, פד"ע ו כט↩
3. תב"ע ח"י לה/3-162 אליזבט סלומון נ' טיב טוב סריגת חיפה בע"מ, פד"ע ו כט↩
4. סע"ש (ת"א) 8440-04-17 עלא אל דין עבד אל ג'אפר נ' אשדות מבנן בע"מ, 22.6.18↩
5. דב"ע לה/3-24 יוסף צפנת  נ'  מדינת ישראל, פד"ע ז' עמ' 182↩
6. תב״ע (ת״א) נו/3-1423 צ. מרים כהן נגד עמישב שרותים בע"מ, 17.6.98↩
7. סע"ש(ת"א) 4626-06-13 טינור אנדלאו נ' א.א.א אבירם בע"מ, מיום 21.5.15↩
8. סע(ת"א) 45220-11-11 נגש מהרטו נ' סופרבוס ושות', 23.4.14↩
9. תע"א 12447-09 שמעון חיים נ' קרן אש (1992 ג.) בע"מ, 22.1.12↩
10. עב(ת"א) 2191/01 יצחק שומיאנוב נ' א.ח. תעשיות נעלים בע"מ, 8.9.04↩
11. דב"ע לט/3-15 פויכטונר ובניו בע"מ נ' אליהו אוזן, פד"ע י 304↩
12. דמ(נצ) 1795/02 יוסף ביטון נ' מפעלי אריזים לריהוט בע"מ,  24.11.03↩
13. על יסוד הנפסק בע״ע 001214/02 יוסף ביטון  נ' סטופ אש בע״מ, 27.1.03↩