סעיף 25(ב) לחוק –  ניכויים משכר עבודה אחרון »

• חוק הגנת השכר, תשי"ח-1958

• ניכויים משכר עבודה
• 25. (ב)  על אף האמור בסעיף קטן (א), חדל עובד לעבוד אצל המעסיק, רשאי המעסיק לנכות משכרו האחרון של עובד כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות.

א. תכלית החוק

תכלית החוק היא להבטיח כי למי שמבצע עבודה ישולם שכר מלא ובמועד, וזאת פרט לניכויים המותרים.

החוק מיועד, בין היתר, להגן על השכר ופיצויי פיטורים מפני ניכויים מצד המעסיק וכן חיזוק משפט העבודה הקיבוצי.

ב. ניכוי המותר מהשכר האחרון

לפי סעיף 25(ב) לחוק והפסיקה המחייבת אם חדל עובד לעבוד אצל המעסיק, רשאי המעסיק לנכות משכרו האחרון של עובד כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות, כאשר כוונת המילים "יתרת חוב ולרבות מקדמות" היא לסכום קצוב ומוכח או בלתי שנוי במחלוקת.

כך גם נפסק שנתבע (מעסיק) רשאי לקזז סכומים המגיעים לו מתובע (עובד) רק אם הסכימו הצדדים בחוזה שהנתבע יהא רשאי לקזז או כשהנתבע יכול לסמוך את טענת הקיזוז על הוראה מפורשת בחוק.

בהתאם לכך בית הדין התיר לנכות משכר שומר שווי אובדן ציוד, שהוא חב למעסיקו, בהיעדר הודאה מצד העובד בחבותו, על סמך הוראה בחוק השומרים, תשכ"ז- 1967, ולפיה, חובות שבעל הנכס והשומר חבים זה לזה עקב השמירה – ניתנים לקיזוז.

מעסיק הסבור שנותרו יתרות חוב שאינן קצובות או מוכחות שהעובד חב לו, שיתכבד ויגיש תביעה נגדית או בהתקיים נסיבות קיזוז שיטען לקיזוז בכתב ההגנה ויוכיח טענתו.

ג. קיזוז הודעה מוקדמת

אשר לניכוי הודעה מוקדמת עת העובד לא נתן הודעה מוקדמת, נקבע כי מדובר בניכוי חוב בסכום קצוב בשיעור ידוע, קרי, "סכום השווה לשכרו הרגיל [של העובד] בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת", ולא בניכוי סכום לא קצוב בגין נזק ששיעורו לא הוכח, שאותו אסור למעסיק לנכות חד צדדית מהשכר או מפיצויי הפיטורים המגיעים לעובד.

ד. ניכוי יתרת הלוואה

בהתאם לפסיקה, עובד החייב כסף למעסיקו על סמך הלוואה שקיבל ממנו, והעובד חדל לעבוד לפני שהגיע זמן פירעון ההלוואה, רשאי המעסיק לנכות את יתרת ההלוואה מיתרת שכר העבודה המגיע לעובד. שכן, הלוואה שהלווה מעסיק לעובד וזה טרם פרעה,  באה בגדר סכום קצוב באופן שהמעסיק זכאי לקזז ההלוואה שנטל העובד.

ה. קיזוז עלות הכשרה

אין מניעה כי מעסיק, במטרה לקבל לעבודה עובדים מוכשרים, יממן למועמדים קורס השתלמות מקצועית היכול לשמש אותם גם ללא כל קשר לעבודתם אצלו וזאת תמורת התחייבותם להעסקה לפרק זמן מוגדר. אין גם מניעה עקרונית לחיוב אותם עובדים בתשלום עלות הקורס ודמי ההשתלמות שקיבלו במהלכו ככל שהם מתפטרים ממקום עבודתם ועוברים לעבוד באותה עבודה מקצועית אצל מתחרה.

עם זאת נפסק, כי האמור לעיל יחול רק מקום שבו מדובר בהשתלמות מקצועית בעלויות משמעותיות האורכת מספר שבועות ושבסופה מקבל העובד הסמכה העשויה לשמש אותו אצל מתחרים. כן נפסק כי כדי לבחון תוקף תניית השבת עלות הכשרה יש לבחון את מכלול נסיבות ההכשרה והיא כפופה למבחני  מידתיות וסבירות.

ו. חוק איסור קבלת בטחונות מעובד, תשע"ב- 2012

חוק זה אוסר על מעסיק לקבל, במישרין או בעקיפין, בטוחות מעובד ואף אוסר עליו לממשן, ככל שקיבל בכל זאת בטוחות שכאלה.

תכלית החוק  כפי שעמד עליו בית הדין בפסק הדין בעניין שי טל מזרחי[1] וכפי שניתן ללמוד מדברי ההסבר שנלוו להצעת החוק, היא למגר תופעה של דרישת מעסיקים לקבל מעובדיהם ביטחונות לשם הבטחת הישארותם בעבודה או בעת קבלתם לעבודה, תוך הגבלת חופש העיסוק והבחירה שלהם לעבור ממקום עבודה אחד לאחר.