תמצית הכללים

1. שעה שעבודתו של העובד נפסקה מחמת אחד האירועים הבאים: פטירה או פשיטת רגל של המעסיק וככל שמעסיקו הינו תאגיד, הוא נכנס לפירוק או אף פורק או נמחק, קמה לו זכאות לתשלום פיצויי פיטורים
2. כדי לזכות בתשלום פיצויי פיטורים נדרש שעבודת העובד נפסקה מחמת האירועים הנ"ל ולא די בעצם קיומם.
3. המבחן שבו יש לבחון האם עבודת העובד "נפסקה" מחמת אותם אירועים הוא מבחן הלו-לא, דהיינו יש להציג את השאלה אם עבודת העובד הייתה נפסקת ביום שנפסקה לולא מותו של המעסיק.
4.  גם עובד, המתפטר מחמת האירועים הנ"ל לפי מבחן הלו-לא, זכאי לתשלום פיצויי פיטורים.
5.  פירוק על ידי בית המשפט, להבדיל מפירוק מרצון, מביא לידי סיום את חוזי העבודה שבין החברה לעובדיה.
6. במקרה של פירוק מרצון לא קמה לעובד זכאות לקבל פיצויי פיטורים מכוח הוראת סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים שעניינה הרעה מוחשית בתנאי ההעסקה.
7. בעת פירוק שותפות עובד זכאי לפיצויי פיטורים.
8. יישום הלכות בית הדין הארצי לעבודה בפסיקות בתי הדין האזוריים לעבודה:
9. 1. פטירת שותף בשותפות מביאה לפירוק השותפות ובהתאמה זכאי העובד לתשלום פיצויי פיטורים.
   2. עובדת שחתרה תחת חליפו של המעסיק והקימה עסק מתחרה לא  זכאית לתשלום פיצויי פיטורים.
   3. עובד סיעוד ישראלי זכאי לפיצויי פיטורים במועד פטירת המטופל. יש לפרש את הוראות סעיף 4 לחוק בצורה מרחיבה ובאופן שיחול על המטפלת הסיעודית המעניקה שירותי סיעוד באמצעות חברת הסיעוד.
   4. העדר הצעה לשיבוץ חלופי מצד חברת הסיעוד לאחר פטירת המטופל עולה כדי פיטורים.
   5. העברת מטופל לבית אבות עקב מלחמה לא מזכה את העובד בתשלום פיצויי פיטורים.

ח. יישום הכללים בפסיקות בתי הדין האזוריים לעבודה

1. פטירת שותף בשותפות מביאה לפירוק השותפות ובהתאמה זכאי העובד לתשלום פיצויי פיטורים.

כאשר בית הדין האזורי בבאר שבע בעניין וידר בתיה¹ נדרש לשאלה מהו המועד הקובע לעניין תשלום פיצויי פיטורים במקרה שאחד השותפים הגיש בקשת פירוק ועוד בטרם היא נדונה – נפטר אחד השותפים, קביעתו הייתה כי מאחר וסעיף 42 לפקודת השותפויות קובע שהשותפות מתפרקת עם פטירת אחד השותפים ומאחר שסעיף 4 לחוק פיצויי פיטורים קובע את הזכאות לתשלום פיצויי פיטורים בתאגיד בעת פירוק התאגיד, אזי מועד יצירת הזכות לפיצויי פיטורים הוא מועד פירוק השותפות, שהוא יום פטירת אחד השותפים.

כמו כן נפסק כי ככל שנמשכו הליכי פירוק השותפות לאחר פטירת השותף והתובעות הועסקו במסגרת זו, אלה שלקחו על עצמם האחריות להפעלת העסק לאחר הפירוק, נושאים בחובות הנובעים מהמשך העסקתם של העובדים באותו מקום עבודה.

2. עובדת שחתרה תחת חליף המעסיק להקמת עסק מתחרה לא  זכאית לתשלום פיצויי פיטורים.

במקרה אחר אשר נדון בבית הדין האזורי בתל אבי בעניין באייש אריאלה² העובדת ביקשה להשליך יהבה על פסק הדין בעניין חדד שלעיל. אולם, כל חברי המותב, פה אחד, סברו כי יש לדחות את תביעתה לתשלום פיצויי פיטורים וזאת, בין היתר, משעל פי הקביעות העובדתיות, עבודתה של התובעת נפסקה במועד שבו הופסקה, לא בשל מותה של המנוחה, אלא משום ש"במועד זה עלה בידי עובדת אחרת בגן- אליה חברה התובעת – להשלים את ה"משימה" של הרס פעילות הגן תוך ניצול מצוקתו של המעסיק ותוך ביצוע מעשים שחוקיותם – ולא כל של כן מוסריותם – מוטלת בספק רב".

בנסיבות אלה בית הדין פסק שאין הוא סבור כי בפסק הדין בעניין  חדד מרים³ עליו ביקשה התובעת להשליך יהבה, יש כדי להועיל לה. נהפוך הוא, בעניין  חדד מרים³ נפסק כי לצורך יישום סעיף 4 לחוק,  על בית הדין לשאול עצמו האם עבודת העובד הייתה נפסקת ביום בו הופסקה לולא מותו של המעסיק כאשר לשם כך יבחן בית הדין אף אם קיימת סיבה אחרת להפסקת העבודה. באותו מקרה נפסק כי הייתה סיבה אחרת לפיטורים והיא הרצון להקים עסק מתחרה.

3. עובד סיעודי שהינו עובד ישראלי זכאי לפיצויי פיטורים במועד פטירת המטופל,  יש לפרש את הוראות סעיף 4 לחוק  בצורה מרחיבה ובאופן שיחול על המטפלת הסיעודית המעניקה שירותי סיעוד באמצעות חברת הסיעוד.

בעניין נעמי אנג'לה זאיקה⁴ שנדון בבית הדין האזורי בת"א, נדונו זכויותיה של עובדת סיעוד ישראלית לקבל פיצויי פיטורים עם פטירת המטופל.

הנתבעת, חברת הסיעוד, טענה כי כאשר נפטר מטופל קשיש שטופל ע"י מטפלת המחזיקה בתעודת זהות ישראלית, היא מעבירה את אותה מטפלת, לטפל במטופל אחר,  כך שעצם פטירת המטופל לא מהווה סיום יחסי עבודה בין חברת הסיעוד והמטפלת.

בית הדין פסק כי אמנם חברת הסיעוד עודנה "חיה וקיימת". אולם בהיבט המהותי המנוחה היא זו שהייתה המעסיקה בפועל של העובדת (באותו מקרה במשך תקופה רצופה בת 10 שנים) ויש לפרש את הוראות סעיף 4 לחוק  בצורה מרחיבה ובאופן שיחול על המטפלת הסיעודית המעניקה את שירותי הסיעוד באמצעות חברת הסיעוד. צוין עוד כי קבלת עמדת חברת הסיעוד תרוקן מתוכן את תכלית סעיף 4 לחוק ותעמיד את המטפלת הסיעודית (בעלת תעודת הזהות הישראלית) במצב שבו לכאורה, היא לא תהיה זכאית לעולם לפיצויי פיטורים מכוח הסעיף האמור.

אשר לטענת בדבר אי שיבוץ נפסק כי האחריות הבלעדית למציאת מקום עבודה חלופי מוטלת על חברת הסיעוד, ומשהוכח עובדתית כי זה לא נעשה, ומשכלל לא הוצע למטפלת לעבוד אצל מטופל/ת אחר/ת ניתן לראות באי ההצעה, כאמור, משום סיום העסקה ביוזמת חברת הסיעוד.

[/wcm_restrict] 

4. העדר הצעה לשיבוץ חילופי מצד חברת הסיעוד עולה כדי פיטורים. 

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת בעניין זר לנזקק נ' חברה לסיעוד ורווחה בע"מ⁵ פסק כי  כאשר החברה המספקת שירותי סיעוד לא הוכיחה כי אכן הציעה לעובד הסיעוד להמשיך ולהעסיקו לאחר פטירת המטופל, בהינתן שניתן היה לעשות כן בהתאם להיתרים המצויים בידי העובד, הרי שקמה לעובד זכאות לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 4 לחוק פיצויי פיטורים.

קרה זה עניינו אמנם בעובד סיעוד זר, עם זאת אנו סבורים וכפי שנפסק בעניין נעמי אנג'לה זאיקה⁶ שלעיל, כי אין מקום לבצע אבחנה לעניין זה בין עובד סיעודי זר לבין עובד סיעודי בעל תעודת זהות ישראלית מאחר והטיפול התובעני והקשה במטופל סיעודי חל הן כאשר המטפל הינו עובד זר והן כאשר המטפל הינו בעל תעודת זהות ישראלית.

5. העברת המנוחה לבית אבות עקב מלחמה ופיטורים של העובד הסיעודי בעקבות כך, אינו מזכה בתשלום פיצויי פיטורים מכוח סעיף 4 לחוק.

בית הדין האזורי לעבודה בחיפה בעניין מולנאר אטלקה⁷ פסק כי המחוקק מכיר בפיטורים רעיוניים של עובד, בבחינת "כאילו פוטר", שעה שמדובר במעסיק שנפטר. ואולם, לא כך הם פני הדברים שעה שמדובר בהעברה לבית אבות. נפסק כי בהעדר הוראת חוק מפורשת המכירה בפיטורים רעיוניים עקב העברת המטופל לבית אבות, אין לקבל את ההקבלה שמבקשת העובדת לעשות בין נסיבותיה היא לבין בסעיף 4 לחוק.

מראה מקום

1. ע"א (ב"ש) 3199/08 וידר בתיה ואח' נ' גילה גורביץ ואח', 19.9.10↩
2. דמ (ת"א) 3635 אייש אריאלה נ' אייל סבג, 8.11.07↩
3. דב"ע מב/3-115 חדד מרים נ' עזבון יורשי המנוח אברהם מנס ז"ל פד"ע כרך טו עמ' 39↩↩
4. ס"ע (ת"א) 10735-10-12 נעמי אנג'לה זאיקה נ' א.ש. סיעוד ורווחה בע"מ, 5.1.14↩
5. דמ (נצ) 43533-11-13 HAKURU BADDLAGE MALANIE נ' זר לנזקק נ' חברה לסיעוד ורווחה בע"מ, 14.4.15↩
6. ס"ע (ת"א) 10735-10-12 נעמי אנג'לה זאיקה נ' א.ש. סיעוד ורווחה בע"מ, 5.1.14↩
7. ע"א (חי') 3549/06 מולנאר אטלקה נ' עזבון המנוחה זלוציבר פני ז"ל, 11.8.09; על פסק הדין הוגש ערעור מטעם העיזבון ע"ע 468-09 עזבון המנוחה זל ואח' נ' מולנאר אטלקה ואח'. במסגרת הדיון בערעור, הצדדים הסמיכו את בית הדין לפסוק בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב התשמ"ד)- 1984↩