הוראת חוק

• חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963

• שמירת זכויות

  זה אינו בא למעט מכל זכות הנתונה לעובד לפי דין, הסכם קיבוצי או חוזה עבודה, ולענין סעיף 12 גם לפי הנוהג, ולא יתפרש כממצה זכויותיו של עובד בכל משא ומתן לקביעת זכויות בקשר לפרישה מעבודה.

א. מכוח סעיף 31 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 קיימת לסעיפים אחרים בחוק עליונות נורמטיבית, ואין ניתן לגרוע מהאמור, בהסכם קיבוצי או בחוזה עבודה, אלא להוסיף עליו.

בהתאמה, סעיף 21 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז- 1957 קובע כי: "זכויות עובד הקבועות בחוק יכול הסכם קיבוצי להוסיף עליהן אך לא לגרוע מהן" ¹.

במקום אחר נפסק כי זכאותו של עובד מן השורה לפיצויי פיטורים נקבעת בהתאם למתחייב מהוראות חוק פיצויי הפיטורים, התשכ"ג-1963, כאשר חוק זה איננו בא למעט מכל זכות הנתונה לעובד על-פי הסכם קיבוצי או חוזה עבודה מכוח האמור בסעיף 31 לחוק².

ב. זכויות עובד בתחום משפט העבודה המגן, ובכלל זה פיצויי פיטורים, נקבעות במעגלים המשלימים זה את זה. המעגל הראשון הוא החוק, השני – ההסכם הקיבוצי, השלישי – הסכם העבודה האישי, ולעתים קיים מעגל נוסף – הוא הנוהג. זכויות המוקנות לעובד מכוח מעגל אחד, אינן יכולות לגרוע מזכויות שהוקנו לו במעגל או במעגלים אחרים.

בעניין מוחמד אבו- טיר ואח'³ עמדה להכרעה סוגית זכאות העובדים בשכר להשלמת פיצויי הפיטורים עד למשכורת חודש לכל שנת עבודה בגין התקופה שמתחילת תוקפן של תקנות פיצויי פיטורים (שיעורי הפיצויים לעובד בשכר), התשמ"ג-1983 (להלן: "התקנות") ועד ליום פיטוריו של כל עובד.

נקבע ומשבאו התקנות והשוו את שיעור הפיצויים המגיעים מכוח החוק לעובדים יומיים (עובדים בשכר) ולעובדים חודשיים – השתנתה התשתית שעמדה לנגד מנסחי ההסכם הקיבוצי שלא ויש לבחון מחדש את הזכויות מכוח חוק לעומת אלה שמכוח ההסכם הקיבוצי. כאמור לעיל, זכויות המוקנות לעובד מכוח מעגל אחד, אינן יכולות לגרוע מזכויות שהוקנו לו במעגל או במעגלים אחרים.  בחינה כאמור מביאה למסקנה, כי עם התקנת התקנות גובר מעגל הזכות המוקנית מכוח החוק על זה המקנה זכות מכוח ההסכם הקיבוצי.

בעניין אשר נדון בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים בעניין הרב חיים⁴ נפסק כי אמנם התובע לא הוכיח שהעתיק את מגוריו מישוב שאינו חקלאי בהתאם לקבוע בחוק, אך ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים מוסיף על זכויות העובד הקבועות בחוק, בקבעו שעובד היוצא להתיישבות חקלאית זכאי לפיצויי פיטורים, וזאת ללא הגבלת המקום ממנו יצא העובד להתיישבות כאמור. מכאן, שלפי ההסכם הקיבוצי די לעובד להוכיח, כי המקום שאליו העתיק את מגוריו הוא התיישבות חקלאית, ומשעשה כן – הרי שקמה לו זכאות לפיצויי פיטורים מכוח הסכם הקיבוצי.

בעניין נוסף  אשר נדון בבית הדין האזורי בנצרת בעניין אופיר⁵ החברה בחרה שלא לפעול על פי תקנות פיצויי פיטורים, בכל הקשור לחישוב ותשלום פיצויי פיטורים ותחת זאת בחרה להטיב עם העובד, כיתר העובדים, ולהפריש בעבורו על פי שכר קובע של 186 שעות עבודה, ללא כל קשר לשעות הרגילות ולשעות הנוספות שבוצעו באותו חודש, מה שהפך התנהלות זו כחלק מתנאי ההעסקה. בנסיבות אלה בית הדין פסק כי לאור הוראת סעיף 31 לחוק פיצויי פיטורים, אין בסעיף 13 לחוק פיצויי פיטורים כמו גם אין בתקנות שהותקנו מכוחו, כדי לפגוע בזכותו של העובד לקבלת תמורת הודעה מוקדמת על בסיס השכר שבגינו הופרש לפנסיה שהנו אותו בסיס שכר ששימש את החברה בחישוב פיצויי הפיטורים המגיעים לעובד.

מראה מקום

1. ראו פסיקה לעניין פרשנות סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים בהקשר של ההסכם הקיבוצי הכללי בענף השמירה והאבטחה – דב"ע נז3-135/ אגודת השומרים בע"מ – פיסקון ואח', 5.7.98↩
2. דיון נב/147-3 (ארצי) ‎ ‎רבלון (ישראל) בע"מ‎ ‎נ' שמשון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד כה(1) 115↩
3. דיון מו/84-3 (ארצי)   מוחמד אבו-טיר נ' מתתיהו ליפשיץ בע"מ, פד"ע יח 269↩
4. תב"ע מג/267-3 (י-ם) הרב חיים בר-און נ' אגודת יד בנימין נ'  מרכז חינוכי יד בנימין פד"ע יז 36↩
5. סעש (נצ') 42681-02-13‏ ‏ אופיר אשד נ' מארוול ישראל (אמ.איי.אס.אל) בע"מ, 19.8.14↩