• חוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958

• איסור הגבלות
• (א)  לא יחייב מעסיק את עובדו לקנות מצרכים ממנו או ממי שקשור בו או במפעלו, או להזדקק לשירותיהם ולא יגביל מעסיק בכל דרך אחרת זכותו של עובד להשתמש בשכר עבודתו.
• (ב)  מקום עבודה שאין העובד יכול להשיג בו מצרכים או לקבל שירותים שהוא זקוק להם, וסיפק אותם המעסיק בעצמו או על ידי מי שקשור בו או במפעלו יסופקו לעובד מצרכים ושירותים אלה במחיר הוגן שאין בו ריווח; ואם סופקו על דעת המעסיק על ידי אדם מהחוץ – יסופקו במחיר הוגן. המחיר בו יסופקו מצרכים ושירותים כאמור טעון הסכמת ועד העובדים במפעל, ובמקרה של חילוקי דעות יקבע את המחיר מי שהוסמך לכך על-ידי שר העבודה.

פירוט הכללים הנוגעים לסעיף 4 לחוק

א. החוק אוסר על מעסיק להגביל את השימוש של העובד בשכר עבודתו.

החוק אוסר על מעסיק  לחייב את עובדו לקנות מצרכים ממנו או ממי שקשור בו או במפעלו, או להזדקק לשירותיהם.

החוק אוסר על מעסיק להגביל בכל דרך אחרת את זכותו של עובד להשתמש בשכר עבודתו.

החוק קובע כי מקום עבודה שאין העובד יכול להשיג בו מצרכים או לקבל שירותים שהוא זקוק להם, וסיפק אותם המעסיק בעצמו או על ידי מי שקשור בו או במפעלו יסופקו לעובד מצרכים ושירותים אלה במחיר הוגן שאין בו ריווח. כן קובע החוק כי אם אם סופקו מצרכים על דעת המעסיק על ידי אדם  חיצוני  – יסופקו הם במחיר הוגן.

החוק קובע כי המחיר בו יסופקו מצרכים ושירותים כאמור טעון הסכמת ועד העובדים במפעל, ובמקרה של חילוקי דעות יקבע את המחיר מי שהוסמך לכך על-ידי שר העבודה.

ב. הוראות החוק בדבר אספקת מצרכים או שירותים לעובד, באו למנוע תופעה שלילית הפוגעת בערך שכרו של העובד על-ידי כך שבמקום מזומנים ניתנים לו שירותים או מצרכים וערכם קטן מהערך בשוק החופשי. אין מטרת החוק להבטיח שירותי רווחה, לרבות קנטינות במפעל – אלה מוסדרים במשא-ומתן קיבוצי.

ראו בעניין כלל עובדי תעשית אסבסט צמנט¹.

ג. הפירוש הנכון של המונח "מקום עבודה" כהגדרתו בסעיף הוא זה שאינו מגביל את הדיבור "מקום עבודה" ל"מפעל", אך גם אינו מרחיבו לכל מרחב היישוב שבו נמצא המפעל.

השאלה האם מדובר ב"מקום עבודה" לעניין זה תלויה בשאלה אם ניתנת לעובדים אפשרות להידרש לשירותים מבחוץ וניתן להם לקנות מבחוץ, או שבשל סדרי העבודה, הוראות המפעל ונתונים אחרים – חייבים הם להזדקק לאלה שבמפעל¹.

ד. מותר לקבוע בהסכם קיבוצי ארוחה מסובסדת במפעל.

אם הזכות לארוחות מסובסדות היא מכוח הסכם קיבוצי – השלמת הזכות היא בדרך הקבועה בהסכם הקיבוצי, ואם אין זכות מכוח הסכם קיבוצי, אך המעביד מספק מצרכים ושירותים על דעת עצמו או מכוח הסדר שאינו הסכם קיבוצי – נזקקים לוועד העובדים או למי שהוסמך לכך על-ידי שר העבודה¹.

ה. חיוב עובד לרכוש בגדים כתנאי לעבודתם אצל המעסיק מנוגד להוראות החוק.

בעניין נועם ריקי² נפסק, כי זבנית בחנות בגדים אשר חוייבה לרכוש בגדים מהחנות, כמדי עבודה, כתנאי לעבודתה תהא זכאית לקבל החזר על התשלומים ששילמה בגין הבגדים, בהתאם לסכומים שנוכו מתלושי השכר שלה.

מראה מקום

1. דיון (ארצי) לח/10-4 הנהלת תעשית אסבסט צמנט נהריה נ' כלל עובדי תעשית אסבסט צמנט בע"מ, פ"ד י(1) 007↩↩↩
2. עב (י-ם) 1297/06  נועם ריקי נ' כן ולא ישראל (2000) בע"מ, 30.8.2007↩