תוכן עניינים

סעיף 3(א) לחוק חופשה שנתית »

1. אורך החופשה »
2. סעיף 3 מעגן בימים קלנדריים את מכסה מכסת לה זכאי העובד בכל שנה קלנדרית (מינואר עד דצמבר בכל שנה) »
3. בחישוב ימי החופשה יש להביא להביא גם את ימי שישי שבת בהם העובד אינו עובד ובלבד שתיכלל מנוחה שבועית אחת לכל שבעה ימי חופשה, ככל שהחופשה אינה רציפה » 
4. מכסת החופשה נגזרת לפי הוותק של העובד במקום העבודה, בלי שום קשר לחילופי מעסיקים » 
5. הסכם קיבוצי כללי בין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים ובין ההסתדרות הכללית בדבר הנהגת שבוע עבודה מקוצר במגזר העסקי » 
6. מכוח סעיף 3(א) לחוק חופשה שנתית הותקנו תקנות הקובעות חופשה ארוכה מזו הנקובה בחוק לעובדים בסוגי עבודות או תהליכים המפורטים בתקנות » 
7. עובד אשר טרם מלאו לו 18 שנים זכאי ל-  18 ימי חופשה בשנה » 

הוראת סעיף 3(ב)-(ג) לחוק חופשה שנתית

1. נוסחאות לחישוב שיעור חופשה לעובד שעבד חלק מהשנה או באופן חלקי » 
2. יש יש לספור בנוסחאות כאמור ימי עבודה בפועל » 
3. יישום המכסה הקבועה  בנוסחאות  האמורות כפשוטם יוצר קושי במקרה של עובדים המועסקים במשרה חלקית » 

א. נוסחאות לחישוב שיעור חופשה לעובד שעבד חלק מהשנה או באופן חלקי

כאמור סעיף  1 לחוק כי שנת עבודה פירושה בחוק חופשה שנתית, "פרק זמן של שנים עשר חודש, שתחילתו אחד בינואר של כל שנה".

סעיף 3(א) קובע שיעור הזכאות לעובד העובד שנה שלמה ובשיעור מלא.

בסעיף 3(ב) וסעיף 3(ג) החוק קובע כללים לגבי שיעור הזכאות לחופשה לעובד שהתחיל לעבוד באמצע השנה (שמתחילה כאמור בינואר ומסתיימת בחודש דצמבר) ולגבי עובד העובד באופן חלקי. להלן יפורטו הכללים בנושא:

במידה ויחסי העבודה התקיימו במהלך כל השנה (מחודש ינואר  ועד דצמבר) והעובד עבד באותה שנה לפחות 200 ימים בפועל, אזי מספר ימי החופשה להם יהא זכאי העובד יהיו כמפורט בסעיף 3(א) דלעיל, לפי וותק העובד.

במידה ויחסי העבודה התקיימו במהלך כל השנה והעובד עבד באותה שנה פחות מ- 200 ימים בפועל, אזי מספר ימי החופשה להם יהא זכאי העובד יחושב לפי הנוסחה הבאה:

 מס׳ ימי הזכאות עפ״י הטבלה כאמור לפי הוותק X  מס׳ ימי עבודה בפועל במהלך השנה
                                                                                              200

 יושם אל לב שחלק של יום חופשה לא יובא במניין.

במידה ויחסי העבודה התקיימו בחלק משנת העבודה (העובד התחיל  לעבוד באמצע השנה או הפסיק לעבודה באמצע השנה) והעובד עבד באותו חלק של שנה לפחות 240 ימים, אזי מספר ימי החופשה יהיו כמפורט בטבלה דלעיל לפי וותק העובד.

במידה ויחסי העבודה התקיימו בחלק משנת עבודה והעובד עבד בחלק משנת העבודה פחות מ־240 ימים, אזי מספר ימי החופשה יהא לפי החשוב הבא:

      מס׳ ימי הזכאות עפ״י הטבלה  X  מס׳ ימי עבודה בפועל בחלק משנת העבודה
                                                                              240   

חלק של יום חופשה לא יובא במניין הימים.

ב.  יש יש לספור בנוסחאות כאמור ימי עבודה בפועל.

בהתאם לכך,  לא יספרו למשל ימי היעדרות עקב חופשת לידה (גם לא בתקופה שהעובדת זכאית לדמי לידה מאת המוסד לביטוח לאומי או ימים בהם העובד שוהה בתאונת עבודה ומקבל דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי) כמו גם לא ימים בהם העובדת שוהה בשמירת הריון¹.

עם זאת בפסק הדין בענין אלביט מערכות אלקטרו אופטיקה בע"מ (אל אופ)² נפסק בדעת רב כי ימי מחלה בגינם מקבל העובד שכר (דמי מחלה) וכל עוד הוא מקבל בגינם שכר, צוברים זכויות חופשה, כאילו היו ימי עבודה בפועל.

עוד נפסק באותו ענין באשר לזכותו של עובד לצבור ימי חופשה בתקופת מחלה חלקית, בה העובד מקבל שכר עבור עבודתו החלקית, ודמי מחלה עבור השעות בהן אין הוא עובד המשלימות להיקף משרתו המלא, כי ימי עבודה מקוצרים יצברו ימי חופשה עתידיים בהתאם להיקף המשרה המלא (יום עבודה מלא) , וכי גם ערך יום החופשה יהיה בהתאם לערך יום חופשה מלא.

ג. יישום המכסה הקבועה  בנוסחאות  האמורות כפשוטם יוצר קושי במקרה של עובדים המועסקים במשרה חלקית

בעניין יוסף מנצור³ בית הדין הארצי לעבודה נתן דעתו ללשון סעיפים 3(ב) ו3(ג) לחוק, בכל הנוגע למספר ימי העבודה הנדרשים על מנת שעובד יהא זכאי לאורך החופשה המקסימלי. בית הדין קבע כי יישום המכסה הקבועה בסעיפים אלו כפשוטם, יוצר קושי במקרה של עובדים המועסקים במשרה חלקית. לאור האמור, הוטעם כי נראה לכאורה שאת המכסות הקבועות בסעיפים 3(ב) ו- 3(ג) לחוק יש לפרש כמכסות המתייחסות לעובד במשרה מלאה, קרי עובד שאמור לעבוד שבוע עבודה מלא – שישה ימים בשבוע. ולגבי עובד המועסק בהיקף מצומצם מכך, יש לבחון את משך החופשה לה הוא זכאי יחסית למכסה המתואמת להיקף עבודתו השבועי – כיחס שבין מספר ימי העבודה בשבוע של אותו עובד לשבוע עבודה בן שישה ימים. עם זאת הודגש כי דברים אלו נאמרו לכאורה בלבד, הצדדים לא טענו בעניין זה, ובנסיבות אלה לא נקבעו מסמרות בסוגיה והיא נותרה לעת מצוא⁴.

מראה מקום

1. דמ (ת"א) 2397/03 אור (שבת) לי נ' דליה צוברי, 16.3.04↩
2. עסק (ארצי) 68-09‏  הסתדרות העובדים הכללית החדשה האיגוד המקצועי של עובדי ‏החשמל, המתכת והאלקטרוניקה נ' אלביט מערכות אלקטרו-אופטיקה בע"מ (אל-אופ)‏, 29.11.12↩
3. ע"ע (ארצי) 44382-04-13‏ ‏ יוסף מנצור נ' גז חיש בע"מ, 4.5.15↩
4. להרחבה ודוגמאות ראו פיסקה 21 (ו) לפסק הדין – ע"ע (ארצי) 44382-04-13‏  שלעיל↩