תמצית הכללים

1. כדי שתקום הזכאות עפ"י הסעיף צריכים להתקיים ארבעה תנאים כדלקמן: אדם פלוני נפטר; בעת שהיה עובד של הנתבע; אילו פיטר אותו מעסיקו היו מגיעים לו פיצויי פיטורים; התובע הוא אחד השארים של העובד.
2. סעיף 5 עניינו אך ורק במקרה שבו נפטר עובד בשעה שעדיין מתקיימים יחסי עבודה בינו לבין מעסיקו; אולם, אם פוטר העובד ופיטוריו נכנסו לתוקפם טרם פטירתו, היורשים (להבדיל משאריו) זכאים לפיצויי פיטורים, גם אם לא הספיק המעסיק להעבירם לידי העובד מיד עם ניתוק יחסי העבודה.
3. אם עובד התפטר בדין מפוטר ולא קיבל את פיצויי הפיטורים טרם פטירתו, העיזבון זכאי לקבלת הפיצויים ולא השאירים.
4. לעובדת נתינת הודעה מוקדמת להתפטרות אין השלכה לעניין תחולת הוראת סעיף 5(א) לחוק, כל עוד העובד המשיך לעבוד במהלך התקופה ונפטר לפני המועד שנקבע בהודעה לסיום יחסי העבודה.
5. סעיף 5 לחוק נועד להיטיב עם שארים קרובים או שארים רחוקים של הנפטר ש"עיקר" פרנסתם תלויה בו, משכך מגורים עם המנוח בקיבוץ, אינה נחשבת כתלות וסמיכות על שולחנו.
6. את הדיבור "עיקר" יש לפרש כקרוב יותר ל"כל" כך שאין די ב"מרבית", עם זאת, אין צורך להגיע למצב שכל עול הפרנסה הייתה על הנפטר.
7. לנכד לא קמה זכאות לפיצויי פיטורים בגין פטירת סבו, כל עוד לא הוכח שהיה סמוך על שולחן סבו.
8. רק במקרה בו עיקר פרנסתם של הורים הייתה על העובד, קמה להורים זכאות לקבל פיצויי פיטורים במקרה של פטירת העובד.
9. ילד של עובד שנפטר שהוא בגדר תלוי במבוטח לעניין גמלאות לפי חוק הביטוח הלאומי נחשב כשאר וזכאי לתשלום פיצויים.
10. יישום הלכות בית הדין הארצי לעבודה בפסיקות בתי הדין האזוריים לעבודה:
    1. אין לראות בהשתכרות של 500-600 ₪ בחודש במשך חודשים מסוימים בשנה כמוציאה את התובע ממתחם השארים התלויים לחלוטין בפרנסת המנוח. כן נקבע שהוראת סעיף 5 לחוק קובעת כי המועד הרלבנטי לקביעת יחסי התלות, ומכאן גם לצורך קביעת הזכאות, הינו – מועד הפטירה.
    2. יש לפרש את החוק באופן שרק מי שאין לו כושר השתכרות מבחינה אובייקטיבית, נבצר ממנו לעבוד ואין לו כל מקור הכנסה – ייחשב כמי ש"עיקר פרנסתו על המנוח".
    3. בסעיף 5 לחוק קיימת לקונה באשר לזהות הזוכה בפיצויי פיטורים במקרה של עובד שנפטר ללא שאירים, ויש למלאה באמצעות התחקות אחר המטרה הסוציאלית של החוק ובאמצעות עקרון רצון המצווה.
    4. לעומת זאת בפסק דין מאוחר יותר שניתן ע"י בית הדין האזורי בירושלים נפסק כי לא קיימת לקונה בהוראת סעיף 5 לחוק וכי המחוקק לא "שכח" להתייחס לזהות מקבל פיצויי הפיטורים עקב פטירת עובד ללא שאירים וכוונתו הינה שבמקרה כזה, המעסיק לא יהיה חייב בתשלום פיצויי פיטורים.
    5. על מנת שתקום זכאות לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 5 לחוק נדרש שהמנוח יהיה עובד של מישהו.
    6. ילד מאומץ מכוח צו של בית המשפט המוסמך בלבד, בא בגדר "שאר של מנוח" לצורך תחולתו של סעיף 5(א) לחוק.
11. כללים בנוגע לס"ק 5(ב) לחוק פיצויי פיטורים.
12. כללים בנוגע לס"ק 5(ג) לחוק פיצויי פיטורים.

ג.  במקרה של פטירת העובד לא ניתן לקזז מפיצויי הפיטורים המגיעים לשאירים חוב שחב העובד למעסיקו.

בעניין שרה שמילוביץ¹  בית הדין הארצי פסק כי במקרה של זכאות לפיצויי פיטורים מכח סעיף 5 לחוק לא יחולו הוראות סעיף 20(ב2) לחוק הגנת השכר, התשיח- 1958, שעניינו בהפחתת סכום של חוב מפיצויי פיטורים או מהלנת פיצויי פיטורים בגין חוב שחב העובד למעסיק.

פיצויי הפיטורים במקרה זה גם הם אינם של "העובד", הם פיצויי פיטורים של ה"שאיר", במקרה הנוכחי, של האלמנה. הם שייכים רק לה, ואין העיזבון יכול לנגוס מהם מאומה. במקרה כזה ניצבות החברות כנושי המנוח והן רשאיות לתבוע את חוב המנוח, וזאת מהעיזבון בלבד, ומנגד ניצבת האלמנה, אשר כבעלת חלק מהעיזבון תצטרך לשאת בהתאם לגודל חלקה בעיזבון גם בחובותיו של העיזבון, אך לא ניתן לגבות את חובות העיזבון – בין ישירות ובין בדרך של ניכוי – מפיצויי הפיטורים, השייכים רק לאלמנה.

ד. הוראות חוק הירושה אינן חלות על זכאות היורשים לחלוקת כספי פיצוי הפיטורים המגיעים לשארים, וכל שאיר מהסוג הראשון (בן זוג של העובד בשעת פטירתו לרבות הידוע בציבור כבן זוגו והוא גר עמו, וילד של העובד שהוא בגדר תלוי במבוטח לעניין גמלאות) זכאי לחלק שווה בהם.

בעניין דניאל שחר² נפסק כי הנפקות של הוראת סעיף 5 לחוק הינה בין היתר בכך שכספי פיצויי הפיטורים המגיעים מכוח הסעיף, אינם מתחלקים בשיעורים שנקבעו בחוק הירושה, בין היורשים, גם אם כל היורשים הם שאיריו של המנוח; במילים אחרות, כספי פיצויי הפיטורים מתחלקים בין השאירים, בחלקים שווים ביניהם (אא"כ קיים הסכם אחר בין כל השאירים).

מראה מקום

1. דב"ע נז/101-3 שרה שמילוביץ נ' בית חולים בלומנטל בע"מ ואח' פד"ע ל', 561↩
2. דיון נב/74-9 (ארצי) דניאל שחר נ' עזבון המנוח שלום לחוביץ ז"ל פד"ע כד 213↩