fbpx
פיצויים על הפרת חוזה עבודה

עולם העבודה |

אפריל 21, 2021

למדריך

תוכן עניינים

  1. כללי »
  2. שיפוי הצד הניזוק על הפרת חוזה עבודה וכללים לחיוב עובד בפיצוי כספי »
  3. פיצוי ממוני, שיעורו וחישובו »
  4. פיצוי על הפרת חוזה עבודה לתקופה קצובה »
  5. חובת הקטנת נזק »
  6. פיצוי לא ממוני »
  7. פיצוי מוסכם מראש »
  8. מראה מקום »

א. כללי

1. הוראות חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל”א- 1970, יחולו גם על הפרת חוזה עבודה, ובלבד שאין בחוק אחר, המסדיר יחסי עבודה, הוראה מיוחדת הנוגעת לעניין הנדון.

ראו לענין זה הוראת סעיף 22(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל”א- 1970 שכותרתו “שמירת דינים” (להלן: בפרק זה : חוק החוזים (תרופות)).

2. הפרת חוזה עבודה לא גוררת אוטומטית את ביטול החוזה, אך היא נותנת לצד הנפגע אופציה לבטל, לרבות רשות להפסיק את היחסים החוזיים בשל ההפרה.

ראו לענין זה פסק הדין בענין פרחי השרון, סדרס חיים בע”מ1.

3. מלבד תרופות הביטול קיימות שתי תרופות נוספות : אכיפת החוזה ופיצויים בשל הפרתו.

כך למשל בפסק הדין בענין יוליוס אדיב2 דובר על מעסיק אשר לא קיים את חובתו המעוגנת בהסכם הקיבוצי, להעביר לקופת גמל תשלומים לצורך הבטחת זכויות עובדיו לפנסיה. בית הדין הטעים בין היתר כי  בבוא העובד לתבוע את מעסיקו בשל אי תשלום לקופת גמל, עומדות לרשותו שתי עילות עיקריות המעוגנות בחוק החוזים (תרופות). האחת – אכיפה לפי סעיף 3 לחוק החוזים (תרופות) והשניה – פיצויים על הפרת הסכם לפי סעיף 10 לאותו החוק – ראו סעיף 16 לפסק הדין וההפניות שם.

3. לעיתים מדובר בסעדים חלופיים ולעתים כאלו שניתן לבחור ביניהם.

ראו פסק הדין בעניין יוליוס אדיב3.

4. סעד האכיפה הוא סעד שבשיקול דעת. שיקול הדעת מובנה ממלאכת איזון ומידתיות בין מספר היבטים שעליהם נמנים, בין היתר :  אופיו של המעסיק – האם הוא גוף פרטי או ציבורי; חומרת הפגם שדבק בפיטורי העובד ותום ליבו של המעסיק; השפעתו של הסעד שיינתן, אכיפה או פיצוי, על העובד; חלוף הזמן; אופי הקשר בין העובד למקום העבודה.

ראו פסק הדין בענין רות הורוביץ4.

5. הסעד השכיח יותר לשיפוי הצד הנפגע מהפרת חוזה עבודה הוא הסעד של הענקת פיצוי כספי שאינו מחייה את החוזה ולא יוצר יחסי עבודה.

ראו לענין זה פסק הדין בענין זיוה רבני5. כך למשל, אין לדרוש ממעסיק שיקבל חזרה לעבודה עובד שנחשד בגניבה, והודה בה במשטרה (אף אם לאחר מכן, בהליך פלילי, נפסלה ההודאה) ראו עוד לעניין זה פסק הדין בענין העובד יעקב בנג’ו6. במקרה כזה, הסעד שיוותר הוא תביעה לפיצוי כספי, וזו תבחן על פי תניותיו של הסכם העבודה בין הצדדים.

6. סעד הפיצוי יכול לבוא בנוסף לאכיפה ויכול שיהא סעד יחידי תחת סעד האכיפה.

ראו לענין זה פסק הדין בענין רבקה פומרנץ ואח’7.

7.  בעת קביעת שיעור הפיצוי נבחנים בעיקרו של דבר שני ראשי נזק:  הראשון – הנזק הממוני (אובדן הכנסה וכיוצ”ב); השני – הנזק הלא ממוני (עגמת נפש וכיוצ”ב).

ראו פסק הדין בענין פלוני8.

8. כלל הוא, שבמקרה של הפרת חוזה עבודה או הסכם קיבוצי הסעד המקובל הוא פיצויים, ואולם, לעיתים, נוכח פגמים שנפלו בפיטורים ובעיקר כאשר הפיטורים הם על רקע פעילות ארגונית, סעד האכיפה הוא הסעד הנכון והצודק.

ראו לענין זה פסק הדין בענין הורן את ליבוביץ בע”מ9. נפסק בין היתר כי הגנה מפני פגיעה של המעסיק בחברי ארגון העובדים או בנציגיו מהווה חלק בלתי נפרד מחופש ההתאגדות של העובדים. משכך, ברי, כי פיטורי עובדים בשל רצונם להתארגן ולהשתתף בשביתה מהווים הפרה של זכותם החוקתית, ומקרה זה מתאים להפעלת שיקולהדעת של ביתהדין לקבוע כי יש להחזיר את העובדים לעבודתם. ראו עוד החלטת בית הדין הארצי בענין מאיר סטריקל10, באותו מקרה בית הדין האזורי קיבל את בקשתו של המשיב להורות על ביטול פיטוריו ונקבע כי פיטוריו מעבודתו ברשות בוצעו שלא כדין על רקע פעילותו הארגונית בוועד העובדים למען מדריכי ההוסטלים ברשות, והורה על אכיפת יחסי העבודה בין הצדדים עד להכרעה בתביעה העיקרית שהגיש. בקשת רשות הערעור נדחתה.

9. שעה שהפיטורים בניגוד להסכם העבודה הובילו לאובדן זכותו של העובד למימוש אופציות שניתנו לו, ייתכן שהמעסיק יחויב בשיפוי נזקיי העובד במלואם.

ראו לענין זה פסק הדין בענין מיקרוסופט ישראל בע”מ11. ואולם, ככל שהמעסיק הציע לעובד להשתלב בעבודה בתפקיד אחר והעובד סירב, תוטל גם על העובד אשמת היעדר אפשרות למימוש האופציות.

10. מקום שהפרת הסכם העבודה קיבל ביטוי בכך שהמעסיק לא הפריש כספים לקופת הפנסיה והעובד הפך לנכה ותבע את המעסיק, המעסיק חויב לשלם לעובד פיצוי בגובה פנסיית נכות לפי תקנון מבטחים בסכום המהווה היוון של פנסיות הנכות עד אריכות ימיו ולפי תוחלת חייו של העובד.

בפסק הדין בענין יוליוס אדיב3.

עם זאת, במקרה שהמעסיק לא הפריש כספים לקופה ולא ארע כל אירוע המזכה בתגמול מיוחד (מחלה, פטירה או נכות) המעסיק מחויב לפצות את העובד בשיעור הנזק השווה לסכום ההפרשות שהיתה צריכה המעסיקה להפריש עבור העובד. ראו לענין זה פסק הדין בענין נחום צמח12.

ואולם, יש ליתן את הדעת לסוגיית ההתיישנות בתביעה כאמור, שכן הלכה היא, כי תביעה לפיצוי בגין הפרשות לפנסיה שלא הופרשו מתיישנת 7 שנים לאחר המועד האחרון בו, לטענת העובד היה על המעסיק להפריש עבורו לקרן הפנסיה. ראו לענין זה פסק הדין בענין פיליפ טיברמן13.

10. חוזה שלא בוטל הוא שריר וקיים והצד שהפר את תניותיו, יישא בתוצאות ההפרה. גם מקום שהתחלפו בעלי תפקידים בארגון, מושכלות ראשונים של “רציפות שלטונית” מחייבים שכל אימת שנושאי משרה מתחלפים, יעמדו ההסדרים הקיימים בתוקפם ויחולו גם בתקופת הכהונה של בעל התפקיד הנכנס.

ראו פסק הדין בענין ד”ר דן גולדשמיד14.

11. תניה המחייבת עובד בפיצוי המעסיק בגין עצם הגשת תביעה למימוש זכות מכוח חוקי המגן סותרת את תקנת הציבור.

ראו פסק הדין בענין גיא אורטל ואח'15.

12. “עילה מנהלית” הנפרדת מעילות המשפט הפרטי נוהגת גם במשפט העבודה. ואולם, כאשר קיימת עילה חוזית, אין צורך לפסוק לפי עילה מנהלית ויש לפסוק פיצוי לפי העילה החוזית.

ראו לענין זה פסק הדין בענין יחיא זוהיר16.

ב. שיפוי הצד הניזוק על הפרת חוזה עבודה וכללים לחיוב עובד בפיצוי כספי

1.  הפרת חוזה עבודה גורר בדרך כלל שיפוי כספי של הצד הניזוק. כאשר המפר הוא המעסיק, נמדד הפיצוי על פי נזקו של העובד בהתחשב עם השכר שהפסיד

ואולם, מקום שלא הוכח כי ההפרה גרמה נזק לעובד יתכן והתביעה תדחה17.

ראו לענין זה גם פסק הדין בענין אליהו גל18. באותו מקרה העובד הגיש תביעה ותבע, בין היתר, פיצויים בשל הפרת חוזה העבודה. בית-הדין קבע שהיתה הפרה יסודית של החוזה על-ידי המעסיק. אעפ”כ, נדחתה התביעה מכיוון שלא הוכח כי ההפרה גרמה נזק לעובד. נפסק כי הנזק שלו טען העובד אינו נזק עקב הפרת החוזה, כי גם לו קויים החוזה, יכולים להגיע לאותה תוצאה.

2. כאשר המפר הוא העובד יש לבחון,  אם,  באיזו מידה ובאילו נסיבות, חייב עובד לפצות – מדיני חוזים – את המעסיק על נזק שנגרם למעסיק עקב הפרת חוזה.

ראו לענין זה פסק הדין בענין ג. את ר. אורבך19.

3. אין להטיל על העובד את האחריות לכל נזק שנגרם במהלך עבודתו. המעסיק רשאי להטיל על עובד אחריות לנזק, שהיווצרותו היא כתוצאה מזדון או רשלנות רבתית – “רשלנות פושעת” – של העובד. נזק שלא ניתן למנוע באמצעים סבירים, שינקוט המעסיק בעוד מועד.

ראו לענין זה פסק דינו של בית הדין האזור לעבודה בענין דוד פרנס20, ולפיו ההפרה המטילה אחריות על העובד צריכה להיות “הפרה בלתי סבירה” של חוזה העבודה או חובת הנאמנות, והקשר בין אלו לנזק שנגרם.

ראו מאמר בנושא חובת העובד לבצע את העבודה במיומנות ובזהירות.

4. כל עובד חב חובות מסוימות למעסיקו כתנאי מכללא של חוזה העבודה, ביניהן בולטות החובות לציית להוראות חוקיות של המעסיק, לנהוג ביושר ובחריצות בשירות המעסיק, לטפל ברכוש המעסיק שנמסר לידו בזהירות סבירה, ובכלל לנהוג זהירות במילוי תפקידו. אי-מילוי חובה כזאת הגורמת נזק למעסיק יכולה לשמש עילה לתביעת פיצויים.

ראו פסק הדין בענין יוסי עזר21.

ראו מאמר בנושא חובת העובד לבצע את העבודה במיומנות ובזהירות.

5. הכלל הוא, כי אדם העוסק במקצוע או במלאכה הדורשים מומחיות, חייב להשתמש בעבודתו במידה סבירה של כושר וזהירות, כלומר הכושר והזהירות שבהם היה משתמש מומחה רגיל באותו מקצוע או באותה מלאכה.

האמור נפסק בפסק הדין בענין יוסי עזר22. עוד נפסק כי העובד לא מתחייב לכך, שעבודתו תיעשה על הצד הטוב ביותר, או שמאמציו ישאו פרי הילולים; אך חובתו כלפי מעסיקיו היא לא לנהוג רשלנות בשיקול דעת ובביצוע המשימה. עבר על המידה הסבירה, נוצרה על-ידי כך לטובת מעסיקו עילת תביעה על דמי נזק בשל רשלנות.

ראו מאמר בנושא חובת העובד לבצע את העבודה במיומנות ובזהירות.

6. הגישה המקובלת בפסיקת בתי הדין, הינה כי הטלת פיצוי כספי על עובד בגין נזק שנגרם בשל הפרת חובה צריכה להיעשות בזהירות, ותוך התחשבות בכך שטעויות למיניהן בביצוע העבודה הן חלק מסיכון שהמעסיק  צריך להיערך לקראתו במסגרת ניהול עסקו.

ראו לענין זה פסק הדין בענין וליד זנגריה23  כך למשל, בדב”ע נז/3-16 אורי שיק נ’ רונן שנטל, 14.9.97, הובא בין היתר בפסק הדין בענין דוד פרנס24 במסגרתו שליח חויב בפיצוי מסוים למעסיק בשל נזק שגרם לו בעת הובלת תכשיטים בניגוד להוראות חוזה העבודה, דבר שהוביל לאובדן התכשיטים.

ראו מאמר בנושא חובת העובד לבצע את העבודה במיומנות ובזהירות.

7. יש לבחון האם המעסיק נקט מבעוד מועד באמצעים הדרושים לצמצום נזקים, העלולים להיגרם בדרך הרגילה של ביצוע העבודה.

ראו: י. לובוצקי חוזה עבודה וזכויות העובד, הוצאת ניצן, מהדורת  2008 פרק 7, עמ’ 12-13  ה”ש 49 וההפניות שם.

8. מידת הפיצוי שבו יחויב עובד שגרם למעסיקו נזק בדרך ביצוע עבודתו, תלויה במידת הציפיות למיומנות שנדרשה ממנו בהסכם העבודה.

ראו לענין זה פסק הדין בענין יוסי עזר22. כן נפסק כי אין דומה הדרישה למיומנות בעבודה מעובד בעל משכורת נמוכה לזו של עובד בעל משכורת גבוהה. בית הדין הטעים כי מגובה השכר שקיבל העובד (המערער) (סכום השווה ל 14$לשעה) ניתן להסיק, על-פי ידיעת דיינים, כי שכר זה הוא בשיעור גבוה יחסית לשעת עבודה והוא לא משתלם למנהל חשבונות בעל רמת מיומנות נמוכה. בנסיבות אלו בין היתר נדחה ערעור העובד כאשר בית הדין לא מצא להתערב בקביעותיו של בית-הדין האזורי בנושא זה ובמסקנותיו, הן לגבי עצם חבות העובד למעסיקה בנסיבות שפורטו בפסק-הדין, והן לגבי שיעור הפיצויים.  ואולם, נדרש שהמיומנות תהא כזו העומדת בבסיס יחסי העבודה כדי לזכות את המעסיק בפיצוי מעובדו.

ג. פיצוי ממוני, שיעורו וחישובו

1.  העובד לא זכאי לכל תשלום שהיה אמור לקבל במהלך עבודתו, אלא רק לתשלום שעקב הפרת החוזה גרם לו לחיסרון כיס.

כך למשל נפסק בפסק הדין בענין זפא בע”מ ואח’25 כי “החזר הוצאות” כמו החזר הוצאות טלפון לא מובא בחשבון הפיצוי הממוני שלו יזכה העובד שחוזה העבודה שלו הופר מצד מעסיקו, ונמנע המשך העסקתו. כך גם החזר הוצאות לא יובא בחשבון הפיצוי, גם כאשר מדובר בסכום המשולם כ”סכום גלובלי” בעד שיחות הטלפון אותן מבצע העבודה מדירתו.

2. הפיצוי בגין הפרת חוזה נקבע בערכי ברוטו ולא בערכי נטו, וזאת היות והסכומים שיגיעו לעובד כפופים למס.

ראו לענין זה פסק הדין בענין טלמיר אלקטרוניקה בע”מ26.

3. ככלל, הפרשי הצמדה וריבית חוקית יפסקו ממועד היווצרות העילה ולא מיום הגשת התביעה, שכן הפיצוי נועד לשמור על ערכו הריאלי של החוב שנוצר.

האמור נפסק בפסק הדין בענין חן עזרא27.

4. כאשר מדובר בתביעה הנוגעת להפרת חובה להפריש כספים לקופת גמל, אין העובד חייב בראשונה לנסות להיפרע מקופת הגמל, והוא רשאי ל”סעד של פיצויים” גם אם לא תבע תחילה אכיפת תשלום הכספים לקופת הגמל.

ראו פסק הדין בענין יוליוס אדיב3.

5. בהעדר הוכחה לנזק אחר שנגרם לעובד, הסעד יהיה בשיעור ההפרשות הכספיות שהיו צריכות להיות מופקדות בקופת הגמל ולא הופקדו.

ראו לענין זה פסק הדין בענין נחום צמח28.

6. הענקת סעד ממוני כפיצוי תלויה בכך שנגרם נזק בפועל. משכך, לא הוכרה זכותו של עובד שכיר לפיצוי ממעסיקו, עקב כך שהמעסיק לא שילם עבורו ביטוח לאומי.

ראו לענין זה פסק הדין בענין רפי פרנסה29.

7. חוסר הפרשות מעסיק לקרן השתלמות מוליד חסרון כיס לעובד והפיצוי שייפסק לזכות העובד מהווה פיצוי על הנזק שנגרם לעובד בגין אי הפרשת הסכומים; נזק שהוא, לכל הפחות, בשיעור הראלי של הסכומים שהיה על המעסיק להפריש.

ראו לענין זה פסק הדין בענין חנן זומרפלד30. עוד נפסק כי אין המדובר ב”פדיון” אלא בסכומים שנתבעו על ידי העובד כסכומים שהיה על המעסיק לשלם בעת קיום יחסי העבודה. וזאת להבדיל מהפרת התחייבות המותנית בביצוע בפועל במהלך תקופת עבודה. כך למשל, הפרת התחייבות למתן כרטיס טיסה לחו”ל במהלך תקופת העבודה, לא תזכה בפיצוי בגובה שווי כרטיס הטיסה. ראו לענין זה פסק הדין בענין אריה לוי31.

8. מקום שהוכח קיומו של נזק, אין באי האפשרות לחשב אותו בדייקנות כדי לדחות את תביעת הפיצויים.

ראו לענין זה פסק הדין של בית המשפט העליון בענין יצחק פנחס32. בית המשפט הוסיף כי תורת הנזק ותורת הפיצוי אינן תורות מדויקות, ואינו נדרש דיוק מתמטי ואינה נדרשת ודאות מוחלטת. כל שנדרש הוא כי הנפגע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו במידת ודאות סבירה, כלומר, באותה מידת ודאות המתבקשת מנסיבות העניין.

9. ואולם, בתביעות בגין נזק ממוני על התובע מוטל הנטל לשום את נזקו ואין לפסוק בהן על דרך של אומדנא.

האמור נפסק בפסק הדין חי ישעיהו33.

10. מקום שהעובד הוכיח את שיעור ההפרש בשכר בין מקום העבודה שהפר את ההסכם עמו לבין מקום העבודה החדש, יש לפסוק פיצוי על פי חישוב ולא על פי אומדן.

ראו לענין זה פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה בענין דוד אבנעים34.

11. העדר טיעון בנושא הפיצויים עלול להקשות על פסיקתם המדויקת, אך בית הדין יכול להסתייע בתקדימים לגבי גובהם של פיצויים בשל פיטורים שלא כדין, המצויים בפסיקת בית הדין לעבודה.

ראו פסק הדין  בענין אמיר חרמוני35. בית הדין הטעים כי פסיקתו באותו מקרה מוגבלת לנסיבותיו בלבד.

ראו מאמר בנושא פיצויים על הפרת הסכם עבודה בשל סיומו.

12.  מטרת הפיצויים בגין הפרת חוזה היא העמדת הנפגע במצב שבו היה נמצא אלמלא ההפרה. הנפגע זכאי לפיצוי בשל נזקו במועד שבו הופר החוזה או בוטל, אם כי ייתכנו נסיבות בהן נכון יהיה לקבוע את הנזק על-פי ערכו בתאריך שונה מתאריך ההפרה.

ראו לענין זה פסיקת בית המשפט העליון בענין שלום קלנר36. כך למשל נפסק כי בהפרת הסכם לביצוע הפרשות לקרן השתלמות, לא תובא בחשבון כל התקופה אלא רק זו שממועד ההסכם. ראו לענין זה פסק הדין בענין אהוד נייגר37.

13. פיצוי ממוני בגין הפסד שכר נוכח הפרת הסכם (פיטורים שלא כדין) נקבע ברף עליון של שנה.

ראו לענין זה פסק הדין בעניין רבקה אלישע38.

ראו מאמר בנושא פיצויים על הפרת הסכם עבודה בשל סיומו.

14. במקרים חריגים ויוצאי דופן בלבד, המעסיק יחויב בתשלום העולה על שנת שכר.

ראו פסק הדין בענין רבקה אלישע39.

ראו מאמר בנושא פיצויים על הפרת הסכם עבודה בשל סיומו.

15.  במסגרת חישוב הנזק הממוני בגין פיטורים שלא כדין, יש להוכיח את תקופת הפסד השכר הסבירה בנסיבות העניין, תוך התייחסות לרף העליון של שנה (למעט במקרים המצדיקים חריגה מרף זה), ובגין תקופה זו יש לפסוק הן את הפסד השכר, והן את הפסד התנאים הנלווים.

ראו לענין זה פסק הדין בענין פלוני40.

לאמת מידה זו, של תקופה של שנה, ניתן למצוא אחיזה גם בפסיקת בית המשפט העליון. בפרשת שמואל קלפנר 41 נדונה סוגית פיטורי עובדים מטעמים פוליטיים, ובית המשפט העליון בשבתו כבג”ץ העמיד את הפיצוי הממוני שנפסק לעובדים בגין הפסד השכר על שיעור של שכר שנת עבודה (בכך נוספו שישה חודשי שכר על השישה שכבר נפסקו על ידי בתי הדין לעבודה). קביעת “הרף” האמור יסודו בהנחה בדבר “העסקה שנתית” – קרי, ההנחה כי העסקתו של עובד היא לשנה, ובהתאמה קיימת חזקה שלפיה הנזק החוזי שנגרם לעובד הוא של שנה לכל היותר.

ראו מאמר בנושא פיצויים על הפרת הסכם עבודה בשל סיומו.

16. קביעת גובה הפיצוי הכספי תיעשה תוך שקלול כלל הנסיבות, לרבות חומרת הפגם שנפל בפיטורים; הנזק הממוני כתוצאה מאיבוד מקור הפרנסה, הנסיבות האישיות, לרבות ותק במקום העבודה; והפגיעה בכבוד העובד כאדם כתוצאה מהדרך בה בוצעו הפיטורים.

ראו לענין זה פסק הדין בענין לולו ראשד42.

ראו מאמר בנושא פיצויים על הפרת הסכם עבודה בשל סיומו.

ד. פיצוי על הפרת חוזה עבודה לתקופה קצובה

1. חוזה עבודה לתקופה קצובה הינו חוזה שבו הסכימו הצדדים על המשכיות קשר העבודה ביניהם לתקופה מסוימת שנקבעה מראש, ואין בו הוראה המתירה לצד לסיימו בכל עת קודם לתום התקופה, בלי שהדבר ייחשב הפרת החוזה.

ראו פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה בענין בנימין פנקס43.

ראו מאמר בנושא חוזה עבודה לתקופה קצובה.

ראו גם מאמר בנושא הסכם לתקופה קצובה והסכם לתקופה בלתי קצובה.

2. הלכה היא כי כאשר הופר חוזה לתקופה קצובה בשל הפסקתו טרם זמנו, ביוזמת המעסיק, יהא הפיצוי בשל הפרתו “פיצוי מוסכם”, ששיעורו הוא כשיעור השכר שהיה מקבל הנפגע אילו המשיך החוזה להתקיים עד תום התקופה.

ראו לענין זה פסק הדין בענין נורית פריד44.

3. יש להבחין בין חוזה לתקופה קצובה שהופר ובגינו מגיע פיצוי,  לבין הסכם הכולל סעיף מפורש בהתאם לסעיף 15 לחוק החוזים (תרופות),  בדבר פיצוי קבוע ומוסכם מראש בגין הפרת ההסכם, לענין חובת הקטנת הנזק.

ראו לענין זה פסק הדין בענין מיכאל בן טובים45

4.  מקום שהופר חוזה עבודה לתקופה קצובה, העובד זכאי במקרה של הפרה, לשכר ונלווים, בניכוי הסכום שהעובד השתכר באותה תקופה או שיכול היה להשתכר בשקידה סבירה.

ראו לענין זה פסק הדין בענין מיכאל בן טובים46.

5. מסעיפים 10 ו-14 לחוק החוזים (תרופות) עולה כי משנקבע שהופר הסכם עבודה לתקופה קצובה, הפיצוי בגין הפרה זו מבוסס ככלל על ההפסד שנגרם לצד המקיים על ידי הצד המפר, דהיינו שכר ונלווים, בניכוי הסכום (לרבות נלווים) שהשתכר העובד באותה תקופה, או שיכול היה להשתכר, בשקידה סבירה.

ראו פסק הדין בענין מעיין אלפיים (07) בע”מ47. בית הדין הוסיף כי מכאן משמע, שנקודת המוצא לפיצוי, בכפוף לחובת הקטנת הנזק, היא מכפלת השכר החודשי במספר חודשי ההעסקה שבין הפיטורים לבין סיום התקופה שנקצבה בחוזה (תקופה זו הוגדרה ע”י בית הדין כתקופת ההפרה) גובה השכר החודשי כולל תנאים נלווים.

6. המבחן לקביעת הנזק הכספי של עובד עקב הפרת חוזה העבודה לתקופה קצובה הוא הפרש ההכנסה הריאלית בין הסכום שאותו השתכר העובד בפועל, לבין הסכום, שאותו היה משתכר מכוח החוזה, אילו היה ממשיך את עבודתו על פי החוזה שהופר.

ראו פסק הדין בענין יורם סלוק48.  בית הדין פסק כי התביעה המתייחסת להוצאות נסיעה  אין לה כל בסיס שכן הודע מפורשות לתובעת כי ביה”ס אינו נושא בהוצאות אלה, ואין היא זכאית, כפיצוי בגין הפרת חוזה, לסכומים אותם לא היתה מקבלת לו קוים החוזה.

7. בהפסד השכר יובאו בחשבון גם תשלומים וזכויות נלוות שאותן הפסיד העובד בשל פיטוריו קודם לקבוע בהסכם ובכלל זה : דמי הבראה והפרשות לפיצויי פיטורים.

ראו לענין זה פסק הדין בענין אהרן דב קמחי49.

8. לעומת זאת, ניתן לכלול את החופשה בתמורת ההודעה המוקדמת שנקבע כי יש לשלם לעובד, והעובד לא יהא זכאי לחלק היחסי של החופשה שהיה יכול לצבור, לו היו מועסק עד תום התקופה.

ראו פסק הדין בענין אהרן דב קמחי50. בפסק הדין בענין גיל ברק51 נעשתה אבחנה על יסוד הפסיקות הקודמות שאוזכרו בין דמי הבראה ומשכורת י”ג לבין חופשה שנתית. נפסק כי ניתן לקחת בחשבון דמי הבראה ומשכורת י”ג, ואולם חופשה שהפסיד העובד בשל פיטוריו המוקדמים יכולה לחפוף לתמורת הודעה מוקדמת שהובטחה בחוזה שהופר.

9. לא על נקלה יפסוק בית הדין דמי הודעה מוקדמת או פדיון ימי חופשה מעבר לתקופת ההפרה, שכן אלה מניחים על דרך ההשערה שהמעסיק לא היה עומד בחובתו על פי דין בתקופת ההפרה.

ראו לענין זה פסק הדין בענין מעיין אלפיים (07) בע”מ52 בית הדין הוסיף כי בהנחה ויתרת תקופת ההפרה עולה על פרק הזמן הנדרש לצורך מימוש החובה על פי דין (כגון הודעה מוקדמת או פדיון ימי חופשה), ההנחה היא כי בפיצוי בגין תקופת ההפרה גלום גם מיצוי זכויות אלה. ראו עוד פסק הדין בענין פרץ טסטה53.

10. כך גם נראה כי בגדר הזכויות הנלוות לא יובא בחשבון החזר של הוצאות ממשיות, כמו למשל הוצאות אחזקת רכב.

ראו לענין זה :  י. לובוצקי, חוזה עבודה וזכויות העובד, הוצאת ניצן, מהדורת  2008 פרק 7, עמ’ 28. שכן, שעה שהעובד לא עבד בפועל לאחר פיטוריו, ממילא לא הוציא הוצאות ואין מקום לזכותו בשיפוי על נזק אשר כלל לא נגרם.

11. העובד לא זכאי לפיצוי על ציפיות שנכזבו, למעט אלו שהוקנו לו בהסכם העבודה עם מעסיקו.

ראו לענין זה פסק הדין בענין אביתר זכאי54.

12. משלא ניתנה למורה קבוע הודעת פיטורים במועד המחייב (31 במאי)- כאילו נערך חוזה לשנת לימודים נוספת, ופיטורים לפני תום אותה שנה, יש בהם הפרת חוזה וזכות לפיצויים.

ראו פסק הדין בענין נורית פריד44. בית הדין הוסיף וקבע כי הבסיס לחישוב הפיצויים הוא השכר שהיה המורה מקבל לולא הופר החוזה, היינו לו עבד כל השנה. פיצוי זה אינו פיצוי על נזק שיש להוכיחו ולהעריכו, אלא “פיצוי מוסכם”. ראו עוד בהקשר זה : פסק הדין בענין אריאל מיזליק55.

ה. חובת הקטנת נזק

1. עובד שחוזה העבודה עמו הופר, עליו לנקוט באמצעים סבירים כדי לצמצם נזקיו הממוניים.

ראו לענין זה  פסק הדין בענין צבי אבנשפנגר56.

2. ככל שלא יעשה כן, יוקטן סכום הפיצוי.

ראו לענין זה פסק הדין בענין יהודית זילברשטיין57 בית הדין הטעים כי העובדת עבדה פרק זמן קצר ולא נקטה צעדים סבירים להקטנת ניזקה כאשר היו לה אפשרויות להשתלב בעבודה במקצועה.

3. כך גם סעיף 14 לחוק החוזים (תרופות), קובע כי אין המפר חייב בפיצויים “בעד נזק שהנפגע יכול היה באמצעים סבירים למנוע או להקטין”, זה גם היה הדין קודם לחקיקת החוק.

ראו לענין זה פסק הדין בענין שלמה רוזנר58.

4. החובה להקטין נזק קיימת במקרה של הפרת חוזה העבודה, להבדיל מפיטורים בניגוד לחוק, שהם בטלים מעיקרם ואינם מטילים על המפוטר חובה להקטין נזק.

ראו לענין זה פסק הדין בענין המועצה המקומית אופקים59

5. כאשר מדובר בשכר עבודה, בהבדל מפיצויים על הפרת הסכם, השאלה של צמצום הנזק, מצד העובד, כלל לא מתעוררת.

ראו פסק הדין בענין יעקב נוימן60.

6. דין הוא, כי הטוען להקטנת הנזק חייב להוכיח כי אכן הצד שכנגד לא פעל להקטנתו.

ראו לענין זה פסק הדין בענין שלמה רוזנר61.

7.  על המעסיק להוכיח כי בהתחשב בגיל העובד, במקצועו ובמצב בריאותו, יכול היה העובד הנפגע להשתכר, אילו פעל להקטנת הנזק.

ראו לענין זה פסק הדין בענין אהרן דב קמחי62

8. במסגרת הקטנת הנזק אין לדרוש מעובד להמשיך לעבוד אצל מעסיקו אשר הפר את החוזה עמו, בעבודה פחותה ובשכר נמוך מזה שהיה צריך להשתלם לו מכוח החוזה. לבדוק

ראו לענין זה פסק הדין בענין חברת ענרל בע”מ ואח’63 ואולם, השוו לפסק הדין ראו לענין זה פסק הדין בענין מיקרוסופט ישראל בע”מ64 שם הובטחו לעובד אופציות למימוש המותנה בהמשך עבודתו אצל המעסיק, ונפסק כי על העובד היה לעשות כל שביכולתו להמשיך את עבודתו ולצמצם בכך את נזקיו גם כאשר המעסיק מצידו מפר את הסכם העבודה בכך שמחליט על העברת העובד לתפקיד בדרגה נמוכה יותר מזו שאליה הורגל.

9. על העובד לפעול בשקידה ראויה להקטנת הנזק,  ובכלל זה חובה עליו להתייצב בלשכת התעסוקה כדורש עבודה ולתבוע מהמוסד לביטוח לאומי דמי אבטלה.

ראו לענין זה פסק הדין בענין עירית רמלה65.

ראו פסק הדין בענין רמת טבעון מעונות הורים בע”מ66

10. יש לנכות סכומים שקיבל העובד עקב היותו “עובד” כגון דמי אבטלה או דמי לידה – ככל שמדובר בעובדת.

ראו פסק הדין בענין תמר מדמוני67

במקרה נוסף, דפנה מזרחי68 בו פוטרה עובדת בתקופת הריונה, ומעסיקתה חויבה בתשלום שכרה, נפסק כי על העובדת להחזיר למוסד לביטוח לאומי את דמי האבטלה שקיבלה.

11. ובלבד שהסכומים התייחסו לתקופה שבגינה זכאי העובד לפיצוי בשל ההפרה.

ראו פסק הדין בענין זפא בע”מ ואח’69.

12. במסגרת הקטנת הנזק אין לדרוש מעובד להמשיך לעבוד אצל מעסיקו  אשר הפר את החוזה עמו, בעבודה פחותה ובשכר נמוך מזה שהיה צריך להשתלם לו מכוח החוזה.

ראו לעיל.

13. עובד על פי חוזה לתקופה קצובה שפוטר פיטורי צמצום תוך הפרת חוזה עבודתו, והיה למובטל, וזמן לא רב לאחר פיטוריו נשתנו הנסיבות והמעסיק מבקש להחזירו לאותה עבודה בה עבד קודם פיטוריו – אין מניעה שיחזור לאותה עבודה, וסירובו יחשב משום הפרת חובת הקטנת הנזק המוטלת עליו.

ראו פסק הדין בענין רמת טבעון מעונות הורים בע”מ70 בית הדין הוסיף כי אין מקרה זה שונה מבחינת חובת הקטנת הנזק, משרות התעסוקה המפנה את העובד שפוטר למקום עבודה חדש שלגביו סירובו של העובד לקבל את העבודה המוצעת חרף היותה מתאימה לו – יחשב גם כן כהפרה מצידו של חובת הקטנת הנזק. אולם יש ליתן את הדעת לאופן הפיטורים.

14. מעסיק המוציא דיבת עובדו לשעבר ובד בבד מציע לו לשוב לעבודה – אין העובד מפר חובת הקטנת הנזק אם יסרב להצעה.

ראו פסק הדין בענין רמת טבעון מעונות הורים בע”מ71

15. עובד שפוטר שלא כדין בין אם הועסק על פי חוזה לתקופה קצובה ובין אם לאו, ותביעתו הינה להשיבו לעבודה ותביעה זו התקבלה – זכאי להפסד שכרו מאז פיטוריו ועד השבתו לעבודה מבלי שתילקח בחשבון חובת הקטנת הנזק.

ראו לענין זה בג”ץ תמר מדמוני72

16. שאלת צמצום הנזק אינה מתעוררת בתביעה לשכר עבודה; החובה להקטין את הנזק חלה, רק כשעילת התביעה מבוססת על הפרת חוזה העבודה, וכאשר הסעד הוא פיצויים.

ראו לענין זה בג”ץ תמר מדמוני73.

17. כאשר העובד הוא זה המפר את חוזה העבודה ועוזב את מקום העבודה טרם סיום החוזה, ייקבע הפיצוי על פי הקבוע בחוזה עצמו בכפוף לכך כי המדובר בפיצוי בגין הנזק שנגרם ולא פיצוי עונשי שמטרתו להעניש את העובד על הפרת החוזה.

ראו :  י. לובוצקי חוזה עבודה וזכויות העובד, הוצאת ניצן, מהדורת  2008 פרק 7, עמ’ 29 ה”ש 123 ו- 124 וההפניות שם.

18. במקרה של הפרת התחייבות לעבוד תקופה קצובה מצד העובד יש לנקוט גישה מקלה.

ראו :  י. לובוצקי חוזה עבודה וזכויות העובד, הוצאת ניצן, מהדורת  2008 פרק 7, עמ’ 29 ה”ש 123 ו- 124 וההפניות שם.

ו. פיצויים בגין נזק שאינו ממוני

1. לבית הדין לעבודה קיימת סמכות לפסוק פיצוי בגין נזק שאינו ממוני.

ראו לענין זה פסק הדין בענין אהרון כהן74

2. נוכח לשון סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות), שלפיה “רשאי” בית המשפט לפסוק פיצוי בגין נזק לא ממוני, נקבע על ידי בתי המשפט כי פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני מסוג של צער, כאב וסבל, עוגמת נפש וכיוצ”ב, שמורה לשיקול דעת בית המשפט ותעשה במקרים “מיוחדים”.

ראו פסק הדין בענין פלוני75.

3. המדיניות השיפוטית היא לא לפסוק פיצויים על הפרה חוזית שלא גרמה לנזק של ממון אלא במקרים של הפרה קשה או כאשר קיימת הוראה מפורשת בחיקוק.

כך למשל בפסק הדין בענין סוהיר סרוג’76 נפסק לעובדת שמעסיקה פגע בכבודה ופיטר אותה על אתר ובהליך פיטורים פגום פיצוי בסך של 50,000 ₪  בגין נזק לא ממוני.

אשר להוראה מפורשת בחיקוק לפיצוי בגין נזק שאינו ממוני ראו למשל : סעיף 10 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ”ח – 1988 – פסיקת פיצוי למי שהופלה בעבודה הפליה פסולה, גם בהעדר נזק של ממון; סעיף 3(א)(1) לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל תקין) תשנ”ז – 1987. פסיקת פיצוי לעובד שנפגע בענייני עבודה או פוטר בשל  כך שהגיש תלונה נגד מעסיקו או נגד עובד אחר של אותו מעסיק, או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה כאמור.

4. פסיקת פיצוי על נזקים שאינם ממוניים עלולה להביא להכבדה על יחסי העבודה ועל כן בית הדין נוהג בריסון ופוסק פיצוי כאמור רק במקרים קשים וחריגים.

כך למשל כאשר מדובר במעסיק ציבורי המחויב בחובת תום לב מוגברת. ראו לענין זה פסק הדין בענין יחיא זוהיר77 באותו מקרה נפסק כי ראוי לפסוק גם פיצויים לא ממוניים בסך 20,000 ₪  זאת, בנוסף לפיצוי שנפסק בבית הדין האזורי בשל נזק ממון שנגרם לעובד בגין אי מינויו  למשרת מבקר המועצה על פי המלצת ועדת הבחינה.

עוד על כך כי ככלל פיצוי בגין עוגמת נפש ניתן במקרים חריגים ראו פסק הדין בענין דוד מצגר78.

ראו עוד פסק הדין בענין אלי בן עמי ואח’79. בית הדין פסק בין היתר שהמקרה שבפניו (אזרחית מולדובה שהועסקה ע”י המערערים בזנות במכוני ליווי שבבעלותם) הוא ממין אותם מקרים מובהקים בהם ראוי לחייב את המערערים לפצות את המשיבה על עוגמת הנפש והסבל הרב שנגרם לה בעטיים. בית הדין פסק פיצוי בסך 240,000 ₪, והוסיף וציין כי נכונה בעיניו קביעתו של בית הדין האזורי שאלמלא הוגבלה התביעה בסכום זה, שיעורו היה גבוה פי כמה.

5. הפיצוי בגין עוגמת נפש אינו בבחינת פיצויים עונשיים. תכליתו לפצות על התנהגות קיצונית של המעסיק (המדינה) אשר ללא ספק גרמה נזק לא ממוני יוצא דופן לעובדת.

ראו: פסק הדין בענינה של העובדת יעל חן80.

6. פסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש ובגין התנהלות בחוסר תום לב, מהוות פיצוי כפול.

ראו לענין זה פסק הדין בענין מירון חומש81. נפסק כי למשיב (העובד) נגרמה עוגמת נפש רבה, שהוא זכאי לפיצוי בגינה.אלא שפסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש ובגין התנהלות בחוסר תום לב, מהוות פיצוי כפול.

בבחינת התנהלות הנעשית בחוסר תום לב נבחנת עוצמת הפגיעה כך ששיעור עוגמת הנפש מהווה חלק מהנסיבות לשקילת הפיצוי על התנהלות בחוסר תום לב ומגולמת בה. בית הדין הוסיף כי באותו עניין נגרמה לעובד פגיעה בסמכויותיו כתוצאה מהתנהלות הממונה ובוודאי שנגרמה לו בגינה עוגמת נפש, אך בזו יש כדי להצביע על חומרת הפגיעה ואין לראות בה משום רכיב שבגינו יש לפסוק פיצוי נפרד. נפסק כי יש להעמיד את הפיצוי בגין התנהלות בחוסר תום לב ועוגמת נפש גם יחד, על סך כולל של 90,000 ₪.

7. אין לפסוק פיצוי בנפרד בגין עוגמת הנפש שנגרמה עקב הלנת השכר.

ראו לענין זה פסק הדין בענין משה סעיד82. נפסק כי משבחר בית הדין האזורי לפסוק לעובדת פיצויי הלנת שכר מלאים לפי חוק הגנת השכר, ובשים לב לשיעור הפיצוי כפי שנקבע לעניין זה בחוק, ולתכלית העומדת ביסודו, די בכך כדי לפצות את העובדת גם על עוגמת הנפש שנגרמה לה בגין הלנת השכר. בנסיבות אלו,  בוטל חיוב המעסיק בתשלום פיצוי בגין עוגמת הנפש.

8. גם כאשר מדובר בפסיקת פיצוי לא ממוני מכח הדין, כמו למשל : חוק עבודת נשים, תשי”ד -1954 או החוק למניעת הטרדה מינית, תשנ”ח- 1998 גם כאן, רק במקרים חריגים של פגיעה עמוקה, יהא מקום לפסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש בנוסף לפיצוי בגין התנהלות שלא כדין.

ראו לענין זה פסק הדין בענין מירון חומש83.

9. עגמת הנפש היא סוג של נזק לא ממוני, שככלל אין מניעה מלפסוק עבורו פיצוי וזאת במקרים המתאימים, כגון פגיעה בזכויות חוקתיות, ובכלל זה פיטורים על רקע של אפליה או אף במקרה של פיטורים בהליך לקוי. 

ראו פסק הדין בענין חברת יישום פתרונות אנושיים בע”מ84.

10. במקרה של הפרת עקרון תום הלב רשאי בית הדין לפסוק פיצוי כספי גם בהעדר נזק של ממון.

ראו לענין זה  פסק הדין בענין רשות הנמלים והרכבות85 ובלבד שיעשה זאת בזהירות רבה.

11. פיטורי עובד שלא כדין תוך הטחת האשמות על התנהגות חמורה עשויה להצדיק פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני.

ראו פסק הדין בענין פלוני86. יחד עם זאת, בנסיבות המקרה שם החליט בית הדין האזורי שלא לפסוק למערער פיצוי שכזה, זאת נוכח התנהגותו של המערער שהוכתרה כ”נלוזה”. וככלל אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בפסיקת פיצויים מסוג זה.

12. ערכאת הערעור לא מתערבת דרך כלל בפסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני אשר נפסק עלידי הערכאה הדיונית.

ראו לענין זה פסק הדין בענין עמי הרטל[1. דב”ע 2-21/97 עמי הרטל נ’ אלדור מחשבים בע”מ,  13.1.99; ע”ע 300084/98, עלי בלום נ’ מדינת ישראל, פ”ד לד, 403; ע”ע 30585-09-12 לעיל]

13. שיעור הפיצוי אינו “מדע מדוייק” ולפיכך, ככלל ערכאת הערעור לא תתערב בשיעור שנקבע, אלא אם הסכום שנפסק חרג מהמתחם הסביר.

ראו פסק הדין בענין חברת יישום פתרונות אנושיים בע”מ87.

14.  בעת פסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש אין לקבוע את סכום הפיצוי לפי שכרו של העובד.

ראו פסק הדין בענין פלוני88 בית הדין הוסיף כי עוגמת הנפש אינה עומדת בהכרח ביחס ישיר לנזק הממוני, אם בכלל. לא מן הנמנע כי לא ייגרם נזק ממוני אך תיגרם עוגמת נפש. זאת ועוד, צערו של עובד המשתכר שכר גבוה, אינו בהכרח גדול מצערו של עובד המשתכר שכר נמוך. ראו עוד: עניין משה סעיד 89.

15. כיום קיימת תמימות דעים כי פסיקת פיצוי בגין נזק שאינו ממוני צריכה להיקבע כסכום גלובלי בהתאם לאמות מידה שפותחו בפסיקה, ולא כמכפלת השכר

ראו פסק הדין בענין מנורה מבטחים ביטוח בע”מ90.

16. על בית הדין לשקול מגוון שיקולים בבואו לקבוע את שיעור הפיצוי בגין נזק שאינו ממוני .

ראו לענין זה פסק הדין בעניין אוריאל ברד91 שם נקבע בין היתר כי ניתן לשקול מגוון שיקולים אשר מבלי להתיימר למצותם כוללים את : עוצמת הפגם והחומרה במחדלי המעסיק, האם חובת השימוע הופרה באופן מלא או חלקי…; אופיו של ההליך שקוים – ככל שקוים – והאם נשמר בגדר השיח והשיג כבודו של העובד כאדם או שאך הוטחו האשמות …;האם הפיטורים היו מסיבה עניינית או שאינה עניינית, שכן החומרה המהותית הקיימת במקרה בו עילת הפיטורין אינה עניינית משליכה גם על תוצאת החומרה שבאי שמירה על זכויותיו הדיוניות של העובד טרם פיטוריו; משך תקופת העסקת העובד; גילו של העובד…; האם נפל דופי גם בהתנהגות העובד.

ז. פיצוי מוסכם מראש בחוזה עבודה

1.  לעיתים הצדדים ליחסי העבודה קובעים בחוזה העבודה פיצוי ששיעורו הוסכם מראש, והוא ישולם על ידי הצד המפר את החוזה לצד שכנגד

ראו :  הוראת סעיף 15 לחוק החוזים (תרופות).

2. דרך כלל בתי הדין יכבדו את הסכמת הצדדים ובלבד שהפיצוי שנקבע עומד ביחס סביר, ולו בדוחק למעשה ההפרה. רק במקרים בולטים של העדר סבירות בסכום הפיצוי שננקב בחוזה, יימנע בית הדין מלאמצו.  

ראו לענין זה פסק דינו של בית המשפט העליון בענין דליה רוזנר ואח’92.

3. בחינתה של הוראת הפיצוי המוסכם נעשית אמנם, לאחר הפרת החוזה, אך תוכנה אמור להיבחן לפי מצב הדברים שהיה בעת כריתת החוזה.

ראו לענין זה פסק הדין בענין ישראל אהרון ואח’93.

4. ככל שהפיצוי המוסכם, שנקבע בחוזה העבודה נמצא סביר ביחס לנזק שניתן היה לצפות עקב הפרת חוזה העבודה, בית הדין יאשרו בלי שיהא עליו להביא בחשבון את משך ההפרה או את העובדה שהצד המפר עשה למען הקטנת נזקו של הצד שנפגע.

ראו לענין זה פסק הדין בענין מיכאל בן טובים94.

5. מקביעת הפיצוי בגין הפרת חוזה, הכולל סעיף בדבר פיצוי קבוע ומוסכם בגין ההפרה, אין מקום לדרוש הוכחה בדבר הנזק ואין להביא כלל בחשבון את חובת הקטנת הנזק, כפי שעולה מסעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות). חובת הקטנת הנזק שבסעיף 14 לחוק החוזים (תרופות) אינה חלה ב”פיצויים מוסכמים”מכוח סעיף 15 לחוק החוזים (תרופות).

ראו לענין זה פסק הדין בענין מיכאל בן טובים95.

6.  תניית פיצוי מוסכם עשויה לשרת תכלית תרופתית אמיתית,  ואו אז אין מניעה לאוכפה. מנגד, עשויה היא להוות כסות לתשלום בעל ממד עונשי, ואו אז עשוי בית הדין להפחית או הפיצוי המוסכם מכוח סעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות) או בנסיבות מתאימות לקבוע כי התניה סותרת את תקנת הציבור, ולכן בטלה.

ראו לענין זה פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בענין גיא אורטל ואח96. בית הדין הטעים כי נדרשת איפוא בחינה קונקרטית של נסיבות העניין בראי אמות מידה שהותוו בפסיקה, והערכים המתגוששים, ואין מקום למסקנות גורפות, לכאן או לכאן.

7. בית הדין הארצי לעבודה רשאי להגדיל את סכום הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם ההעסקה של העובדת, אף שהוא חורג מגדר הסביר, מאחר שהסכום הופחת יתר על המידה בבית הדין האזורי.

ראו לענין זה פסק הדין בענין רחל דניאלי97. בית הדין האזורי התערב בפיצוי המוסכם והעמידו על סך של  10,000 ₪. בית הדין הארצי לעבודה פסק שהסכום הופחת ייתר על המידה, וחייב את המעסיקים בתשלום פיצוי נוסף בסך 30,000 ₪.

8. כאשר התניה אינה סבירה מבחינה זו שסכום הפיצוי המוסכם בלתי סביר בעליל וחסר פרופורציה ולא כולל סייגים דוגמת תקופת עבודה מינימלית לקבלת הפיצוי, מדובר בנסיבות בהן בית משפט רשאי להפחית את סכום הפיצויים המוסכמים ואין לתת תוקף לרכיב של הפיצוי המוסכם.

ראו לענין זה פסק הדין בענין ויקטור שדה98.

9. מקום שנמצא שתניית הפיצוי המוסכם אינה סבירה, בהיותה גורפת ואחידה, אין לחייב עובד לשלם למעסיק את הפיצוי המוסכם.

ראו לענין זה פסק הדין בענין טוליפ תעשיות הנדסה בע”מ99. העובד הפר באורח בוטה את ההתחייבויות שנטל על עצמו בחוזה העבודה, ואת חובת האמון המוגברת שחב לחברה החלה עליו מתוקף תפקידו, באופן המצדיק שלילת פיצויי פיטורים. עם זאת, נפסק, כי אין לחייב את העובד בתשלום הפיצוי החוזי המוסכם בהיות תניית הפיצוי בלתי סבירה גורפת ואחידה. בית הדין אף נתן דעתו לנסיבות המקרה ולכך שנשללו מהעובד פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, וקבע כי מן הראוי להפחית את הפיצוי המוסכם ולהעמידו על שיעור אפס, וזאת במסגרת שיקול הדעת הנתון לבית הדין בסעיף 15 לחוק החוזים (תרופות) (בהבדל מביטול התנייה).

ח. מראה מקום

  1. דב”ע נד/3-19 פרחי השרון, סדרס חיים בע”מ נ’ יוסף גאנם ואח’, פד”ע כח 46
  2. ע”ע  1137/02‏ יוליוס אדיב נ’ החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע”מ, 19.1.03
  3. ע”ע  1137/02‏ לעיל
  4. ע”ע 506/09 רות הורוביץ נ’ עמותת בית חנה, 24.10.10; כן ראו : ע”ע 21781-10-10 לולו ראשד  נ’ הוועדה המרחבית לתכנון ובנייה גבעות אלונים 13.7.12;ע”ע 610/07 אלמונית נ’ פלוני, 17.3.09; בג”ץ 4485/08 רבקה אלישע נ’ אוניברסיטת תל-אביב 05.10.09; בג”ץ 4284/08 שמואל קלפנר נ’ חברת דואר ישראל בע”מ, 26.4.10
  5. דב”ע נה/3-120 זיוה רבני נ’ ד”ר ש.ז. אברהמוב, 1.7.96
  6. דב”ע נב/3-120 יעקב בנג’ו נ’ יוסף בן חמו, 23.2.92
  7. ע”א 48-81 רבקה פומרנץ נ’ ק.ד.ש בנין והשקעות בע”מ ואח’, 4.7.84 ; כן ראו לענין זה סעיף 2 לחוק החוזים (תרופות)
  8. ע”ע 43380-06-11 פלוני נ’ אלמונית,9.12.14, וההפניות שם לסעיפים 10 ו- 13 לחוק החוזים (תרופות)
  9. עס”ק 1008/00‏ הורן את ליבוביץ בע”מ  נ’ הסתדרות העובדים הכללית החדשה‏, פ”ד לה 145
  10. בר”ע (ארצי) 49799-03-14‏ ‏ הרשות לשיקום האסיר נ’ מאיר סטריקל, 15.5.14 וההפניות שם
  11. ע”ע 182/07 מיקרוסופט ישראל בע”מ נ’ רוני גרושקה, 21.8.07
  12. ע”ע 300360/87 נחום צמח נ’ ש.א.ש קרל זינגר צפון (1986) בע”מ, 30.4.02 סעיף 3ט’ לפסק הדין וההפניה שם לדב”ע נה/3-215 מחמוד חג’ראת נ’ מוסך הנוצץ בע”מ, 22.8.96
  13. ע”ע 1616/04 פיליפ טיברמן נ’ מקורות חברת מים בע”מ, דעת הרב לעומת דעת המיעוט של כב’ השופט פליטמן (כתוארו אז) הסבור שעילת התביעה נולדה עם היציאה לפנסיה ועל כן על המעסיק לפצות את העובד בגין ההפסד הפנסיוני העתידי. ראו עוד : ע”ע 36058-12-13‏יעקב וקסלר נ’ י. אדרי ובניו מפעל מתכת והנדסה אזרחית בע”מ, 20.6.17; דב”ע לט/3-46 פלדון דוד נ’ אריגי דן בע”מ, פד”ע יא 107; דב”ע נב/3-217 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי לישראל בע”מ ואח’ נ’ הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע”מ, פד”ע כז 3; ראו עוד פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בת”א : סעש (ת”א) 23735-02-17‏דבירה פרידמן  נ’ ש. אפרתי יבוא ושיווק בע”מ, 11.10.20 – הוגש ערעור, טרם ניתן פסק דין בערעור
  14. ע”ע 68/03‏ דר’ דן גולדשמיד נ’ הטכניון מכון טכנולוגי לישראל, 2.10.03
  15. ע”ע 46536-09-16 לעיל וההפניה שם לע”ע 60529-12-17 קסטיאל –רדיאנסי (ישראל) בע”מ (לא פורסם)– צוין כי באותו מקרה לתניה לא היה ערך תרופתי והיא נועדה בעיקרה להניא עובד מלממש את זכות הגישה לערכאות, המגלמת עקרון יסוד בשיטתנו המשפטית
  16. ע”ע 435/05 לעיל וההפניה שם לע”א 140/53 אדמה חברה בינלאומית בישראל בע”מ נ’ לידיה לוי ואח’, פ”ד ט 1666
  17. ראו: י. לובוצקי חוזה עבודה וזכויות העובד, הוצאת ניצן, מהדורת  2008 פרק 7, עמ’ 12 ה”ש 45 וההפניות שם
  18. דב”ע לד/3-13 אליהו גל נ’ מודול בטון (ישראל) בע”מ,  פ”ד ה(1) 352
  19. דב”ע מב/3-18 ג. את ר. אורבך – מהנדסים יועצים בע”מ נ’ חיים גלנצר, פ”ד יד(1) 92
  20. עב (ת”א) 3942/04 פרנס דוד נ’ אברהם לב, 19.4.07 וההפניה שם לע”ע  עו”ד אדם טל ואח’ נ’ סוזי ביטון, סעיף 16 לפסק דין מיום 23.11.00 (לא פורסם)
  21. דב”ע נא/3-1 יוסי עזר נ’ אי.אר.די. בע”מ, פ”ד כג(1) 372 ראו עוד: ע”א 275/59 מדינת ישראל נ’ יוסף ברזינר, פ”ד טו 1075
  22. דב”ע נא/3-1 לעיל
  23. סעש (נצ’) 40996-07-15‏ ‏ וליד זנגריה נ’ י.א. גידולים בע”מ, 2.12.18 – ראו סעיף 18 לפסק הדין וההפניות שם. כן ראו : סעש (ת”א) 30649-01-14‏ ‏מנטור הדרכה והשתלמויות מקצועיות בע”מ נ’ שרית יונה סרגוסטי, 8.1.18
  24. עב (ת”א) 3942/04 לעיל
  25. דב”ע נה/3-95 זפא בע”מ ואח’ נ’ עמי כהן ואח’,  31.5.95- ראו סעיף 7 לפסק הדין וההפניה שם
  26. דב”ע מח/22-3 טלמיר אלקטרוניקה בע”מ נ’ שמואל יפה, פ”ד כ(1) 107; ע”ע 3393-02-17‏ ‏יונתן גב נ’ ג.מ. מעיין אלפיים (07) בע”מ, 24.6.18
  27. ע”ע 1281/01 חן עזרא נ’ צבר בע”מ, 2.2.03
  28. ע”ע 300360/87  לעיל
  29. דב”ע נד/3-38 רפי פרנסה  נ’ דוד ימין, 10.8.94 – סעיף 31 לפסק הדין
  30. דב”ע נה/3-193 חנן זומרפלד נ’ מלון זוהר בע”מ ואח’, 19.1.03
  31. דב”ע נד/3-299 אריה לוי נ’ סומיה גונזגה, 3.6.97
  32. ע”א 2688/95 יצחק פנחס נ’ כרם מהנדסים ואח’, פ”ד נ(5) 742
  33. ע”ע 298/03, 380/03 חי ישעיהו נ’ סופיה קומיסרוב, 11.12.05 וההפניה שם לדב”ע נז/3-239 עמנואל עדיאל נ’ מפעלי תחנות בע”מ, 19.1.99. ראו עוד: ע”ע 300185/98 רשות הנמלים והרכבות נ’ ניצן קסל, 31.12.03
  34. דמר (חי’) 13410-11-08  דוד אבנעים נ’ בן בטחון 1989 בע”מ, 12.1.10 וההפניה שם לדב”ע מד/67-3 גדסי אהרון נ’  עזריאל, מושב עובדים (לא פורסם)
  35. הארצי בע”ע 440/03‏ התעשייה האווירית לישראל בע”מ נ’ אמיר חרמוני, 2.8.05 – ראו ה”ש 7 וההפניות שם לתקדימים
  36. ע”א 3055/93, 3197 שלום קלנר נ’ טובה גרינברג ואח’, פ”ד נ(3) 511
  37. דב”ע מז/3-160 אהוד נייגר נ’ תענק ירושלים תעשיות מזון בע”מ, פד”ע יט 221
  38. ע”ע  456/06 אוניברסיטת תל אביב נ’ רבקה אלישע, 27.2.08; עתירה לבג”ץ (בג”ץ 4485/08) נדחתה. ראו עוד: ע”ע 300253/96 המועצה הדתית נתיבות נ’ הרב בנימין כהן 20.7.05 ; ע”ע 300258/97 יהודית חנן נ’ המועצה המקומית מנחמיה,  פד”ע לז 645
  39. ע”ע  456/06 לעיל – אודות השיקולים אשר הוכרו בפסיקה כמצדיקים חריגה מן הכלל. ראו עוד:  ע”ע 300253/96  לעיל ; ע”ע 300258/97 לעיל; דב”ע לז/3-5 סלמאן  סלמאן נ’ ההסתדרות הכללית של העובדים, 10.7.77 ; דב”ע מא/3-23 לעיל ; ע”ע  440/03‏ לעיל
  40. ע”ע 43380-06-11  לעיל; ראו גם : מאמרה של  רעות שמר בגס, “צדק פרוצדורלי וכבוד העובד בהליך הפיטורים- עיונים בהלכת השימוע” עבודה, חברה ומשפט י”ג (2012) 175 וההפניות שם ה”ש  125 ראו עוד: ע”ע 37078-11-13 חברת חשמל לישראל בע”מ נ’ ליה נאידורף, 13.2.18
  41. בג”ץ 4284/08 שמואל קלפנר נ’ חברת דואר ישראל בע”מ, 26.4.10
  42.  ע”ע 21781-10-10 לולו ראשד  נ’ הוועדה המרחבית לתכנון ובנייה גבעות אלונים 13.7.12; ע”ע 260/06 רמת טבעון מעונות הורים בע”מ נ’ זיוית פניבלוב , 29.1.09;  ע”ע 666/09 מולי אורן  נ’ מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע”מ, 1.4.12
  43. דב”ע מט/3-123  ‎ ‎בנימין פנקס‎ ‎נ’ ישקר בע”מ נהריה, פ”ד כא(1) 343; ראו גם: ע”ע  3393-02-17‏ ‏ יונתן גב נ’ ג.מ. מעיין אלפיים (07) בע”מ, 24.6.18
  44. דב”ע לה/3-5 נורית פריד נ’ מכון בית יעקב למורות, פד”ע ו’ 13
  45. דב”ע נה/3-72 לעיל
  46. דב”ע נה/3-72 מיכאל בן טובים נ’ אביק בע”מ, 24.8.85 ; ראו עוד – דב”ע מח/3-22 טלמיר אלקטרוניקה בע”מ נ’ שמואל יפה, פ”ד כ(1) 107; דב”ע נד/3-128 אהרון דב קמחי  נ’ דיור לעולה בע”מ, פד”ע כח, 342 והאסמכתאות הנזכרות שם. עתירות לבג”ץ (בג”ץ 4295/95) – נדחו; דב”ע נה/3-278  יורם סלוק נ’ אסנת סלהוב, 13.6.96; דב”ע נב/101-3  ‎צבי אבנשפנגר‎ ‎נ’ עוף ירושלים בע”מ, פ”ד כה(1) 499; דב”ע לד/3-12 דן פלדי נ’ החברה הימית להובלת פרי בע”מ, פד”ע ה 151; דב”ע לה/3-5 לעיל; ע”ע  260/06 רמת טבעון מעונות הורים בע”מ נ’ זיוית פניבלוב, 29.1.09 ; ע”ע 448/07 המאירי הסעות ושירותים נ’ דורית אילוז, 2.11.08; ע”ע  216/10  יצחק אבישר נ’  א.ס עירוני רמת גן  6.3.13 ; ע”ע 345/06 פרץ טסטה נ’ אטיס אלקטרוניקה בע”מ, 1.9.09
  47.   ע”ע  3393-02-17‏ ‏ יונתן גב נ’ ג.מ. מעיין אלפיים (07) בע”מ, 24.6.18
  48. דב”ע נה/3-278 לעיל; ראו עוד: דב”ע נב/3-101 לעיל; דב”ע מח/3-22, דב”ע לד/3-12 לעיל; תב”ע (ב”ש) לב/3-98 שושנה רוזנברג נ’ ההסתדרות הציונית של ארה”ב פד”ע ד ס
  49. דב”ע  נד/3-128 אהרון דב קמחי  נ’ דיור לעולה בע”מ, פד”ע כח, 342; דב”ע מח/3-22; ע”ע 1401/04 גיל ברק נ’ רפאל פרץ ואח’, 5.9.06
  50. דב”ע נד/3-128 לעיל; דב”ע נה/3-95 לעיל
  51. ע”ע 1404/04 שלעיל
  52.   ע”ע  3393-02-17‏ ‏ שלעיל
  53. ע”ע345/06  פרץ טסטה נ’ אטיס אלקטרוניקה בע”מ, 1.9.09
  54. ע”ע 456/05 אביתר זכאי נ’ בורסון השקעות בע”מ ואח’, 3.7.06
  55. ע”ע 1475/02 אריאל מיזליק נ. מדינת ישראל – משרד החינוך והתרבות, 6.8.03; ע”ע 1889-05-16‏ ‏ מועצה מקומית מג’אר נ’ חסן גאנם, 19.12.17
  56. דב”ע נב/101-3  ‎צבי אבנשפנגר‎ ‎נ’ עוף ירושלים בע”מ, פ”ד כה(1) 499; ע”ע 1201/00 יהודית זילברשטיין נ’ ערב חדש(עתונות) אילת בע”מ ואח’ 17.12.02 ; ע”ע 260/06 רמת טבעון מעונות הורים בע”מ נ’ זיוית פניבלוב, 29.1.09
  57.   ע”ע 1201/00  לעיל
  58. ע”א 491/71 שלמה רוזנר נ’ פנינה שטרן, פ”ד כז (1) 78 ראו עוד: דב”ע מד/3-107 הלפרט מלכה נ’ סמינר למורות ולגננות בית יעקב, 6.2.85
  59. דב”ע נג/3-80 המועצה המקומית אופקים נ’ זיוה לוי ואח’  פד”ע כו 63 ראו עוד : דב”ע מז/3-154 תמר מדמוני נ’ המועצה המקומית נתיבות, פ”ד כ(1) 144
  60. דב”ע שם/26-2 ל’ גליקמן בע”מ נ’ יעקב נוימן,16.3.81
  61. ע”א 491/71 לעיל; ראו עוד: 462/81 מאיר שמחון ואח’ נ’ יוסף בכר חברה לבנין ופיתוח בע”מ, פ”ד לט(1) 701; ע”א 411/87 עמי חזן נ’ פנינה דגן, פ”ד מג(2) 273; ע”א 646/85 יצירות ברנע בע”מ נ’ דניה חברה לפיתוח בע”מ, פ”ד מב(2) 793 ; דב”ע נב/3-101 צבי אבנשפנגר‎ ‎נ’ עוף ירושלים בע”מ, פ”ד כה(1) 499; דב”ע נה/3-278  יורם סלוק נ’ אסנת סלהוב, 13.6.96; ע”ע 300167/98 אריק ניסן  נ’  הסתדרות העובדים הכללית החדשה, פ”ד לח(2003) 337; דב”ע לח/3-84 עירית רמלה נ’ מיכאל בן דוד, פד”ע י 169; דב”ע נו/ 3-218 בא”ש טכנולוגיות בע”מ נ’ מאיר בוחבוט (לא פורסם) 13.11.96; ע”ע  3393-02-17‏ ‏ ‏ יונתן גב נ’ ג.מ. מעיין אלפיים (07) בע”מ, 24.6.186 ; ע”ע 345/06 פרץ טסטה נ’ אטיס אלקטרוניקה בע”מ, 1.9.09
  62. דב”ע  נד/3-128 אהרון דב קמחי  נ’ דיור לעולה בע”מ, פד”ע כח, 342
  63. ע”א 429/73 חברת ענרל בע”מ ואח’ נ’ שלמה ליפשיץ פ”ד כט(2) 146; דב”ע לו/3-78 רחל פאלק נ’ מדינת ישראל פד”ע ט 193; דב”ע מא/3-23 התזמורת הקאמרית הישראלית נ’ סמדר שזר פד”ע יב 355 דיון מז/154-3 תמר מדמוני נ’ המועצה המקומית נתיבות, פ”ד כ(1) 144 ; עתירה לבג”ץ נדחתה: בג”ץ   המועצה המקומית נתיבות נ’ בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ”ד מד(2) 722
  64. ע”ע 182/07 לעיל
  65. דב”ע לח/3-84 עירית רמלה נ’ מיכאל בן דוד, פד”ע י 169; ע”ע  3393-02-17‏ ‏ שלעיל
  66. ע”ע 260/06 לעיל; ראו עוד פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה בת”א:  תב”ע (ת”א) נג/3-1339 עדי מוסל נ’ ירון ישעיהו בע”מ, 7.2.97
  67. דב”ע מז/ 154-3  לעיל; עתירה לבג”ץ (בג”ץ 74/89) נדחתה; ע”ע 260/06 לעיל ; דב”ע נה/3-278 לעיל
  68. דב”ע נב/ 3-24 דפנה מזרחי נ’ קרור ירושלים בע”מ, פד”ע כה, 417
  69. דב”ע נה/3-95 זפא בע”מ ואח’ נ’ עמי כהן ואח’, 31.5.95
  70. ע”ע 260/06  שלעיל
  71. ע”ע 260/06 לעיל
  72. בג”ץ 74/89 המועצה המקומית נתיבות נ’ תמר מדמוני, 20.5.90
  73. בג”ץ 74/89 לעיל
  74. ע”ע 360/99 אהרון כהן נ’ מדינת ישראל, 24.6.02; ע”ע 435/05 יחיא זוהיר נ’ המועצה המקומית אעבלין, 8.1.07
  75. ע”ע 43380-06-11 לעיל
  76. ע”ע 1403/01 סוהיר סרוג’י נ’ המוסד לביטוח לאומי‏, פ”ד לט 686 ראו עוד: ע”ע 360/99 לעיל;  והשוו: ע”ע 157/06 עירית תל אביב – יפו נ’  עזבון המנוחה גאולה בן מיכאל ז”ל, 20.12.06 וכן לע”ע 635/06 רננה לוי נ’ עיריית ירושלים, 11.2.07
  77. ע”ע 435/05 יחיא זוהיר נ’ המועצה המקומית אעבלן, 8.1.07
  78. דב”ע נג/3-114 משרד החינוך – מדינת ישראל נ’ דוד מצגר, פ”ד כו (1) 563 ; ע”ע 360/99 שלעיל
  79. ע”ע 480/05 ‏ אלי בן עמי ואח’ נ’ פלונית, 8.7.08
  80. ע”ע 419/07 מדינת ישראל, משרד המסחר והתעשייה נ’ יעל חן, 3.11.08  וההפניות שם; ראו גם ע”ע 345/06 פרץ טסטה נ’ אטיס אלקטרוניקה בע”מ, 1.9.09; שם לע”ע 635/06 רננה לוי נ’ עיריית ירושלים, 11.2.07
  81. ע”ע 25805-12-11 מדינת ישראל נ’ מירון חומש, 29.11.16 וההפניות שם בין היתר לע”ע 456/06, בש”א 205/07 אוניברסיטת תל אביב נ’ רבקה אלישע, 27.2.08 ; ע”ע 549/08 סלאנגו קריסטליין בע”מ  נ’ אינה חי,  7.7.10
  82. בר”ע 20418-03-13  משה סעיד נ’ מנוסביץ רעות, 7.11.13
  83. ע”ע 25805-12-11 לעיל, וההפניה שם לע”ע 635/06 רננה לוי נ’ עיריית ירושלים, 11.2.07, ראו עוד: ע”ע 30585-09-12 חברת יישום פתרונות אנושיים בע”מ  נ’ אורית בוסי, 4.8.13 ; ע”ע 549/08 לעיל
  84. ע”ע 30585-09-12 לעיל,  וההפניות שם. ראו עוד :  ע”ע 43380-06-11 לעיל
  85. ע”ע 300185/98 רשות הנמלים והרכבות נ’ ניצן קסל, 31.12.03; ע”ע 435/05 שלעיל; ע”ע 554/09 צבר ברזל הספקה ושיווק מתכת בע”מ נ’ משה שמיר, 13.1.11
  86. ע”ע 43380-06-11 לעיל וההפניות שם בה”ש 52
  87. ע”ע 30585-09-12 לעיל
  88. ע”ע 43380-06-11 לעיל וההפניות שם
  89. בר”ע 20418-03-13 משה סעיד נ’ מנוסביץ רעות, 7.11.13; ע”ע 247/07 פלונית נ’ סופיה קוצ’יק ניתן ביום 24.9.09
  90. ע”ע  10940-10-15 מנורה מבטחים ביטוח בע”מ נ’ יונתן רון, 6.9.18 וההפניות שם בסעיף 40 לפסק הדין
  91. ע”ע  23402-09-15 אוריאל ברד נ’ קנסטו בע”מ, 28.2.17; ראו עוד: ע”ע 55550-09-14‏שמעון בן אלי נ’ קומבה בע”מ, 24.9.17
  92. ע”א 300/77 דליה רוזנר ואח’ נ’ בניני ט.ל.מ חברה לבנין ופתוח בע”מ, פ”ד לב (3) 682 ; ע”א 748/80 ברוך גולדשטיין נ’ גוב ארי חברה לבנין והשקעות נתניה (1976) בע”מ, פ”ד לח (1) 309; ראו עוד : דב”ע נה/3-188 ערן גיל נ’ חברת בטחון אזרחי בע”מ,  15.4.96- בענין עלות דמי אכשרה; דב”ע נה/3-72 מיכאל בן טובים נ’ אביק בע”מ, 24.8.85
  93. ע”א 4481/90 ישראל אהרון ואח’ נ’ ג. פרץ מ. בן גיאת חברה להנדסה ובנין בע”מ, פ”ד מז(3) 427
  94. דב”ע נה/3-72 מיכאל בן טובים נ’ אביק בע”מ, 24.8.85 ; דב”ע לה/3-5 נורית פריד נ’ מכון בית יעקב למורות, פד”ע ו’ 13; והשוו לנפסק בדב”ע נב/3-101 צבי אבנשפנגר‎ ‎נ’ עוף ירושלים בע”מ, פ”ד כה(1) 499
  95. דב”ע נה/3-72 לעיל. ראו עוד: דב”ע לה/3-5 לעיל
  96. ע”ע 46536-09-16 בן בטחון (1989) בע”מ נ’ גיא אורטל, 24.2.19
  97. ע”ע 11024-03-11‏ ‏ רחל דניאלי נ’ עיזבון המנוח יוסף בן דוד ז”ל ואח’, 11.11.14
  98. ע”ע  9/52 ויקטור שדה נ’ שמעון (כושי) רימון, 21.6.10
  99. ע”ע 659/08  טוליפ תעשיות הנדסה בע”מ נ’ אלכסנדר פסחוביץ, 17.12.09
מאמרים קרובים

כל הזכויות שמורות למשה וקרט, ושות’, משרד עורכי דין
בית איילון, דרך אבא הילל סילבר 12, רמת-גן 5250606, טל’: 03-6137488, פקס: 03-5223996