fbpx
פקודת תאונות ומחלות משלח-יד (הודעה), 1945

עולם העבודה |

מאי 6, 2021

למדריך

תוכן עניינים

  1. סעיף 1 לחוק – שם קצר »
  2. סעיף 2 לחוק – פירוש »
  3. סעיף 3 לחוק – הודעת תאונות »
  4. סעיף 4 – סמכות להרחיב את ההוראות בדבר הודעת תאונות על מקרים מסוכנים »
  5. סעיף 5 לחוק – מסירת הודעה על מחלות משלח יד »
  6. סעיף 6 לחוק – שפיטה בבית דין צבאי או באופן דחוף »
  7. סעיף 7 לחוק – סמכותו של מנהל להורות חקירה פורמלית של תאונות ומקרי מחלות  משלח יד »
  8. סעיף 8 לחוק – עונשים »
  9. סעיף 9 לחוק – כוחו של שר העבודה להתקין תקנות »
  10. סעיף 9א לחוק – שינוי התוספות »
  11. סעיף 10 לחוק – הטלת הפקודה על הממשלה »
  12. סעיף 11 לחוק – ביצוע הפקודה »
  13. תוספות »
  14. תקנות מחלות מקצוע »
  15. מראה מקום »

א. סעיף 1 לחוק – שם קצר

ב. סעיף 2 לחוק – פירוש

  • פקודת תאונות ומחלות משלח-יד (הודעה), 1945

  • פירוש
  • 2. בפקודה זו יהיו למונחים הבאים הפירושים שבצדם, אלא אם יחייב נוסח הכתוב פירוש אחר: –
  •           “מפקח” פירושו כל מפקח שנתמנה ע”י שר העבודה לפי סעיף 4 לפקודת מחלקת העבודה, 1943;
  •           “מחלת משלח-יד” פירושה מחלה הנזכרת בתוספת השלישית או כל מחלה אחרת שעליה הוטלו הוראות סעיף 5 בתקנות שהותקנו לפי פקודה זו;
  •           “מנהל” פירושו מנהל משרד העבודה;
  •           “מעסיק” כולל כל חבר בני-אדם, מאוגד או בלתי מאוגד, ונציגו האישי החוקי של מעסיק שמת, ומקום ששירותי עובד הושאלו או הושכרו באופן זמני לאדם אחר ע”י האדם שאתו התקשר העובד בחוזה של שירות או חניכות, ייראה המעסיק הראשון, לצרכי פקודה זו, כאילו הוא ממשיך להיות מעסיקו של העובד, בשעה שהוא עובד למען אותו אדם אחר. לגבי אדם, שהוא חבר באגודה שיתופית ועוסק בעבודה המבוצעת ע”י אותה אגודה שיתופית, תיראה לצרכי פקודה זו, האגודה השיתופית כאילו היא המעסיק, אף אם אותו אדם מקבל את גמולו, כולו או מקצתו, בחלקים ברווחים או בהשתכרויות-ברוטו של האגודה השיתופית;
  •           “מקרה מסוכן” פירושו כל מקרה ממין מקרים שעליהם הורחבו הוראות סעיף 3 בתקנות שהותקנו לפי פקודה זו;
  •           “עובד” פירושו כל אדם שהתקשר עם מעסיק בחוזה של שירות או חניכות או העובד לפי חוזה זה, בין בעבודת-כפיים ובין בעבודת פקידות או באופן אחר, ובין שהחוזה הוא מפורש ובין שהוא משתמע, בין שהוא בעל-פה ובין שהוא בכתב; וכולל אדם, שהוא חבר באגודה שיתופית רשומה ועוסק בעבודה המבוצעת ע”י אותה אגודה שיתופית, אף אם אותו אדם מקבל את גמולו, כולו או מקצתו, בחלקים ברווחים או בהשתכרויות-ברוטו של האגודה השיתופית, אולם המונח אינו כולל–
  • (א)   עובד-חוץ;
  • (ב)   אדם שטיב עבודתו ארעי, והוא מועסק שלא לצרכי מלאכתו או עסקו של המעסיק, או
  • (ג)    משרת-בית, העובד בבית פרטי.
  • “עובד-חוץ” פירושו אדם שלו נמסרים מצרכים או חמרים לשם עיבודם, ניקויים, רחיצתם, שינויים, קישוטם, גמר מלאכתם או תיקונם, או לשם התאמתם למכירה בביתו הוא או במקום אחר שלא בפיקוחו או הנהלתו של האדם שמסר את החמרים או המצרכים.

הערות

פקודת מחלקת העבודה הוחלפה בחוק ארגון הפיקוח על העבודה, התשי”ד – 1954.

שר העבודה והרווחה נטל לעצמו את סמכויותיו של מנהל מחלקת העבודה (י”פ 132, התשי”א, 448).

פסיקה

1. עוד בטרם הסדיר המחוקק הישראלי הסדר מקיף בכל הנוגע ל”חניכות”, התייחס המחוקק הארץ-ישראלי ל”חניך” כאל “עובד” או, ליתר דיוק, לא הבחין, לעניין הגדרת “עובד”, בין “חוזה של שירות” ובין “חוזה שוליות”.

האמור נפסק בעניין יגאל הלפרין1.

2. לעניין הגדרת “עובד” – החוק חל אף על נערים בגיל שאסור להעסיקם מכח חוק עבודת נוער.

האמור נפסק בעניין מרקדו בע”מ2.

ג. סעיף 3 לחוק – הודעת תאונות

  • פקודת תאונות ומחלות משלח-יד (הודעה), 1945

  • הודעת תאונות
  • 3. (1)  מקום שאירעה איזו תאונה שמקורה בעבודתו של איזה עובד, ובהמשך אותה עבודה, והיא –
  • (א)   גורמת למותו של אותו עובד; או
  • (ב)   עושה אותו עובד נטול-יכולת – במשך יותר משלושה ימים – מלהשתכר שכר מלא עבודה שבה הועסק בשעת אותה התאונה, או – אם אותו עובד הוא חבר לאגודה שיתופית רשומה ומועמד על-ידה ואינו עובד תמורת שכר אלא מקבל את גמולו, כולו או מקצתו, בחלקים ברווחים או בהשתכרויות-ברוטו של האגודה השיתופית – עושה אותו עובד לנטול-יכולת, במשך יותר משלושה ימים, מלבצע את המלאכה שבה היה מועסק בשעת אותה תאונה,  ישלח המעסיק מיד למפקח אשר על האזור שבו אירעה התאונה – הודעה בכתב על התאונה באותו טופס, ומצירוף אותם פרטים המובאים בתוספת הראשונה.
  •           (2)  מקום שנמסרה הודעה לפי סעיף זה על כל תאונה שגרמה לאי-יכולת ונסתיימה, לאחר מסירת הודעה עליה, במותו של האדם שניטל כושר עבודתו, ישלח המעסיק הודעה בכתב על מקרה המוות למפקח אשר על האזור שבו אירעה אותה התאונה, מיד כשנודע דבר מקרה המוות למעסיק.
  •           (3)  כל מעסיק החדל מלמלא אחר דרישות סעיף קטן (1) או סעיף קטן (2) יאשם בעבירה על פקודה זו.
  •           (4)  מקום שאירעה כל תאונה שעליה חל סעיף זה לעובד, ששירותו הושאל או הושכר אותה שעה באופן זמני על ידי המעסיק לאדם אחר, יאשם אותו אדם אחר בעבירה על פקודה זו, אם חדל מלהודיע למעסיק את דבד התאונה.
  1. על פי החוק, מקום בו אירעה תאונה שמקורה בעבודה של עובד, ישלח המעסיק, באופן מיידי, הודעה בכתב על התאונה למפקח על האזור שבו ארעה התאונה, בצירוף הפרטים המובאים בתוספת הראשונה, וזאת אם התאונה גרמה לאחד מאלה:
    1. התאונה גרמה למותו של העובד;
    2. התאונה גרמה לכך שהעובד אינו יכול, למשך יותר משלושה ימים, להשתכר שכר מלא בעבודה שבה הועסק בשעת התאונה.
    3. התאונה גרמה לכך שחבר אגודה שיתופית אשר מקבל גמול מלא או חלקי ברווחים או בהשתכרויות האגודה אינו יכול, למשך יותר משלושה ימים, מלבצע את המלאכה שבה היה מועסק בשעת התאונה.
  2. מקום בו נמסרה הודעה על תאונה שגרמה לאי יכולת ולאחר מסירתה מת האדם – ישלח המעסיק הודעה בכתב על מקרה המוות למפקח אשר על האזור שבו אירעה אותה התאונה, מיד כשנודע דבר מקרה המוות למעסיק.
  3. מעסיק אשר לא מילא אחר הדרישות המפורטות לעיל יאשם בעבירה על פקודה זו.
  4. מקום בו אירעה תאונה לעובד, ששירותו הושאל או הושכר באופן זמני על-ידי המעסיק לאדם אחר – יאשם אותו אדם בעבירה על פקודה זו, אם לא הודיע למעסיק את דבר התאונה.

פסיקה

1. סעיף 3 קובע את אחריותו של המעסיק להודיע באופן מיידי על תאונה בעבודה, שכן יש בהודעה מיידית על תאונה כדי להבטיח חקירה יעילה של נסיבות התאונה.

האמור נפסק בעניין קיבוץ יחיעם3.

2. חובת ההודעה מכוח הפקודה היא שעה שהעובד הוא ‘נטול יכולת’ פיזית לעבוד ולקבל שכר עבודה, במשמעות הצרה של המושג, ויהא התשלום אשר יקבל בגין אותם ימים אשר יהא – שכר מלא ממעסיקו מכוח הסכם עבודה, או דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי שעה שהמעסיק משלים, מכוח הככם או מרצונו, את ההפרש.

האמור נפסק בעניין מרכז רפואי סורוקה4. נפסק, כי כל פירוש אחר יביא לכך שמעסיק, הרוצה להתחמק מידו הארוכה של מנגנון הפיקוח על העבודה, ולמנוע מעצמו עמידה בדין בגין התאונה, ישלם לעובד הנפגע שכר מלא, ובכך יחסוך מעצמו לא רק את אי-הנעימות של עמידה בפלילים, אלא גם את עלות הקנס והשיפורים שעליו להכניס במכונות או בכלי העבודה, והעובד הנפגע יתקשה להוכיח את תביעתו בתביעת נזיקין נגד מעסיקו. נוסף על כל אלה, העובדים בחצריו של המעביד ימשיכו להיות חשופים לתאונות דומות.

3. מטרת המחוקק היא לאפשר למפקח לקבל בהקדם האפשרי מידע על כל מחלת מקצוע וכל תאונה, למעט תאונות קלות שגרמו לאי-יכולת לעבוד פחות משלושה ימים. במקרה של מחלה – על מנת לאתר את סיבותיה ולמנוע את התפשטותה; במקרה של תאונה על מנת לחקור את נסיבותיה, ולהעמיד לדין את האחראי על המחדל שגרם לה, אם אכן היה מחדל ועבירה על החוק, להדריך את הנוגעים בדבר ולהוציא צווים מתאימים, שימנעו את המשך העבודה במתקן שבו נגרמה התאונה, עד שיתוקנו הליקויים

האמור נפסק בעניין מרכז רפואי סורוקה4.

ד. סעיף 4 – סמכות להרחיב את ההוראות בדבר הודעת תאונות על מקרים מסוכנים

  • פקודת תאונות ומחלות משלח-יד (הודעה), 1945

  • סמכות להרחיב את ההוראות בדבר הודעת תאונות על מקרים מסוכנים
  •  4. אם סבור שר העבודהכי – מחמת הסיכון של חבלת גוף רצינית לעובדים – רצוי שתימסר הודעה לפי סעיף 3 בכל מקרה ומקרה של כל מין מיוחד של התפוצצות, שריפה, תמוטת בנינים, תאונות למכונות או למיסדר, או מקרים אחרים, במקומות עבודתם של עובדים, רשאי הוא להרחיב, בתקנות שהותקנו לפי פקודה זו, את הוראות הסעיף ההוא על כל מין כזה של מקרים, בין שגרמו למוות או לאי-יכולת ובין שלא גרמו, ורשאי הוא, בכל תקנות כאלה, להתיר שההודעה הדרושה בדבר כל מקרה שבו נוגעות התקנות, תישלח לא מיד, אלא במשך הזמן שיוגבל בתקנות.

תקנות

תקנות התאונות ומחלות משלח-היד (הודעה על מקרים מסוכנים במקומות עבודה), תשי”א-1951

ה. סעיף 5 לחוק – מסירת הודעה על מחלות משלח יד

  •  

    פקודת תאונות ומחלות משלח-יד (הודעה), 1945

  • מסירת הודעה על מחלות משלח יד
  • 5. (1)  כל רופא מוסמך המטפל בחולה או הנקרא לבקר חולה שהוא מאמין בו כי הוא סובל מאיזו מחלת משלח-יד, שחלה בה במשך עבודתו כעובד, ישלח מיד – אם לא נשלחה הודעה כזאת לפני-כן – הודעה לפי הכתובת “מפקח העבודה הראשי, משרד העבודה, ירושלים”, שתפרש את שמו ואת כתובת הדואר המלאה של החולה ואת המחלה שלדעת הרופא סובל החולה, ואת השם והכתובת של המקום, שבו הוא עובד או עבד לאחרונה, ושל המעסיק או שהעסיקו לאחרונה.
  •           (2)  חדל רופא מוסמך מלשלוח הודעה בהתאם לדרישות הסעיף הזה, יאשם בעבירה על הפקודה הזאת.
  •           (3)  כל מעסיק המאמין או חושד, או שיש לו סיבות סבירות להאמין או לחשוד, כי בקרב העובדים, שהוא מעסיקם, קרה מקרה של מחלת משלח-יד, ישלח מיד למפקח אשר על האזור, ולרופא הממשלתי של משרד הבריאות אשר-על הנפה, ששם נמצא מקום עבודתם של עובדים אלה, הודעה בכתב על מקרה זה, בטופס המפורש בתוספת השניה ובצירוף הפרטים בה, והוראות פקודה זו בדבר הודעת תאונות תחולנה על כל מקרה כזה, באותו אופן שהן חלות על כל תאונה הנזכרת באותן הוראות.
  •           (4)  שר העבודה רשאי להטיל, בתקנות שתותקנה לפי פקודה זו, את הוראות סעיף זה על כל מחלה, מלבד אלה הנזכרות בתוספת השלישית, בגין כל המקומות שבהם מועסקים עובדים או ביחס לכל מין או סוג של מקומות כאלה.
  1. על פי החוק, כל רופא מוסמך, המטפל בחולה, או נקרא לבקר חולה, הסבור כי החולה סובל ממחלת משלח-יד שחלה בה במהלך עבודתו, ישלח באופן מיידי, אם לא נשלחה קודם לכן, הודעה למפקח העבודה הרשמי עם פרטיו המלאים ופרטי החולה ומעסיקו. במידה שלא יעשה כן – יאשם הרופא בעבירה על פקודה זו.
  2. מעסיק הסבור, או שיש לו סיבות סבירות לסבור, כי בקרב עובדיו קרה מקרה של מחלת משלח-יד ישלח באופן מיידי למפקח האזורי ולרופא הממשלתי של משרד הבריאות, הממונה על הנפה בה נמצא מקום העבודה, הודעה בכתב על המקרה בטופס אשר בתוספת השניה והוראות פקודה זו יחולו על המקרה.
  3. שר העבודה רשאי להטיל בתקנות את הוראות הסעיף על כל מחלה מלבד אלה הנזכרות בתוספת השלישית.

ו. סעיף 6 לחוק – שפיטה בבית דין צבאי או באופן דחוף

  • פקודת תאונות ומחלות משלח-יד (הודעה), 1945

  • שפיטה בבית דין צבאי או באופן דחוף
  • 6. (1)  מקום שחוקר סיבות מוות עורך חקירה בדבר גופתו של איזה אדם שמותו יכול היה להיגרם על ידי תאונה או מחלה כל שהן, שלפי הפקודה דרוש למסור הודעה עליהן, ידחה החוקר את החקירה, אלא אם כן יהיה נוכח מפקח או איזה אדם אחר בשם המנהל, כדי לעקוב אחרי מהלך החקירה, וישלח למפקח אשר על האזור שבו מתקיימת החקירה, לפחות ארבעה ימים לפני עריכת החקירה שנדחתה, הודעה בכתב על הזמן והמקום שבהם תיערך החקירה שנדחתה:
  • בתנאי כי לפני הדיחוי יהיה חוקר סיבות המוות רשאי לגבות עדות לשם קביעת זהותה של הגופה ויהיה רשאי לצוות לקברה.
  •           (2)  בכל חקירה כאמור לעיל יהיו האנשים הבאים, דהיינו –
  • (א)   כל מפקח;
  • (ב)   כל קרוב של האדם שבדבר מותו נערכה החקירה;
  • (ג)    המעסיק שבשירותו אירעה התאונה או המחלה;
  • (ד)   כל אדם שנתמנה בכתב על ידי רוב העובדים שמועסקים במקום עבודתו של המנוח;
  • (ה)   כל אדם שנתמנה בכתב על ידי כל ארגון עובדים או התאגדות אחרת של אנשים שעמם נמנה המנוח בזמן מותו, או שעמם נמנה כל עובד המועסק במקום העבודה הנ”ל;
  • (ו)    כל התאגדות מעסיקים שהמעסיק הנ”ל חבר בה, זכאים בכפוף לסמכותו של חוקר סיבות המוות לבלי התיר כל שאלה אשר הוא סבור בה שאיננה לענין או שמבחינה אחרת אינה שאלה נאותה, לחקור כל עד, בין בעצמו ובין על ידי עורך דין או מורשה.
  •           (3)  מקום שבכל חקירה כזאת שאין בודק נוכח בה, נמסרת עדות על רשלנות כל-שהיא כרשלנות שגרמה או סייעה לתאונה או למחלה, או על כל פגם במקום העבודה או מסביב לו, הנראה לחוקר סיבות המוות כדורש תרופה, ישלח חוקר סיבות המוות למפקח אשר על האזור שבו נערכה החקירה, הודעה בכתב על הרשלנות או הפגם.
  •           (4)  הוראות סעיף זה באות להוסיף על הוראות פקודת חוקרי סיבות המוות, ולא לגרוע מהן.

ז. סעיף 7 לחוק – סמכותו של מנהל להורות חקירה פורמלית של תאונות ומקרי מחלות  משלח יד

  • פקודת תאונות ומחלות משלח-יד (הודעה), 1945

  • סמכותו של מנהל להורות חקירה פורמלית של תאונות ומקרי מחלות  משלח יד
  • 7. (1)  המנהל רשאי, במקום שסבור הוא כי מן הרצוי לעשות כן, להורות שתיערך חקירה פורמלית בכל תאונה, שמקורה בעבודתו של כל עובד ואירעה בהמשך אותה עבודה, או במקרה של מחלת משלח-יד, שחלה בה, או שחושדים שמא חלה בה, כל עובד בהמשך עבודתו, ועל סיבותיהן, ולגבי כל חקירה כזאת תחולנה ההוראות הבאות: –
  • (א)   המנהל רשאי למנות אדם מוסמך לערוך את החקירה, וכן רשאי הוא למנות כל אדם בעל ידיעה משפטית או מיוחדת כי ישמש יועץ-מומחה בעריכת החקירה;
  • (ב)   האדם, או בני האדם שנתמנו כך (הקרויים להלן בסעיף זה “בית המשפט”) יערכו את החקירה בפומבי, באותו אופן ובהתאם לאותם תנאים שבית המשפט יחשוב אותם ליעילים ביותר כדי לקבוע סיבותיהן ונסיבותיהן של התאונה או מקרה מחלת משלח-היד, וכדי לאפשר לבית המשפט לערוך את הדין-והחשבון הנזכר בסעיף זה;
  • (ג)    לצרכי החקירה יהיה כוחו של בית המשפט יפה כסמכויותיו של בית משפט שלום, כשהוא משתמש בשיפוט פלילי, ונוסף על כך יהיה כוחו יפה –
  • (I) להיכנס ולבדוק כל מקום או בנין, שהכניסה אליהם או בדיקתם נראות לבית המשפט נחוצות לצרכים הנ”ל;
  • (II) לדרוש, בהזמנות חתומות בידי בית המשפט – כי יופיעו בפניו כל אותם בני-אדם שימצא לנכון לקראם לבוא לפניו ולחקרם לתכליות הנ”ל, ולדרוש תשובות או דינים-וחשבונות על אותן שאלות וחקירות שימצא לנכון לערכן;
  • (III) לדרוש הראיית כל פנקסים, ניירות ותעודות, שהוא מוצא אותם לחשובים לתכליות הנ”ל;
  • (IV) להשביע ולדרוש מכל אדם שנחקר לערוך ולחתום הצהרה על אמיתות הרצאת הדברים שאמר אותם בשעת היחקרו;
  • (ד)   לבני-אדם המופיעים כעדים בפני בית המשפט יינתנו אותם שכר בטלה, הוצאות נסיעה ודמים, שהיו ניתנים – לפי תקנות העדים (שכר בטלה) – לעדים המתייצבים בפני כל בית משפט לפי דרישת הממשלה כדי למסור עדות בכל הליכים פליליים; ובמקרה של חילוקי דעות בדבר הסכום שיינתן, יעביר בית המשפט את המחלוקת לרשם הראשי של בית המשפט העליון, ולפי בקשה חתומה בידי בית המשפט יברר הלה ויקיים את הסכום הנאות של אותם שכר בטלה, הוצאות נסיעה ודמים;
  • (ה)   בית המשפט יערוך דין-וחשבון למנהל, שבו יציין את סיבותיהם ונסיבותיהם של התאונה או של מקרה מחלת משלח-היד, ויוסיף כל הערות שבית המשפט ימצא לנכון להעירן;
  • (ו)    בית המשפט רשאי לדרוש, כי ההוצאות, שהוצאו בזמנה ולשמה של חקירה שנערכה לפי סעיף זה (לרבות גמול לכל בני-אדם שנתמנו לפעול כיועצים-מומחים), ישלמן – כולן או מקצתן – כל אדם שהוזמן להופיע בפניו, ושהוא נראה לבית המשפט – בגלל כל מעשה או מחדל מצדו או מצד כל משמש או מורשה שלו – אחראים כדי דרגה כל שהיא, לתאונה או למקרה מחלת משלח-יד, אולם כל אותן הוצאות שלא נדרש לשלמן כך, תיראינה כחלק מהוצאותיו של המנהל בביצוע פקודה זו;
  • (ז)    כל אדם החדל, בלא צידוק מספיק (ועליו תחול חובת ההוכחה), לאחר שקיבל את שכר הבטלה, הוצאות הנסיעה והדמים (אם יש כאלה) שהוא זכאי להם, מלמלא אחר כל הזמנה או דרישה של בית המשפט, או מונע או מעכב את בית המשפט בביצוע תפקידו, יאשם בעבירה ויהיה צפוי, משהורשע, לקנס של עשר לירות או למאסר של חודש או לאותם שני עונשים כאחד, ובמקרה של אי-מילוי דרישה לערוך כל דין-וחשבון או להראות כל תעודה, אם נמשך אי-המילוי שעליו הורשע אדם בדינו באופן הנ”ל, לאחר ההרשעה, יאשם בעבירה נוספת, ויהיה צפוי, משהורשע, לקנס של עשר לירות על כל יום שבו נמשך אי-מילוי כנ”ל.
  •           (2)  המנהל רשאי לגרום לפרסום הדין-והחשבון של בית המשפט ברבים, באותו זמן ובאותו אופן שימצאם נכונים.

ח. סעיף 8 לחוק – עונשים

  • פקודת תאונות ומחלות משלח-יד (הודעה), 1945

  • עונשים
  • 8.   (1)  כל אדם האשם בעבירה על פקודה זו או על כל תקנות שהותקנו לפיה, יהיה צפוי, משהורשע, לקנס של עשרים לירות או למאסר של שלושה חדשים או לאותם שני עונשים כאחד.
  •           (2)  מקום שהוכח כי עבירה על פקודה זו או על כל תקנות שהותקנו לפיה, שעברה אותה חברה, אגודה שיתופית או חבר בני-אדם אחר, נעשתה בהסכמתו או סיועו החשאי של מנהל, נשיא, יו”ר, מנהל עסקים, מזכיר או כל פקיד אחר של החברה, האגודה השיתופית או חבר בני האדם האחר או שרשלנות כל שהיא מצדם של מנהל, נשיא, יו”ר, מנהל עסקים, מזכיר או פקיד אחר כל-שהם של החברה, האגודה השיתופית או חבר בני האדם האחר הקלה את ביצוע העבירה, אדם כזה, וגם החברה, האגודה השיתופית או חבר בני אדם יואשמו בעבירה, והם יהיו צפויים להיות מובאים לדין ולהיענש בהתאם לכך.
  • על פי החוק, אדם האשם בעבירה על הפקודה או על התקנות שהותקנו מכוחה יהיה צפוי לקנס או למאסר כקבוע בחוק [שיעורי הקנסות עודכנו מכח סעיף 61 לחוק העונשין, התשל”ז – 1977].
  • מקום בו הוכח כי עבירה, שעברה חברה, אגודה שיתופית או חבר בני אדם אחר על הפקודה או על התקנות שהותקנו מכוחה, נעשתה בהסכמה או בסיוע חשאי של מנהל, נשיא, יו”ר מנהל עסקים, מזכיר או פקיד אחר בה או שרשלנות מצד אחד מהם הקלה את ביצוע העבירה – יואשמו גם הם בעבירה.

פסיקה

מדיניות בית-הדין הינה להטיל על האחראי, אשר עבר עבירות והפר הוראות בטיחות לראשונה, קנס בשיעור אשר יגרום לכך שההפרות הללו תהיינה בלתי כדאיות מבחינה כלכלית וכמו כן שיעור הקנס צריך לבטא את חומרת המעשה והיעדר הרשעות קודמות.

האמור נפסק בעניין קיבוץ יחיעם3.

ט. סעיף 9 לחוק – כוחו של שר העבודה להתקין תקנות

י. סעיף 9א לחוק – שינוי התוספות

  • פקודת תאונות ומחלות משלח-יד (הודעה), 1945

  • שינוי התוספות
  • 9א.       שר העבודה הרווחה והשירותים החברתיים, באישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, רשאי, בצו, לשנות את התוספת הראשונה והתוספת השנייה

יא. סעיף 10 לחוק – הטלת הפקודה על הממשלה

  • פקודת תאונות ומחלות משלח-יד (הודעה), 1945

  • הטלת הפקודה על הממשלה
  • 10. מבלי לפגוע בכללות הטלתה של פקודה זו מכריזים בזה כי פקודה זו תחול על תאונות או מחלות משלח-יד שתארענה לבני אדם המועסקים על-ידי או במרות של –
  • כל משרד של ממשלת ישראל, זולת חברי חיל המשטרה הישראלית;
  • ובמקרים כאלה תימסר ההודעה, שלפי פקודה זו חייב למסרה המעסיק, על ידי אותו אדם שאותו יורה בכתב ראש המחלקה של ממשלת ישראל.

יב. סעיף 11 לחוק – ביצוע הפקודה

יג. תוספות

  • התוספת הראשונה

  • פקודת תאונות ומחלות משלח-יד (הודעה), 1945
  • 1. שם המעסיק
  • 2. כתובת המפעל או המקום שבו אירעה התאונה או המקרה המסוכן
  • 3. טיב התעשיה או העסק
  • 4. הסניף או המחלקה והמקום המדוייק שבהם אירעו התאונה או המקרה המסוכן.
  • 5. פרטים על הנחבל.
  • (א)  שם משפחה
  • (ב)  שמות אחרים
  • (ג)   מין
  • (ד)  גיל ביום ההולדת האחרון
  • (ה)  משלח-יד מדוייק (מקום שאפשר, הימנע מהמונח “פועל)
  • 6. התאריך והשעה של התאונה או המקרה המסוכן
  • 7. שעה שבה התחיל הנחבל לעבוד ביום התאונה
  • 8. סיבתם או טיבם של התאונה או המקרה המסוכן
  • אם נגרמה ע”י מכונה –
  • (א)  ציין את המכונה ואת החלק שגרם לתאונה
  • (ב)  ציין אם היתה המכונה בכוח מיכני בשעת התאונה
  • 9. טיב החבלות, מקומן ומידתן
  • 10. אם לא היתה התאונה תאונת-מוות, ציין אם היה הנחבל נטול כושר עבודה במשך יותר משלושה ימים –
  • (א)  ולא יכול להשתכר שכר מלא בעבודה שבה עבד בזמן התאונה, או
  • (ב)  אם, בהיותו חבר באגודה שיתופית רשומה ומועסק על ידה, לא עבד בשכר, אלא קיבל את גמולו, כולו או מקצתו, בחלק מן הרווחים או השתכרויות-ברוטו של האגודה השיתופית, לא יכול לבצע את העבודה שבה עבד בזמן התאונה
  •                                                (רשום “כן” או “לא”, הכל לפי הענין)
  •                                               (חתימת המעסיק)
  • תאריך
  • התוספת השניה

  • פקודת תאונות ומחלות משלח-יד (הודעה), 1945
  • הודעה לפי סעיף 5(3) על מקרה של מחלת משלח-יד
  • (יש לשלחה למפקח אשר-על האזור ולרופא הממשלתי של משרד הבריאות אשר-על הנפה שבה נמצא מקום העבודה).
  • 1. שם המעסיק
  • 2. כתובת מקום העבודה
  • 3. כתובת המשרד (אם העבודה במקום העבודה היא זמנית בלבד)
  • 4. טיב התעשיה או העסק
  • 5.  טיב מחלת משלח-יד
  • 6. (א) שם המשפחה
  • (ב)  שמות אחרים
  • 7. כתובת (קבועה)
  • 8. כתובת זמנית (לכשישנה)
  • 9. מין, וגיל ביום ההולדת האחרון
  • 10. משלח-יד מדוייק (מקום שאפשר, הימנה מהמונח “פועל”)
  • תאריך
  • (חתימת המעסיק)
  • התוספת השלישית

  • אמיינתית (אסבסטוסיס).
  • גחלת.
  • דלקת-אור.
  • הרעלת אנילין.
  • הרעלת בנזין כרונית.
  • הרעלת זרחן.
  • הרעלת זרניך.
  • הרעלת כספית.
  • הרעלת מנגן.
  • הרעלת עופרת.
  • הרעלת פחמן דו-גפריתי.
  • התכייבות אפיתליומתית הבאה מחמת ערתן, זפת, כופר, שמן מינרלי או פרפין או תרכובת, מוצר או שייר כל-שהם של כל חומר מן החמרים האלה.
  • התכייבות כרומית, דהיינו התכייבות הבאה מחמת חומצה-כרומית או דו-כרומית האשלגן, הנתרן או האמון או תכשיר כל-שהוא של חמרים אלה.
  • צהבת של הרעלה, דהיינו, צהבת הבאה מחמת סטרכלוריתן או חמרים הנקניים או אמידיים הבאים מבנזין או מחומר מרעיל אחר.
  • צורנית (סיליקוסיס).

יד. תקנות מחלות מקצוע

תקנות מחלות מקצוע (חובת הודעה – רשימה נוספת), תש”ם-1980

טו. מראה מקום

  1. דיון לב/43-3 (ארצי)  יגאל הלפרין נ’ הסתדרות מדיצינית “הדסה”, פ”ד ד(1) 281
  2. ע”פ (ת”א) 92/57 מדינת ישראל נ’ מרקדו בע”מ, פ”מ 103, ראו גולדברג-פינברג, דיני עבודה שער 11, פרק 34, עמ’ 4
  3. דב”ע נז/8-3 מדינת ישראל נ’ קיבוץ יחיעם‏, פ”ד לא(1998) 203
  4. דיון מט/1-8 (ארצי)  מרכז רפואי סורוקה נ’ מדינת ישראל, פ”ד כ(1) 434

כל הזכויות שמורות למשה וקרט, ושות’, משרד עורכי דין
בית איילון, דרך אבא הילל סילבר 12, רמת-גן 5250606, טל’: 03-6137488, פקס: 03-5223996