א. המצאת כתבי בי דין

1. המצאת כתב בי-דין כחוק היא אחד האלמנטים היסודיים שעליהם מושתת סמכותו של בית-המשפט. לא הוכחה ההמצאה והנתבע לא הופיע, לא קנה בית-המשפט סמכות לגביו.

ראו פסק הדין מזל בוקובזה¹.

2. משהתובע לא הראה ולו לכאורה כי הנתבע מתגורר במקום מגורי בן משפחתו – אזי לא בוצעה המצאה כדין.

ראו פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בענין חמדאן עיסאם². 

3. בית הדין קונה סמכות שיפוט בינלאומית אפילו אם כתבי בי – דין נמסרו לנתבע בהימצאו בישראל באורח זמני ובאקראי.

ראו החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בענין עידנית טכנולוגיות בע"מ ואח'³.

4. מקום שמדובר במסירה למורשהו של הנתבע בארץ, בעוד הנתבע עצמו שוהה בחו"ל, יבדוק בית הדין בקפידה, בטרם יאשר כי בוצעה המסירה כדין, מהי תדירות הקשר בין הנתבע למורשה.

ראו בספרו של השופט  (בדימוס) י. לובוצקי "סדר הדין במשפט העבודה" ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, מהדורת 2016, פרק 10 עמ' 4 ה"ש 6 וההפניות שם.

5. מסירה לתאגיד יכול שתיעשה לידי מנהלו או עובדו של התאגיד במשרדו הרשום. מסירה על ידי הדבקה תהא כשרה רק אם נעשתה על דלת משרדו הרשום של התאגיד.

ראו פסק הדין מזל בוקובזה⁴.

6. לא די בטענה לפיה מתגורר אדם זמנית בכתובת אחרת כדי לקבוע שההמצאה לאשתו בכתובתם המשותפת, לאו המצאה היא.

ראו בג"ץ ענת ברוך אל ואח'⁵.

7. בתנאים מסוימים ולגבי מסמכים מסוימים ניתן לבצע המצאה הנשלחת על ידי פרקליטים זה לזה ולבית המשפט, ומבית המשפט – באמצעות הפקסימליה וכן באמצעות הגשה אלקטרונית (דואר אלקטרוני).

דרך המצאה באמצעות פקסימליה קיבלה ביטוי לראשונה בתקנות סדר הדין האזרחי (תיקון מס' 2), התשנ"ז- 1997, ק"ת 1262 במסגרתן הוספו תקנות 497א ו- 497ב בסימן ג'1 של תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 ובתקנות סדר הדין האזרחי (תיקון), התש"ע – 2009 ק"ת 42 שהוסיפו את תקנה 497א(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי.

דרך המצאה אלקטרונית קיבלה תחילה ביטוי בהודעה בדבר הגשת כתבי בי דין אלקטרוניים בבתי הדין לעבודה לפי תקנות סדר הדין האזרחי, י"פ תשע"ג 3460; ובתקנות סדר הדין האזרחי (הוראת שעה) (תיקון), תשע"ג- 2013 ק"ת 1120, המאריכות את תוקפן של תקנות סדר הדין האזרחי (הוראת שעה) תשע"א- 2011 ק"ת 467. 

6. את ההמצאה לזימון לדיון באמצעות פקס ניתן לסתור באמצעות הגשת תצהיר "בדבר אי קבלת המסמך בפקסימיליה". את נוסח התצהיר לפי תקנה 161(2)(ג)(2) לתקנות סד"א יש לפרש בדווקנות, נוכח המשוכה הקלה שתקנה זו מציבה כדי לסתור המצאה בפקסימיליה וכדי שסתירת ההמצאה באופן זה לא תיעשה בקלות רבה מידי.

ראו עניין סמיר סעדי⁶

7. תצהיר בדבר אי קבלת מסמך בתיבת דוא"ל שלפי תקנה 161(1)(ה), העשוי לסתור המצאת אותו מסמך בדוא"ל, אין בו "כדי לבסס קביעה 'אוטומטית' שההחלטה השיפוטית לא הומצאה כדין והדבר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט.

ראו עניין סמיר סעדי⁶.

מראה מקום

1. דב"ע נא/4-1 מזל בוקובזה נ' ליבו מימון והשקעות בע"מ, פד"ע כג 451 – סעיף 7 לפסק הדין וההפניה שם; ראו עוד : דב"ע נז/9-81 משה ליפניק נ' מיכה ויסוסר, 8.12.96 (לא פורסם)↩
2. עב (ת"א) 6371/02‏ ‏ אלוהבאני נאג'י ואח' נ' חמדאן עיסאם, וההפניה שם לדב"ע נז 9-81 שלעיל↩
3. עב/14/0155/99 עידנית טכנולוגיות בע"מ ואח' נ' גבע ברש ואח', – סעיף 7 לפסק הדין וההפניות שם↩
4. דב"ע נא/4-1 לעיל↩
5. בג"ץ 7983/98 ענת ברוך אל ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', 27.1.99- סעיף 5 לפסק הדין↩
6. בר"ע (ארצי) 20397-01-23 סמיר סעדי מוחמד הודהוד נ' אלקטרה בניה בע"מ 13.1.23↩↩