הפחתת פיצויי הלנה על ידי בית הדין האזורי לעבודה
עולם העבודה |
מאי 21, 2021
תמצית כללים
- טעות כנה" ו"חילוקי דעות" צריך שיהיו אמיתיים ומושתתים על עובדות אשר יש להעריכן על פי מבחן אובייקטיבי, אותו מפעיל בית-הדין הדן בעניין. כאשר טוען עובד כי פוטר מעבודתו, ומעסיקו טוען כי העובד התפטר מעבודתו, אין פירושו כי בכל מקרה יש חילוקי דעות בדבר עצם הזכות לפיצויי הפיטורים או כי פיצויי הפיטורים לא שולמו בשל טעות כנה. הכל תלוי ברקע הממשי לטענות אלה, ובפירוש האובייקטיבי שנותן בית הדין לרקע זה. בעניין זה יש לתת משקל מיוחד להתרשמותה של הערכאה הדיונית ממערכת העובדות שהוצגה לפניה, וערכאת הערעור לא תמהר להתערב בהתרשמות זו ובמסקנות שהערכאה הדיונית הסיקה ממנה.
- הבדלי גרסאות בין עובד למעסיקו בשאלה אם הפסקת עבדותו של העובד היתה תוצאה של פיטורים או התפטרות, אין פירושם תמיד כי קיימים ביניהם "חילוקי דעות בדבר עצם הזכות לפיצויי פיטורים". כאמור בהמשך הסעיף, סעיף 20 (ד)(1) לחוק הגנת השכר, צריך כי חילוקי הדעות יהיה בהם 'ממש לדעת בית-הדין'.
- לא בכל מקרה בו בית הדין דוחה גרסה עובדתית של המעסיק, יחויב המעסיק בפיצויי הלנה מלאים. יתכנו מקרים בהם נדחית גרסת המעסיק, אך לפי העובדות שנקבעו כנכונות על ידי בית הדין, קיימים חילוקי דעות של ממש בדבר עצם החוב.
- על בית הדין להיווכח בקיום טעות, או מחלוקת ממשית ולא די בספק כלשהו המתעורר בליבו על מנת שיהא רשאי להפחית את פיצויי ההלנה או לבטלם. אמנם אין המדובר בהוכחה אבסולוטית, אף לא בהוכחה מעל ספק מתקבל על הדעת, כנדרש במשפט פלילי. אולם צריך שתוכח הטעות או המחלוקת במידת הסתברות המספקת בעניינים אזרחיים, ובספק כלשהו לא סגי.
- על מנת להגשים באופן המיטבי את תכלית ההוראות שעניינן פסיקת פיצויי הלנה, על בית הדין להביא בחשבון מגוון רחב של שיקולים הנוגעים למכלול הנסיבות שגרמו להלנה וכן, שיקולים הנוגעים למידת הפסול החברתי שבהתנהלות המעסיק בהתחשב, בין היתר, באופיו של חוזה העבודה "כחוזה יחס", בפערי הכוחות שבין הצדדים או בערך המוגן של הזכות לקיום בכבוד ובמידת הפגיעה בו וכן, שיקולים הנוגעים להתנהלות המעסיק בכללותו ואף "ליסוד הנפשי" לאורך ציר הזמן. זאת, הן ביחס לעובד הספציפי והן ביחס לעובדים אחרים.
- אין לראות עוד בהסדר שבסעיפים 18 ו- 20(ד) לחוק הגנת השכר הסדר שלילי ובית הדין מוסמך לשקול שיקולים נוספים מעבר לאלה הקבועים בסעיפים אלו לצורך הגשמת התכלית המפצה והמרתיעה של פיצויי ההלנה.
- הפסיקה כיום מאפשרת שיקול דעת רחב לבית הדין, בכל הנוגע לפסיקת פיצויי הלנה והפחתתם ויש לבצע שקלול של כלל נסיבות המקרה לרבות התנהגות הצדדים ותום ליבם, סוג המעסיק, סיבות ההלנה, מאפייני ההלנה (דוגמת משך האיחור, גובה השכר המולן והאם מהווה את כל שכרו של העובד) ועוד, תוך הקפדה על עקרונות של סבירות ומידתיות. יש לפיכך לבצע איזון עדין, הלוקח בחשבון את תכלית החוק; את הצורך בהרתעת מעסיקים; את חשיבות תשלום השכר במועד לשם פרנסת העובד ומשפחתו; את הפגיעה הנגרמת לכבודו של העובד כתוצאה מאי קבלת שכר במועד עבור עבודתו; את החשש כי אי קבלת השכר במועד יפגע בזכותו של העובד לקיום בכבוד; ומאידך את משמעותה הקשה של פסיקת פיצויי ההלנה לקניינו של המעסיק ויכולתו להפעיל את עסקו, כך שהנזק הנגרם כתוצאה מפסיקתם של פיצויי הלנה גבוהים – לרבות לעובדים אחרים של המעסיק – עלול להיות כבד מהתועלת שתושג באמצעותם.
- טרם פסיקת פיצויי ההלנה, על בית הדין להפעיל שיקול דעת הן לגבי עצם פסיקתם והן לגבי שיעורם.
- מחלוקת בעניין הזכאות לפיצויי פיטורים לא רק שצריך שתהיה אובייקטיבית, אלא גם שתהא קיימת במועד שבו היו צריכים פיצויי הפיטורים להשתלם וגילוי סיבה לאחר חלוף זמן אינו פועל למפרע.
- מקום שקיימת מחלוקת ממשית והיא מתארכת משום שהצדדים עושים ניסיוניות להגיע לפשרה, בית הדין יביא בחשבון נסיבות אלו לעניין הפחתת פיצויי הלנה. בית הדין הטעים כי יש לעודד ניסיונות להגיע לפשרה בלא שהחרב של פיצויי הלנה תהא תלויה על ראשו של מעסיק המנסה לפתור סכסוך בדרך של פשרה.
- שעה שלא הוכחה אף לא אחת מההגנות המצדיקות הפחתת פיצויי הלנה, פיצויי ההלנה ייפסקו במלואם.
- ככלל ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בפסיקת פיצויי הלנה.
- עם זאת, בנסיבות חריגות, ונוכח תכלית פיצויי ההלנה והשיקולים להפעלת הסמכות בדבר פסיקתם ושיעורם – בית הדין הארצי התערב בשיקול הערכאה הדיונית והטיל פיצויי הלנה משמעותיים.
- מקום שהמחלוקת בין הצדדים בדבר עצם הזכאות לפיצויי פיטורים היא אמיתית וכנה, יש להסתפק בחיוב בהפרשי הצמדה וריבית.
- אי חיוב מעסיק בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים ממועד ה"דיון המוקדם" בו הועמד המעסיק על חובתו להעביר לעובד את פיצויי הפיטורים בסכום שאינו שנוי במחלוקת, יהווה פרס על התנהגותו של המעסיק.
- כאשר התשלום מתייחס לתשלומי פיצויים מוגדלים מכוח הסכם, יש לבחון נסיבות מקלות לעניין ההלנה.
- מקום בו המעסיק לא הביא לידיעת העובד כי הוא זכאי לחישוב מטיב של פיצויי פיטורים, אין להפחית את פיצויי ההלנה.
- ניתן לראות בחילוקי דעות שביסודם שוני בפירוש החוק "טעות כנה", אך טעות זו מסתיימת כאשר יכול הנתבע, על-פי עצה משפטית, לעמוד על טעותו. באותו מקרה לאור כל הנסיבות שהיו, ולמרות דחיית ערעור בעניין תשלום פיצויי פיטורים, היתה מצד המערערת טעות כנה באי-תשלום פיצויי הפיטורים, בכך שהיתה מחלוקת משפטית בסוגיה שטרם נדונה בפירוט והוכרעה בבית-הדין לעבודה. עקב זאת נפסק (בדעת רב) כי יש להפחית את פיצויי ההלנה במחצית.
- בתי הדין לעבודה שנו ופסקו כי טעות משפטית תבוא לידי סיומה במועד הגשת התובענה, עת יוכל הנתבע לקבל יעוץ משפטי בדבר מחויבותו לשלם את הסכום אשר אינו שנוי במחלוקת.
- הכלל הוא, כי אין להפחית פיצוי הלנה בגלל אי ידיעת המצב המשפטי או טעות שבחוק. הטעם לכך הוא, שיש לצפות מעורך דין שייעץ למרשו על המצב המשפטי הנכון.
- יתכנו מקרים, בעיקר כאשר מדובר בשאלת פרשנות חקיקה או פרשנות הסכם קיבוצי, בהם יסכים בית הדין לראות גם לאחר הגשת כתב ההגנה בטעות משפטית שמעסיק טעה בה, טעות כנה המצדיקה הפחתת פיצויי ההלנה, ובלבד שהוא פעל בתום לב.
- טעות משפטית יכולה לשמש הצדקה להפחתת פיצויי הלנה גם כאשר המעסיק היה מיוצג ע"י פרקליט – ובלבד שהיתה קיימת סבירות או ממשות בהתנהגותו.
- מעסיק שסירב לפעול על פי יעוץ משפטי נכון שקיבל, לא יוכל להנות ממעמד של מי שטעה בתום לב בטעות משפטית.
- גם טעות רשלנית עשויה להיחשב לטעות כנה בנסיבות מסוימות, המתירה הפחתת פיצויי הלנה. אולם כל אימת שרובצת רשלנות מובהקת לפתחו של המעסיק, לא די להטיל עליו פיצויי הלנה בגובה ריבית והפרשי הצמדה, שהרי יש מחיר לרשלנותו מעבר לשערוך הסכום לערכו הראלי.
- מחלוקת בשאלת קיומם של יחסי עבודה בין הצדדים לתובענה מהווה חילוקי דעות שיש בהם ממש ויש בהם כדי לבטל פיצויי הלנה, על כן כל עוד לא נתבררה שאלה זו, אין מקום לחייב בפיצויי הלנה.
- קיום מגעים בין הצדדים אינו מהווה כשלעצמו הצדקה להפחתת שיעור פיצויי ההלנה, בפרט כשלא ניתן הסבר מצד המעסיק מדוע לא שולמו במועד אותם סכומים אשר לא היו שנויים במחלוקת.
- המעסיק מחויב להקפיד הקפדה יתרה על כך שפיצויי פיטורים ישולמו לעובד או למי שזכאי להם במועדים שפורטו בסעיף 20 לחוק הגנת השכר. גם קשיים כלכליים אין בהם משום טעם מוצדק לביטול פיצויי הלנה.
- מצב כלכלי קשה אינו נימוק להפחתת פיצויי הלנה. על המעסיק לתת עדיפות לתשלום שכרו של עובד וכן להבטחת מצבו הכספי לאחר פיטוריו. יש למנוע מצבים בהם מעסיקים מעסיקים עובדים ביודעם שמצבם הכלכלי קשה והם לא יוכלו לעמוד בתשלומים לעובדים. יחד עם זה יש לבית הדין שיקול דעת ועליו להפעילו. אין בית הדין חותמת גומי. עליו להפעיל את שיקול דעתו בצורה מדודה. עליו לבחון את תום ליבם של המעסיק והעובד, את הנסיבות האובייקטיביות ולתת משקל לתכליתו של החוק שקבע סנקציה דרקונית זו. שיקול הדעת אינו שרירותי.
- יש לאבחן בין מקרה שבשליטתה של הנהלת המפעל לבין מקרה שהחסר בכספים אינו בשליטתה, ומכאן שקשיים כספיים גרידא אינם משמשים הצדקה לביטול פיצויי הלנה או אפילו הפחתתם.
- כאשר בית הדין פסק כי יש לשלול חלק מפיצויי הפיטורים מכוח סעיפים 16 ו- 17 לחוק פיצויי פיטורים, במקרים כגון אלו לא יפסוק בית הדין פיצויי הלנה.
- שעה שעצם החבות בפיצויי פיטורים שנויה במחלוקת מהטעם שהעובד פוטר בשל עבירה משמעתית חמורה העשויה להביא בעקבותיה שלילת פיצויי פיטורים או חלקם (בדיעבד נקבע שיעור הפיצויים ל – 80% בבית-הדין האזורי ול – 50% בבית-הדין הארצי) – אין מקום לחייב המעסיקה בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, ויש להסתפק בחיוב בהפרשי הצמדה וריבית.
- עם זאת, מעסיק הסבור כי התמלאו הנסיבות לשלילת פיצויי פיטורים ומחליט לשללם במלואם או בחלקם מהעובד, מסתכן בכך שאם יתברר לאחר מכן, בתביעה אותה הגיש העובד, כי לא היה שחר או בסיס משפטי למסקנתו, יחויב בפיצוי הלנת פיצויי פיטורים, ששיעורם משמעותי ביותר, ויש בהם כדי להרתיע עשיית שימוש שלא בתום לב בהוראותיו של סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים.
- מעסיק שפיטר עובד לפי דרישת גורמי הבטחון וסבר כי עקב כך החוזה סוכל ופטור הוא מחובת תשלום פיצויי פיטורים, טועה טעות כנה.
- על אף שהמעסיק חייב לבקש מבית-הדין להפעיל סמכותו להפחית את פיצוי ההלנה, היינו – להעלות את ההגנה של ביטול פיצוי הלנה בכתב הגנתו, נקבע כי אם הועלה הנושא בפלוגתאות או במהלך הדיון או בסיכומים רשאי בית-הדין להפחית את פיצוי הלנה. עוד נפסק כי המעסיק יכול להעלות את נושא ביטול פיצוי ההלנה במשתמע, שכן הכחשת עצם הזכאות לקבל פיצויי פיטורים, תיחשב כבקשה לבטל את פיצוי ההלנה.
- אין לפרש את סעיף 20 (ד) לחוק פרשנות מילולית כך שהוא חל רק מקום שיש מחלוקת על עצם הזכאות לפיצויי פיטורים, אלא יש לפרשו כך שיחול גם מקום בו המחלוקת היא על הזכאות לתשלום הפיצויים, בגין טענת המעסיק שהעובד חייב לו בתשלום העולה על סכום הפיצויים וניתן לקזזו.
- חוסר תום לב והתנהגות העובד המביאים לעיכוב בתשלום הפיצויים יכולים להביא להפחתת או ביטול פיצויי ההלנה.
- בהפעלת שיקול דעתו בפסיקת פיצויי הלנה, לא יידרש בית הדין להנחה לפיה במקרים בהם יקבע שיש להרים את מסך ההתאגדות, אין מקום לחייב בתשלום פיצויי הלנה. דברים אלה, אינם מהווים, כשלעצמם, טעם מספיק ובלעדי להפחתת פיצויי הלנה. מה גם שמשתמעת מהם שלילת שיקול הדעת המוקנה לביה"ד בעניין זה.
- היות והוראות חוק הגנת השכר בעניין פיצוי הלנת פיצויי פיטורים חלות על פיצויי פיטורים מוסכמים, בית הדין מוסמך להפעיל שיקול דעתו לפי סעיפים 18 ו- 20(ד) לחוק, ולהפחית או לבטל את פיצוי ההלנה בקשר עם פיצויים כאמור.
- אין לצפות שישולמו הפיצויים "שלא היו שנויים במחלוקת" שעה שהזכאות עצמה היתה שנויה במחלוקת.
