תמצית העקרונות – היעדרות מהעבודה מול זניחת העבודה

1. זניחת עבודה יכולה להיחשב בנסיבות מסוימות כסיום יחסי עבודה, ובנסיבות אחרות כהפרת משמעת בלבד.
2. ככלל, היעדרות מהעבודה בעקבות תאונה או מחלה לא תיחשב כזניחת עבודה.
3. היעדרות חד פעמית גם במקרה שהעובד הוזהר – אין לראות בה התפטרות.
4. אבחנה בין הפרת משמעת לבין זניחת העבודה העולה כדי התפטרות תלויה בכלל הנסיבות.
5. חל"ת, שהוארך לבקשת עובד מספר פעמים ובסוף התקופה העובד סירב לחזור לעבודה, עולה כדי התפטרות.
6. שביתה פוליטית במשך 5 חודשים הוכרה כזניחת עבודה.
7. היעדרות תוך מילוי הנחיה מצד ועד העובדים לא הוכרה כזניחת העבודה.
8. עובדת שנטלה חפציה ועזבה את מקום העבודה תחת לעבור בדיקת פוליגרף נחשבת כמי שהתפטרה.
9. עובד שהחליט לעזוב את תפקידו, חרף פניות הממונים עליו להגיע, ולהשיב את רכבו למעסיקה לא הוכר כמקרה של זניחת עבודה.
10.  אי התייצבות של עובד לעבודתו מתוך מחאה על קיפוח לא עולה כדי התפטרות.

פירוט העקרונות – היעדרות מהעבודה מול זניחת העבודה

א. זניחת עבודה יכולה להיחשב בנסיבות מסוימות כסיום יחסי עבודה, ובנסיבות אחרות כהפרת משמעת בלבד.

בעניין "הצופה" עיתון יומי¹ נפסק כי התפטרות עובד יכול שתמצא את ביטויה בכך שהעובד זנח את עבודתו. בעניין רשות השידור² נכתב באגב אורחא כי בנסיבות מסוימות תהווה עצם אי התייצבותו של העובד חזרה לעבודה, במשך תקופה ממושכת, מעשה המעיד על התפטרות בבחינת זניחת העבודה.

עם זאת לא אחת נפסק, למשל, בעניין טאהה זבון³ כי לא כל היעדרות מהעבודה תיחשב כ"זניחה" של העבודה הנחשבת כהתפטרות, היות שבמסגרת המקובלת של יחסי עבודה בישראל רואים היעדרות מעבודה, בנסיבות מסוימות, כהפרת משמעת, על תוצאותיה.

בעניין נטשה מוחמד ואח'⁴ נפסק כי היעדרות העובד מעבודה במלחמת יום הכיפורים, בשעה שעובדים שלא היו מגויסים, יהודים וערבים, המשיכו לעבוד או למצער חזרו לעבודתם לאחר שנדרשו לעשות כן – מהווה הפרת משמעת.

הוטעם כי היעדרות כזו, שנמשכה גם לאחר פניות אישיות מצד המפעל, ועד העובדים והארגון המקצועי, וגם לאחר שהועמדו העובדים על חומרת המעשה, מהווה הפרת משמעת חמורה, המאפשרת, בהתאם להסכם הקיבוצי החל, פיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים.

בעניין זמל הרמן⁵ נפסק ע"י בית הדין הארצי לעבודה כי בצדק סירב בית הדין האזורי לראות בכך שהעובדת יצאה לחופשה לרגל נישואיה ארבעה ימים לפני המועד שלו הסכים המעסיק, ביטוי לרצון העובדת להביא את הקשר למקום העבודה לידי גמר.

בקשר עם עוזרת בית, שרה סימני⁶, אשר איחרה ב- 4ימים לשוב מחופשתה על אף התראה שקיבלה ממעסיקה כי אם לא תשוב לעבודה בשבוע הבא,  יובן מכך שאין היא רוצה לעבוד עוד, נפסק כי איחור של 4 ימים לשוב מחופשה, חרף התראה ממעסיק, לא מלמדת על כוונה לסיים את הקשר בין עובד ומעסיק. באופן דומה גם נפסק בעניינו של העובד אייל כהן⁷.

במקרה זה המעסיקים הודיעו כי יציאה לחופשה של חודשיים תחשב להתפטרות, העובד יצא לחופשה ובסיומה בקש לשוב, ומשסורב נפסק כי פוטר. בית הדין ציין כי בנסיבותיו של המקרה קשר העבודה הגיעה לסיומו בפיטורים, וכי לא היה מקום לראות ביציאת העובד לחופשה ללא תשלום משום התפטרות.

בענין המכללה לטכנולוגיה ע"ש שנקר⁸ נדון מקרה בו עובד נעדר מעבודתו מחודש 10/1978 ועד ינואר 1979 עקב נסיעה לחו"ל שהמעסיקה סירבה לאשר. נפסק כי הנסיעה לא היתה בגדר זניחת עבודה המגיעה כדי התפטרות.

מראה מקום

1. דב"ע לז/3-38 "הצופה" עיתון יומי – כרמלה וילנצק, פד"ע ח 306↩
2. דב"ע לב/5-58 רשות השידור – מאיר אשל, 7.2.73↩
3. דב"ע נה/3-122 טאהה זבון נ' נפתלי מוצניק פד"ע כט 228↩
4. דיון לה/45-3 (ארצי) נטשה מוחמד ואח' נ' "יזרום" חברה למוצרי חשמל בע"מ, פד"ע כרך ז', 64↩
5. דב"ע ל/3-1 זמל הרמן נ' דואיב גילה פד"ע א 18↩
6. דב"ע ל/3-7 יוסף שלגי נ' שרה סימני פד"ע א 87↩
7. ע"ע 38313-11-13 זאב סלומון ואח' נ' אייל כהן, 22.5.16↩
8. דב"ע מו/3-10,12 המכללה לטכנולוגיה ע"ש שנקר נ' משה אוסטפלד פד"ע יז 353↩