תוכן עניינים

1. חוזה עבודה אישי לתקופה קצובה – כללי »
2. חובת השימוע וזכות הטיעון בחוזה העסקה לתקופה קצובה »
3. פיצוי על הפרת חוזה לתקופה קצובה »
4. פיטורי עובדת בהריון עם סיום חוזה לתקופה קצובה »
5. סיום חוזה לתקופה קצובה בזמן שירותו של עובד במילואים »
6. מראה מקום »

א. חוזה עבודה אישי לתקופה קצובה – כללי

1. חוזה עבודה אישי לתקופה קצובה, שאין בו הוראה המתירה לצד לו לסיימו בכל עת לפני תום תקופתו מבלי להפר את החוזה, הוא חוזה עבודה שיש לו תוצאות משפטיות מיוחדות, הן מבחינת הגבלת החופש המקובל להשתחרר מחוזה העבודה, והן מבחינת הנטל המוטל על הצדדים לו במקרה של הפרת החוזה.

ראו פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה בענין בנימין פנקס¹.

2. יש להקפיד על כך שחוזה עבודה לתקופה קצובה, יהיה חד משמעי וישקף בצורה ברורה את ההסכמה המודעת של הצדדים לחוזה, בדבר החובות אשר הם נוטלים על עצמם.

ראו לענין זה פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה בענין בנימין פנקס².

3. כל ספק יטה את הכף לכיוון היותו של חוזה העבודה חוזה לתקופה בלתי קצובה. הספק צריך להיות מעוגן בלשון החוזה או בנסיבות הענין האחרות.

ראו לענין זה פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה בענין בנימין פנקס³.

4.  ראוי ורצוי שתוצאות ביטול החוזה במהלך התקופה שנקצבה תוסדרנה בחוזה גופו, ואולם, אין בשתיקה בעניין זה, כשלעצמה, כדי להקים ספק.

ראו לענין זה פסק הדין בענין מעיין אלפיים (07) בע"מ⁴. בית הדין הוסיף כי הספק צריך להיות מעוגן בלשון החוזה או בנסיבות הענין האחרות. באותו ענין פסק בית הדין כי משלא חלקה החברה על סיווג החוזה כחוזה לתקופה קצובה ולא טענה לנסיבות אחרות המכוננות את הספק, זולת המחדל מהסדרה מפורשת של תוצאות ביטולו בטרם עת, היא לא הניחה בסיס לספק פרשני. משכך, באותו מקרה נקבע שמדובר בחוזה העסקה לתקופה קצובה, כך שביטולו טרם סיום התקופה שנקצבה הקימה זכאות לפיצויי קיום.

5.  כשידרש בית הדין הארצי לפרש משך תוקפו של חוזה עבודה ל"תקופה קצובה" הוא יעשה כן על פי המשמעות המקובלת בחוזי עבודה במשק.

ראו לענין זה פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בענין זפא בע"מ⁵. באותו מקרה נדרש בית הדין להעניק למונח "הסכם לשנה" משמעות הקובעת את אורך תקופת העבודה הקצובה ופסק שמדובר בשנת עבודה ולא בשנה מיום חתימת החוזה, שנעשתה לפני תחילת יחסי העבודה. כן קבע בית הדין כי משכיוונו הצדדים ל"עבודה" של שנה, הרי שהחוזה הסתיים לא ביום 30.11.1989, כפי שקבע בית הדין האזורי, אלא ביום 8.11.1989, (העובד החל עבודתו ביום 9.11.88) והפיצוי המגיע לעובד הוא עד אותו מועד בלבד.

6.  מקום בו הצדדים לחוזה העבודה קבעו שהעובד יזכה לקבל אחוז מסוים מהרווחים בשנת עבודתו הראשונה, והאחוז ילך ויגדל עד שנת העבודה  השלישית, קביעה זו לא מלמדת על כריתת חוזה עבודה לתקופה קצובה.

ראו לענין זה פסק הדין בענין אלי אורן⁶.

7. העסקת עובדים במדינה, במעמד של "עובד ארעי", שהעסקתם היא לתקופה קצובה במשך תקופה ארוכה המתחדשת מאליה, הינה העסקה פסולה ויוצרת חשש לעקיפת ההגנות שמעניק משפט העבודה ובייחוד ההגנה  מפיטורים.

ראו לענין זה פסק הדין בענין אילנה לוינגר⁷.

8. העסקה ממושכת כאמור, מחייבת את המעסיק לבדוק המשך העסקתו, על פי ההסכמים ובכלל זה להעניק לו זכות טיעון, טרם הפסקת עבודתו.

ראו לענין זה פסק הדין בענין סוהייר סרוג'⁸. בפסק הדין בענין סוהייר סרוג' ביקשה השופטת נ. ארד (כתוארה אז) להגן על זכויותיה של עובדת שהועסקה בשירות המדינה ב"חוזה מיוחד" במשך חמש שנים ומעסיקה ביקש לפטרה בתום תקופות עבודתה הקצובות.

9.  חוזה עבודה לזמן קצוב פוקע עם תום תקופתו, ומשעה שכך הוא, אין צורך בכל מעשה של פיטורים, שהרי יחסי העבודה מסתיימים מאליהם בתום התקופה.

ראו לענין זה פסיקת בית הדין הארצי לעבודה בענין טפחות בנק למשכנתאות בע"מ⁹.

10. חוזה עבודה לתקופה קצובה מגיע לסיומו בתום התקופה המצוינת בחוזה ופוקע מעצמו.

דברים אלו נקבעו בבית הדין הארצי לעבודה בענין מעגלי תיירות בע"מ ואח'¹⁰.

11.  עם זאת, שעה שמדובר בצמצום תפקידי יחידה ויש צורך לבחון ולמיין את העובדים שהחוזים עמם לא יוארכו, מחובתו של המעסיק ליתן זכות שימוע למי מהעובדים שיפגעו. ולאפשר למצות את זכות הטיעון  כהלכתה.

ראו פסק הדין בענין אלי שדה¹¹. בית הדין הטעים כי כאשר מדובר בהתקשרות בהסכם לתקופה קצובה לביצוע עבודה מסוימת, מוגדרת ומתוחמת היטב מבחינת היקפה ומשכה, וכאשר אין לעובד ציפייה לחידוש החוזה מעבר לתקופת הפרויקט ולאחר סיומו – אפשר ובקיומו של שימוע לא יהא כדי לגרום לחידוש ההתקשרות. אך שעה שהעסקתו של העובד  הייתה, מעצם טיבה וטבעה, בעלת אופי של התקשרות מתמשכת, הרי שהייתה לו ציפייה לגיטימית שיחודש חוזה ההעסקה עימו, ובצידה הזכות שתינתן לו הזדמנות הולמת לטעון טענותיו, ולנסות לשנות מההחלטה שלא להעסיקו עוד על רקע הצמצומים ביחידה.

ו. מראה מקום

1. דב"ע מט/3-123  ‎ ‎בנימין פנקס‎ ‎נ' ישקר בע"מ נהריה, פ"ד כא(1) 343; ראו גם : ע"ע  3393-02-17‏ ‏ יונתן גב נ' ג.מ. מעיין אלפיים (07) בע"מ, 24.6.18↩
2. דב"ע מט/3-123  ‎ ‎לעיל; ראו עוד: דב"ע נה/3-84 יעקב חזן נ' מילובר בע"מ,  7.5.95 ; דב"ע נה/91- 3‎ ‎ב.ג. פולימרים אגודה שיתופית חקלאית בע"מ‎ ‎נ' זהבה שטול ואח', פ"ד כח(1) 421; ע"ע  3393-02-17‏ שלעיל↩
3. דב"ע מט/3-123 לעיל; ראו גם : ע"ע  3393-02-17‏ לעיל↩
4.   ע"ע  3393-02-17‏ ‏ יונתן גב נ' ג.מ. מעיין אלפיים (07) בע"מ, 24.6.18↩
5. דב"ע נה/3-95 זפא בע"מ ואח' נ' עמי כהן, 31.5.95↩
6. דב"ע נז/31-3 אלי אורן נ' י. מושקוביץ חברה לבנין בע"מ,  6.8.97 – לא פורסם, הובא בספרו של השופט (בדימוס) י. לובוצקי, "חוזה עבודה וזכויות העובד" הוצאת ניצן מהדורת 2008 פרק 4 עמ' 4↩
7. ע"ע 1189/00 אילנה לוינגר נ' מדינת ישראל ואח', 2.10.00 ; ע"ע 300053/96 אסנת נתאי נ' בית התפוצות, 24.4.02↩
8. ע"ע 1403/01 סוהייר סרוג' נ' המוסד לביטוח לאומי, 3.5.04; כן ראו עמדתה של כב' השופטת ברק בע"ע 300053/95 שלעיל, עוד לענין חובת השימוע וזכות הטיעון בצורת העסקה כאמור – ראו להלן↩
9. דב"ע מד/3-114‎" ‎טפחות" בנק למשכנתאות בע"מ‎ ‎נ' חוה לוי, פ"ד טז(1) 350;  וראו שם השוואה לפסק הדין שעניינו בעובדים שפרשו מחמת גיל : דב"ע שם/3-139 מועצת פועלי חיפה נ' יהושע ירחמיאל ואח', 9.8.81↩
10. ע"ע  13694-07-16‏ ‏ מעגלי תיירות בע"מ ואח' נ' יעקב ליברמן‏ ואח', 4.8.19↩
11. ע"ע 1290/02 מדינת ישראל נ' אלי שדה, 6.3.03 –  לענין חובת השימוע וזכות הטיעון בצורת העסקה כאמור – ראו עוד להלן↩