המעסיק חייב לשקול גם את חופש המצפון והדת בעת ניהול עסקו
בעניין הוועד לשומרי מסורת1 נפסק כי הזכות המוגנת של כבוד האדם וחירותו כוללת גם את חופש המצפון, האמונה והדת ובהנחה שחופש זה כוללים את החופש מדת, הרי מכוח הוראת סעיף 11לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו ראה שחובה גם על המעסיק לכבד את הזכויות שלפי חוק היסוד, ביניהן הזכות האמורה .
עם זאת, זכותו של אדם לחופש המצפון, כולל החופש מדת, אינה זכות מוחלטת, ויש שהיא נסוגה מפני שיקולים אחרים. לא אחת קיימת התנגשות בין שמירה אורח חייהם הדתי לבין האינטרס של המעסיק.
כך למשל, לעיתים קיים אינטרס של המעסיק להעסיק עובדים ביום המנוחה השבועי, בעוד שלגבי עובדים דתיים הדבר עומד בניגוד לדתם ומצפונם.
סעיף 9ג. לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1971, קובע כי לא יסרב הזקוק לעובד לקבל אדם לעבודה בשל כך בלבד שהוא הודיע עם קבלתו לעבודה שאינו מסכים לעבוד בימי המנוחה השבועית על פי איסור שבמצוות דתו שאותן הוא מקיים, ולא ידרוש ממנו ליתן התחייבות לעבוד בימי המנוחה השבועית כתנאי לקבלתו לעבודה.
- בג"צ 6111/94 הוועד לשומרי מסורת ואח' נ' מועצת הרבנות הראשית, פ"ד מט (5) 106, 26.12.95↩
