סעיף 270 לחוק – הגדרות

• חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995

• פרק יב' – תגמולים למשרתים במילואים

• הגדרות
• 270.  בפרק זה –

•            "מילואים" – שירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות המילואים, התשס"ח-2008;
•            "שירות חצי-יומי" – שירות מילואים שתחילתו לאחר השעה 16:00 ושמשכו, לרבות זמני הנסיעה אל מקום השירות וממנו, אינו עולה על שש שעות באותו היום, בהתייצבות אחת, בהתאם לכללים ולהוראות שייקבעו בפקודות הצבא, כהגדרתן בחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955;
•            "שכר מינימום" – (נמחקה);
•            "שירות חד-יומי" – (נמחקה);
•            "התגמול המרבי" – סכום השווה לסכום הבסיסי כפול 5, כשהוא מחולק בשלושים;
•            "התגמול המזערי" – "68% מהסכום הבסיסי, לחודש", מחולק בשלושים;
•            "הכנסה" – ההכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח, לרבות הסכום שממנו היו מגיעים דמי ביטוח אילולא השיעור המרבי הקבוע לתשלום דמי ביטוח.

סעיף 271 לחוק – הזכות לתגמול

•  

• חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995
  פרק יב' – תגמולים למשרתים במילואים

• הזכות לתגמול
• (א) מי שמשרת כחוק במילואים, ישולם לו תגמול בשיעור האמור בסעיף 272, בעד ימי שירותו במילואים כמפורט להלן, לפי העניין, אף אם הכנסתו לא פחתה מחמת שירותו כאמור:
• (1)   לגבי שירות רצוף של שבעה ימי מילואים, לרבות כמה תקופות בנות שבעה ימים כל אחת – בעד כל יום מילואים;
• (2)   היתה יתרת ימי השירות במילואים לאחר חישוב התגמול כאמור בפסקה (1), שישה ימים – בעד שבעה ימים; פחתה היתרה כאמור משישה ימים – בעד סך ימי המילואים הנותרים כשהוא מוכפל ב-1.4.
•            (ב)  שיעור התגמול למי ששירת שירות חצי-יומי, יהיה מחצית השיעור האמור בסעיף 272.

1. על פי חוק, אדם המשרת במילואים על פי דין, יהא זכאי לקבלת תגמול בעד ימי שירותו בשיעור הקבוע בסעיף 272 להלן, גם כאשר הכנסתו לא פחתה בעקבות השירות, כדלקמן:
2. שירות רצוף בעד 7 ימי מילואים, ובכלל זה גם מספר תקופות בנות 7 ימים כל אחת – יהא זכאי לתגמול בעד כל יום מילואים;
3. מקום בו יתרת השירות מעבר ל – 7 ימים, עמדה על 6 ימים – יהא זכאי לתגמול בעד 7 ימים ימים; אם היתרה פחתה מ -6 ימים – יהא זכאי בעד סך ימי המילואים הנותרים כשהוא מוכפל ב – 1.4.
4. מקום בו שירת אדם שירות חצי-יומי, יהא זכאי למחצית שיעור התגמול הקבוע בסעיף 272 להלן.

פסיקה

א. עקרון בבסיס ההוראות הקובעות את זכאות לתגמול מילואים הוא שיש לפצות את המשרת במילואים על איבוד ההכנסה שהיתה צפויה לו בימי השירות על-ידי תשלום שהוא פונקציה של ההכנסה.

האמור נפסק בעניין באר ברנרד¹.

ב. הוראות החוק נועדו להקל עם העובד השכיר הנקרא לשירות מילואים, כך שההתחשבנות תעשה על-ידי המעסיק מול המוסד לביטוח לאומי, ובכך תינתן לעובד תחושה של יציבות וודאות ששכרו משולם באורח שוטף ורצוף. ההסדר נועד להסיר מליבו של השכיר הנקרא למילואים את דאגות הפרנסה לתקופת השירות אליה נקרא.

האמור נפסק בעניין חברת גב ים לקרקעות².

ג. שירות מילואים מזכה בתשלום "תגמול מילואים", דהיינו בגמלה מחליפת שכר ולא בשכר עבודה, ולפיכך, לא זכאי העובד לקבל מהביטוח הלאומי הלנת שכר, אלא פיצוי בגין אחור בתשלום הגמלה על-פי חוק הקצבאות והתקנות על פיו.

האמור נפסק בעניין טומי צוק³.

1. דיון מו/58-0 (ארצי)  ברנרד באר נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד יח(1) 097; כן ראו: דב"ע נו/0-26‏ לודר נ' המוסד לביטוח לאומי ואח'‏, פ"ד לא(1998) 385; עב (ת"א) 100166/97  מרקוביץ שמואל נ' אי.אי.אם אינטרנשיונל אלקטרוניקס בע"מ, 24.8.2005↩
2. ע"ע 300307/98‏ חברת גב ים לקרקעות בע"מ נ' אבן‏, פ"ד לח(2003) 149↩
3. עב  1321/98-0‎ ‎טומי צוק‎ ‎נ' המוסד לביטוח לאומי, 1.1.1999).

   ד. הוראות סעיף 271(א) לחוק וסעיף 272 לחוק מצביעות על כך שהגם שתגמולי מילואים הם גמלה מחליפת הכנסה, הם לא בגדר "הכנסה" במהותה ובהיקפה. מכאן שלא ניתן לראות בתגמול מילואים חלק מהכנסות עסק של בעל עסק, אשר חייבות במס הכנסה.

   האמור נפסק בעניין עודד וינברג[1. בל (ת"א) 29673-10-18‏ ‏ עודד וינברג נ' המוסד לביטוח לאומי, 5.1.2020; כן ראו: דב"ע נו/0-311 פינקלשטיין נ' המוסד לביטוח לאומי, 9.11.1997↩