תוכן עניינים

1. כללי »
2. חישוב ערך יום עבודה »
3. חופשה »
4. דמי מחלה »
5. הודעה מוקדמת »
6. דמי הבראה »
7. דמי חגים »
8. חישוב פיצויים »

א. כללי

בהתאם לחוקי העבודה עובד ששכרו מחושב על בסיס חודשי נקרא עובד במשכורת.

ככלל, בהתאם לחוקי העבודה לעובד במשכורת מוקנות זכויות טובות יותר מזכויות מאלו שמקבל עובד ששכרו מבוסס על חישוב שעתי או יומי.

במידה ועובד במשכורת מקבל בנוסף עמלות מכירה, אזי על אותו חלק מן השכר בגין עמלות מכירה יחולו הכללים החלים על עובד בשכר, שהינו מוגדר כעובד ששכרו לא מחושב על בסיס חודשי.

ב. חישוב ערך יום עבודה

החוק והפסיקה אינם קובעים באיזה דרך יש לחשב את ערך יום העבודה של עובד על בסיס שכר חודשי.

עם זאת, ככלל, חוקי העבודה השונים (כגון: חופשה שנתית, חוק הודעה מוקדמת, חוק דמי מחלה, חוק פיצויי פיטורים) מעניקים זכויות לעובדים בשיעור הכולל לא רק ימי עבודה, אלא גם את ימי שישי שבת. היינו שיעור הזכאות והחישוב לפי אותם חוקים הוא  קלנדרי ולא לפי ימי עבודה.

בהתאמה, חישוב השכר ליום צריך להיות  קלנדרי ולכלול גם את ימי העבודה וימי המנוחה שחלים באותו חודש, וזאת לפי הנוסחה הבאה:

     שכר חודשי                 =           שכר יומי
 מס' הימים בחודש

עם זאת, במקומות עבודה רבים נערך חישוב הזכויות והצבירה לפי ימי עבודה, ולא לפי ימים קלנדריים.

בהתאמה, יש לערוך את החשוב ערך היום לפי ימי עבודה בפועל, לא כולל ימי המנוחה, כלהלן:

      שכר חודשי                        =              שכר יומי
מס' ימי עבודה בחודש

לטעמנו, הדרך הנכונה יותר לעריכת החשוב היא לפי הדרך הראשונה.

עם זאת, גם דרך השנייה הינה אפשרית לחשוב, אם הצבירה או שיעור הזכאות הינם לפי ימי עבודה.

בכל מקרה, חייבת להיות התאמה ועקביות בין החישוב הערך של היום בגינו משולמת הזכות לבין חשוב מספר ימי הזכאות, אחרת יכולים להיווצר עיוותים בחישוב הזכויות שיכולים לגרום לחסרון כיס למעסיק או לעובד.

עקביות זה נדרשת גם מקום שבו מחושבות הזכויות של עובד המועסק ד 5 ימים בשבוע, או 6 ימים בשבוע.

ניתן להלן דוגמא אשר תמחיש את הצורך בעקבות החישובים.

אפשרות  א'  – חשוב לפי ימים  קלנדרים –  מדובר בעובד העובד שנה במקום העבודה במשרה מלאה והמעסיק  מעוניין לחשב את דמי החופשה המגיעים לו בגין אותה שנה.

אותו עובד זכאי בהתאם לחוק חופשה שנתית ל- 16 ימי חופשה בגין אותה שנה, הכוללים גם את ימי שישי שבת.

בהתאמה ערך יום החופשה יהא קלנדרי, היינו לפי חלוקה של השכר לחודש במספר הימים באותו חודש (בדרך כלל 30)

אפשרות ב' – חישוב לפי ימי עבודה לעובד העובד 6 ימים בשבוע  – 

עובד הנ"ל יהא זכאי בנטרול יום שבת ל- 14 ימי חופשה בשנה.

בהתאמה,  חישוב ערך יום חופשה יהא לפי חלוקה של המשכורת החודשית של העובד  בימי עבודה בפועל באותו חודש (בדרך כלל 25 או 26 ימים).

אפשרות ג' – חישוב לפי ימי עבודה לעובד העובד 5 ימים בשבוע   –

עובד כאמור זכאי בנטרול ימי שישי ושבת ל- 12 ימי חופשה בשנה בלבד.

בהתאמה,  חישוב ערך יום חופשה יהא לפי חלוקה של השכר של העובד לפי ימי עבודה בפועל באותו חודש (בדרך כלל ב- 21-22 ימים).

שימו לב, שדרך החישוב הראשונה מקלה יותר על החישוב ואינה מצריכה בדיקת מספר ימי העבודה של העובד בכל שבוע. הדבר נוח במיוחד שעה שמדובר בעובד העובד בימי שישי לסירוגין.

ג. חישוב מספר ימי החופשה להם זכאי העובד

1. אורך החופשה

אורך החופשה נקבע על פי הוותק במקום עבודה אחד או אצל מעביד אחד, כלהלן:  

שימו לב , כי מדובר בימים קלנדריים ולא ימי עבודה. כך למשל, בשנה הראשונה לעבודתו זכאי העובד ל- 14 ימי חופשה, הכוללים גם את ימי שישי שבת.

בנוסף, שימו לב, כי שנת עבודה פירושה בחוק חופשה שנתית, "פרק זמן של שנים עשר חודש, שתחילתו אחד בינואר של כל שנה". כלומר – בסיס החשוב הוא לכל שנה כאמור.

בנוסף, החוק קובע כללים לגבי שיעור הזכאות לחופשה לעובד שהתחיל לעבוד באמצע השנה (שמתחילה כאמור בינואר ומסתיימת בחודש דצמבר) ולגבי עובד העובד באופן חלקי. להלן יפורטו הכללים בנושא:

במידה ויחסי העבודה התקיימו במהלך כל השנה (מחודש ינואר ועד דצמבר כאמור) והעובד עבד באותה שנה לפחות 200 ימים בפועל, אזי מספר ימי החופשה להם יהא זכאי העובד יהיו כמפורט בטבלה דלעיל, לפי וותק העובד.

במידה ויחסי העבודה התקיימו במהלך כל השנה והעובד עבד באותה שנה פחות מ- 200 ימים בפועל, אזי מספר ימי החופשה להם יהא זכאי העובד יחושב לפי הנוסחה הבאה:

 מס׳ ימי הזכאות עפ״י הטבלה כאמור לפי הוותק X  מס׳ ימי עבודה בפועל במהלך השנה
                                                                                                    200

 יושם אל לב שחלק של יום חופשה לא יובא במניין.

במידה ויחסי העבודה התקיימו בחלק משנת העבודה (העובד התחיל  או הפסיק לעבוד במהלך השנה) והעובד עבד באותו חלק של שנה לפחות 240 ימים, אזי מספר ימי החופשה יהא כמפורט בטבלה דלעיל לפי וותק העובד.

במידה ויחסי העבודה התקיימו בחלק משנת עבודה והעובד עבד בחלק משנת העבודה פחות מ־240 ימים, אזי מספר ימי החופשה יהא לפי החשוב הבא:

  מס׳ ימי הזכאות עפ״י הטבלה  X  מס׳ ימי עבודה בפועל בחלק משנת העבודה
                                                                              240                                                                          חלק של יום חופשה לא יובא במניין הימים.

יודגש,  כי לצורך חישוב הזכאויות כאמור יש לספור ימי עבודה בפועל ולכן אין לקחת בחשבון ימי היעדרות עקב חופשת לידה, מחלה, תאונת עבודה וכיוצא באלה.

2. הימים שלא יובאו במניין ימי החופשה בהתאם לחוק

הימים בהם שירת העובד שירות מילואים לפי חוק שירות המילואים, התשס"ח-2008; ימי חג שאין עובדים בהם, אם על פי חוק ואם על פי הסכם או נוהג – להוציא ימי המנוחה השבועית; ימי חופשת לידה; הימים שבהם אין העובד מסוגל לעבוד מחמת תאונה או מחלה; ימי אבל במשפחה, מטעמי דת או נוהג אין העובד עובד בהם; ימי שביתה או השבתה; ימי הודעה מוקדמת לפיטורים, אלא אם עלו על ארבעה- עשר, ובמידה שעלו.

חלו ימים מן האמורים לעיל בימי החופשה, יראו את החופשה כנפסקת לאותם הימים, ויש להשלימה ככל האפשר תוך אותה שנת עבודה.

3. חישוב השכר הקובע לחופשה

לאחר שחישבנו את מספר ימי החופשה המגיעים לעובד לפי הכללים כאמור, נותר לנו לחשב את דמי החופשה המגיעים לעובד.

בהתאם סעיף 10(א) לחוק חופשה שנתית, זכאי העובד בעד ימי חופשתו לשכרו  הרגיל כאילו לא יצא לחופשה.

שכר עבודה הרגיל של העובד הוא כל תמורה, בכסף או בשווה כסף, המשתלמת לעובד על ידי המעביד בעד שעות העבודה הרגילות. כלומר –  גם עמלות מכירה הינן חלקו משכרו של העובד.

עם זאת, סכום המשתלם לעובד לכיסוי הוצאות מיוחדות שאינן קיימות בעת החופשה, אין רואים אותו כחלק משכר העבודה.

כלומר – בתלוש השכר צריך להופיע שכר חודשי רגיל של העובד כאילו העובד  לא יצא לחופשה, למעט הפחתת החזרי הוצאות בגין תקופת החופשה. במקביל יש לציין בתלוש השכר את ימי הניצול ברובריקה הקיימת בתלוש בנושא.

כמובן, שקיימת חובה גם לנהל פנקס חופשה בעניינו של כל עובד בו, בין היתר, יש לציין את מועדי היציאה לחופשה, מספר ימי החופשה שנוצלו, והתשלום ששולם בעדם.

שימו לב שחוק חופשה מקנה זכאות לפי ימים קלנדריים ולא לפי ימי עבודה, לפיכך ערך היום לחופשה צריך להיות בהתאמה קלנדרי, וזאת לפי הנוסחה הבאה:

            שכר חודשי                                                         =              ערך ליום חופשה
מס' הימים בחודש (כולל ימי  המנוחה)

4. האם יש לכלול בחישוב דמי החופשה גמול ששולם עבור עבודה שעות נוספות?

התשובה שלילית – בהתאם לנוסח החוק, השכר הרגיל של העובד הינו השכר המשתלם לעובד על ידי המעביד בעד שעות העבודה הרגילות.

מכאן, שהמעביד רשאי לערוך חישוב השכר בעד החופשה ללא הכללת תשלום עבור שעות נוספות (כולל שעות נוספות גלובאליות) וללא התוספת הנובעת מהתעריף המוגדל המשולם לעובד עבור עבודה בשבת.

5. האם יש לכלול בשכר הקובע לחישוב החופשה החזרי הוצאות?

התשובה שלילית – בהתאם לחוק סכום המשתלם לעובד לכיסוי הוצאות מיוחדות שאינן קיימות בעת החופשה, אין רואים אותו כחלק משכר העבודה. מכאן, שאין לכלול בחישוב דמי החופשה דמי נסיעה לעבודה, דמי אש"ל ותשלומים דומים שלהם לא נזקק העובד בימי חופשתו.

6. האם בחישוב דמי החופשה יש לכלול תשלום שמקבל העובד עבור עמלות?

התשובה חיובית – עובד ששכרו משתלם בחלקו על פי מרכיב קבוע ובחלקו האחר בעמלות המחושבות על פי מחזור המכירות או הרווחים, יחושבו דמי החופשה על פי השכר בשני המרכיבים.

7. האם בחישוב דמי החופשה יש לכלול תוספת משמרות?

לגבי עובד שעובד במפעל באופן קבוע וסדיר ולפי תכנון קבוע במשמרות – יש לראות בתוספת משמרות כחלק משכרו הרגיל לעניין תשלום חופשה שנתית.

8. האם בחישוב דמי החופשה יש לכלול פרמיות המשולמות לעובד?

בהסכם קיבוצי כללי שנחתם בין התאחדות בעלי התעשייה להסתדרות נקבע, כי יש לכלול בחישוב דמי חופשה אותו חלק מהפרמיה המשתלמת לעובד בעבור יום עבודה רגיל, אשר אינו עולה על 30% ליום, משכרו הקבוע. חישוב של הפרמיה לצורך זה נעשה על פי ממוצע של 90 יום שקדמו ליציאה לחופשה. מובאת בחשבון הממוצע רק פרמיה בגין שעות עבודה רגילות (ולא שעות נוספות) ורק אותו חלק שאינו על 30% ליום.

על הסכם קיבוצי זה ניתן צו הרחבה על כל המועסקים בתעשייה ובמלאכה.

9. חשוב דמי חופשה לעובד שעובד פחות מ- 75 ימים רצופים

חוק חופשה שנתית קובע, כי במידה ועובד בשכר (שמקבל את השכר לא על בסיס חודשי), עבד פחות מ- 75 ימים רצופים, בין בשנת עבודה אחת ובין בשתי שנות עבודה רצופות, ואין בינו לבין המעביד חוזה עבודה בכתב לתקופת עבודה רצופה העולה על 74 ימים, יהא זכאי הוא לתמורת חופשה בגובה של 4% לפחות משכר העבודה.

תמורת החופשה תשולם לקרן החופשה של ענף העבודה שבו עבד העובד או בכל דרך אחרת שנקבעה בתקנות.