כבוד האדם וזכות העובד לעבוד

א. הלכה היא כי למעסיק זכות הקניין והזכות הניהולית בעסקו. אלא שבכך אין כדי לגרוע מעקרון היסוד לפיו העובד הוא בראש ובראשונה אדם,  ויש להקפיד על כבוד האדם שלו, שהרי "עניין לנו בעובדים. עניין לנו בבני אדם".

האמור נפסק, למשל, בעניין חנה סולטני¹. כן נפסק כי העובד אינו "חפץ" ואינו קניינו של המעסיק.  העובד – הבכיר והזוטר כאחד, אינו "פיון" על לוח האשקוקי ו"אינו פיגורת משחק על לוח השחמט". עובד הוא אדם, בשר ודם. לאור עיקרי יסוד אלו, נפסק כי מן הדין הוא כי הפעלת זכויותיו הקניינית והניהולית של המעסיק תיעשה בהגינות, בהוגנות, בתום לב, בשקיפות, בסבירות ובמידתיות, תוך לקיחה בחשבון של כל השיקולים הנדרשים לעניין, ושמירה על עיקרי הצדק הטבעי ועל כללי המשפט המינהלי (עת מדובר במעסיק ציבורי).

ב. לשני הצדדים ליחסי עבודה זכות יסוד. שתי הזכויות הן זכויות הקרויות "זכויות חברתיות". לעובד הזכות לעבוד. למעסיק – הזכות הניהולית. כאמור, שתיהן זכויות חברתיות ועל כן שתיהן מתאזנות זו כנגד זו. זהו איזון אופקי – איזון בין זכויות אדם בינן לבין עצמן.

האמור נקבע על ידי סגנית הנשיא א. ברק (בדימוס) בעניין בנימין משה ואח'².

בעניין לאה לוין³ נפסק כי בפיטורי צמצום מדובר בזכויות אדם ובאינטרסים לגיטימיים של מעסיקים ועובדים כאחד. מחד, מדובר בפררוגטיבה הניהולית העומדת למעסיק, הנובעת מזכותו הקניינית על מפעלו אשר הנה זכות חוקתית. מאידך, עומדת לעובד זכותו לעבוד אשר אינה זכות חוקתית. הזכות לעבוד הינה למעשה חירות.  פירוש הדבר הוא שקיימת חובה נגטיבית, לא חובה לספק עבודה אלא חובה שלא לפגוע בזכות – חירות – זו של העובד. כמו כן, נפסק כי לעובד זכות מעין-קניינית לעבודה. יש לו הזכות לא רק להשתכר בכבוד אלא גם ליהנות מהעבודה, לעסוק במה שהוא מיומן בו, לעסוק במלאכה ולא ללכת בטל. ברי שזכות זו, ככל זכויות האדם, אינה זכות מוחלטת.

בעניין שלמה ויטריאול⁴ נקבע כי זכותו של אדם לעבוד היא חירות. אין חובה להעסיקו. אך יש לו הזכות שלא יפגעו בחירותו זו. העברה חד צדדית של עובד לתפקיד בו הוא לא מיומן, לתפקיד בו השכר נמוך יותר, לתפקיד נחות מזה בו תיפקד, תפקיד שאינו לפי כישוריו, כל אלה מהווים פגיעה בזכותו של עובד לעבוד. דרישה אולטימטיבית המעמידה את העובד בסיטואציה של חובה לעמוד בבדיקה פוליגרף, פוגעת בזכויות יסוד של עובד בשניים, בזכותו של עובד לעבוד, זכות שכאמור היא חירות, ובזכותו לפרטיות.

בעניין דב אורן⁵ נפסק כי זכותו של העובד לעבוד היא לא רק הזכות להתפרנס בכבוד. היא גם הזכות ליהנות מהעבודה, להפיק ממנה סיפוק תוך ניצול המיומנות של העובד. זוהי גם הזכות שלא להיות מפוטר שלא כדין.

מראה מקום

1. בע"ע (ארצי) 14039-07-11  חנה סולטני נ' מדינת ישראל, משרד החינוך, 20.12.13↩
2. ע"ע 1456/02 בנימין משה ואח' נ' איגוד ערים לכבאות והצלה טבריה, 11.3.04 – ראו ההפניות שם↩
3. ע"ע 359/99‏ לאה לוין נ' רשות השידור‏, פ"ד לו(2001) 400↩
4. דב"ע נה/ 3-228  שלמה ויטריאול נ' אבא מרגלית יצור ושיווק דברי מאפה בע״מ, 7.1996↩
5. עע (ארצי) 300019/98‏ ‏ דב אורן נ' דניה סיבוס חברה לבנייה בע"מ, 7.7.04↩