1. שלב סיכומי הדיון הוא שלב פרוצדוראלי חשוב, המתבטא בתקנה 51(2) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב – 1991.

ראו : תקנה 51 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991

2.  דינו של בעל דין שלא הגיש סיכומיו במועד שבו נדרש להגישם, דינו כדין בעל דין שלא התייצב במועד שנקבע לדיון, זולת אם הורה בית הדין אחרת.

ראו לענין זה פסק הדין בענין קי. בי. מערכות מתקדמות לניקוי מערכות בע"מ¹. 

3. תובע שנמנע מהגשת סיכומים מסתכן במחיקת תביעתו ולא בדחייתה.

ראו עמדת הרב בפסק הדין בענין "פדויים" מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ².

4.  כאשר מדובר במשפט פלילי, שלב הסיכומים הוא שלב שאין לדלג עליו, גם כשהצדדים הסכימו להגיש סיכומים בכתב ולא עשו כן, יש להזמינם לטיעון בעל פה.

ראו פסק דינו של בית המשפט העליון בענין מוחמד חאלד ענתאוי³.

5. נראה כי זכות הטיעון והסיכום נתונה למי שעלול להיפגע ממתן ההחלטה או פסק הדין. כלומר משהחליט בית הדין להיענות לבקשת המבקש במלואה, אין הוא חייב ליתן למבקש זכות טיעון או סיכום.

ראו  בספרו של  השופט (בדימוס) י. לובוצקי, "סדר הדין במשפט העבודה" ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, מהדורת 2016, פרק 12  עמ' 77.

6. צד שאינו מיוצג בידי פרקליט לא יחויב בהגשת סיכומים בכתב, אלא יוכל להשמיעם לפני בית הדין בעל פה.

ראו פסק הדין שבי שומרון אגודה שיתופית בע"מ⁴ בית הדין הטעים כי החלטה זאת, פוגעת בעקרון השוויון בטיעון, והופכת לעתים קרובות את סיכומי הצד שאינו מיוצג למיותרים למעשה.

7. טענה שנטענה בכתב טענות, אך לא הועלתה בפני בית הדין בסיכומים דינה כדין טענה שנזנחה והשופט אינו חייב לדון בה. 

ראו בין היתר פסק הדין בענין דינה חזין⁵.  

8. עם זאת, הכלל על-פיו רואים מי שאינו מזכיר טענה או בקשה בסיכומיו כמי שוויתר עליה, אינו גורף עד כדי כך שבמקרה של ספק יראו בעל-דין כמוותר על טענתו.

ראו פסק דינו של בית המשפט העליון בענין ויולה בטיש⁶

9. משמדובר בטענה מהותית שלא עלתה בסיכומים מחמת הזנחה של פרקליט או משום שבעל הדין לא יוצג בידי פרקליט, ישקול בית הדין בשים לב לשאיפתו להגיע לחקר האמת, אם יש להתעלם מהטענה או להתחשב בה.

ראו פסק הדין בענין דניאל כהן⁷ באותו מקרה המערער לא היה מיוצג. בית הדין קבע כי על אף שגילה שקדנות ויסודיות מרובה בעריכת הסיכומים, לא ניתן היה להתעלם מכך שהוא  אינו משפטן, ולכן אין לדקדק עמו כחוט השערה כשמדובר בטענה לזניחת תביעה לא שולית. בית הדין נסמך על ע"א 335/73 שלעיל שגם בנסיבות שם נפסק כי היה  מקום לסטות מן הכלל בדבר זניחת טענה בסיכומים].

10. מנגד, כלל הוא שלא ניתן להעלות טענה לראשונה בשלב הסיכומים, אם הצד שכנגד התנגד לכך בהזדמנות הראשונה זאת משום שנפגעת זכותו של בעל הדין שכנגד לצרף מסמכים, לחקור נגדית ולצרף צדדים שלישיים.

ראו פסק הדין עלי ברמן ו- 22 אח'⁸.

11. ואולם, אם תמצא לפחות ראשית טענה (גם אם לא טענה מפורשת) בכתבי בית דין שקדמו לסיכומים, ישקול בית הדין להתיר בכל זאת את הטיעון בסיכום.

ראו פסק הדין דוד מוטהדה⁹.

12. בית הדין רשאי להגביל את אורך הסיכומים שיגישו הצדדים בכתב או את אורכם של הטיעונים בעל פה.  אם לא עמד בעל הדין בהגבלה רשאי בית הדין לקחת זאת בחשבון בעת פסיקת הוצאות המשפט.

ראו פסק הדין יהודה בן עמי עיצוב ועיצה בע"מ¹⁰.

13. הזכות להגיב על סיכומים, כאשר הדבר מתבקש, גם אם באיחור, חשובה היא על  מנת לרדת לחקר האמת.  

ראו פסק הדין בענין ש.ש דובשנית בע"מ¹¹.

14. מקום שלא הושמעו ראיות אלא הוגשו סיכומים משפטיים בלבד,  אי הגשת הסיכומים ע"י צד לא יוצרת זכות לצד  השני.

ראו פסק הדין מתיתיהו שוורץ¹².

ואולם ראו עמדתו של השופט (בדימוס) י. לובוצקי, בספרו "סדר הדין במשפט העבודה" ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, מהדורת 2016, פרק 12  עמ' 79.

15. כשאיחר צד להגיש את סיכומיו ונשקלת האפשרות להאריך לו המועד לעשות זאת, ישקול בית הדין ויאזן בין הנזק שייגרם בשל הימשכות הדיון לבין נחיצות הסיכומים, תוך בחינת אפשרות שיפוי בהוצאות.

ראו פסק הדין תמר בן שושן¹³.   

16. כאשר לא ניתנה אפשרות להגיש כתב תשובה, בית הדין הארצי יבחן האם מבין הטיעונים שנפרשו בפניו מצויים כאלו שהיה בהם כדי "להטות" את הכף אילו היו מועלים בשלב התשובה לסיכומים.

ראו פסק הדין בענין איל סנטו¹⁴ בית הדין הטעים באותו מקרה כי בהעדר פגם היורד לשורש ההליך, אין לקבל את הטענה להחזיר את הדיון לבית הדין האזורי על מנת שישוב וייתן את פסק הדין, לאחר שיוגשו סיכומי תשובה המשיבה. עם זאת, יתכן והדבר יקבל ביטוי בסכום ההוצאות.

17. אם התיר בית הדין לצרף מסמך חדש בשלב הסיכומים, חובה  ליתן לצד שכנגד הזדמנות להגיב על המסמך קודם למתן פסק דין.  

ראו פסק הדין בענין מישל בן עזרא¹⁵.

מראה מקום

1. ע"ע 776/06 הלל ליבנת נ' קי. בי. מערכות מתקדמות לניקוי מערכות בע"מ, 23.9.08 – סעיף 36 לפסק הדין וההפניה שם לתקנות 49 ו- 52 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב- 1991↩
2. ע"ע 300257/98 רחמים לוי נ' "פדויים" מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, 16.10.01↩
3. ע"פ 1262/08 ‏ ‏ מוחמד חאלד ענתאוי נ' מדינת ישראל, 4.8.14↩
4. דב"ע נד/3-193‎ ‎שבי שומרון, אגודה שיתופית בע"מ‎ ‎נ' ‏דוד אלבז, פ"ד כח(1) 396↩
5. ע"ע 1363/02‏ דינה חזין נ' תנופה שירותים כ"א ואחזקות 1991 בע"מ, 5.11.06 וההפניה שם לדב"ע נה/0-144 אליהו קורנפלד נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם), 5.10.95↩
6.   ע"א 335/73 ויולה בטיש נ' פלור קריספין, פ"ד כח(1) 047↩
7. ע"ע 300175/97‏ דניאל כהן נ' עיריית נהריה‏, פ"ד לז(2002) 49 וההפניה שם בין היתר לפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 335/73 לעיל↩
8. ע"ע 559/05 עלי ברמן ו 22 אח' נ' אורט ישראל בע"מ, 18.1.07↩
9. ע"ע 144/08 עיריית ירושלים נ' דוד מוטהדה, 6.7.09 – סעיף 34 לפסק הדין↩
10. דב"ע נז / 306 – 3‏ ‏יהודה בן עמי עיצוב ועיצה בע"מ  נ' עץ ירוק דלתות בע"מ,  13.1.98 – סעיף 4 לפסק הדין וההפניות שם לפסיקת בית המשפט העליון↩
11. דב"ע נו/3-136 ש.ש דובשנית בע"מ נ' מאהר מחמד סורי, 29.3.98↩
12. דב"ע  נז/19-6‏ ‎ ‎מתתיהו שוורץ‎ ‎נ' קרן ביטוח ופנסיה של פועלי הבנין, 19.4.98 – סעיף 20 לפסק הדין↩
13. ע"ע 361/99 ‏תמר בן שושן נ' דנאל (אדיר יהושע)‏, 1.2.01↩
14. ע"ע 197/07 איל סנטו נ' רג'יסופט בע"מ, 6.5.08 – סעיף 8 לפסק הדין↩
15. ע"ע 265-09  מישל בן עזרא נ' עיריית קריית גת, 8.8.12↩