• חוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958

• הפחתת פיצוי
• 18. בית הדין האזורי רשאי להפחית פיצוי הלנת שכר או לבטלו, אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעסיק לא היתה שליטה עליה או עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש לדעת בית הדין האזורי, ובלבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו.

 פירוט הכללים הנוגעים לסעיף 18 לחוק

א. בהחלטתו האם להפחית או לבטל את פיצויי הלנת השכר על בית הדין למצוא את האיזון הנכון שבין גורם ההרתעה מחד גיסא לבין הטלת מעמסה בלתי פרופורציונית על המעסיק מאידך גיסא.

שיקול הדעת של בית הדין אינו שרירותי. בהפעלת שיקול דעת זה צריך בית הדין להביא בחשבון, מחד גיסא את מטרת פסיקת פיצויי ההלנה, שהיא הרתעת מעסיקים מלהלין שכרם של עובדים, ומאידך גיסא את שיעורם הגבוה של פיצויים אלה, שהביא לכך שכונו על ידי הפסיקה "סנקציה מעין עונשית" , "סנקציה דרקונית"¹.

בית הדין יפעיל שיקול דעת הן לגבי עצם פסיקת פיצויי ההלנה והן לגבי שיעורם².

ב. במכלול השיקולים שעל בית הדין לקחת בהחלטתו עליו לקחת בחשבון את תכלית החוק; את הצורך בהרתעת מעסיקים; את חשיבות תשלום השכר במועד לשם פרנסת העובד ומשפחתו; את הפגיעה הנגרמת לכבודו של העובד ואת החשש כי אי קבלת השכר במועד יפגע בזכותו של העובד לקיום בכבוד. מאידך גיסא, עליו לקחת בחשבון את משמעותה הקשה של פסיקת פיצויי ההלנה לקניינו של המעסיק ויכולתו להפעיל את עסקו, כך שהנזק הנגרם כתוצאה מפסיקתם של פיצויי הלנה גבוהים עלול להיות כבד מהתועלת שתושג באמצעותם. עליו לבצע שקלול של כלל נסיבות המקרה, לרבות התנהגות הצדדים ותום לבם, סוג המעסיק, סיבות ההלנה, מאפייני ההלנה (דוגמת משך האיחור, גובה השכר המולן והאם מהווה את כל שכרו של העובד), תוך הקפדה על עקרונות של סבירות ומידתיות.

האמור נפסק בעניין רמי אפלל³.

בעניין יהודה חלאוי⁴ נפסק כי במסגרת שיקוליו אם להפחית את פיצויי ההלנה יתחשב בית הדין בהתנהגות הצדדים, ובעיקר בהתנהגות המעסיק. כן ראו בעניין חברת השמירה-מוטסטנוט⁵ בו נפסקו פיצויי הלנה מלאים, נוכח קביעת בית הדין כי המעסיק סטה מהנורמה הנדרשת ביחסי עבודה הוגנים וממידת תום הלב הנדרש בין צדדים ליחסי עבודה.

בעניין חברת אפי אבטחה בע"מ⁶ נפסק כי בית הדין שוקל שיקולים המביאים בחשבון את אפיונו של חוזה העבודה כ"חוזה יחס", את מידת הפגיעה באינטרס המוגן של העובד ששכרו הולן וכן שיקולים שמקורם בעקרונות של צדק חלוקתי הנוגעים לזהות המעסיק, לגודלו, לחוסנו הכלכלי בתקופה הרלוונטית או שיקולים הנוגעים לדרך התנהלותו של המעסיק לאורך התקופה הרלוונטית לתביעה. הן ביחס לעובד המסוים והן ביחס לעובדים אחרים.

ג. בית הדין יפחית פיצויי הלנה רק משהתבקש לעשות כן על-ידי המעסיק ביוזמתו בכתב ההגנה ויוכחו הנסיבות המתירות זאת.

תנאי מוקדם להפחתת פיצוי הלנה ולבחינת השיקולים המצדיקים זאת, הוא בקשה מפורשת ומנומקת של המעסיק לעשות כן. בהעדר בקשת המעסיק להפחתת פיצוי הלנה וטעמיו לכך, לא יפחית בית הדין פיצויי הלנה מיוזמתו, ולא יעשה כן אלא אם ביקש זאת המעסיק מפורשות ופירט את הנסיבות שגרמו לאי העברת התשלומים כנדרש⁷.

ד. למרות ההלכה לפיה יופחתו פיצויי הלנה רק לפי בקשה מפורשת של מעסיק בכתב ההגנה, אם הועלה הנושא בפלוגתאות או במהלך הדיון או בסיכומים רשאי בית-הדין להפחית את פיצוי הלנה. עוד נפסק כי לעיתים המעסיק יכול להעלות את נושא ביטול פיצוי ההלנה במשתמע, למשל, מקום בו המעסיק טוען כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד.

בשורת פסקי דין נפסק כי רשאי בית הדין להפעיל סמכותו להפחתת פיצויי הגנה גם בלא בקשה מפורשת של המעסיק, כמו למשל כאשר ההתייחסות לנושא בכתב ההגנה היא מלאכותית⁸.

ה. אין לראות בטעמים להפחתת פיצויי ההלנה שבסעיפים 18 ו – 20(ד) הסדר שלילי – לבית הדין ישנו שיקול דעת רחב בכל הנוגע לפסיקת פיצויי הלנה והפחתתם.

בעבר פורשו סעיפים 18 ו – 20(ד) לחוק בדווקנות יחסית, וראו ברשימת התנאים הנקובים בסעיפים רשימה סגורה ללא כל שיקול דעת לבית הדין⁹, אך בשני העשורים האחרונים חל שינוי בכך, בין היתר נוכח חקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו אשר הצדיק מתן פרשנות חדשה לסעיף. הפסיקה כיום מאפשרת שיקול דעת רחב לבית הדין, בכל הנוגע לפסיקת פיצויי הלנה והפחתתם¹⁰.  באשר להיקפו של שיקול הדעת ניתן למצוא שתי גישות: הגישה הראשונה והעדכנית גורסת כי הנסיבות הנקובות בסעיפים 18 ו – 20(ד) לחוק אינן מהוות רשימה סגורה וכי בית הדין מוסמך לשקול שיקולים נוספים מעבר לאלה הקבועים בסעיפים אלה לצורך הגשמת התכלית המפצה והמרתיעה של פיצויי ההלנה¹¹. הגישה השנייה גורסת כי רשימת הנסיבות הינה סגורה אך ניתן לפרשן באופן תכליתי, המאפשר שיקול דעת רחב לבית הדין¹².

ו. תנאי להפחתת פיצויי הלנה הוא שהסכום שלא היה נתון במחלוקת – שולם בפועל.

בית הדין רשאי להפחית פיצוי הלנת שכר או לבטלו, אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעסיק לא היתה שליטה עליה או עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש לדעת בית הדין, ובלבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו. אם הסכום שלא היה שנוי במחלוקת – לא שולם, אזי המעסיק לא נכנס לגדר ההגנות המנויות בסעיף 18 ואין מקום להפחית את פיצויי ההלנה¹³.

עם זאת, דרישה זו לעיתים פורשה בגמישות מסוימת¹⁴.

ז. שעה שלא הוכחה אף לא אחת מההגנות המצדיקות הפחתת פיצויי הלנה, פיצויי ההלנה ייפסקו במלואם.

ראו: עניין גנאם ואסם¹⁵.

ח. טעות כנה של מעסיק הינה טעות שנעשתה "בתום לב", המדובר בטעות "באמת".

טעות כנה היא טעות שגם אדם אחר ישוכנע כי עושה הטעות האמין במצב הדברים כפי שנראה לו ופעל לפיו¹⁶.

ט. בחינת הנסיבות אם היתה טעות כנה הינה אובייקטיבית.

השאלה אם התקיימו נסיבות המצביעות על טעות כנה אצל המעסיק אשר גרמה להעברת התשלום באיחור, עד כדי הצדקה בהפחתת פיצויי ההלנה, היא שאלה עובדתית מובהקת, ולא נקבעת לפי הרגשתו העצמית של צד זה או אחר¹⁷.

י. גם טעות רשלנית עשויה להיחשב לטעות כנה בנסיבות מסוימות, המתירה הפחתת פיצויי הלנה. אולם כל אימת שרובצת רשלנות מובהקת לפתחו של המעסיק, לא די להטיל עליו פיצויי הלנה בגובה ריבית והפרשי הצמדה, שהרי יש מחיר לרשלנותו מעבר לשערוך הסכום לערכו הראלי.

ראו בעניין אבירה מיכאלי¹⁸.

יא. מסירת המחאה דחויה לא תחשב לתשלום בפועל, אך יכול ותחשב לטעות כנה לעניין הפחתת פיצויי הלנה.

ראו לעניין זה ניר רענן עו"ד¹⁹ בו נפסק לעניין עובד שקיבל צ'קים דחויים ולא ביקש להמירם בצ'קים שמועד פרעונם מידי, כי המעסיק טעה טעות כנה לפיה הסכים העובד לדחיית התשלום. לפיכך, היה מקום להפחית את פיצויי ההלנה.

יב. התייחסות לתוספת שכר כאל "בונוס" או כאל מענק הינה בגדר טעות כנה.

בעניין אולמי חן-אלברט סולטיס²⁰ נקבע כי התייחסות של מעסיק לתוספות שכר כאל בונוס או כאל מענק, אשר לדעת המעסיק לא היה מוצדק לתיתו כאשר פסקה העבודה כמעט כליל בפרוץ מלחמת יום הכיפורים, יש לראותה כטעות בתום לב המצדיקה הפחתת פיצויי הלנת שכר .

יג. מעסיק שטעה וסבר כי לא קיימים יחסי עובד מעביד, וטעותו היתה כנה – יופחתו או יבוטלו פיצויי ההלנה.

בית הדין יתן מקום לטענה כי המעסיק חשב לתומו כי לא התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים ועל כן לא היה מודע לחובותיו על פי חוק הגנת השכר²¹.

יד. העברת משכורת של עובד לבנק ללא הוראה מטעמו של העובד תחשב לטעות כנה לצורך ביטול או הפחתת פיצויי הלנה.

במקרה שבו הועברה על-ידי מעסיק משכורתו של עובד לסניף בנק אליו נהגו להעביר את משכורתם של כלל העובדים, ללא הוראת העובד, יש לקבל את טענת המעסיק שסבר בתום לב שמשכורתו של העובד תגיע לתעודתה, ועל כן היה זה מקרה של טעות כנה. ברם, משנודע למעסיק שהעובד טרם קיבל את משכורתו, לא היתה עוד הצדקה להלנת השכר, ומאותו יום ואילך אין להפחית או לבטל את פיצויי ההלנה²².

טו. כאשר יש ספק בעצם קיום הטעות – לא יהיה בכך כדי לבטל את פיצויי ההלנה על בסיס של "טעות כנה".

האמור נפסק בעניין דורני ליאור²³.

טז. "טענה סבירה" של מעסיק לא תחשב בהכרח לטעות כנה.

בעניין אלטשולר²⁴ נקבע, כי גם אם עומדת למעסיק טענה סבירה, הרי אין כמוה כ"טעות כנה" ובמקרה בו נעשה "מעשה שלא ייעשה" הרי שיש לחייבו במלוא פיצויי ההלנה.

יז. בית הדין הארצי הרחיב בפסיקתו את המסגרת לעניין ביטול פיצויי הלנה או הפחתתם, כך שבניגוד להלכה במשפט הכללי, המתעלמת מאי ידיעת החוק, יש והוא רואה בטעות משפטית או בחילוקי דעות שביסודם שוני בפירוש החוק כ"טעות כנה" או כ"חילוקי דעות שיש בהם ממש".

האמור נפסק בשורה של פסקי דין²⁵, כאשר הדבר תלוי ב"טועה" ובמורכבות החוק שטעו בפירושו²⁶.

עם זאת, טעות במועד תשלום שכר שגרמה למעסיק להלין באופן קבוע את השכר לא תיחשב לטעות סבירה המצדיקה הפחתת פיצויי הלנה²⁷.

יח. מעסיק שסבר כי יש לו זכות לעכב שכר עד שהעובד יחזיר מסמכים או רכוש אחר – טעה טעות משפטית אשר נכנסת לגדר טעות כנה.

בעניין ארתור פיירטג²⁸ לא שולם שכר במועדו, שכן העובד לא החזיר למעסיק מסמכים שהיו ברשותו ושהיו שייכים להנהלת החשבונות של המעסיק. נפסק, כי אם הצדקה לעצם הלנת השכר בכללה אין כאן, הצדקה להפחתת פיצוי ההלנה כנראה יש כאן. נראה שטעותו המשפטית של המעסיק שרשאי הוא לעכב תחת ידו את שכר העובד, כל עוד הלה מעכב תחת ידו מסמכים או רכוש אחר משל המעסיק – טעות היא, אשר אם היא כנה, נכנסת בגדר הטעות הכנה האמורה בסעיף 18 לחוק.

יט. בדרך כלל רואים את הסבירות או את הממשות שבחילוקי הדעות או הטעות כבאים לידי סיומם עם הגשת התביעה, עת יכול נתבע, על-פי עצה משפטית, לעמוד על טעותו. ההנחה היא שעם הגשת כתב ההגנה המעסיק זכה לייעוץ משפטי וכבר אינו מחזיק בטעותו.

האמור נפסק הן לעניין פיצויי הלנת שכר והן לעניין הלנת פיצויי פיטורים בשורה של פסקי דין²⁹.

עם זאת, נפסק, כי לעיתים תחדל הטעות להיות "כנה" מכח פסק דין שניתן בין הצדדים³⁰, מכח מוסכמות  שנקבעו בבית הדין³¹  או מכח פלוגתאות³².

כמו-כן, בעניין יורם שפיר³³ נפסק, כי במקרים בהם קיימים טעות כנה או חילוקי דעות של ממש גם לאחר הגשת כתב ההגנה ניתן להפחית את פיצוי ההלנה עד למתן פסק דינו של בית הדין האזורי.

כ. לעניין נסיבות שבהתקיימותן ניתן להפחית או לבטל פיצויי הלנה – עליהן להתקיים במועד שבו היה על המעסיק לבצע את התשלום.

האמור נפסק בעניין עזבון המנוח יצחק ידידיה³⁴. נדרש שהסיבה המצדיקה תהיה קיימת וגם תפעל בזמן הקובע. גילוי סיבה לאחר חלוף זמן אינו פועל למפרע³⁵.

כא. שירות מילואים או גיוס למלחמה יכול ויהווה נסיבה שלמעסיק לא היתה שליטה עליו.

האמור נפסק בעניין תמר לוי³⁶.

כך, נפסק בעניין דינה עברון³⁷ כי בעובדה שסמוך לתאריך הקובע פרצה מלחמה, שגויסו האנשים שהיו מועסקים בהכנות להפעלת ההסכם הקיבוצי וכן ששולמו מקדמות בסכומים רציניים גם לפני התאריך הקובע – יש בהם כדי להפחית את פיצויי הלנת השכר.

כב. ככלל, מצב כלכלי קשה של מעסיק לא יחשב ל"נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה" ולכן גם לא יהווה עילה להפחתת פיצויי הלנה.

אין לראות במצב כלכלי קשה "נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה". אין להעלות על הדעת שהמחוקק, שבסעיף 17 לחוק הגנת השכר ביקש להרתיע מעסיקים מלהלין את שכרו של העובד, והטיל סנקציה חמורה על המלינים שכר, ראה לשחרר מעולו של הסעיף הנ"ל את כל המעסיקים שמצבם אינו שפיר. לשונו של סעיף 17 ברורה. נאמר בו שהפיצוי ייווסף ולא נאמר שייווסף רק לשכר שהולן מתוך זדון³⁸.

כג. למרות הכלל לפיו אין להפחית פיצויי הלנה בגין מצב כלכלי קשה של מעסיק  – נפסק, כי בנסיבות חריגות של מצב כלכלי קשה של רשויות מקומיות, אובדן פתאומי של כסף עקב נסיבות חיצוניות שלא קשורות במפעל או התדרדרות המביאה לפשיטת רגל או לפירוק – יהיה בכך כדי להפחית או לבטל פיצויי הלנה.

בעניין מרכז החינוך העצמאי³⁹ נפסק כי מטרתו של החוק, בסעיפים שעניינם להבטיח שלא יעברו על "בל תלין", היא להבטיח שהשכר ישולם במועדו. החוק בא למנוע הפיכתו של העובד למממן פעילות המעסיק, והפיכתו של העובד למקור אשראי. החוק יוצא מהנחה שהמעסיק הוא זה השולט על כספי המפעל והיקף הפעילות, והוא חייב לכלכל את מימון פעולות המפעל כך, שיהא בידיו הכסף לתשלום שכר העבודה במועד. ואולם, כל זה במהלך הרגיל של העסקים. ייתכנו מקרים בהם יש לייחס חוסר כסף לתשלום השכר במועדו, ל"נסיבות שלמעסיק לא היתה שליטה עליהן" ⁴⁰.

בעניין  עריית לוד-אבלין דהן⁴¹ נפסק, כי על-מנת לבחון הפחתת פיצוי הלנה בגלל נסיבות כלכליות או נסיבות שלמעסיק לא היתה שליטה עליהן, יש להדגיש את השיקולים הבאים :

1. האם שיעור פיצוי ההלנה ירתיע מפני חזרה על אי-תשלום שכר;

2.  האם החסר בכספים היה בשליטת הנהלת המפעל⁴²;

3. תום הלב של המעסיק והעובד.

4. האם המעסיק עשה מאמצים להשיג הכסף הדרוש ושילם בהזדמנות הראשונה;

5. אם המעסיק יכול לקחת הלוואה מהבנק;

6. האם המעסיק העביר כספים לקופות הגמל;

7. האם מדובר בתופעה חוזרת והאם הטלת פיצוי הלנה גבוה תכניס את המפעל לפשיטת רגל. לעתים נקלע מעסיק למשבר כלכלי שלא בטובתו. במקרים כאלה הטלת פיצוי הלנה גבוה עלולה להחמיר את מצבו ולהביא לגדיעת מטה לחמם של העובדים והמעסיק כאחד;

9.  מקום בו מדובר במעסיק ציבורי השתת פיצוי הלנה גבוה מטילה על הציבור הרחב את התשלום.

במסגרת השיקולים התומכים בקביעת שיעור גבוה של פיצוי הלנה ניתן לציין:

1.   העובד זקוק לשכרו לשם פרנסתו ופרנסת משפחתו;

2.  עקרון תשלום שכר במועדו קיים עוד מתקופת התנ"ך ומבוסס על הדין והצדק. חברה מתוקנת אינה יכולה להתקיים לאורך זמן כאשר עובדים אינם מקבלים את השכר הדרוש להם לשם מחייתם;

3. אי-תשלום שכר כמוהו כפגיעה בכבודו של העובד כאדם;

4 . מדינה שהצדק החברתי הנו נר לרגליה חייבת לדאוג שלכל תושביה תהיה ההכנסה המינימלית הדרושה לשם קיום בכבוד ולוודא שהרשויות הציבוריות ישלמו שכר לעובדיהן ובמועד;

5.  שיעור פיצוי גבוה מהווה הרתעה מפני הלנת שכר;

6. המעסיק הציבורי חייב לכבד את החוזים שלו, לרבות חוזה העבודה עם עובדיו. אי תשלום שכר גורר אחריו שיבוש בשיווי המשקל הכלכלי במשק, זאת בגין חובות שצוברים העובדים לגורמים פרטיים וציבוריים דוגמת הבנקים משכנתאות,  חברות החשמל, הטלפון והמים, וכן מיסי הרשויות המקומיות עצמן.

בעניין ק.ל.ע. קרן השתלמות-מועצה מקומית פקיעין⁴³ נפסק כין בין אמות המידה המצדיקות הפחתת פיצויי ההלנה בשל מצבן הכלכלי של הרשויות המקומיות ימנו סוג המעסיק המלין, סוג ההלנה ומאזן הנזקים בין הצדדים. כך, בעניין מועצה דתית רחובות⁴⁴ נפסק לעניין מועצות דתיות רחובות וראש העין, שנקלעו לקשיים וחדלו לתפקד כי יחוייבו בפיצויי הלנה בשיעור מופחת של 25% לכל שנה. בעניין מועצה מקומית כפר כנא⁴⁵ הפחית בית הדין את פיצויי ההלנה והסתפק בהפרשי הצמדה וריבית, מתוך התחשבות במצב הכספי הקשה של השלטון המקומי, שהיה מצוי בתהליך של הבראה.

כד. מקום בו גוף, שכל מקורותיו הכספיים מגיעים מגופים אחרים נקלע למצוקה כלכלית קשה – יופחתו פיצויי ההלנה.

בעניין עמרם הרוש-מועצת בתי העלמין בירושלים⁴⁶ נפסק כי עניינה של מועצת בתי העלמין שונה, בעיקרו, מעניינן של רשויות ציבוריות אחרות שהלינו שכר שכן מדובר בגוף סטטוטורי קטן שכל תקציבו ממומן מגופים ציבוריים אחרים, ואשר נקלע למצוקה תקציבית רק בשל כך שגופים אחרים לא העבירו לו כספים ולמעשה פעולתו הושבתה מאונס. זהו מקרה קיצוני שבו גוף ציבורי נקלע למצוקה כלכלית – הקרובה לחדלות פרעון – שלא ברצונו ולא היה לאל ידו לפעול כדי לשנות את המצב או להטות תקציבים ממקורות אחרים לתשלום שכרם של העובדים

כן ראו בעניין מרכז תרבות באופקים-אמיר אוזן⁴⁷ בו נקבע, כי במשך תקופה ממושכת העירייה לא העבירה למתנ"ס את התקציב לתפעול, והמתנ"ס היה במצב כלכלי קשה שבעטיו לא שולם השכר.

כה. ההתייחסות ל"נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה" הינה זהה שעה שעוסקים בהלנת שכר ושעה שעוסקים באי העברת תשלומים לקופת גמל.

מטרתם העיקרית של פיצויי הלנה היא להוות מכשיר שיזרז את החייב בתשלומים השונים לבצע את תשלומם במועדים שנקבעו בחוק; הוא בא לעשות את ההלנה לבלתי-כדאית מבחינה כספית; הוא אינו ריבית או פיצוי על נזק בנזיקין או במשמעות החוזית. הוא למעשה פיצויים עונשיים. דברים אלה יפים להלנת שכר ולהלנת תשלומים לקופת גמל במובן הרחב של המילה⁴⁸.

כו. המחלוקת המצדיקה הפחתה או ביטול של פיצויי הלנה צריכה להיות מחלוקת אמיתית וממשית. הקביעה אם יש "ממש" בחילוקי דעות תקבע לא על פי עמדת הצד האחד אלא על פי מבחן אובייקטיבי.

השאלה אם יש ממש בחילוקי הדעות מוכרעת לפי "דעת בית משפט" ולא לפי הרגשתו העצמית של צד זה או אחר⁴⁹.

חזקה על בית-דין שהוא מפעיל את שיקול דעתו כדי להגיע להערכה מעשית ולראיה עניינית, לפי המצב העובדתי⁵⁰.

כז. אין לפסוק פיצויי הלנת שכר, כאשר בין הצדדים שררה מחלוקת בשאלה, האם התשר שקבלה העובדת מלקוחות המסעדה מהווה שכר עבודה.

האמור נפסק בעניין עינת כהן⁵¹.

 כח. במקרה שבו תביעת שכר נמצאת בשלבי בירור על פי חוקת העבודה – משמעות הדבר שקיימים חילוקי דעות בדבר עצם החוב שיש בהם ממש ומשכך רשאי בית הדין להפחית או לבטל את פיצויי ההלנה.

האמור נפסק בעניין צביה רימון⁵²

כט. במקרה של ביטול פיטורים ותשלום שכר כפיצוי על הפסד השכר – לא יפסקו פיצויי הלנה, שכן היתה מחלוקת של ממש בדבר עצם החוב.

עובד שפיטוריו בוטלו על-ידי בית-הדין ונפסק לו “pay back” כפיצוי עבור הפסד שכר – התשלום הינו שכר לעניין חוק הגנת השכר, אך אין להטיל פיצויי הלנה בגינו, אלא ממועד פסק-הדין שביטל את הפיטורים, מאחר והיתה מחלוקת על עצם החוב עד למתן פסק-הדין⁵³.

ל. בנסיבות בהן מעסיק לא משלם גמול שעות נוספות ללא כל הסבר כדבר שבשגרה, אין לראות בכך מחלוקת של ממש, ויש לחייבו בפיצויי הלנה מלאים.

כדי שיהיה ממש בחילוקי דעות צריך שלפחות על פני הדברים יימצא יסוד לאותם חילוקי דעות. בהעדר יסוד כזה – אין מקום להפחתת פיצויי הלנת שכר⁵⁴. כך, נפסק בעניין זאב סלמן⁵⁵ כי מקום בו המעסיקה מקפחת בשיטתיות את זכויותיהם של עובדיה ומפרה את הוראותיהם בריש גלי, ולא משלמת לעובדיה גמול שעות נוספות – יש לחייבה בפיצויי הלנה.

לא. דעה נסתרת, שלא נתגלתה על-ידי אחד משני הצדדים לחברו לפני הגשת התובענה, אינה יכולה להיחשב כ"חילוקי דעות".

האמור נפסק בעניין מרגלית גוטהרץ[1. דיון (ארצי) לב/10-3 מרגלית גוטהרץ נ' רבקה אייזנקנט, פ"ד ג(1) 344].

לב. יש להחמיר עם מעסיק המלין שכרו של עובד המשתכר שכר מינימום.

משמדובר בחוב שהינו שכר מינימום או שכר עבודה נמוך, יש להקפיד הקפדה יתרה עם מעסיק המלין שכר זה ולהחמיר איתו בכל הקשור לפיצויי ההלנה⁵⁶

לג. כאשר בית הדין בוחן האם להפחית פיצויי הלנה בגין אי העברת כספים לקופת גמל – יאזן אינטרסים של שלושת הצדדים – עובדים, קופת הגמל והמעסיק.

בעניין מרכנתיל ניהול קופות גמל בע"מ⁵⁷ נפסק, כי פיצויי הלנה הינם סנקציה עונשית כנגד מעסיק שאינו שומר על זכויות עובדיו. מטרת פיצויי ההלנה אינה תשלום ריבית או פיצוי על נזק בגין אי-העברת ההפרשות. בית הדין רשאי לשקול את הנסיבות ולאזן בין האינטרסים של הצדדים (העובדים, קופת הגמל והמעסיק) ולקבוע כי יש להפחית את פיצויי ההלנה. גם מצב כלכלי קשה של מעסיק הוא נסיבה הנשקלת ע"י ביה"ד. כן נפסק, כי אין לפרש את סמכותו של בית הדין להפחית את פיצויי ההלנה כסמכות שאין בצידה שיקול דעת לבית הדין. לבית הדין שיקול דעת האם להפחית את פיצויי ההלנה. העמדה כיום היא שעל בית הדין לבחון את מכלול הנסיבות ולאזן בין האינטרסים של הגופים השונים תוך שהוא מפעיל את מבחני המידתיות. כן על בית הדין לאזן בין האינטרסים השונים. מחד גיסא, המטרה היא שלא להלין תשלומים של עובדים בשכר, פיצויי הלנה והפרשות לקרנות. מאידך גיסא, יש לקחת בחשבון את ההשפעה על המעסיק עליו מוטלים פיצויי ההלנה. צריך שהיחס בין האיחור בהפרשות להשפעה של פיצויי ההלנה על המעסיק יהא סביר ומידתי. מעל לכל יש לזכור כי פיצויי הלנה מוטלים כסנקציה ללא הוכחת נזק.

לד. יש להבחין בין הלנת תשלום שכר עבודה שוטף, הפוגע בפרנסתו של העובד לעומת חוב לקופת גמל המשולם באיחור.

יש  מקום לנקוט באמת מידה אחת להלנת תשלום שכר עבודה שוטף הפוגע מיידית בפרנסתו של העובד ולעיתים אף בכבודו, ובאחרת לחוב שוטף לקופת גמל ששולם באיחור במהלך תקופת העבודה באופן שהאיחור כלל לא פגע בעובד⁵⁸.

לה. בית הדין לא יפחית מפיצויי הלנה במקרה שבו כספי עובדים שנוכו ממשכורתם לא הועברו לקופת הגמל אלא שימשו למטרות אחרות של המעסיק. לעומת זאת, ניתן להפחית מפיצויי ההלנה על חלקו של המעסיק, שלא הועבר לקופה, אם יוכיח הגנה מתאימה.

בעניין עראבה מועצה מקומית ⁵⁹ נפסק, כי על-פי ההלכה, לאור העובדה שאי-העברת כספים שנוכו מהעובד ליעדם מהווה עבירה פלילית שעונשה בצידה, יש להתייחס בחומרה למקרה של ניכוי מכספי עובדים שלא הועברו לקרן השתלמות, ושהשימוש בהם נעשה למטרות אחרות של המעסיק. לפיכך, נפסק, כי בית-הדין האזורי לא היה מוסמך להפחית מפיצויי ההלנה, ככל שאלה נגעו לכספי העובדים. לגבי כספי המעסיקה נתון לבית-הדין שיקול-הדעת להפחית את פיצויי ההלנה. אולם זאת, רק ככל שתוכיח הגנה מתאימה[כן ראו: 1. נו/62-7,62-5 תע"ש-תעשיות לישראל בע"מ נ' קרן השתלמות למהנדסים בע"מ, פד"ע לא 459,449 15.10.96].

לו. במקרה שנמצא כי תביעה הוגשה בסמוך לתום תקופת ההתיישנות כדי להגדיל את פיצויי ההלנה – תשלל זכאות העובד לפיצויים הללו.

בעניין חיים גפן⁶⁰ ציין בית הדין כי התביעה הוגשה סמוך לתום תקופת ההתיישנות לתביעת פיצויי הלנת פיצויי הפיטורים, כך שעשויה להשתמע הנחה כי התביעה הוגשה באיחור במטרה להגדיל את פיצויי ההלנה. בכך, כך נפסק, מסוכלת מטרת הסנקציה של חיוב בפיצויי הלנה ותכליתה. לכן, יש טעם של ממש המצדיק הפחתת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

כך נפסק בעניין שמחה ניר⁶¹, כי במקרה שבו בעל דין עיכב את הגשת תובענתו לפיצויי הלנה על שכר מולן, כל עוד לא חלפה תקופת ההתיישנות עד כדי הבאת המעסיק לאמונה, כי אין בידי העובד כל תביעה נגדו לשכר מולן – יכול והתנהגות העובד תביא את המעסיק לכלל טעות המזכה אותו לכך שבית-הדין יפעיל את סמכותו לפי סעיף 18 לחוק.

לז. אין בהרמת מסך ההתאגדות כדי להוות טעם מספיק להפחתת פיצויי ההלנה.

בהפעלת שיקול דעתו בפסיקת פיצויי הלנה, לא יידרש בית הדין לעבודה להנחה לפיה במקרים בהם יקבע שיש להרים את מסך ההתאגדות, אין כלל מקום לחייב בתשלום פיצויי הלנה. דברים אלה, אינם מהווים, כשלעצמם, טעם מספיק ובלעדי להפחתת פיצויי הלנה⁶².

לח. לא בכל מקרה בו נדחית הגרסה העובדתית של המעסיק – הוא יחוייב בפיצויי הלנה. כך, למשל, מקום בו מעסיק האמין בתום לב בקיום חילוקי דעות של ממש, או מקום בו מעסיק חושד בכנות שעובד פעל כנגד האינטרסים של העסק – הדבר יבוא לידי ביטוי בפסיקת פיצויי הלנה מופחתים.

ראו בעניין ליאורה עברני⁶³.

בעניין יוסף דואהדה-מאפית דוידוביץ⁶⁴ חשדה המעסיקה בתום לב, כי שני פועלים חבלו בתהליך הייצור והכניסו גופים זרים לבצק. עמדת המעסיקה לא התקבלה על ידי בית הדין, אך נקבע כי הנהלת המאפיה האמינה בתום לב בהאשמות נגד העובדים ולא היה ספק שמישהו הכניס גופים זרים לבצק פעמים רבות. הוחלט על ידי בית הדין הארצי להפחית את פיצוי ההלנה להפרשי ריבית והצמדה עד למתן פסק הדין של בית הדין האזורי.

לט. לעיתים בית הדין יקח בחשבון את משך ההליך המשפטי בשיקוליו להפחית את פיצויי ההלנה.

ראו בעניין ראובן בישרי⁶⁵

מ. התקופה שבה מושעה מתן פסק הדין על-ידי בית הדין והתקופה שלאחר מתן פסק הדין גם אם הוגש ערעור – חייבת בפיצויי הלנה.

בעניין שמואל בן ברק⁶⁶ נפסק, כי אין בהשעיית מתן פסק הדין כדי לבטל את פיצויי ההלנה.

בעניין הרב טחן⁶⁷ נפסק, כי מעסיק הסבור כי טעה בית-המשפט או בית-הדין בערכאה ראשונה זכאי, ואולי אף חייב, לערער כדין על הממצאים שאינם לרוחו, אך עד לקבלת הערעור, אם אכן יתקבל, עליו למלא אחר כל ממצאי בית-המשפט המוסמך ובמידה ולא יעשה כן וידחה ערעורו, יהיה עליו לשאת במלוא התוצאה אשר החוק קובע.

מא. במקרים בהם כונס נכסים לא פעל במהירות הראויה אך גם לא התרשל בתפקידו – לא יחוייב בפיצויי הלנה.

אין להשוות פיטורי עובד בחברה פעילה לפיטורין המוניים בחברה שמונה לה כונס נכסים. בעוד שבמקרה הראשון יכול, בדרך כלל, המעסיק להכין מבעוד מועד את כל ההכנות הקשורות בביצוע הפיטורין, הרי במקרה השני עומד כונס הנכסים בפני מצב בו פוטרו כלל עובדי החברה, דבר המצריך עמל רב וזמן לא מבוטל לשלם את כל התשלומים המגיעים לעובדים. בנסיבות כאלה מדובר בנסיבות שמחוץ לשליטת כונסי הנכסים, ולפיכך אין מקום לחייבם בתשלום פיצויי הלנה⁶⁸.

מב. בהחלטתו אם להפחית פיצויי הלנה יביא בית הדין בחשבון התנהלות של מעסיק שאינו משלם סכום בגינו לא הוכחה טעות כנה או עילה אחרת רק כדי ליצור לחץ על עובד לוותר או להתפשר על תביעתו.

האמור נפסק בעניין אלטשולר⁶⁹, שם נקבע כי מעשה כזה עלול להיחשב כהתנהגות שלא בתום לב, וכי עובדת עיכוב כספים ע"י מעסיק ללא עילה כנה ואמיתית לעיכוב, הינו נתון שעל בית הדין לקחת בחשבון שיקוליו האם להפחית את פיצויי ההלנה, אולם אין בכך כדי לשלול את שיקול דעתו.

מד. קיימת מחלוקת בשאלה האם ניתן לפסוק לעובד פיצויי הלנה עתידיים, במקרה שבו לא ישולם סכום פסק הדין עד למועד מסויים.

בעניין סבירסקי⁷⁰ נפסק כי אין לבית הדין סמכות לקבוע סנקציה במידה ופסק הדין לא יוצא אל הפועל. נפסק, כי אין לו סמכות ואין לו כלים לבחון את הנימוקים לאי התשלום לאחר סיום הדיון ומתן פסק הדין.

לעומת זאת, בעניין עדיקא⁷¹ נפסק בדעת רוב כי אין מניעה לפסיקת פיצויי הלנה עתידיים. בעניין אלרשק⁷² הודגש כי הלכה זו, אשר יש חילוקי דעות לגביה, נכונה רק במקרים שבהם נתבע במפורש הסעד של פיצויי הלנה על-ידי התובע.

בעניין מאהר מחמד סורי⁷³ נפסק כי מכיוון שלאחר מתן פסק הדין האזורי, התקבלה בקשת המעסיקות לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל עד להחלטה בערעור, אין מקום לחייב בתשלום פיצוי הלנה עד למועד מתן פסק דין בערעור.

מג. ערכאת ערעור תתערב בקביעה של בית הדין האזורי לעניין החיוב בפיצויי הלנה במקרים נדירים בלבד.

כידוע, רק במקרים נדירים תתערב ערכאת ערעור בקביעת בית הדין האזורי, שהיא קביעה מעורבת של עובדות והסקת המסקנות מאותן עובדות⁷⁴.

עם זאת, קיימים שורה של פסקי דין בהם בית הדין הארצי התערב בהחלטת בית הדין האזורי בעניין פסיקת פיצויי הלנה⁷⁵.

מראה מקום

1. עע (ארצי) 1242/04  עיריית לוד נ' אבלין דהן יו"ר ארגון עובדי לוד, 28.7.2005; עע 98 / 300215‏ ‏ דומוס תעשיית רהיטים בע"מ נ' מירב בן הלל, 31.5.2000; עע (ארצי) 211/10 ארקדי נדצקי נ' שמירה ובטחון הצפון בע"מ, 11.5.2012; עע (ארצי) 473-09‏ ‏ מוטור אפ בע"מ נ' יניב ורד, 1.11.2011; עע (ארצי) 3354-10-10  יעקב מדאעי נ' אס.די.אר. שריון יבוא ושיווק בע"מ, 20.5.2012;  עע (ארצי) 300029/98 ‏ ‏ מכון בית יעקב למורות ירושלים נ' ג'וליה מימון, 29.11.2000; עע (ארצי) 394/99‏    ‏ המפד"ל המפלגה הדתית לאומית המזרחי הפועל המזרחי בא"י נ' אגבריה תופיק, 23.12.2003; ע"ע 00307/05 בתי מלון מאוחדים בע"מ נ' רונית דבורה, 20.9.2006; עע (ארצי) 45431-09-16‏ ‏ אלכס גורביץ נ' מדינת ישראל -רשות המיסים, 16.1.2018; ע"ע (ארצי) 28228-03-15 איזבלה לוקס נ' ארז זיסמן, 31.10.2016↩
2. ע"ע 300215/98 דומוס תעשיית רהיטים בע"מ נ' מירב בן הלל, 31.5.2000; ראו עוד: ע"ע 394/99 המפד"ל המפלגה הדתית לאומית נ' אגבריה תופיק, 23.12.03↩
3. עע (ארצי) 56846-05-12‏ ‏ ג'י.אי.אס גלובל אנוירמנטל סולושנס בע"מ נ' רמי אפללו, 10.2.2015; כן ראו: עע (ארצי) 45431-09-16‏ ‏ אלכס גורביץ נ' מדינת ישראל -רשות המיסים, 16.1.2018↩
4. עע (ארצי) 431/08 יהודה חלאוי נ' ברוך גרינברג בע"מ, 8.6.2009↩
5. עע (ארצי) 372/05 חברת השמירה בע"מ נ' מונטסנוט איילין אייל, 24.11.2005↩
6. עע (ארצי) 43694-12-11‏ ‏ חברת אפי אבטחה בע"מ נ' יעקוב (קובי) מרדכי, 28.8.2017↩
7. עע 35/03 ק.ל.ע קרן השתלמות לעובדים סוציאליים בע"מ bw עיריית טייבה, 17.3.2003- הובא בעע (ארצי) 1529/04‏  ‏ קרן השתלמות לעובדי הרשויות המקומיות בע"מ נ' מועצה מקומית יאנוח ג'ת, 8.11.2005; דיון (ארצי) 3-65/לג   יהודה פרחי נ' עדנה אשל, פ"ד ה113; דבע נו / 107 – 3‏ ‏ ברוך זונטג נ' דוד צור, 28.5.1996↩
8. דיון לה/6-1 (ארצי) תמר לוי נ' משה לוי, פ"ד ו(1)  365 – שם נפסק כי לעיתים דרך ההתייחסות  לנושא זה בכתב ההגנה במפורש היא מלאכותית, למשל שעה שעצם קיומם של יחסי עובד מעביד עומד בסימן שאלה. לפיכך, במקרים מעין אלה בית-הדין יכול לפעול כאמור בסעיף 18 לחוק הגנת השכר, אף אם רק בהמשך מהלך ההתדיינות – מחומר הראיות ומטענות הצדדים – עולה ששאלת החיוב בפיצויי הלנת שכר שנויה במחלוקת, והתבררו הנסיבות הצריכות לפי סעיף 18 לחוק הגנת השכר, להפחתת פיצויי הלנה או לביטולם. כך גם במקרה בו המעסיק סבר בכנות כי אינו חב דבר לעובד בגין שכר עבודה, והוא העלה טענה זו במפורש בכתב ההגנה, בתצהיר ובסיכומיו; כן ראו: דיון נא/50-3 (ארצי) ‎נדיר קבלנות והנדסה בע"מ‎ ‎נ' ‏יגאל חננאל, פ"ד כג(1) 378; דב"ע מט/3-62 גדעון ליפשיץ נ' בית מרגוע מעלה החמישה, פד"ע כ 362;  דבע נו / 44 – 3‏ ‏ ברוך דגן נ' מכללת הגליל המערבי, 28.5.1996; דיון נא/142-3 (ארצי)   לוג'יק בע"מ‎ ‎נ' דיאנה סול, פ"ד כד(1) 143; דב"ע נג/ 3-166 שיפודי הגפן בע"מ נ' ­גבאר אימן ואח', פד"ע כו 433 ; דב"ע נג/3-225 פלמ"ע בע"מ נ' סופיאן עאצי, פד"ע כו 492- נפסק כי  קביעה שהטעות הכנה נמשכה עד לקביעת הפלוגתאות, הינה סבירה בנסיבות העניין. זאת משום שעם קביעת הפלוגתאות היה המעסיק חייב להיות ער למסקנות העשויות לנבוע מהתנהגותו; דיון נב/24-3 (ארצי) ‎ ‎דפנה מזרחי‎ ‎נ' קרור ירושלים בע"מ‏, פ"ד כה(1) 417 – נפסק כי העדר בקשה להפחתת פיצוי הלנת השכר בכתב ההגנה אינה מונעת הפחתת פיצוי הלנה כאשר המעסיק הכחיש, בכתב ההגנה, את חובתו לשלם שכר לעובדת↩
9. בגץ 108/66‏ ‏ אליעזר קוטובסקי נ' הממונה על גביית השכר במחוז חיפה, פ"ד כ(3) 388; דב"ע מח/1-1 אגברייה אחמד טהה נ' עיריית אום אל פחם, פד"ע כ' 136↩
10. עע (ארצי) 473-09‏ ‏ מוטור אפ בע"מ נ' יניב ורד, 11.2011↩
11.   עע (ארצי) 300029/98 ‏ ‏ מכון בית יעקב למורות ירושלים נ' ג'וליה מימון, 29.11.2000;  עע (ארצי) 43694-12-11‏ ‏ חברת אפי אבטחה בע"מ נ' יעקוב (קובי) מרדכי, 28.8.2017↩
12. עע (ארצי) 1242/04  עיריית לוד נ' אבלין דהן יו"ר ארגון עובדי לוד, 28.7.2005↩
13. דבע (י-ם)   נו-299-3‏ ‎ ‎אריה לוי‎ ‎נ' סומיה (סוניה) גונזגה, 3.6.1997; דבע (ארצי) נו/3-255 מבוא חורון מושב שיתופי של פועלי אגודת ישראל נ' חסן עלאיה מחמד אלהרינאת, 25.3.1997↩
14. ע"ע 394/99 המפד"ל המפלגה הדתית לאומית נ' אגבריה תופיק, 23.12.03 – שם נפסק ע"י בית הדין הארצי כי עד שלא נקבע סכום מוגדר של פיצויי פיטורים, לא ייפסקו פיצויי הלנה↩
15. דב"ע 3-76/98 גאנם וסאם  נ' חב' צ'אם מוצרי מזון בע"מ, 15.12.1998↩
16. דיון (ארצי) לא/5-2  יוסף כהן נ' עיריית ירושלים, פ"ד ג(1) 169↩
17. עע (ארצי) 300421/97‏ ‏ דוד נצר ישי נ' האגודה למען החייל, 24.3.2002↩
18. דב"ע שם/3-141 אבירה מיכאלי נ' מדינת ישראל, פד"ע יג' 146 –  עם זאת, מי ששגה בשל אי תשומת לב או חוסר עירנות ולא שילם לעובד את התשלום או לא שילם את התשלום במועד – לא יהא פטור לעולם מתשלום פיצויי הלנה מרגע שנתברה לו טעותו, עליו לפעול בחריצות לתיקונה, שכן שיהוי נוסף לא יימחל;  נפסק בדב"ע נג/35-3 זוהר שוסטק נ' חרות בע"מ, 29.6.93, צוטט בדמ (ת"א) 355765/99‏ ‏ פליץ מלבינה נ' קולני הרי, 28.10.2001; דיון (ארצי) לא/5-2  יוסף כהן נ' עיריית ירושלים, פ"ד ג(1) 169↩
19. עע (ארצי) 18/03‏‏ ניר רענן, עו"ד נ' עו"ד דגני שפירא ושות'‏, 12.9.06↩
20. דיון (ארצי) לז/114-3 אולמי חן נתניה בע"מ נ אלברט סולטיס, פ"ד ט(1) 188↩
21. דיון (ארצי) לח/24-2 יעקב בס נ' מדינת ישראל, פ"ד י(1) 193; דיון (ארצי) לב/12-2 מדינת ישראל נ' מרג'ורי אקר, פ"ד ד(1) 203↩
22. דיון (ארצי) לג/11-2 המועצה הדתית פתח-תקוה נ' הרב אברהם טחן, פ"ד ה(1) 061↩
23. דב"ע נג/6-2 דורני ליאור נ' שמעון אחרק, 27.9.1993 – הובא בספרו של י' לובוצקי, חוזה עבודה וזכויות העובד, הוצאת ניצן, מהדורת 2008↩
24. דיון (ארצי) מה/10-2 ארנסט דניאל אלטשולר ואח' נ' רשות ניירות ערך, פ"ד יח(1) 085↩
25. דבע (ארצי) נה/2-13 ‏פנחס פינס נ' אלדד המכבי, 10.7.1995 (וההפניות שם ראו סעיף 5 לפסק הדין) ; דב"ע לט/44-3 החברה הדרומית לשיווק בע"מ נ' דניאל קרופניק, פד"ע י"א 94; דיון (ארצי) לה/4-2 אסתר רז נ' רשות לניירות ערך, פ"ד ו(1) 327↩
26. דיון (ארצי) שם/22-4 ועד הפקידים במפעל א.אי.אל. ישראל בע"מ נ' חברת א.אי.אל. ישראל בע"מ, פ"ד יב(1) 239↩
27. דיון (ארצי) תשן/9-2 ‏ ‎הנרי אסלנוב‎ ‎נ' א. בטחון אזרחי בע"מ, פ"ד כב(1) 227↩
28. בגץ 125/66‏‏ ארתור פיירטג נ' הממונה על גביית השכר, משרד העבודה,‏ פ"ד כ(2) 276↩
29. דיון (ארצי) ‏ לט/44-3 ‎ ‎החברה הדרומית לשיווק בע"מ‎ ‎נ' דניאל קרופניק‏, פ"ד יא(1) 094; דב"ע מט/3-104 נתור, איחוד סוכני נסיעות נ' גילה פרט, 8.3.1990; דיון (ארצי)  לו/10-2 "ציון" חברה לביטוח בע"מ נ' יעקב סעדי, פ"ד ח(1) 240; עע 98/ 300001‏ ‏ בוריס שוסטר נ' רמי חרושת מרצפות בע"מ, 6.11.2000; דבע (ארצי) נד/3-248 שוניה רוזנטל נ'  שמירה ובטחון בע"מ, 28.12.1995; דיון לד/44-3 (ארצי)  שלמה עזרא נ' יוסף משען, פ"ד ה(1) 379; דב"ע נב/3-113  משה כהן מילי כהן נ' לאה אסקטלן, פד"ע כד 327; דבע (ארצי) נא/3-10 פרידנזון מנופים והובלות בע"מ נגד עליזה סטלקול, 21/02/91 צוטט בדמ (ת"א) 41341-05-14‏ ‏ יוסף אסרף נ' מועצה מקומית תל מונד, 4.5.2016 ; דב"ע לט/44-3 החברה הדרומית לשיווק בע"מ נ' דניאל קרופניק, פד"ע י"א 94; דב"ע נג/3-225 פלמ"ע בע"מ נ' סופיאן עאצי, פד"ע כו 492; דב"ע נו/267-3 המוסד הקתולי לשירותי הצלה נ' פואד חזבון, 25.2.1997; דבע (ארצי) נד/2-26 ח.ש. מובילים לאילת ולכל חלקי הארץ נ' דוד נצח, 30.10.1995 ; דיון לה/1-6 תמר לוי נ' משה לוי, פ"ד ו(1) 365 – הודעת הערעור הינו שלב מאוחר מידי להעלאת נסיבות חדשות להפחתת פיצויי הלנה (שם דובר על פיצויי הלנת שכר); דבע (ארצי) נא/ 3-158 תחנת דלק בת-ים בע"מ נ' רפי מגלאשווילי, 22.1.1992 – נקבע כי המעסיקה קיבלה ייעוץ נכון לאחר קבלת כתב התביעה, אך סרבה לפעול לפיו, ולפיכך לא יופחתו פיצויי ההלנה↩
30. דיון (ארצי)  מט/62-3 גדעון ליפשיץ נ' בית מרגוע מעלה החמישה, פ"ד כ(1) 362;  דיון (ארצי)  נג/137-3 ‎עזבון המנוח יצחק ידידיה ז"ל‎ ‎נ' יוסף בלומנפלד, פ"ד כו(1) 557↩
31. דבע (ארצי) 3-99/מט ‏ ‏ אליהו כחיאשווילי נ' מתכת נגב (1986) בע"מ, 24.12.1989↩
32. דיון (ארצי)  נג/225-3 ‏ ‎ ‎פלמ"ע בע"מ‎ ‎נ' סופיאן עאצי‏, פ"ד כו(1) 492↩
33. דבע (ארצי)   נז-165-3‏ ‎ ‎חברת מ.א.ש סוכנויות בע"מ‎ ‎נ' יורם שפיר, 10.3.1998↩
34. דיון (ארצי)  נג/137-3 ‎עזבון המנוח יצחק ידידיה ז"ל‎ ‎נ' יוסף בלומנפלד, פ"ד כו(1) 557↩
35. דיון (ארצי) לד/1-1 ישראל פלס נ' רשות ניירות-ערך, פ"ד ה(1) 245↩
36. דיון לה/6-1 (ארצי) תמר לוי נ' משה לוי, פ"ד ו(1) 365↩
37. תב"ע לד/34-2 (י-ם)   ‎דינה עברון‎ ‎נ' עירית ירושלים, פ"ד ט(2) 033↩
38. דיון (ארצי) לב/3-9 האופרה הישראלית נ' מריקה ורסנו , ג(1) 351; כן ראו: דיון (ארצי) לב/3-3 מרכז החינוך העצמאי נ' מנחם דב שוורץ , ג(1) 318; דב"ע מח/1-1 אגברייה אחמד טהה נ' עיריית אום אל פחם, פד"ע כ' 136; . עע (ארצי) 300434/97 החברה למפעלי חינוך ותרבות באר-שבע נ' נינה טופר, לה(2000) 687;  ע,ע (ארצי) 300029/98 ‏ ‏ מכון בית יעקב למורות ירושלים נ' ג'וליה מימון, 29.11.2000; עע (ארצי) 82/07 ראס עאיידה נ' עיריית קלנסואה, 23.12.2008;  ע"ע 394/99 המפד"ל המפלגה הדתית לאומית נ' אגבריה תופיק, 23.12.03; דב"ע נו/62-5, 62-7 תע"ש – תעשיות לישראל בע"מ נ' קרן השתלמות למהנדסים בע"מ, פ"ד לא(1998) 449 ; עע (ארצי) 73/03‏ ‏קרן השתלמות לעובדי הרשויות המקומיות בע"מ נ' עראבה מועצה מקומית, 3.12.2003- נפסק כי המחוקק הביא בחשבון מצב כלכלי קשה של חברה אך ורק שעה שאותו מצב כלכלי מביא לפשיטת רגל או לפירוק תאגיד כאמור בסעיף 19 לחוק הגנת השכר. אין להרחיב הוראה זו על-ידי "חקיקה שיפוטית"↩
39. דב"ע לב/3-3 מרכז החינוך העצמאי נ' מנחם דב שוורץ פד"ע ג' 318↩
40. לפסיקה נוספת בה נקבע כי קשיים כלכליים של מעסיק לא יחשבו לנסיבה שלמעסיק לא היתה שליטה עליה ראו: דב"ע מח /1-1  אגברייה אחמד טהה ואח נ' עירית אום אל פחם, 12.12.1998 – נפסק כי נסיבה שלמעסיק אין שליטה עליה הינה, למשל, שירות מילואים פתאומי של המעסיק, שביתה בלתי צפויה בבנק בו מנהל המעסיק את חשבונו, והמונע ממנו לזכות את חשבונות הבנק של עובדיו במשכורותיהם וכיו"ב. לעניין קשיים כלכליים אשר הוכרו כעילה להפחתת פיצויי הלנה ראו : דיון  נה/3-86, נה/206-3  ד"ר מיכל שרף ואח' נ' ספריה משותפת לדורות – לוד פד"ע כט' 301 בעמ' 316↩
41. ע"ע1242/04 עריית לוד נ' אבלין דהן,  28.7.05↩
42. דב"ע  נו/299-3‏ ‎ ‎אריה לוי ושרה לוי  ‎נ' סומיה (סוניה) גונזגה, 3.6.1997 – שם הודגש כי יש לאבחן בין מקרה שהחסר בכספים הוא בשליטתה של הנהלת המפעל לבין מקרה שהחסר בכספים אינו בשליטתה↩
43.   עע (ארצי) 357/06 ק.ל.ע. קרן השתלמות לעובדים סוציאליים בע"מ נ' מועצה מקומית פקיעין,  9.6.2009↩
44. עע (ארצי) 637/05  המועצה הדתית רחובות נ' נפתלי הלוי, 8.3.2006↩
45. עע (ארצי) 437/03 מרכנתיל ניהול קופות גמל בע"מ נ' מועצה מקומית כפר כנא, 1.1.2007↩
46. עע (ארצי) 417/03‏‏ עמרם הרוש נ' מועצת בתי העלמין בירושלים, 26.9.2005↩
47. עע (ארצי) 33774-10-10‏ ‏ מרכז תרבות באופקים ע"ש סמואל רובין בע"מ נ' אמיר אוזן ואח'‏, 30.5.2016↩
48. דב"ע נו/62-5, 62-7 תע"ש – תעשיות לישראל בע"מ נ' קרן השתלמות למהנדסים בע"מ, פ"ד לא(1998) 449; עע (ארצי) 300434/97 החברה למפעלי חינוך ותרבות באר-שבע נ' נינה טופר, לה(2000) 687↩
49. דיון (ארצי)   מט/104-3  ‎נתור, איחוד סוכני נסיעות לטיולים מאורגנים בע"מ‎ ‎נ' גילה פרט, פ"ד כא(1) 387;  דבע (ארצי)   נה-223-3‏ ‎ ‎עמותת אופק – הורים לילדים מחוננים בירושלים‎ ‎נ' יאיר בן-ארי, 6.5.1991; עע (ארצי) 300162/96 חברת בתי מלון פנורמה ירושלים בע"מ נ' ואיל סנדוקה, 1.6.2004 – מחלוקת בעניין היקף משרה ושאלת זכאות לשכר מינימום בהתאם הוכרה כמחלוקת של ממש↩
50. דיון (ארצי) לה/4-2 אסתר רז נ' רשות לניירות ערך, פ"ד ו(1) 327; דיון (ארצי)  נג/225-3 ‏ ‎ ‎פלמ"ע בע"מ‎ ‎נ' סופיאן עאצי‏, פ"ד כו(1) 492; דב"ע נו/3-268 משה דרימר נ' המזכך מערכות זיכוך מים בע"מ (לא פורסם)↩
51. עע (ארצי) 1116/00  עינת כהן נ' טל מוסקוביץ, 26.1.2003↩
52. עא 234/65‏ ‏ צביה רימון נ' חברה לבנין ולעבודות ציבוריות מיסודו של סולל בונה בע"מ, פ"ד כ(1) 020↩
53. דיון מז/10-2 (ארצי) סרטי דדש בע"מ נ' אבנר מור, פ"ד יט(1) 085, פד"ע יט 85; עתירה לבג"ץ נדחתה בבגצ 821/87 אבנר מורי נ' בית הדין הארצי לעבודה, 7.9.1988;  דיון (י-ם) לז/2-11 משה כהן נ' מדינת ישראל , יא(2) 021↩
54. דיון (ארצי) שם/10-2 מדינת ישראל נ' שלום ברזילי ואח', 15.7.1980↩
55. ד"מ 1588/01 זאב סלמן נ' פיצה האט (ישראל), 4.4.2002↩
56. עע (ארצי) 394/99‏‏ המפד"ל המפלגה הדתית לאומית המזרחי הפועל המזרחי בא"י נ' אגבריה תופיק, 23.12.2003↩
57. ע"ע (ארצי) 437/03  מרכנתיל ניהול קופות גמל בע"מ- מועצה מקומית כפר כנא ,1.1.2007↩
58. עע (ארצי) 394/99‏ המפד"ל המפלגה הדתית לאומית המזרחי הפועל המזרחי בא"י נ' אגבריה תופיק, 23.12.2003↩
59. עע (ארצי) 73/03 קרן השתלמות לעובדי הרשויות המקומיות בע"מ נ' עראבה מועצה מקומית 3.12.03↩
60. עע (ארצי) 647/07 חיים גפן נ' בתי מלון מאוחדים בע"מ, 6.7.20009↩
61. דיון (ארצי) לג/9-55 שמחה ניר נ' אשר הירש בנגב בע"מ , ה(1) 054↩
62. עע (ארצי) 647/07 חיים גפן נ' בתי מלון מאוחדים בע"מ, 6.7.20009 –  להרחבה בדבר השיקולים לפסיקת פיצויי הלנת שכר או פיצויי הלנת פיצוי פיטורים במקרה שנעשה שימוש בדוקטרינת הרמת מסך – ראו סעיף 16 לפסק הדין וההפניות שם↩
63. בדב"ע נד/ 148 – 3, ליאורה עברני נ' שירותי הבירה, ד.ש. בע"מ, עבודה ארצי א(2) 756 – צוטט בין היתר בעב (ת"א)  3-705/96  ‎יעל שלח‎ ‎נ' קינג סולומון פיינדס בע"מ, 20.7.1999; דבע (ארצי) נה/3-257 נעמי מזרחי נ' אינדקס הפקות בע"מ, 15.7.109↩
64. דב"ע נה /  3-56 יוסף דואהדה ואח' נ' מאפיות דוידוביץ ובניו בע"מ (לא פורסם), 24.10.1999, הובא בדב"ע נז/3-6 הגביע מוצרי ופלים בע"מ נ' מאיר גבאי, 27.1.1197↩
65. עע (ארצי) 1367/01 ראובן בישרי נ' ש.י.ק. שווק ייצוג וקידום מכירות בע"מ, 2.2.2004; כן ראו: עע (ארצי) 1079/04‏  ‏ מרכולית כוכב בע"מ נ' עיזבון המנוח לב רובינשטיין ז"ל, 25.4.1006↩
66. בג"ץ 78/77 שמואל בן ברק נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם) – הובא בדבע (ארצי) נו/3-255 מבוא חורון מושב שיתופי של פועלי אגודת ישראל – חסן עלאיה מחמד אלהרינאת, 25.3.1997↩
67.  דיון לב/76-2 (ת"א)  הרב אברהם טחן‎ ‎נ' המועצה הדתית פתח-תקווה, פ"ד ה(2) 068↩
68. המ (ת"א) 14865/91 ‏ ‏שמינס חביב נ' יצהר (2000) בע"מ, 1.12.1992↩
69. דיון (ארצי)  מה/10-2 ארנסט דניאל אלטשולר ואח' נ' רשות ניירות ערך, פ"ד יח(1) 085↩
70. עדמ (ארצי) 1009/04 ויקטוריה סבירסקי נ' ראיסה לרנר, 25.10.2006↩
71. כן ראו: עע (ארצי) 1504/02 ניסים עדיקא – קפה נאווה נ' אניס צאלח בשאראת, 3.1.2006↩
72. עע (ארצי) 684-09‏ ‏ מנהלת הוואקף המוסלמי נ' ערב אלרשק, 3.3.2013↩
73. דבע (ארצי) נו/3-136 ש.ש. דובשנית בע"מ נ' מאהר מחמד סורי, 29.3.1998↩
74. עע (ארצי) 79/07 ראמי אלחג'יגרה נ' ארי יוסף אבטחה ושירותים בע"מ, 4.5.2008; דב"ע נג/3-225 פלמ"ע בע"מ נ' סופיאן עאצי, פד"ע כו 492; ראו עוד: עע (ארצי) 23647-03-17‏ ‏ ולדמיר בקמן נ' איילת השחר בטחון (1993) בע"מ, 26.6.2018; ע"ע (ארצי) 31202-04-10 יצחק אבישר נ' א.ס. עירוני רמת גן מיסודם של בית"ר ומכבי רמת גן בע"מ ואח', 6.3.2013 ; עע (ארצי) 577-09  א.פ. השקעות (70) בע"מ נ' אדלינה זינדלס, 24.3.2011; דב"ע נו/3-273 אליהו פדידה נ' תכנון מכשור תהליך בע"מ, 21.1.1997;  דבע (ארצי) 3-43/נד ‏אריה ארגוב נ' "סחף" חברה ישראלית לעבודת פיתוח בע"מ, 15.6.1994; עע (ארצי) 1260/00‏ ‏ מרקוביץ אברהם נ' אקורד הנדסה בע"מ, 05.8.2002;  עע (ארצי) 372/05 חברת השמירה בע"מ נ' מונטסנוט איילין אייל, 24.11.2005; עדמ (ארצי) 1006/01 נאזי שהרי נ' יעקב רוגל , לח(2003) 481↩
75. לשם הדוגמא ראו:  דב"ע נו/3-214 שמואל בר לוי נ' אלקטרה (ישראל) בע"מ; עע (ארצי) 578/09 ‏ ‏ אייל קרמר נ' א. סיניבר ושות' מהנדסים בע"מ, 22.3.2011; עע (ארצי) 473-09‏ ‏ מוטור אפ בע"מ נ' יניב ורד, 1.11.2011; עע (ארצי) 1079/04‏  ‏ מרכולית כוכב בע"מ נ' עיזבון המנוח לב רובינשטיין ז"ל, 25.4.1006; .  עע (ארצי) 300029/98 ‏ ‏ מכון בית יעקב למורות ירושלים נ' ג'וליה מימון, 29.11.200;  ע"ע 1182/02‏ עו"ד חיים קאזיס נ' תאופיק ארייט‏, פ"ד לח(2003) 394; עע (ארצי) 3354-10-10  יעקב מדאעי נ' אס.די.אר. שריון יבוא ושיווק בע"מ, 20.5.2012; דיון (ארצי)  נג/137-3 ‎עזבון המנוח יצחק ידידיה ז"ל‎ ‎נ' יוסף בלומנפלד, פ"ד כו(1) 557; עדמ (ארצי) 1009/04 ויקטוריה סבירסקי נ' ראיסה לרנר, 25.10.2006; עע (ארצי) 235/05‏ ‏ אליס בלאן נ' המועצה המקומית מג'אר, 19.12.2005; : עע (ארצי) 43694-12-11‏ ‏ חברת אפי אבטחה בע"מ נ' יעקוב (קובי) מרדכי, 28.8.2017↩