עולם העבודה | אפריל 23, 2022

תמצית כללים

  1. עובד שנעדר מעבודתו עקב מחלה זכאי לקבל ממעסיקו, בכפיפות לתקופת הזכאות המקסימלית הקבועה בחוק, לתשלום שכר מלא החל מהיום הרביעי ומחצית התשלום החל מהיום השני והשלישי.
  2. הזכות לדמי מחלה מותנית בקיומם של שני תנאים מצטברים: 1. אובדן יכולת העבודה 2. הנובע ממצב בריאותי לקוי.
  3. דמי מחלה מגיעים לעובד אך ורק בגין התקופה בה שררו יחסי עובד-מעביד בינו לבין מעביד.
  4. תשלום דמי מחלה הוא תשלום המהווה חלק ממערכת הרווחה הסוציאלית הקיימת במדינת ישראל.
  5. עובד העובד במספר מקומות עבודה זכאי לתשלום דמי מחלה החל מיום השני להיעדרות, גם אם היום השני ואילך להיעדרות היו יום ההיעדרות הראשון להיעדרות אצל אותו מעסיק.
  6. עובד זכאי לתשלום דמי מחלה בגין מלוא היקף משרתו גם אם הוא עולה על היקף משרה אחד המקובל במקום העבודה.
  7. תשלום ששולם לעובד באופן שוטף מדי חודש בגין דמי מחלה אינו יכול להוות תחליף לתשלום דמי מחלה עבור מחלה בפועל.
  8. עובד אינו זכאי לתשלום דמי מחלה בעד התקופה בגינה הוא מקבל דמי פגיעה.
  9. עובדת אינה זכאית לתשלום דמי מחלה בתקופת שמירת הריון.
  10. אי ניצול דמי המחלה לא מזכה את העובד בפדיון עלותם, אלא אם קיים הסכם או הסדר החל על העובד המאפשר פדיונם בתנאי הזכאות שנקבעו באותו הסדר או הסכם.
  11. עצם הזכות לפדיון, כשלעצמה, אינה מקנה זכות לגרירה של צבירות מחלה ממעביד אחד למעביד אחר, ואינה מחייבת את המעביד האחרון לשלם פדיון על ימי מחלה בלתי מנוצלים אצל המעביד הקודם ויש צורך, במקור הסכמי ברור, המאפשר את הגרירה והמאפשר פדיון של ימי מחלה בלתי מנוצלים, גם אצל מעביד קודם.
  12. מעסיק אינו רשאי להתחשבן, בדיעבד, עם העובד בתום יחסי העבודה ולקזז תשלומי ימי מחלה ששלמו מיום הראשון למחלה מעבר לחוק ורואים אותו כאילו הסכים לתשלום דמי מחלה מעבר לקבוע בחוק.
  13.  המעביד אינו רשאי לחפוף בין תקופת המחלה לבין החופשה השנתית של העובד.
  14. מראה מקום
כדי לראות תוכן רשימה זו עליכם לרכוש מנוי שנתי
רכשתם כבר מנוי?

יא. עצם הזכות לפדיון, כשלעצמה, אינה מקנה זכות לגרירה של צבירות מחלה ממעביד אחד למעביד אחר, ואינה מחייבת את המעביד האחרון לשלם פדיון על ימי מחלה בלתי מנוצלים אצל המעביד הקודם ויש צורך, במקור הסכמי ברור, המאפשר את הגרירה והמאפשר פדיון של ימי מחלה בלתי מנוצלים, גם אצל מעביד קודם.

האמור נפסק בעניין צברי1.

יב. מעסיק אינו רשאי להתחשבן, בדיעבד, עם העובד בתום יחסי העבודה ולקזז תשלומי ימי מחלה ששלמו מיום הראשון למחלה מעבר לחוק ורואים אותו כאילו הסכים לתשלום דמי מחלה מעבר לקבוע בחוק.

בעניין מרקוביץ2 נקבע  כלל הוא, כי הסכום ששולם לעובד כשכר מבטא את הסכום המגיע לו. כמו כן, תקנה 3(א) לתקנות דמי מחלה (נהלים לתשלום דמי מחלה), התשל"ז – 1976 קובעת, כי "המעביד ישלם לעובד דמי מחלה במועד שהיה משלם לו שכר עבודה אילו עבד… " .

עם זאת, במקרים מסוימים רשאי המעסיק לערוך חשבון מדויק עם העובד על תשלומי יתר, ועצם תשלום סכום לעובד אינו קביעה מוחלטת של זכאות או בדבר נכונות הסכום. אולם, כאשר אין הסכם מפורש בעניין, ההתחשבנות של המעסיק עם העובד חייבת להתבצע תוך זמן סביר ובתום לב.

מכאן, אם שולם בחודש מסוים שכרו המלא של העובד בגין דמי מחלה ולא הייתה הסכמה כי הוא זכאי לקבל יותר ממה שנקבע בחוק דמי מחלה, רשאית הייתה המעסיקה לערוך חשבון מדויק בחודש שלאחר מכן לגבי ההפרש שבין התשלום בפועל לבין הסכום שהעובד היה זכאי לקבל מכוח חוק דמי מחלה.

עם זאת, כאשר שילם המעסיק לעובד את שכרו המלא בעת מחלתו, היינו – מעבר לדמי המחלה שנקבעו בחוק, ועבר זמן רב, מבלי שנעשתה התחשבנות, רשאי העובד להניח, כי קיבל את הסכום הנכון, ולא יתבקש להחזיר את ההפרש כעבור שנה.

במקרה כזה נקבע תנאי לא כתוב בחוזה העבודה האישי של העובד, כי יקבל דמי מחלה בשיעור שכרו המלא מהיום הראשון למחלתו.

בעניין מזרה3 נקבע שמעביד איננו יכול, מחד לשלם לעובד שכר מלא גם אם הוא מאחר, ומאידך, לשמור את הזכות לנכות, בשלב מאוחר יותר את האיחורים (פרט למקרים שהוא הודיע על כך מפורש בעת התשלום). ובהעדר הודעה כזאת, יש לראות את המעביד כמי שמוותר על הזכות לנכות בגין העדרות, בין אם מדובר באיחורים ובין אם מדובר בחיסורים. דין דומה הוא לגבי תשלום מלא לימי מחלה מעבר למתחייב מהוראות חוק דמי מחלה, תשל"ו- 19764.

יג. המעביד אינו רשאי לחפוף בין תקופת המחלה לבין החופשה השנתית של העובד.

בסעיף 5 (א) (4) ל חוק חופשה שנתית תשי"א -1951 נקבע כי הימים שהעובד נעדר מעבודתו מחמת מחלה או תאונה לא ייחשבו במניין ימי החופשה של העובד. חשוב לזכור כי הרציונאל העומד מאחורי חוק חופשה שנתית הוא שונה מאשר חוק דמי מחלה על אף העובדה ששני החוקים מהווים חלק מתפיסת רווחת העובד.

בעניין טרוסט5 ביה"ד הארצי לעבודה פסק כי המעביד אינו רשאי באופן חד צדדי לקבוע כי ימי היעדרות של העובד בשל מחלה נמנים

מראה מקום

  1. עע (ארצי)126-09  מנחם צברי נ' מדינת ישראל 02.05.2011
  2. עע (ארצי) 1260/00‏ ‏ מרקוביץ אברהם נ' אקורד הנדסה בע"מ, מיום 5.8.2002
  3. דבע (ארצי) 3-48/נד אבירם מזרה נ' ענת ימין, 2.5.94
  4. ע"ב (אזורי ת"א ) 303708/97 אשל ינון – מירות סוכנויות בע"מ 21.7.1997
  5. דב"ע (ארצי) מז/ 3-10 טרוסט -מדינת ישראל , פד"ע יח 442, 448 פורסם  בנבו 15.6.1987

מאמרים קרובים