כללי

בהוראת סעיף 25 לחוק הגנת השכר נקבע כי אין לנכות משכר העבודה אלא סכומים שחובה לנכותם על-פי חיקוק אחר או סכומים שניכויים הותר במפורש בסעיף 25.

• חוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958

• ניכויים משכר עבודה
• 25 (א)  לא ינוכו משכר עבודה אלא סכומים אלה:
• (1)   סכום שחובה לנכותו, או שמותר לנכותו על פי חיקוק;
• (2)   תרומות שהעובד הסכים בכתב כי ינוכו;
• (3)   דמי חבר בארגון עובדים שהעובד חבר בו, שיש לנכותם מן השכר על פי הסכם קיבוצי או חוזה עבודה או שהעובד הסכים בכתב כי ינוכו, והתשלומים הרגילים לועד העובדים במפעל;
• (3א) תוספת לדמי החבר שמותר לנכותם על-פי פסקה (3), המיועדת למימון פעילות מפלגתית, זולת אם הודיע העובד למעסיקו בכתב על התנגדותו לתשלום התוספת;
• (3ב) דמי טיפול מקצועי-ארגוני לטובת הארגון היציג כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, שיש לנכותם על פי הסכם קיבוצי או חוזה עבודה משכרו של עובד שאיננו חבר בשום ארגון עובדים, או שהעובד הסכים בכתב לניכוי כאמור; שר העבודה, לאחר התייעצות עם ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה, ובאישור ועדת העבודה של הכנסת, יקבע בתקנות את מקסימום דמי הטיפול המקצועי-ארגוני שמותר לנכותם לפי פסקה זו;
• (4)   סכום שהוטל כקנס משמעת בהתאם להסכם קיבוצי או על פי חיקוק;
• (5)   תשלומים שוטפים לקופות גמל ובלבד שתשלומים כאמור לקופת גמל שהעובד בלבד חייב לשלם לה לא ינוכו משכרו של העובד אם הוא הודיע למעסיקו בכתב על התנגדותו לתשלומם;
• (6)   חוב על פי התחייבות בכתב מהעובד למעסיק, בתנאי שלא ינוכה על חשבון חוב כאמור יותר מרבע שכר העבודה;
• (7)   מקדמות על חשבון שכר עבודה, אם אין המקדמות עולות על שכר עבודה בעד שלושה חדשים; עולות המקדמות על שכר עבודה לשלושה חדשים – חלות על היתרה הוראות פסקה(6).
• (ב)  על אף האמור בסעיף קטן (א), חדל עובד לעבוד אצל המעסיק, רשאי המעסיק לנכות משכרו האחרון של עובד כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות.

א. תכלית החוק היא להבטיח כי למי שמבצע עבודה ישולם שכר מלא ובמועד, וזאת פרט לניכויים המותרים.  החוק מיועד, בין היתר, להגן על השכר מפני ניכויים מצד המעסיק וכן חיזוק משפט העבודה הקיבוצי.

האמור נפסק, למשל, בעניין הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' בית הדין הארצי לעבודה¹. כן נפסק כי בבוא בית הדין לבחון האם ניכויים הם מותרים על פי החוק, יש להביא בחשבון גם את  התכלית של החוק שעניינה בחיזוק משפט העבודה הקיבוצי.

בעניין הועד הארצי למורי רשת עמל ואח'² נפסק ע"י הנשיא (כתוארו אז) אדלר  כי סעיף 25 לחוק הגנת השכר קובע כלל, המאפשר ניכוי משכר עבודה רק במקרים מסוימים המוגדרים במפורש בסעיף. הגיונו של ההסדר, הקובע אפשרויות מצומצמות ביותר ומוגדרות היטב לניכוי משכר עבודה, נעוץ במאפייניו של החוק כחוק מגן, הבא להגן על לִיבָּתַהּ של התמורה המוענקת לעובד כגמול לעבודתו -הוא שכר העבודה.

ב. הוראת סעיף 25 לחוק שעניינה בניכויים משכר עבודה, גוברת על הוראת סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 הקובעת כי "חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עיסקה אחת ניתנים לקיזוז, והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת, אם הם חיובים קצובים" – וזאת בבחינת חוק מיוחד הדוחה חוק כללי.

האמור נפסק בעניין חוסין סאלח סאלחה³.

ג. על מעסיק המנכה סכום פלוני משכרו של עובד הנטל להוכיח על שום מה נוכה אותו סכום.

בעניין אלכסנדר אמטיסלבסקי⁴ נפסק כי על המעסיק המבצע ניכויים מכוח סעיף זה הנטל להוכיח כי הכספים אכן הגיעו לייעדם – "היעד" המצוין בתלוש.

25(א)(2) – ניכוי תרומות

• חוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958

• 25(א)(2)   תרומות שהעובד הסכים בכתב כי ינוכו;

סעיף 25(א)(2) לחוק – ניכוי תרומות

המושג "תרומה" בסעיף 25 לחוק הגנת השכר, מתייחס למתנה של עובד יחיד למוסד סוציאלי-חברתי או למטרה המבטאת נדיבות לב. כאשר אין המדובר במטרה זו, לא ניתן יהיה לבצע את הניכוי במסגרת סעיף 25(א)(2) לחוק.

בעניין  כמאל זועבי⁵ נפסק כי "תרומת" הסתדרות המורים וציבור המורים להבראת משק המדינה לא היתה למטרות צדקה. המושג "תרומה" בהקשר ליחסי העבודה ולניהול משא-ומתן קיבוצי, אינו מתייחס לוויתורים שהיו המורים מוכנים לעשות על מנת למנוע פיטורי חלק מחבריהם, במסגרת תכנית הממשלה להבראת המשק. זאת ועוד, "תרומת" המורים להבראת המשק לא היתה תרומה של היחיד, אלא של כלל ציבור המורים. ויתור זה אינו בא במסגרת סעיף 25 לחוק הגנת השכר.

סעיף 25(א)(3) לחוק – ניכוי דמי חבר

• חוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958

• 25(א) (3)   דמי חבר בארגון עובדים שהעובד חבר בו, שיש לנכותם מן השכר על פי הסכם קיבוצי או חוזה עבודה או שהעובד הסכים בכתב כי ינוכו, והתשלומים הרגילים לועד העובדים במפעל;
• (3א) תוספת לדמי החבר שמותר לנכותם על-פי פסקה (3), המיועדת למימון פעילות מפלגתית, זולת אם הודיע העובד למעסיקו בכתב על התנגדותו לתשלום התוספת;
• (3ב) דמי טיפול מקצועי-ארגוני לטובת הארגון היציג כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, שיש לנכותם על פי הסכם קיבוצי או חוזה עבודה משכרו של עובד שאיננו חבר בשום ארגון עובדים, או שהעובד הסכים בכתב לניכוי כאמור; שר העבודה, לאחר התייעצות עם ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה, ובאישור ועדת העבודה של הכנסת, יקבע בתקנות את מקסימום דמי הטיפול המקצועי-ארגוני שמותר לנכותם לפי פסקה זו

א. נדחתה בקשת צד של עיריית רהט לפקח על כספי דמי חבר המועברים להסתדרות

בעניין עירית רהט⁶ טענת עיריית רהט לפיה ברצונה לקבל דיווח על מנת לבקר ולפקח את הנעשה בכספי דמי חבר שמשולמים על ידה ומהווים כסף ציבורי, נדחתה, בהעדר הוכחת מקור האחריות הנטען. נקבע שעיריית רהט היא צינור להעברת הכספים להסתדרות ואין כל עמדה או אחריות לנעשה בכספים שנוכו. מי שעשוי לעורר תהיות בעניין זה, הוא העובד שמשכרו נוכה דמי החבר או דמי הטיפול הארגוני.

ב. סעיף 25 לחוק הגנת שכר אינו מחייב את המעסיק לבצע ניכוי דמי חבר מהשכר לעובדים המבקשים זאת.

בעניין דן חברה לתחבורה⁷ נקבע כי סעיף 25 לחוק הגנת שכר אינו מחייב את המעסיק לבצע ניכוי דמי חבר מהשכר לעובדים המבקשים זאת. עם זאת, טענת ארגון העובדים כי בסירובה של המעסיקה לבצע את הניכוי יש כדי להוות אפליה בשל העובדה כי ניכוי דומה נעשה לעובדים אחרים וכי הסירוב נעשה בחוסר תום לב, לא התבררה בביה"ד קמא והדיון יחזור לביה"ד לצורך השלמת התשתית הראייתית.

פירוט הכללים הנוגעים לסעיפים 25(3) – 25(3ב)

א. דמי טיפול הינם הוצאה מוכרת.

על פי תקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסויימות), תשל"ב – 1972 50% מדמי הטיפול/דמי החברה ששולמו על-ידי עובד מאורגן ובלתי מאורגן לארגון העובדים היציג יוכרו כהוצאה מוכרת.

ב. ההוראות הקובעות שעל המעסיק לנכות את דמי החבר ודמי הטיפול הארגוני נועדו  רק על מנת להקל על ארגון העובדים בפעולת הגבייה ולא בכדי לחייב את המעסיק ולהטיל עליו אחריות כלשהי.

האמור נפסק בעניין טל שבב⁸.

ג. על-מנת שארגון יוכר כארגון עובדים נדרש שמטרתו העיקרית תהיה קביעת תנאי העבודה בדרך של משא ומתן קיבוצי.

האמור נפסק בבג"ץ עמית⁹. ראו בבג"ץ עמית את התנאים להכרה בארגון כ"ארגון עובדים".

ד. "ועד עובדים" הינו שלוחה של ארגון העובדים היציג, וכל כוחו וסמכותו באים לו מחוקתו של ארגון העובדים. התערבות של מעסיק בשאלה איזה ועד הוא יציג והאם יש להכיר ביותר מוועד אחד, נוגדת על פניה את חופש ההתאגדות של העובדים, הכולל בתוכו את זכות ארגון העובדים לקבוע בתקנונו את האורגנים הפועלים בשמו במישור הארצי, המקומי והמפעלי.

האמור נפסק בעניין תנובה¹⁰.

מראה מקום

1. בג"צ 7029/95 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד נא(2) 63 (1997); ע"ע (ארצי)  509/05 בורובסקי נ' מועצה מקומית ביר אל מכסור, פסקה 3 לפסק דינו של הנשיא אדלר, 20.8.2006↩
2. עע (ארצי) 180-09‏ ‏ הוועד הארצי למורי רשת עמל נ' רחל אוסטר, 15.11.10↩
3.   ע"ע 1182/01‏ חוסין סאלח סאלחה נ'  מועצה מקומית דיר אל אסד‏, פ"ד לו(2001) 809↩
4. סעש (חי') 37805-03-15  אלכסנדר אמטיסלבסקי נ' כוכב הגליל – כח אדם ואבטחה בע"מ, 9.8.17↩
5. דיון (ארצי) מז/3-130 חסאן כמאל זועבי נ' מדינת ישראלי משרד החינוך והתרבות , כ(1) 077↩
6. סק (ב"ש) 38966-11-20 עיריית רהט נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה- הסתדרות המעו"ף,  20.1.21↩
7. ע"ע (ארצי) 2391-03-22 דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ נ'  הסתדרות העובדים הלאומית 16.11.22↩
8. עב (חי') 299/06  הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' טל שבב בע"מ, 6.9.2007↩
9. בג"ץ 7029/95 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' בית-הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד נא(2) 63. זאת, בניגוד לנפסק בדיון (ארצי)   נה/30-4 ‏"‎עמית" – הסתדרות עובדים מכבי‏‎ ‎נ' ההסתדרות הכללית החדשה, פ"ד כט(1)  061↩
10. דיון (ארצי)  נד/7-4  ‎תנובה – אגודה שיתופית לשיווק תוצרת חקלאית בע"מ‎ ‎נ' ‏הסתדרות הכללית של העובדים, פ"ד כז(1) 283; כן ראו: עע (ארצי) 180-09 הוועד הארצי למורי רשת עמל נ' רחל אוסטר, 15.11.2010↩