הוראת חוק

• חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951

• ענשים
  26 (א)  מי שהעסיק בניגוד לחוק זה או שלא בהתאם לתקנות או להיתר שניתנו לפיו, דינו – קנס עד חמישים לירות על כל עובד שהועסק כאמור או מאסר עד חודש אחד או שני הענשים כאחד.
  (ב)  מי שהפריע למפקח עבודה להשתמש בסמכויותיו, מי שסירב להשיב לו על שאלה שהוא חייב להשיב עליה, וכן מי שלא הציג היתר לפי סעיף 15(ב), דינו – קנס עד חמישים לירות או מאסר עד שני שבועות או שני הענשים כאחד.
• (ג)  העובר על הוראת סעיף 9א, דינו – קנס 1000 לירות.

פירוט הכללים החלים על סעיף 26

א. המחוקק הטיל על המעסיק "אחריות מוחלטת", דהיינו, באפשרותו לעבור את העבירה גם אם לא התכוון לתוצאות מעשהו או מחדלו, גם אם לא ידע ולא ראה מראש מה תהיינה התוצאות ואפילו אם לא התרשל באי ראייתן. 

השימוש במונח "העבדת" עובדים בסייגים שעל-פי חוקי העבודה, בא להדגיש שלא העובד, אשר להגנתו מיועדים החוקים בהם מדובר, הוא העובר על החוק, אלא מעסיקו. בשימוש במונח "העביד", יצא המחוקק גם מן ההנחה הנכונה שבדרך כלל אינה נעשית עבודה במפעל אלא אם המעסיק מורה על כך, או לפחות מסכים לכך, ובידי המעסיק האמצעים הדרושים למנוע עבודה בניגוד לחוק¹.

מראה מקום

1. דב"ע ל/8-9 מדינת ישראל נ' גרפופלסט בע"מ כרמיאל ואחרים, 5.7.1970↩