ה. את פנקס החופשה ניתן לקיים גם באמצעות "פנקסים אחרים" שהמעסיק חייב לנהלם מכוח חוקי עבודה, כגון: פנקס שכר ותלושי שכר, פנקס שעות עבודה. בנסיבות בהן אין לדעת האם נעשה רישום של מועדי חופשה באותם "פנקסים אחרים" (כפי שהוכח שנעשה באחד מכרטיסי הנוכחות שכן הוגשו ע"י המדינה לבית הדין) נפסק כי יש לזכות את המעסיקה מהאישום בביצוע עבירה זו.

דברים אלו נקבעו בפסק הדין בענין א. דינמיקה שירותים 1990 בע"מ¹. בית הדין פסק כי על המעסיקה חלה חובה מכוח סעיף 26(ב) לחוק חופשה שנתית, ומכוח הודעת שר העבודה בדבר סוגי המעסיקים החייבים בניהול פנקס חופשה, לנהל פנקס חופשה. המסמכים שהציגה המעסיקה (המערערת) כ"פנקס חופשה" לא כללו את הפרטים הנדרשים בחוק ובתקנות הנ"ל,

ואולם, נפסק כי העדרם מ"פנקס" החופשה אינו מלמד בהכרח שהמעסיק ביצע עבירה של אי ניהול פנקס חופשה.

הוטעם כי לפי סעיף 26(ג) לחוק חופשה שנתית והודעת השר², את פנקס החופשה ניתן לקיים גם באמצעות "פנקסים אחרים" שהמעסיק חייב לנהל מכוח חוקי עבודה, שהשר ממונה על ביצועם כגון: פנקס שכר ותלושי שכר, פנקס שעות עבודה, ועוד. אשר לנסיבות אותו מקרה נפסק כי במהלך הדיון בערעור הסתבר כי במסגרת החקירה שנערכה בזמנו הומצאו למשיבה (מדינת ישראל) דוגמאות של כרטיסי נוכחות של העובדות והמשיבה לא המשיכה לחקור שמא יש דוחות כאלה ביחס לכלל התקופה הרלוונטית. יתרה מזאת, המשיבה הגישה לבית הדין כראיה רק חלק מהדוחות שהומצאו לה ובנסיבות אלו בהן אין לדעת אם מיתרת הדוחות שהומצאו לה ולא הוגשו לבית הדין ניתן ללמוד כי אכן נעשה רישום של מועדי חופשה (כפי שנעשה באחד מכרטיסי הנוכחות שהוגשו לבית הדין), הרי שנכון עשתה המשיבה בכך שהודיעה כי היא מסכימה שלא לעמוד על הרשעת המעסיקה.

ו. סעיף 28 לחוק חופשה שנתית קובע במפורש שרק אי-תשלום "בלי צידוק מספיק ותוך זמן המתקבל על הדעת" מהווה עבירה. אין ספק שבקביעת "הזמן המתקבל על הדעת", לעניין אותו סעיף, יובא בחשבון המיוחד שבאותו רכיב של שכר העבודה.

דברים אלו נקבעו בפסק הדין בענין בתי הזיקוק חיפה בע"מ³. באותו מקרה נטען בין היתר ע"י המערערת כי קיים גורם של אי-ודאות בחישוב תוספת המשמרות, ומכאן שאין לדידה להביאה בחשבון דמי החופשה, לאור ההוראה שבחוק כי דמי חופשה יש לשלם לפני תחילת החופשה (סעיף 11 לחוק),  ומי שאינו עושה כן, צפוי לעונש. נפסק (בדעת רב) כי טענה זו אינה טענה. הוטעם בעניין זה כי:

א.  בשים לב לקביעה באותו פסק דין (סעיף 27 לפסה"ד) הרי שאין כל מידה מיוחדת של אי-ודאות, ואותה אי-ודאות הקיימת אינה שונה כלל בהקשר ל"תוספת משמרות", מאשר בהקשר לשכר יסוד והיעדרות בלתי-מוצדקת מהעבודה.

ב. סעיף 28 לחוק קובע במפורש שרק אי-תשלום "בלי צידוק מספיק ותוך זמן המתקבל על הדעת" מהווה עבירה. אין ספק שבקביעת "הזמן המתקבל על הדעת", לעניין  סעיף 28 לחוק, יובא בחשבון המיוחד שבאותו רכיב של שכר העבודה (תוספת משמרות), ואין להעלות על הדעת שבמקום עבודה מאורגן ומסודר, סלע המחלוקת יהיה מועד תשלום הקשור באותו רכיב, כשם שאין להעלות על הדעת תביעה לשכר מולן עקב שיהוי הנובע ממהות אותו רכיב.

ז. הלכה היא כי ככלל לא יורה בית המשפט על עיכוב ביצוע תשלום קנס בשל הגשת ערעור.

דברים אלו הובאו בהחלטה בעניין שמש חי אחזקות בע"מ⁴. הוטעם  כי תשלום הקנס, בניגוד לעונש מאסר, אינו גורם ברוב המכריע של המקרים נזק בלתי הפיך למבקש ויעלה בידו, ככל שערעורו יצליח, להיפרע מן המדינה את השבתו⁵.

עם זאת הוטעם כי בית המשפט ישקול בחיוב לעכב תשלום קנס מקום בו שוכנע כי אין ביכולתו של המבקש לעמוד בתשלום⁶. במסגרת בחינה זו על בית המשפט להביא בחשבון את גובה הקנס, את מצבו הכלכלי של הנידון ואת יכולתו לשלם את הקנס בטרם ישמע הליך הערעור. באותו מקרה בית הדין החליט לאחר עיון בטענות הצדדים ובכלל החומר שמצוי היה בפניו, כי לא נמצא טעם המצדיק עיכוב תשלום הקנסות שהושתו על המבקשים וכי דין הבקשה להידחות⁷. ראו עוד בהקשר זה החלטה בעניין א. דינמיקה שירותים 1990 בע"מ⁸.

מראה מקום

1. עפ (ארצי) 14802-03-14‏ ‏ א. דינמיקה שירותים 1990 בע"מ נ' מדינת ישראל, 13.4.15↩
2. ראו המאמר העוסק בסעיף 26 לחוק חופשה שנתית↩
3. דיון (ארצי) ל/1-1 בתי הזיקוק חיפה בע"מ נ' אליעזר הלל, 16.2.71 עתירה שהוגשה לבג"ץ, בג"ץ 148/71 בתי הזיקוק בחיפה בע"מ נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד כו(1) 018, על הקביעה להכללת תוספת משמרות בחישוב ימי חופשה בהתאם למכסה החוקית – נדחתה↩
4. עפ (ארצי) 9115-09-16  שמש חי אחזקות בע"מ נ' מדינת ישראל, 10.11.16↩
5.   (ע"פ 10861/07 אליהו ממן נ' מדינת ישראל, (29.6.2008); ע"פ 3071/13 שלום מלכה נ' מדינת ישראל (6.5.2013); ע"פ 5204/13 אהרון אבוטבול נ' מדינת ישראל (30.7.2013)↩
6. ( ע"פ 29/13 יעקב בירנבוים נ' מדינת ישראל, (13.1.2013)↩
7. ראו פירוט הנימוקים בסעיף 9 לפסק הדין↩
8. עפ (ארצי) 51021-10-15 א. דינמיקה שירותים 1990 בע"מ נ' מדינת ישראל-משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, 16.1↩