תמצית כללים

1. חל איסור על צבירת חופשה, ואולם רשאי העובד בהסכמת המעסיק, לקחת רק שבעה ימי חופשה לפחות ולצרף את היתרה לחופשה שתינתן בשתי שנות העבודה הבאות.
2. צבירת חופשה אינה מותרת אלא בהסכמת העובד ולבקשתו.
3. לא ניתן לזקוף יום היעדרות של העובד על חשבון החופשה השנתית שלו.
4. לא ניתן ליחס לעובד רצון לצבור חופשה אם המעסיק לא אפשר לו לצאת לחופשה.
5. לא ניתן לראות וויתור העובד על צבירות חופשה המנוגדות לחוק, אלא אם הוכיח המעסיק שהעובד סירב לנצל החופשה למרות שניתנה לו הזדמנות לנצלה.
6. צבירות החופשה בתלושים משקפים את הסכמת הצדדים באשר ליתרת החופשה המגיעה לעובד.
7. חופשה מוארכת מכוח בתקנות תקנות חופשה שנתית (חופשה מוארכת), תשכ"ד-1963 אינה ניתנת לצבירה.

ה. לא ניתן לראות וויתור העובד על צבירות חופשה המנוגדות לחוק, אלא אם הוכיח המעסיק שהעובד סירב לנצל החופשה למרות שניתנה לו הזדמנות לנצלה.

בענין ישראל בראדון ואח'¹.אם ניתנה החופשה והעובד מסרב לקחתה, או אינו לוקח אותה מסיבה התלויה בו, ואינה סבירה, הוא מקפח את זכותו לחופשה, כפוף לכך שבהסכמת המעסיק הוא זכאי לצבור חופשה באופן הקבוע בסעיף 7 לחוק. ואולם, כל עוד לא הוכח מתן החופשה, וסרובו של העובד לקחתה, או אי-לקיחתה מסיבה התלויה בו והיא בלתי-סבירה, אין לראות באי-לקיחת החופשה צבירה בלתי חוקית, וכוויתור על חופשה או על חלק הימנה.

לאור האמור טרם מחיקת יתרות חופשה המנוגדות לחוק, לדעתנו, על המעסיק לתת לעובד הזדמנות לנצל יתרות של חופשה וככל שהעובד לא מנצלן למרות הזדמנות שניתנה לו, אזי יש מקום מקום למחוק את אותן יתרות חופשה בלתי מוסכמות. האמור נובע גם מעקרון תום הלב החל במשפט העבודה.

ו. צבירות החופשה בתלושים משקפים את הסכמת הצדדים באשר ליתרת החופשה המגיעה לעובד.

בעניין אופיר קאופמן² נקבע מעסיק מחויב על פי דין לפרט בתלוש השכר את "מספר ימי החופשה שניתנו בתקופת התשלום ויתרת ימי החופשה"  (ראו סעיף 24 לחוק הגנת השכר, תשי"א-1951, ביחד עם פריט 4(5) לתוספת לחוק זה, ההדגשה שלנו). ההנחה היא כי מספר ימי החופשה הנקוב בתלוש השכר מבטא את אומד דעת המעסיק באשר ליתרת ימי החופשה על פי החוק לה זכאי העובד לענין ניצולם בפועל ופידיונם (ככל שהסתיימו יחסי העבודה). ככל שהמעסיק מבקש לטעון אחרת הרי שעליו הנטל לשכנע בכך.  כן  נקבע מעסיק מחויב על פי דין לפרט בתלוש השכר את "מספר ימי החופשה שניתנו בתקופת התשלום ויתרת ימי החופשה"  (ראו סעיף 24 לחוק הגנת השכר, תשי"א-1951, ביחד עם פריט 4(5) לתוספת לחוק זה, ההדגשה שלנו).

יוער מפסיקה זו עולה לכאורה שגם אם הצבירות בתלושים על שלוש שנות חופשה אחרונה בצירוף שנה שוטפת יוענק פדיון החופשה.

בנוסף, ככל שהמעסיק מעוניין למחוק יתרות חופשה הקיימות בתלושים עליו לתת הזדמנות לעובד לנצלן ורק ככל שהוא לא מנצלן ניתן למחוק אותן, בכפוף לאמור לעיל.

בעניין יוסי אינזברג³ נפסק שככלל, המכסה המרבית לצבירה מוגבלת לשלוש שנים, אולם ניתן לקבוע בהסכמת המעסיק מכסה מירבית גדולה יותר. לפיכך התובע זכאי לפדיון כל ימיה חופשה שנצברו לזכותו.

ז. חופשה מוארכת מכוח בתקנות תקנות חופשה שנתית (חופשה מוארכת), תשכ"ד-1963 אינה ניתנת לצבירה.

ראו תקנה 5 לתקנות חופשה שנתית (חופשה מוארכת), תשכ"ד-1963.

מראה מקום

1. דב"ע לא/3-1 שלעיל↩
2. ע"ע( ארצי) 11647-12-18 צומת מהנדסים – תכנון, תאום וקידום פרוייקטים בע"מ נ' אופיר קאופמן, 11.11.19↩
3. סע"ש (ירושלים) 42990-06-17 יוסי איזנברג נ' ימק"א הבינלאומית ירושלים 27.12.20↩