תמצית כללים

1. כלל, החופשה צריכה להיות רציפה.
2. פיצול חופשה צריך להיות בהסכמת העובד ושל ועד העובדים אם ישנו, בכפוף לכך שבכל מקרה יקבל העובד 7 ימי חופשה רצופים לפחות.
3. הנפקות של העדר מתן חופשה רצופה.
4. הפוגות בין משמרות אינן בגדר חופשה שנתית.

הוראת חוק

• חוק חופשה שנתית, תשי"א-1951

• רציפות החופשה
• 8. החופשה תהיה רצופה, אלא שבהסכמת העובד והמעסיק ובאישור ועד העובדים במקום, אם ישנו, אפשר לחלקה, ובלבד, שפרק אחד ממנה יהיה לפחות שבעה ימים.

פירוט הכללים הנוגעים לסעיף 8 לחוק חופשה שנתית

א. כלל, החופשה צריכה להיות רציפה.

עם זאת, החוק קובע  שניתן לפצלה בהסכמת העובד והמעסיקה ובאישור ועד העובדים אם ישנו.

אך בכל מקרה קיימת חובה לתת חופשה רצופה בת ימים 7 לפחות, וזאת במטרה להעניק לעובד הזדמנות הולמת לעובד לנוח מעבודתו¹.

בעניין ברק ולומון² נפסק כי הוצאתו של עובד לחופשה חד יומית מידי שבוע, על מנת לנצל את ימי החופשה הרבים שנצברו לכשלעצמה עומדת בניגוד להוראות חוק חופשה שנתית, רוחו ומטרתו.

[/wcm_restrict] 

ב.  פיצול חופשה צריך להיות בהסכמת העובד ושל ועד העובדים אם ישנו, בכפוף לכך שבכל מקרה יקבל העובד 7 ימי חופשה רצופים לפחות.

בפסק הדין בענין זכריה טרוסט ואח'³ נקבע שחייבת להיות הסכמה הן של העובד והן של המעסיק לחופשה לא רציפה (בכפוף למתן חופשה רציפה של 7 ימים לפחות), ובמקרה של הפסקת רציפות אף של ועד העובדים – אם ישנו.

בפסק הדין בענין זכריה טרוסט ואח'³ נפסק כי : " הוראות אלה ברורות וחד-משמעיות – ובהיותן חלק מ"חוק מגן" אין להתנות עליהן, אף לא בהסכם קיבוצי, ובוודאי שלא בהסדר קיבוצי דוגמת התקשי"ר".

בעניין יוסף שלגי⁴ נקבע שאין תוקף להסכמתו של העובד לפיצול החופשה אם ההסכמה הושגה בלחצו של המעסיק.

בעניין דנה ברנשטיין⁵ נקבע כי נסיבות מסוימות, וכשהעובד הוצא לחופשה מאולצת שלא עולה על 7 ימים לפחות, וללא הסכמתו, בית הדין עשוי לראות בחופשה המאולצת כחופשה שאינה באה על חשבון מכסת החופשה השנתית והעובד יהא זכאי לפדיון ימים אלו לאחר סיום העסקתו.

1. תעא (ת"א) 4488-06  סטנילה צ'יפריאן נ' אודר הנדסה ובנין בע"מ, 14.6.11↩
2. סעש (ת"א) 15585-01-15‏ ‏ ברק סולומון נ' אויאמה בע"מ, 29.9.17↩
3. דב"ע מז/3-10 זכריה טרוסט ואח' נ' מדינת ישראל הרשות לפיתוח אמצעי לחימה, פד"ע יח 442↩↩
4. דב"ע ל/3-7 יוסף שלגי נ' שרה סימני, פד"ע א 87↩
5. עב (ת"א) 1852/01  דנה ברנשטיין נ' חב' מזדה מצדה בע"מ, 10.4.05↩