א. תנאי בסיסי לזכאות לתשלום פיצויי הלנה הוא כי מדובר בשכר מולן וכן שיעור הזכאות

שכר מולן הוגדר בסעיף 1 לחוק השכר   והוא, כלל, שכר עבודה שלא שולם עד היום התשיעי שלאחר המועד לתשלום שכר העבודה (מועד לתשלום שכר כלל הוא ה- 1 לחודש).

• בהתאם לסעיף 17(א) לחוק הגנת השכר, לשכר מולן יווסף הסכום הגבוה מבין אלה –
•  (1)   בעד השבוע הראשון שלאחר המועד לתשלום שכר העבודה – החלק העשרים מהשכר המולן, ובעד כל שבוע או חלק משבוע שלאחריו – החלק העשירי מהשכר המולן;
  (2)    הפרשי הצמדה לתקופה שמן המועד לתשלום שכר העבודה עד יום תשלומו, בתוספת 20% על הסכום הכולל של השכר המולן והפרשי ההצמדה כאמור בעד כל חודש שבתקופה האמורה; בעד חלק מחודש תשולם התוספת של 20% האמורה באופן יחסי.

בהתאם  לסעף 17א לחוק הזכות לפיצויי הלנת שכר, להבדיל משכר עבודה, תתיישן אם לא הוגשה תובענה לבית דין אזורי תוך שנה מהיום שבו רואים את השכר כמולן, או תוך 60 ימים מהיום שקיבל העובד את השכר שבו קשור הפיצוי, הכל לפי המוקדם. אולם בית הדין האזורי רשאי להאריך את התקופה של 60 ימים לתקופה של 90 ימים.

בתאם לסעיף 18 לחוק הגנת השכר, בית הדין האזורי רשאי להפחית פיצוי הלנת שכר או לבטלו, אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעסיק לא היתה שליטה עליה או עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש לדעת בית הדין האזורי, ובלבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו.

לרוב בתי הדין עושים שימוש בסמכות ומפחיתים או מבטלים פיצויי הלנה, כך שבפועל במקרים לא נפסקים פיצויי הלנה, או הם מופחתים באופן משמעותי.

ב. תכליתם של פיצויי ההלנה היא להרתיע את המעסיק מהלנת שכר העובד או מתשלום פיצויי הפיטורים באמצעות הפיכת ההלנה לבלתי כדאית כלכלית.

מטרתן של הוראות החוק העוסקות בפיצויי הלנה היא להבטיח ששכר העבודה ישולם במועדו. החוק הוא בעיקרו מניעתי, ומטרתו ליצור מצב שבו לא ישתלם למעסיק להלין את שכרו של העובד. אין מדובר בריבית או בפיצוי על נזק במשמעות החוזית או הנזיקית, אלו הם למעשה פיצויים.

ג. כדי לזכות בפיצויי הלנת שכר, על העובד לתבוע אותם באופן מפורש.

אין בית הדין מוסמך לפסוק פיצויי הלנה אלא מקום שתובעים אותם, ואם בכתב התביעה הגביל עצמו עובד לפסיקת פיצויי הלנה מיום הגשת התביעה, לא יפסוק בית-הדין פיצויי הלנה מיום היווצר העילה.

בעניין אלרשק העובד לא תבע הלנת שכר בכתב התביעה עצמו, אלא רק בכותרת של “מהות ההליך” ולמרות זאת בית הדין האזורי לעבודה פסק כי אם המעסיקה לא תשלם בתוך מועד מסויים, היא תחוייב בפיצויי הלנה. בפסיקת בית הדין הארצי נפסק כי בית הדין האזורי לא היה מוסמך לפסוק סעד של פיצויי הלנה אשר לא נתבע על-ידי התובע.

ד. המחוקק מצא להסדיר בחוק מיוחד את נושא תשלום המשכורת לעובדים במועד, ולא קבע כל הוראה לעניין מתן צוים זמניים. לפיכך, לא ינתן צו עשה כאשר קיימת הוראת חוק המפצה את העובד כספית בגין אי תשלום השכר במועדו.

האמור נפסק בעניין עמיחי סגל.

ה. זכאות לפיצויי הלנה, תקום גם במקרה שבו העובד לא נפגע מהאיחור בתשלומי השכר, שכן אין המדובר בפיצוי על נזק שיש להוכיחו אלא על סנקציה מכוח החוק. משכך, אין כל רלוונטיות לשאלה אם העובד נפגע מהאיחור בתשלומי השכר.

ראו לעניין זה הנפסק בעניין ניר רענן, עו”ד  – שם נקבע כי חבר קיבוץ זכאי לפיצויי הלנה גם כאשר הקיבוץ דואג לכל מחסורו ולא נגרם לו נזק מההלנה.

ו. פיצויי הלנה בעד שכר מולן מגיעים לעובד במשכורת החל מתחילת החודש שאחרי החודש שעבורו משתלם השכר, ולא מחלוף היום הקובע.

ראו עניין אגברייה.

ז. הימנעות עובד מדרישת שכר אינה מאיינת את זכותו לפיצויי הלנת שכר.

האמור נפסק בעניין משה פטלוק.

ח. חישוב פיצויי ההלנה יעשה על בסיס שכר העבודה המגיע לעובד לאחר שניכו ממנו בפועל כל סכום המותר בניכוי מהשכר.

בחישוב פיצויי ההלנה אין להביא בחשבון אלא סכומים המיועדים לעובד או לבאים מכוחו. סכומים שנוכו מהעובד על-פי דין, אינם מובאים בחשבון לעניין פיצויי הלנת שכר.

ט. כאשר היום האחרון לתשלום השכר נופל ב”יום המנוחה” – יש לשלם את השכר יום קודם לאותו היום.

המחוקק קבע את מועד תשלום השכר החודשי “עם” תום החודש שבעדו הוא משתלם. עם זאת, המחוקק לא נקט סנקציה כלפי המעביד לעניין הפעלת פיצוי הלנת השכר אלא מהיום העשירי שלאחר המועד לתשלום השכר. במבנה זה של הוראות החוק אין מדובר ב”תקופה” בה נדרשת פעולה אקטיבית כלשהי, אלא מדובר במועד (“היום התשיעי”) שמעבר לו מתחילות לחול הוראות חוק הגנת השכר בעניין פיצוי הלנת שכר, ככל שהיה מחדל של המעביד בתשלום שכרו של עובדו.

י. פיצויי הלנה ראוי לפסוק אך ורק על סכום קצוב ולא על “הצהרה” על פיה חייב מעביד לשלם שכר לעובדו.

מקום בו הסעד הנתבע הינו סעד הצהרתי לא יפסקו פיצויי הלנה, שהרי פיצוי הלנה יכול להשתלם רק על סכום קצוב.

יא. כל תשלום ששולם לעובד שנפסקו לו פיצויי הלנה, יש לזקוף תחילה על חשבון קרן החוב.

כל תכליתם של פיצויי הלנת השכר שנקבעו על-ידי המחוקק היא להבטיח את תשלום סכום קרן החוב המגיע לעובד. כששולם סכום השווה לקרן, אין עוד צורך והצדקה להנפת אותו שוט, ומשום כך מן הראוי הוא לזקוף את התשלום קודם כל על חשבון הקרן.

יב. אין מניעה לפסוק פיצוי הלנת שכר גם בעד הזמן שלאחר הגשת התביעה.

כל זמן שהשכר לא שולם בפועל לעובד או לא הוצע לו ממשיך הוא להיות מולן והמעסיק מתחייב בתשלום הפיצוי החוקי להלנתו.

יג. מסירת המחאה דחויה לא תחשב לתשלום בפועל.

ראו לעניין זה ניר רענן עו”ד בו נפסק כי משמעות מסירתם של צ’קים דחויים היא כי השכר הולן. עם זאת, בכך שהעובד לא ביקש להמיר את הצ’קים בצ’קים שמועד פרעונם מידי, נגרמה למשיבים טעות כנה לפיה הסכים המערער לדחיית התשלום. לפיכך, היה מקום להפחית את פיצויי ההלנה.