תמצית הכללים

1. הבאת אחוז מהפדיון בחישוב הפיצויים עולה בקנה אחד עם הוראת תקנה 9 לתקנות.
2. במקרים של תשלום בעד עבודה מסוימת או בחלק מהפדיון או שהיה עיקר שכר עבודתו של העובד לפי כמות התוצרת – יראו את השכר האחרון כשכר הממוצע של 12 החודשים שקדמו לפיטורים.
3. עמלות הנגזרות מרווחי המעסיק הינם חלק מהשכר הקובע לתשלום פיצויי פיטורים.
4. בונוס בגין עמידה ביעדים אינו חלק מהשכר לתשלום פיצויי פיטורים.
5. נטל השכנוע כי בונוס מהווה חלק אינטגרלי משכר העבודה מוטל עלהעובד.
6. פרמיה המותנית בתנאי אינה חלק מהשכר הקובע לתשלום פיצויי פיטורים.
7. תקנה 9 לתקנות חלה גם על עובד המקבל עמלות מהכנסות של כלל המחלקה ולא ממכירות אישיות.
8. תקנה 9 לתקנות לא עומדת בסתירה לתקנה 1(א) לתקנות. שכר לפדיון או שכר קבלני הינו למעשה שכר יסוד.
9. אין די כי "התנאי המוצב" יהיה ייצור תוצרת כדי לשלול התשלום כחלק מהשכר הקובע לתשלום פיצויים, שכן כך טיבו של שכר המשתלם לפי פדיון או לפי תוצרת.

ז. תקנה 9 לתקנות חלה גם על עובד המקבל עמלות מהכנסות של כלל המחלקה ולא ממכירות אישיות.

בעניין אטקה בע"מ¹  נפסק כי יש להבחין בין תוספת או פרמיה אשר שולמה לעובד על בסיס מכירות אישיות שהוא עצמו ביצע (בבחינת "כמות תוצרת"), לבין פרמיה או תוספת שניתנה לכלל עובדי הסניף ומשכך, יש לראותה כפרמיה קבוצתית, שתקנה 9 לתקנות לא חלה עליה, ושאין לכלול אותה בשכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים².

עם זאת, כאמור, בפסק דין מאוחר בעניין אילנות בטוחה בית השקעות בע"מ³ נפסק שמנהל שקיבל תשלום שנגזר מהכנסות המחלקה שניהל, זכאי לכך שאותו תשלום ייחשב חלק מהשכר הקובע לצורך חישוב הפיצויים.

כאמור לעיל, ככל שקיימת סתירה, הרי שלהלכת אילנות בטוחה בית השקעות בע"מ³ קיימת עדיפות משום שהינה מאוחרת בזמן.

עוד יוזכר כי בעניין עובדיה סימן⁴ העובד קיבל עמלות שנגזרו מהכנסות או רווחי הסניף בכללותו (אם כי לא ברור אם מדובר בעובד יחיד שעסק במכירות או בקבוצה של עובדים) ונקבע שהעובד זכאי להכללת העמלות בשכר הקובע.

בעניין יוסי עזרא⁵ נקבע שתשלום שנגזר מ- 50% מרווחי כל המרכז ההדרכה הינו במהותו עמלה שהינה חלק מהשכר הקובע לתשלום פיצויים. גם שני פסק הדין האחרונים מאוחרים לפסק הדין שניתן בעניין אטקה בע"מ¹.

ח. תקנה 9 לתקנות לא עומדת בסתירה לתקנה 1(א) לתקנות. שכר לפדיון או שכר קבלני הינו למעשה שכר יסוד.

האמור נפסק בעניין אורי ערד⁶ שהובא לעיל.

ט. אין די כי "התנאי המוצב" יהיה ייצור תוצרת כדי לשלול התשלום כחלק מהשכר הקובע לתשלום פיצויים, שכן כך טיבו של שכר המשתלם לפי פדיון או לפי תוצרת.

כמו כן נפסק בעניין עדה נדיר⁷ כי אין די שהתנאי המוצב (כדי שהתוספת לא תובא בחשבון) יהיה ייצור תוצרת, שכן כך טיבו של שכר המשתלם לפי פדיון. במידה ויקבע אחרת,  הרי שבאותה מידה יכול ויקבע ששכר שעתי או שכר יומי הוא  שכר המותנה בתנאי של ביצוע שעות או ימי עבודה. לא ניתן לראות בתנאי של עצם ביצוע העבודה על בסיסה מחושב השכר כתנאי השולל מהותו של התשלום כשכר הבא בשכר הקובע.

י. השוני בין עמלות אישיות לעמלות קבוצתיות – משהחברה לא הפרידה בין סוגי העמלות השונים ששולמו לעובד והן הופיעו תחת שם אחד בתלוש השכר, מנועה היא מלטעון בדיעבד לאופי שונה של כל אחד מסוגי העמלות. לכך יש להוסיף העדרה של הודעה לעובד אשר פירטה את סוגי העמלות השונים.

ראו עניין קארדקום⁸.

יא. שכר לפי תפוקה/תוצרת

בעניין איליה דזורייב⁹ נקבע כי רכיבי הבונוס והפרמיה הם חלק משכרו של המערער בעד עבודתו הרגילה, ולכן היה על המשיבה להעביר בגינם הפקדות לקרן הפנסיה. השוני בחישוב התשלום בעד ההסעות הקבועות שמבצע המערער על פי סידור העבודה, ותשלום לפי כמות ההסעות  הסעות ילדים לחוגים לפי תעריף מיוחד אינו הופך את התשלום בעד הסעות ילדים לחוגים ל"תוספת". כן נדחו טענות המעסיקה כי מטלת הסעת ילדים מהווה "מאמץ מיוחד",  או "עבודה נוספת שעשה שלא קשורה לעבודתו כנהג", משנמצא כי  העבודה בהסעות ילדים היתה חלק מעבודתו הרגילה של העובד.

אשר לפרמיה, במסגרת עבודתו במשיבה היו למערער שני תפקידים: נהג הסעות ואחראי על הטיפול ברכבים. משהטיפול ברכבים הפך למטלה קבועה של המערער, שבוצעה בשעות העבודה שבהן לא הועסק כנהג, הרי שהטיפול ברכבים היווה חלק מעבודתו הרגילה של המערער, והפרמיה שולמה בעד עבודתו הרגילה.

כן נקבע כי העובדה שבחלק מהחודשים לא שולם למערער בונוס או פרמיה אינה משנה את המסקנה, שכן המשמעות היא שבאותם חודשים כפי הנראה המערער לא ביצע הסעות לחוגים או מטלות עם הרכבים, ונוכח העובדה שתשלומים אלה שולמו בהתאם לביצוע עבודה בפועל הם לא שולמו בעד אותם חודשים. אולם, אין בכך כדי לשנות את מהותם כשכר, שכן גם אם משולמת לעובד תמורה הנגזרת מהיקף עבודתו בפועל (על יסוד שעות עבודה, תפוקה או עמלות) תמורה זו היא בגדר שכר.

בעניין דרורה רבינוביץ¹⁰ נקבע שרכיב שכר לפי תפוקה שולם לתובעת כפועל יוצא מעבודתה וללא תנאי ספציפי, למעט ביצוע מכירה וביצוע יחידות עבודה, כאשר אין חולק כי התובעת עבדה כאשת מכירות. לפיכך, יש לקחת רכיב זה לצורך תשלום זכויות התובעת, והיא זכאית לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים, הפרש הודעה מוקדמת, הפרש חופשה והפרשי פנסיה.

בעניין עדנה נחמיאס¹¹ נקבע כי תשלומים ששולמו לעובדת בעד כל פגישה שקבעה ובגין סגירת עסקה בעקבות אותן פגישות אינן מותנים בתנאי ומהווים שכר לכל דבר עניין לצורך חישוב יום חופשה, פיצויי פיטורים, דמי מחלה, ימי בחירות, אך לא בחישוב דמי חגים.

ראה מקום

1. ע"ע 300327/98 אטקה בע"מ נ' דוד רטר, פד"י לט 49↩↩
2. ראו עוד פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה תעא (חי') 4144-07 אביב רן נ' צ'מפיון מוטורס בע"מ, 28.2.11↩
3. ע"ע (ארצי) 537/07 צחי טל נ' אילנות בטוחה בית השקעות בע"מ, 10.6.2010↩↩
4. ע"ע (ארצי) 300048/98 עובדיה סימן נ' הסתור בע"מ, 26.3.02↩
5. ע"ע (ארצי) 170/03 יוסי עזרא  נ' יהב, פרויקטים ומחשוב בע"מ, 15.11.04↩
6. (ת"א) 6930/08 תעא (ת"א) 6930-08 אורי ערד נ' Comverse LTD, 7.1.13↩
7. עב (חי') 3398/02  עדה נדיר נ' משרד העבודה והרווחה האגף להכשרה ופיתוח כ"א, 2.3.06↩
8. ע"ע (ארצי) 18562-06-22 קארדקום בע"מ נ' שחר אילון 23.2.23↩
9. בע"ע (ארצי) 52050-12-20 איליה דזורייב נ' מסיעי עמק איילון בע"מ 29.3.22↩
10. סע"ש (תל אביב-יפו) 65908-05-20 דרורה רובינוביץ נ' אחוזת פולג (1998) בע"מ  6.8.23↩
11.  סע"ש (תל אביב-יפו) 65486-12-20 עדנה נחמיאס נ' 770 ריף נדל"ן בע"מ 19.2.23↩