דמי חגים

• פקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948

• פרק ששי א' – ימי מנוחה
• ימי מנוחה
• 18א.   (א)  שבת ומועדי ישראל – שני ימי ראש השנה, יום הכיפורים, ראשון ושמיני עצרת של סוכות, ראשון ושביעי של פסח וחג השבועות –  הם ימי המנוחה הקבועים במדינת ישראל.
•            לשאינם יהודים הזכות לקיים ימי מנוחה בשבתם וחגיהם. חגים אלה ייקבעו לגבי כל עדה על פי החלטת הממשלה שתפורסם ברשומות[2].
•            (ב)  הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951, החלות על המנוחה השבועית יחולו –
• (1)   לגבי יהודי – על מועדי ישראל;
• (2)   לגבי מי שאינו יהודי – על מועדי ישראל או על חגי עדתו, הכל לפי המקובל עליו.

• חוק יום העצמאות, תש"ט-1949

• ה' באייר – יום העצמאות
• 1. א)  הכנסת מכריזה בזה על יום ה' באייר כעל "יום העצמאות" שיוחג מדי שנה בשנה כחג המדינה. 
•  (ב)  אם יום ה' באייר יחול בשבת, יוחג יום העצמאות ביום ג' באייר של אותה שנה. אם יום ה' באייר יחול בששי בשבוע, יוחג יום העצמאות ביום ד' באייר של אותה שנה. אם יום ה' באייר יחול בשני בשבוע, יוחג יום העצמאות ביום ו' באייר של אותה שנה.
• (ג)   יום העצמאות יהיה יום שבתון. 

• צו הרחבה – הסכם מסגרת
  לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957
• בתוקף סמכותי לפי סעיף 25 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, אני מצווה לאמור:
• 1. תורחב תחולתן של הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי שבין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, בשם הארגונים המאוגדים בה, לבין ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, האגף לאיגוד מקצועי, שנחתם ביום ח' בשבט התשנ"ה (9 בינואר 1995) ומספרו בפנקס ההסכמים הקיבוציים הוא 7010/95, כמפורט בתוספת וכי ההוראות האמורות יחולו על כל העובדים והמעבידים בישראל למעט עובדים שלגביהם נקבעו הוראות עם תנאים עדיפים בהסכמים קיבוציים ומעבידיהם, וכן למעט עובדים עם מגבלות פיזיות, נפשיות או שכליות המועסקים במפעלים מוגנים שאוצר המדינה משתתף באחזקתם ומעבידיהם.
• 2. סעיף 3 להוראות המורחבות כמפורט בתוספת לא יחול:
• 7. דמי חגים
• א.  עובד לאחר 3 חודשי עבודה במקום העבודה, שלא נעדר מהעבודה סמוך ליום החג (יום לפני החג ויום אחרי החג), אלא בהסכמת המעביד, יהיה זכאי לתשלום מלא בעבור 9 ימי חג (2 ימי ראש השנה, יום הכיפורים, 2 ימי סוכות, 2 ימי פסח, חג שבועות ויום העצמאות).
• עובד לא יהיה זכאי לימי חג החלים בשבת.
• ב.  עובד חודשי לא יהיה זכאי לתשלום נפרד בעבור ימי חג.

פירוט הכללים

א. דמי חגים ועבודה בחגים

עובדים זכאים להעדר מעבודתם בימי חג ולקבל תשלום.

בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א- 1951, דינו של יום חג כדין יום המנוחה השבועי.

על כן, למעט מעבידים אשר קיבלו היתר מפורש ממשרד העבודה (כיום התמ"ת) להעסיק עובדים בימי חג, הרי העסקה כאמור אסורה.

לגבי יהודים – מועדי החג הינם מועדי ישראל הקבועים בפקודת סדרי שלטון ומשפט, שהם: שני ימי ראש השנה, יום כיפור, ראשון ושמיני עצרת של סוכות, ראשון ושביעי של פסח, חג השבועות.

ולגבי מי שאינו יהודי – מועדי ישראל או חגי עדתו, הכל לפי בחירת העובד.

יום העצמאות הינו יום חג  מכוח חוק יום העצמאות.

ב. צו הרחבה הסכם המסגרת עושה הבחנה בין עובד חודשי לעובד יומי

על כלל העובדים במשק חלות הוראות צו הרחבה, המבחינות בין שני סוגים של עובדים.

עובדים המקבלים משכורת על בסיס חודשי  (עובדים במשכורת)– ביחס לאלו די בתשלום שכרם הרגיל גם בחודש בו חל החג.

עובדים ששכרם יומי – עובד מסוג זה יהיה זכאי לתשלום בגין יום החג, אם מתקיימים בו שני תנאים – (i) לעובד וותק של 3 חודשי עבודה לפחות (ii) העובד לא נעדר מהעבודה סמוך ליום החג (יום לפני ויום אחרי החג) אלא בהסכמת ההנהלה. יצוין – עובד לא יהיה זכאי לימי חג החלים בשבת.

ג. הרציונל העומד מאחורי תשלום דמי חגים אלו הוא, שהעובדים יזכו במנוחה בימי החגים מבלי ששכרם יגרע כתוצאה מכך.

בפסיקה נקבע שדמי חגים במהותם נועדו לפצות עובד יומי, שאינו עובד בחגים, ואינו מקבל תמורה עבורם, שכן עובד יומי אינו זכאי לקבל שכר עבור ימים, שלא עבד בהם. זאת בשונה מעובד חודשי, אשר מקבל את שכרו גם עבור הימים שבהם נופלים חגים. באופן זה מופיעים בצווי ההרחבה ובהסכמים קיבוציים סעיפים שמטרתם להשוות את מעמדם של העובדים היומיים לעובדים החודשיים, המקבלים תמורה עבור ימי חג, בהם לא עבדו. כאמור, עובדים חודשיים אינם זקוקים כלל לתניה זו בהסכם הקיבוצי העוסקת בימי חגים מאחר והם ממילא מקבלים שכר עבור ימים אלה מעצם הגדרת מסגרת עבודתם כעובדים חודשיים. כלומר, כאשר עובד חודשי עובד פחות ימים בשל ימי חג, הוא לא יקבל שכר פחות בשל כך. הרציונל העומד מאחורי תשלום דמי חגים הוא שהעובדים יזכו במנוחה בימי החגים מבלי ששכרם יגרע כתוצאה מכך.
בעניין נחום צמח¹ נפסק כי נקודת המוצא היא שדמי החגים נועדו לפצות עובד יומי, שאינו עובד בחגים, ואינו מקבל תמורה עבורם, שכן עובד יומי אינו זכאי לקבל שכר עבור ימים שלא עבד בהם. צו ההרחבה בא להשוות את העובדים היומיים לעובדים החודשיים המקבלים תמורה עבור ימי החג בהם לא עבדו. הרציונל העומד מאחורי תשלום דמי חגים אלו הוא, שהעובדים יזכו במנוחה בימי החגים מבלי ששכרם יגרע כתוצאה מכך. תכלית זו תסוכל אם עובד יעדיף על פי בחירתו לעבוד בחגים ולקבל תמורה הן עבור העבודה שעבד בפועל בחגים והן עבור דמי חגים. אילו אלו היו פני הדברים, לא היה מזוכה העובד היומי, שבחר לעבוד בימי חגים, גם בדמי חגים כדי להגדיל את שכרו².

מראה מקום

1. ע"ע 300360/98 נחום צמח נ' ש.א.ש קרל זינגר 3.4.02↩
2. ראו גם – ע"ע (ארצי) 718/07 רות צרויה ואח' נ' מגוון אירועים בע"מ 6.10.08↩