fbpx
סעיף 16 לחוק – גמול שעות נוספות

עולם העבודה |

מאי 7, 2021

למדריך

  • חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי”א-1951

  •  גמול שעות נוספות
  • (א)  הועסק עובד שעות נוספות, ישלם לו המעביד בעד שתי השעות הנוספות הראשונות שבאותו יום שכר עבודה לא פחות מ-¼1 מהשכר הרגיל, ובעד כל שעה נוספת שאחריהן לא פחות מ-½1 מהשכר הרגיל.
    היה שכרו של עובד, כולו או חלקו לפי כמות התוצרת, ישלם לו המעביד בעד כל יחידה, שנעשתה בשתי השעות הנוספות הראשונות שבאותו יום, שכר עבודה לא פחות מ-¼1 מהשכר המשתלם בעד כל יחידה שנעשתה בשעות העבודה הרגילות, ובעד כל יחידה שנעשתה בשעות הנוספות שלמעלה משתים – לא פחות מ-½1 מהשכר המשתלם בעד כל יחידה שנעשתה בשעות העבודה הרגילות.

פירוט הכללים הנוגעים לסעיף 16(א)

א. גמול עבור שעות נוספות

שבוע העבודה הינו בן 42 שעות.

יום העבודה בשבוע עבודה בן 5 ימים הינו בן 8.4 שעות.

יום העבודה בשבוע עבודה בן  6 ימים הינו בן 8 שעות (יום שישי 2 שעות).

בשעות העבודה כאמור אין  לכלול הפסקות.

עבודה מעבר למכסות שעות העבודה היומיות או השבועיות הינה עבודה בשעות נוספות, המזכה בתשלום כספי נוסף בשיעורים הקבועים בחוק –  עבור השעתיים הראשונות תשלום בשיעור 25%; לאחר מכן – תשלום בשיעור של 50%.

שימו לב שבענף הרפת והלול מכסת השעות שלאחריה זכאי העובד לתשלום  שעות נוספות הינה שונה.

ב. החובה לשלם תמורה גבוהה יותר בגין העסקה בשעות נוספות מטרתה, בנוסף לפיצוי העובד, גם להפוך את ההעסקה בשעות הנוספות לבלתי כלכלית.

האמור נקבע בעניין מישל רבות1.

ג. תנאי לתשלום גמול בגין עבודה בשעות הנוספות היא קבלת אישור לכך מאת הממונים על העובד.

תנאי מוקדם לתשלום עבור שעות נוספות הוא קבלת אישור לכך מאת הממונים על העובד2. מקום בו לא נדרש העובד על-ידי המעסיק לעבוד בשעות הנוספות, והוא עשה כן ללא אישורו והסכמתו של המעסיק – לא יהיה זכאי לגמול שעות נוספות3.

בעניין מדינת ישראל-אשרת ארפי4 נקבע כי מתמחים אשר לא הוכח כי נדרשו לעבוד שעות נוספות מעבר למכסה המותרת, אינם זכאים לגמול שעות נוספות, גם אם השופטים-הממונים היו מודעים לעצם ביצוע העבודה בשעות הנוספות.

עם זאת, בפסקי דין אזוריים נקבע לא אחת כי אין צורך בדרישה מפורשת של המעביד לבצע עבודה בשעות הנוספות, אלא די בכך שהמעסיק היה מודע לכך, לא מחה והעבודה שירתה את ענייניו5.

ד. עבודה בשעות הנוספות אינה זכות המגיעה לעובד והופכת לחלק מתנאי עבודתו.

לעובד אין זכות קנויה לעבודה בשעות הנוספות, ולמעסיק נתונה הפררורגטיבה להחליט אם דרושה לו עבודת שעות נוספות אם לאו6.

חברה רשאית להפסיק לשלם רכיב קבוע של גמול שעות נוספות כאשר החליטה משיקולים ענייניים ובתום לב כי אין לה עוד צורך בעבודת העובד בשעות הנוספות7.

כלל זה לא יחול כאשר אין מדובר בגמול בגין עבודה בשעות נוספות בפועל, אלא ברכיב פיקטיבי המהווה חלק משכרו הרגיל של העובד8.

ה. הגמול הקבוע בסעיף 16 נקבע בגין העסקה ב”שעות נוספות” כהגדרתן בחוק בלבד.

משאין עובד זכאי לגמול שעות נוספות מכוח החוק, נותרים מקורות חוזיים, שמהם יכול ותקום זכאות לשכר עבודה בשיעור מוגדל, בהתאם לקבוע באותם מקורות. מקורות אלה יכול ויהיו הסכם קיבוצי, הוראה בחוזה עבודה אישי או תנאי מכללא בחוזה אישי מכוח נוהג9.

ו. שכר אשר כולל גמול שעות נוספות יחשב לשכר רגיל שעל בסיסו יחושב גמול השעות הנוספות.

סעיף 5  לחוק הגנת השכר בא לאסור ולמנוע קביעת שכר עבודה הכולל גמול שעות נוספות כחלק מסך גלובלי. מבחינת ההיבט המשפטי, משנקבע שכר עבודה הכולל תשלום בעד שעות נוספות רואים את השכר שנקבע כשכר רגיל בלבד10.

ז. עובד חודשי זכאי לגמול שעות נוספות בשיעור 125% מהשכר הרגיל לשעה בעד כל שעה נוספת ולא תשלום בשיעור של 25%. 

בעניין טארק זעזוע11 נקבע כי משילוב סעיפים 5 לחוק הגנת השכר וסעיפים 1 ו – 16 לחוק שעות עבודה ומנוחה המסקנה היא כי השכר ששולם למערער היה שכרו הרגיל, ולכן זכאי הוא לגמול שעות נוספות בשיעור 125% ולא 25%.

ח. גמול שעות נוספות על-בסיס שבועי ישולם רק אם העובד השלים את מלוא השעות הרגילות באותו שבוע, כאשר החישוב הראשוני צריך להיעשות לפי חישוב שעות יומי.

האמור נקבע בעניין טרנרידר12.

ט. בית הדין הכיר במקרים חריגים בחישוב גמול שעות נוספות על בסיס חודשי.

בפסיקה נקבע, כי בהעדר פירוט של שעות העבודה לפי היקף יומי ושבועי, החישוב יבוצע באופן חודשי, באופן שכל שעה מעבר ל-186 תוגדר כשעה נוספת13.

יוער, כי פסיקה זו ניתנה בהתאם להוראות צו ההרחבה אשר קיצר את שבוע העבודה ל – 43 שעות.

י. מעסיק רשאי לשלם מראש גמול נפרד עבור מספר שעות נוספות נקוב (“גמול שעות נוספות גלובאליות”)

בפסיקה המנחה בעניין אוריאל ברד14  נקבע שהאפשרות לתשלום גמול שעות נוספות גלובלי לא הוסדרה בחוק, אך במקרים מתאימים ובכפוף לתנאים, היא הוכרה בפסיקה כלגיטימית15.

המסגרת הרעיונית החולשת על השימוש במודל זה היא שזכויות העובד לא תקופחנה ושתכלית חוק עבודה ומנוחה תוגשם ולא תסוכל, והתנאים שנקבעו נועדו להבטיח זאת.

תשלום גמול שעות נוספות גלובלי נעשה בדרך של תוספת קבועה, הנפרדת מהשכר, כשתוספת זו מגלמת ממוצע שעות נוספות חודשי אשר כמכלול שקול לסכום שהיה מתקבל לכל הפחות מתחשיב אריתמטי של היקף השעות הנוספות. ההכרה בצורת תשלום זו כלגיטימית הותנתה בפסיקה בהתקיימות מספר תנאים המיועדים להבטיח שאין הוא כסות לקיפוח העובד תוך פגיעה בהסדר הקוגנטי שבחוק.

התנאים המרכזיים הם:

  • 1. צורת תשלום זו, ובעיקר ההנחות לגבי ממוצע השעות הנוספות שהיא מהווה תמורה להן צריכה לבוא לידי ביטוי בהסכמה ברורה ומדעת של העובד;
  • 2. שיעור הגמול צריך להיות הוגן וסביר במובן זה שנדרש כי בממוצע, מקבל העובד לכל הפחות תמורה שוות ערך לזו המגיעה לו מכוח החוק;
  • 3. המעסיק נדרש לעקוב אחר היקף השעות הנוספות שעבד העובד בפועל, כדי שמטרתו הסוציאלית של החוק תוגשם וכדי שניתן יהא לבחון באופן שוטף את הוגנותו של גמול השעות הנוספות הגלובלי כמכלול בנסיבות העניין;
  • 4. ההסכמה צריכה למצוא ביטוי גם בתלוש השכר, שתהא בו הפרדה ברורה בין שכר היסוד לגמול השעות הנוספות הגלובלי;
  • 5. השכר וגמול השעות הנוספות הגלובלי צריך לעמוד באופן עצמאי בדרישות חקיקת המגן.

יא. כאשר תשלום גמול השעות הנוספות הגלובלי נעשה עבור ביצוען של שעות נוספות בפועל, שלא כפיקציה, וכתחליף לתשלום עבור שעות נוספות מדווחות – אין לקבוע כי מדובר בחלק מהשכר הקובע לעניין חישוב התנאים הנלווים.

ראו לעניין זה שורה של פסיקות16.

יב. הוכרה טענת קיזוז שעות חוסר משעות נוספות ככל שמדובר בקיזוז פנימי בחודש עבודה נתון.

בעניין  ינאי ריין17 נפסק, כי במקרה בו הצדדים טעו לחשוב שמדובר ב”שכר כולל” ולא ערכו תחשיב אריתמטי, ניתן להכיר בקיזוז פנימי בחודש עבודה נתון, כאשר באותו חודש קיימים ימים בהם עבד בחסר, כשהחסר עולה על היתר. הקיזוז יתבצע, תוך בחינת היחידה החודשית בגינה משולם השכר כמכלול, כשערך השעה מחושב בהלימה להוראת סעיף 5  לחוק הגנת השכר ולא מדובר בקיזוז טכני של כמות השעות, במנותק מערכן. עם זאת, נקבע, כי אין לאפשר קיזוז בין חודשי ההעסקה שונים.

יג. הפסקה בין שתי משמרות, הפחותה משלוש שעות, לא קוטעת את רציפות יום העבודה לעניין חישוב שעות נוספות. 

ראו האמור בעניין וורובלסקי18.

יד. הפסקה הנמשכת מעל לשלוש שעות, בה אין העובד נדרש לעמוד לרשות המעסיק, קוטעת את הרציפות שבין המשמרות, ושעות העבודה “במשמרת השניה” אינן בגדר שעות נוספות.

נפסק בעניין זילברמן19, בהסתמך על הוראות 20 ו -21 לחוק ועל הלכת טרנרידר20.

טו. עבודה בקבלנות כשלעצמה לא שוללת תשלום גמול שעות נוספות.

סעיף 16(א) לחוק קובע כי שכר לפי תוצרת מזכה בתשלום עבור שעות נוספות באופן שבגין יחידת עבודה המופקת בשעות נוספות מקבל העובד תעריף גבוה יותר ביחס ליחידה המופקת בשעות רגילות.

ככל שהוכח שהעבודה נעשתה מעבר ליום העבודה הרגיל, הרי שהעבודה בקבלנות לא שוללת תשלום גמול שעות נוספות21.

עם זאת, בעניין קסטרו22 נקבע כי בכל הקשור להכללת עמלות בשכר הקובע לתשלום שעות נוספות, נקבע שהדבר תלוי נסיבות.

שכר קבלני ששולם גם בשעות נוספות מזכה בגמול של 25% בלבד23.

טז. לא ניתן לוותר על הזכות לתשלום בגין עבודה שעות נוספות.

זכות שהוקנתה לעובד מכח חוק הבא להגן עליו אינה ניתנת לוויתור, לא ויתור מפורש ובוודאי לא ויתור מכללא. כשם שידו לא היתה ביצירת הזכות, בקיומה, בשמירה עליה, כך לא יכול העובד למחוק אותה במחי יד24.

טז. הסכם לקבלת גמול בשיעור נמוך יותר מהקבוע בחוק – נטול נפקות.

האמור נקבע בעניין רדיו אקשטיין-נסים קוריאל25.

יח. במקרה שבו שולם גמול העולה על הקבוע בחוק מכח הסכם קיבוצי – אין זכאות לגמול נוסף מכח החוק.

האמור נקבע בעניין עזרא שמואלי26.

יט. תשלום המשולם כפרמיה לנהגי משאיות עליהם חל הסכם קיבוצי בענף ההובלה מהווה תחליף לתשלום גמול שעות נוספות.

ראו בעניין ש.י.א. אשקלון-יורי גורבוי27.

אולם, בעניין ואדים מזור נפסק28 כי על נהגי תובלה שלא חל עליהם הסכם הקיבוצי בענף ההובלה, פרמיה אינה מהווה תחליף לגמול שעות נוספות.

כ. תשר ועמלות אינן תחליף לתשלום שעות נוספת

בעניין וליד בו גרבייה29 נדחתה טענת הנתבעת כי השכר התשר והעמלות שולמו גם בעד השעות הנוספות.

כא. עובד שנדרש לעבוד בשעות נוספות מעבר למכסה המוגבלת בהיתר, יהיה זכאי לגמול שעות נוספות בגין עבודתו באותן שעות ואין באי חוקיות העסקתו של העובד כדי לשלול את זכותו  לקבלת הגמול.

ראו בעניין ויסאם רמדאן30.

כב. יישום חזקות בדבר ביצוע שעות נוספות לאור תיקון 24 לחוק הגנת השכר

בהתאם לפסיקה המנחה בעניין עוזי ריעני31 נקבע כי לצורך יישום סעיף 26ב לחוק הגנת השכר ניתן להבחין בין מספר מצבים אפשריים ביחס למידת הוודאות בהתקיימות התנאי של עבודה בשעות נוספות, העומד ביסוד תשלום גמול שעות נוספות, ולמידת הוודאות בהיקפה של העבודה הנוספת:

  • 1. הראשון, כאשר ביה”ד לאחר בחינת כלל הראיות קובע כי עלה בידי אחד הצדדים לשכנע בקיומה של עבודה נוספת בהיקף מסוים. במקרה כזה ייפסק גמול השעות הנוספות על יסוד ההיקף שהוכח.
  • 2. השני, כשניתן לקבוע פוזיטיבית שהעובד עבד שעות נוספות, ולכן מתקיים התנאי לחזקה, אך לא ניתן להוכיח את היקף עבודתו בהן מפאת העדר עריכת רישום בידי המעסיק כנדרש. במקרה זה תחול החזקה ותוצאתה תהא  חבות המעסיק בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על 15 שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על 60 שעות נוספות חודשיות.
  • 3. השלישי, כאשר כפות המאזניים נותרו מעוינות בנוגע לשאלת העבודה בשעות נוספות. בתנאי אי וודאות אלה תוכרע שאלת אחריות המעביד וזכאות העובד על סמך חלוקת נטלי השכנוע. משמעות הדבר היא כי סיווג החזקה כמעבירה את נטל השכנוע, ולא רק את נטל הבאת הראיה, יביא להחלת תוצאותיה.
  • 4. הרביעי, כאשר ביה”ד קובע ממצא בדבר העדר עבודה בשעות נוספות. במקרה כזה לא חלה החזקה.

בעניין יורם אביחסרה32 נקבע,  כי על העובד להמציא גרסה עובדתית באשר לשעות עבודתו, אך אין משמעות הדבר שעליו להמציא ראיות בכתב או רישום כלשהו.

מן הראוי לציין כי קודם לתיקון 24 לחוק הוגמשו הכללים בדבר נטל הראיה שחל על העובד התובע גמול שעות נוספות במקרים בהם העובד עבד במתכונת עבודה קבועה33 וקיימת תופעה של העבודה בשעות נוספות ללא תשלום גמול שעות נוספת כחוק34 וכן במקרים בהם הדרישה להוכחה מדוייקת של שעות העבודה אינה הולמת את נסיבות יחסי העבודה35.

כך גם בעניין ימית36 נקבעו כללים בדבר העברת נטל הראיה אל המעביד, עת המעביד מפר חובות רישומיות החלות עליו, טרם תיקון מספר 24 לחוק הגנת השכר,תשי”ח-195837.

פסיקות כאמור הביאו לשינוי פסיקות קודמות בהן נקבע כי התובע גמול שעות נוספות חייב להוכיח לא רק את העובדה שהועבד בשעות נוספות, אלא גם את מספר השעות שהועבד, על מנת שבית הדין יוכל לפסוק סכום קצוב38.

כג. חובת העובד להציג חישובי שעות נוספות.

התביעה לגמול שעות נוספות היא מתביעות הממון המוגדרות ואין לפסוק בה לפי אומדן או לפי שכר ראוי. לפיכך, על העובד להביא לפני בית-הדין את כל הנתונים העובדתיים הצריכים לקביעת הסכום המגיע, ולהוכיחם39.

כד. ככל שבית הדין קובע שהעובד עבד בשעות הנוספות, אך אינו מקבל את תחשיב העובד – לא ידחה את התביעה אלא יקבע את הסכום המגיע לעובד.

בעניין בוג’ו40 נקבע כי ככל שבית הדין קובע כי העובד עבד בשעות נוספות אולם הוא אינו מקבל את התחשיב שהוגש על ידי העובד, אין לדחות את תביעתו של העובד אלא יש לקבוע מה הסכום הנכון המגיע לעובד.

קביעת הסכום הנכון המגיע לעובד יכולה להיעשות על ידי בית הדין במספר דרכים: בית הדין יכול לקבוע בעצמו את הסכום על יסוד הראיות שבפניו, בין בדרך של תחשיב מדויק ובין בדרך של אומדנא; בית הדין יכול להטיל על הצדדים להכין תחשיבים, וככל שאין הסכמה בין הצדדים להכריע בין התחשיבים של הצדדים. כן צוין, בחלק לא קטן מהמקרים, לאחר קביעת העקרונות על ידי בית הדין יכולים הצדדים להגיע להסכמה על הסכום המגיע לעובד; בית הדין יכול למנות חשב שכר, בין מראש, ללא שהצדדים יתבקשו להכין תחשיבים בעצמם, ובין בדיעבד, ככל שהצדדים לא הגיעו להסכמה והגישו תחשיבים שונים, הטעונים בחינה על ידי חשב שכר. בהתחשב בעובדה שבית הדין אינו קשור בדיני הראיות הדרך בה יפעל נתונה לשיקול דעתו על  פי מכלול נסיבות המקרה.

כה. הגשת חישובים של שעות נוספות ללא קבלת חישוב נגדי אינה פוטרת את בית הדין מבדיקתם.

חישוב של שעות נוספות צריך להיבחן על יסוד דוחות הנוכחות, הרישומים, בסיס החישוב, אופן החישוב וכיו”ב41.

כו. מערכת הדיווח של המעסיק היא בעלת תוקף מחייב.

ככלל, יש להעדיף את נתוני מערך הדיווח של המעסיק על פני דיווח של עובד שהוצג רק לאחר סיום עבודתו42.

כז. טענות של מעסיק כנגד דוחות שעות שהוגשו מטעם העובד – יש להעלות בזמן אמת.

בעניין דניאל אלמליח-הורן את ליבוביץ’43 נפסק, כי הראיה האותנטית היחידה המתייחסת לשעות עבודתם של העובדים הינה דוחות העבודה החודשיים שהגישו העובדים לחברה בזמן אמת מדי חודש. בהעדר כל ראיה של ממש לסתור את הדיווחים, לכאורה הוכחו השעות כמפורט בהם.

כח. אי תשלום גמול שעות נוספות במועד מהווה הלנת שכר.

בעניין זינדלס44 התקבלה תביעה לפיצויי הלנה על אי תשלום גמול שעות נוספות, שכן המעסיקה לא הציגה כל סיבה אשר מצדיקה את אי התשלום עבור השעות הנוספות.

כט. המעביד נער בשעות הנוספות יהיה מחוייב בתשלום גמול שעות נוספות.

העבדת נער בשעות הנוספות היא עבירה פלילית. המעביד נער בשעות נוספות ונתבע לשלם את שכרן, אינו יכול להישמע בטענה, שמאחר והוראות ״הגמול״ לשעות נוספות אינן חלות לפי החוק על העבדת נער, אינו חייב לשלם גמול כאמור, או בטענה שמותר היה לו לעשות הסכם עם הנער על שכר עבודה הכולל גם שכר שעות נוספות. אין אדם רשאי לטעון להגנתו את חטאיו שהוא חטא45.

ל. תשלום שעות נוספות על בסיס הרשום בתלושים ולפי עבודה מעל 186 שעות בחודש

בעניין עופר רביד46 נקבע שניתן לחלץ  מתלושי השכר  את מספר השעות הכולל שעבד העובד בכל חודש, שהיה מבוסס על דיווחי העובד. אמנם אין מידע על התפלגות שעות העבודה המדווחות על ידי העובד, אך שעה שלפי גרסת העובד הוא עבד כל יום, יש לפעול לפי החזקה של עבודה בחמישה ימים בשבוע לפחות והעובד יהיה זכאי לגמול שעות נוספות בעד שעות העבודה שמעל 186 שעות בחודש.

פירוט הכללים החלים על סעיף 16(ב) לחוק

  • חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי”א-1951

  • 16 (ב)  היה שכרו של העובד על בסיס של חודש או של תקופה ארוכה יותר, יהא המעביד זכאי ליתן לעובד בעבודה מן העבודות המפורטות בפסקה (2) של סעיף 4(א) ובסעיף 4(ב) לחוק במקום תשלום שכר לפי סעיף זה, מנוחה של שעה ורבע לפחות תמורת כל שעה משתי השעות הנוספות הראשונות שבאותו יום, ומנוחה של שעה וחצי לפחות תמורת כל שעה נוספת שאחריהן.

א. בעבודות מסוימות ניתן להמיר תשלום גמול שעות נוספות בשעות מנוחה בתשלום.

הסעיף חל על עבודות מסויימות בחקלאות ועבודות הקשורות במישרין לטיפול בבעלי חיים; עבודות במקום שמטפלים בחולים, בבתי- מרקחת, במוסדות החלמה, במוסדות לטיפול בזקנים או בילדים; עבודות בבתי אוכל, בבתי מלון ובבתי קפה; שמירה; עובדים בשירות המדינה או בשירות רשות מקומית עבודה שאינה תעשיתית; עובד חדשי במשק בית פרטי.

ב. הוראות סעיף 16(ב) המתירות המרת גמול שעות נוספות בזמן מנוחה חלות רק על העבודות המפורטות בסעיף 4(א) ו -4(ב) לחוק.

בעניין מדינת ישראל-אשרת ארפי47 נפסק, כי התמחות במשפטים אינה נמנית על העבודות האמורות, ולכן הסדר ההמרה לחופשה שנכפה על המתמחים אינו חוקי. יחד עם זאת, נקבע שם כי אי אפשר להתעלם מחופשה בתשלום אותה קבלו המתמחים בפועל חלף השעות. לפיכך, נקבע כי יש לקזז  את שעות החופשה מגמול השעות הנוספות לו זכאים המתמחים, וקבע כי בפסיקת ההוצאות יש מקום לתת ביטוי להתנהלות הבלתי חוקית של המדינה.

ג. אין לתת שעות מנוחה בכמות פחותה ממנוחת הפיצוי הקבועה בחוק.

האמור נפסק בעניין מדינת ישראל-אשרת ארפי47.

מראה מקום

  1. דיון (ארצי) מט/7-2 ‎מישל רבות‎ ‎נ’ הורמון שירותי אחזקה (אילת) ‏, פ”ד כא(1) 117
  2. עע (ארצי) 1088/02‏ ‏ חיים איצקוביץ נ’ בזק – חברה ישראלית לתקשורת בע”מ, 19.2.2013
  3. תב”ע (ארצי) לו/3-3 ‎סגולה אימבר‎ ‎נ’ קופת-חולים “מכבי”‏, פ”ד ח(2) 078
  4. עע (ארצי) 508-08‏ ‏ מדינת ישראל נ’ הנהלת בתי המשפט נ’ אשרת ארפי ו-14 אח’‏,  30.6.2010; כן ראו: עע (ארצי) 27021-12-11  יוסי אביטן נ’ מדינת ישראל נ’ הנהלת בתי המשפט, 23.4.2013
  5. תע”א 3134-06 רודה פאינה נ’ מאפיית דגן-פוארטי אודי בע”מ, 15.6.2009; ראו לעניין זה סע (ת”א) 7473/09  רחלי רון לוי נ’ יודקביץ סחר בע”מ, 5.9.2011; סע (ת”א) 32229-12-15‏ ‏ליאת ארבל נ’ א.מ.ל. אמריקן לייזר בע”מ, 18.9.2018 – לגבי עובדת אשר עבדה בשעות נוספות בניגוד להסכם עבודה, אך בהתאם לרצון המעסיקה, נקבע, כי בכך שעבדה שעות נוספות, היא שירתה את הנתבעת וחסכה לה גיוס כוח עבודה נוסף; עב (ב”ש) 3088/05 ‏‏ בן חמו ויקי נ’ גלובל תובלה בינלאומית בע”מ, 10.7.2008– מקום בו הוכח מכרטיסי הנוכחות כי העובדת עבדה בשעות הנוספות – תהא זכאית לגמול שעות נוספות, אף אם לא נדרשה מפורשות לעבוד בשעות הנוספות
  6. דיון (ארצי)  מז/4-4 מדינת ישראל נ’ הוועד הארצי של עובדי מס הכנסה, פ”ד יח(1) 303; דיון (ארצי) מט/138-3  ‎חיים שוורץ‎ ‎נ’ עירית תל-אביב-יפו, פ”ד כא(1) 174;  דב”ע נג/ 3-12 אביבה איצקוביץ נ’ המועצה המקומית באר יעקב, 11.1.1993
  7.   עע (ארצי) 478-09‏ ‏  חסידים נ’ עיריית ירושלים, 13.1.2011; עע (ארצי) 367/03  רונית סעדיה נ’ שרות התעסוקה, 20.5.2004
  8. עע (ארצי) 478-09‏ ‏ יצחק חסידים נ’ עיריית ירושלים, 13.1.2011
  9. דב”ע מא/3-154 יצחק סימון ואח’ נ’ רשות שדות התעופה, פד”ע יג 265
  10. דבע (ארצי) 3-43/נד ‏ ‏אריה ארגוב נ’ “סחף” חברה ישראלית לעבודת פיתוח בע”מ, 15.6.1994; דיון (ארצי) לו/67-3 שמחה פלג נ’ משה שטיין, פ”ד ח(1) 281
  11. עע (ארצי) 48123-12-16‏ ‏ טארק זעזוע נ’ משה שיטרית, 30.1.18
  12. עע (ארצי) 233/06 א.נ. נתניה בע”מ נ’ לב טרנרידר, 6.12.2007; עע (ארצי) 188/06 סמי בוג’ו נ’ קל בניין בע”מ,  28.11.2010; עע (ארצי) 43772-08-11‏ ‏ שפלב דמיטרי נ’ ב.ש. אבידר ב.ש.אבידר שמירה וניקיון, 24.12.2012; תעא (ת”א) 7760-09‏ ‏בנימינוב בנימין נ’ בן בטחון (1989) בע”מ, 13.6.2011
  13. עע (ארצי) 402/07 ‏ ניצנים – חברה לאבטחה וניהול פרוייקטים בע”מ נ’ יאיר חודאדי, 19.1.2010; עע (ארצי) 633/09 אולג לונגו נ’ אשרמים בע”מ, 31.1.2012
  14. עע (ארצי) 23402-09-15‏ ‏ אוריאל ברד נ’ קנסטו בע”מ, 28.2.17
  15. ראו עוד דיון (ארצי) מד/34-3 דוד אלון נ’ בנק ישראל, פ”ד טז(1); בנוסף ראו: דב”ע (ארצי) 300104/98 ‏ ‎‎משאבי (ג) אביב בע”מ‎ ‎נ’ זאיד אלהואשלה, 22.3.1999 בו נפסק כי בענפים מסויימים ניתן לקבוע הסדרים לשכר גלובלי הכולל גמול שעות נוספות, בהתאם לקבוע בהסכם הקיבוצי.
  16. דב”ע נז2-3 דוד ישראל נ’ עיריית ירושלים, 19.3.1997;  דב”ע נא/7-4  מדינת ישראל נ’ יעקב זכאי, פד”ע כד 193; בגץ 5572/92‏ ‎ ‎יעקב זכאי‎ ‎נ’ בית הדין הארצי לעבודה, פ”ד מז(3) 602; דבע (ארצי) נו-224-3‏ ‎‎ינקו רושו‎ ‎נ’ כרמל מערכות מיכלים בע”מ, מיום 12.12.1996; ע”ע 76/99 מרדכי אופיר נ’ מועצה מקומית נווה מונסון, מיום 6.6.2002; ע”ע 1072/02 שלמה בן יונה נ’ האוניברסיטה העברית בירושלים, מיום 8.8.05
  17.   עע (ארצי) 52804-12-15‏ ‏ ינאי ריין נ’ הומטקס ר.ע.ש.נ. בע”מ, 3.6.2020
  18. ראו תעא (ת”א) 2418-08  אנדריי וורובלסקי נ’ בר ביצוע גיא ברדה בע”מ, 6.6.2011
  19. עב (ת”א) 9924/07 אולגה זילברמן נ’ ג.א.ש.-ש.ב. בע”מ, 9.2.2010
  20. עע (ארצי) 233/06 א.נ. נתניה בע”מ נ’ לב טרנרידר, 6.12.2007
  21. עע (ארצי) 354/07 ‏ ‏ אחים אוזן – חברה לבנייה פיתוח וייזום בע”מ נ’ ולי טקין ואח’‏, 27.1.2020
  22. ברע (ארצי) 7386-02-16 “קסטרו מודל” בע”מ נ’ אור שחם 14.5.18
  23. עע (ארצי) 19460-04-11 ואדים מזור נ’ פרידנזון שירותים לוגיסטיים, הובלה ופרוייקטים בע”מ, 3.11.16
  24. דיון (ארצי)  לג/12-3 איליה צ’יבוטרו נ’ אטלקה אברהם, פ”ד ד(1) 173; דב”ע נב//206-3 קרן קיימת נ’ מוחמד אלהואשלה, 28.1.1993; דיון (ארצי) מו/11-4מדינת ישראל נ’ ההסתדרות הכללית, פ”ד יח(1) 128
  25. דיון (ארצי) לג/63-3 רדיו אקשטיין נ’ נסים קוריאל, פ”ד ה(1) 281
  26. דב”ע 3-237/97‏ עזרא שמואלי נ’ רשות השידור‏, פ”ד לו(2001) 577
  27. עע (ארצי) 327-09‏ ‏ש.י.א. אשקלון בע”מ נ’ יורי גורבוי, 4.10.2010
  28. עע (ארצי) 19460-04-11 ואדים מזור – פרידנזון שירותים לוגיסטיים, הובלה ופרוייקטים בע”מ, 3.11.16
  29. סע”ש (ירושלים) 49660-10-17 וליד אבו גרבייה נ’ ג.ג. סי – הסעת תיירים בע”מ, מיום 7.1.21
  30. עב (חי’) 3212/01‏ ‏ ויסאם רמדאן נ’ אופטיקנה האופטיסטור הראשון בע”מ, 30.11.2006
  31. עע (ארצי) 47715-09-14‏‏ עוזי ריעני נ’ אליאסי שיווק בע”מ, 29.3.2017
  32. עע (ארצי) 18024-12-18 יורם אביחסרה נ’ יעקב זכאי‏, 19.5.2019
  33. דב”ע לז/1-2  תופיק חלד מחמוד נ’ דקל  מרקט – שותפות,  פד”ע ח’ 343; עדמ (ארצי) 19/06 מנשה מואס נ’ אייל חדד, 2.1.2007 ; דב”ע נב/52-3 יחיא חסין מוגרבי נ’ מקורות מים בע”מ, 28.6.92; דיון (ארצי)  לב/11-2 אחמד פאידג’יראת נ’ זכריה חצרוני, פ”ד ד(1) 145; דב”ע ; דיון (ארצי) לו/67-3 שמחה פלג נ’ משה שטיין, פ”ד ח(1) 281 עע 1351/04 מראט זרצקי – ש.א.ש. שירותי אבטחה ושמירה, 6.4.2006; עד”מ   19/06 מנשה מואס נ’ אייל חדד, 2.1.2007
  34. עע 1218/02 Xue Bin נ’ חברת א. דורי – חברה לעבודות הנדסיות בע”מ, פד”ע לח
  35. ע”ע 1511/02 לאחאטו נ’ עזבון המנוח וקטוריה בן בנימין ז”ל, 24.3.2005;  ע”ע 1333/04 Bayolo Teresita נ’ יוסף לוגסי, 11.5.2004;  ע”ע 1247/04 איליה דאמשה נ’ יהונתן דוידוביץ , 6.2.2006; בע”ע 157/03 גלוטן נ’ יעקב,   1.1.2007
  36. עע (ארצי) 212/06 ימית א. ביטחון (1988) בע”מ נ’ אלי אפרים, 12.11.2008
  37. ראו גם 280/08  אושרי זגורי נ’ חברת השמירה בע”מ, 13.5.2010; עע (ארצי) 35727-11-12‏ ‏ בטחון לאומי ע.נ. 1992 בע”מ נ’ אלכסנדר פודולסקי, 1.1.2015; ע”ע 459/07 דוד יפה נ’ ארי יוסי אבטחה ושירותים בע”מ, 8.12.2009
  38. דיון (ארצי) 3-32/לב מרלן פרוימוביץ נ’ ישראל בר-אדון, פ”ד ד(1) 39; דיון (ארצי) לה/12-2 עזבון המנוח שמואל נתן כהן ז”ל נ’ אטי רוזנהויסר, פ”ד ו(1) 29; דב”ע (ארצי) 2-21/נה ‏ ‏ איזידור עבו נ’ יעקב הרוש,  12.3.1996;  דבע נז / 7-3‏  נחום לבון נ’ מ.ת.מ. מבני תעשיה ומלאכה בע”מ, 13.10.1997;  דב”ע 3-76/98  גאנם וסאם נ’ חב’ צ’אם מוצרי מזון בע”מ, 15.12.2998;  עע 98 / 300001‏ ‏ בוריס שוסטר נ’ רמי חרושת מרצפות בע”מ, 6.11.2000; עע (ארצי) 1215/00 דוד סגל נ’  דובל’ה ריהוט מודרני 1989 בע”מ, 11.7.2002; ע”ע 1038/00 שלמה מנחם ואח’ נ’ שאול יוסף-פונדק שאול, 19.12.2002; דבע (ארצי) 3-37/98  מפעלי תחנות בע”מ נ’ חיים ענבר, 3.1.1999; עע (ארצי) 300254/98  שלמה אודיז נ’ בנימין מורנו, 5.5.2003; עע (ארצי) 1178/02‏ ‏ עיסא אבו סלאח נ’ המועצה המקומית מג’אר, 11.8.2005
  39. עע (ארצי) 300080/98‏ ‏כהן אברהם נ’ גביר קבלנים בניה ופיתוח בע”מ, 13.9.2001;  דב”ע לז/1-2  תופיק חלד מחמוד נ’ דקל  מרקט – שותפות,  פד”ע ח’ 343;  דבע (ארצי) 3-28/נה   יצחק בוהדנה נ’ בזק החברה הישראלית לתקשורת בע”מ, 14.6.1995
  40. עע (ארצי) 188/06 סמי בוג’ו נ’ קל בניין בע”מ,  28.11.2010
  41. ‏ 70/10 עע (ארצי) 70-10‏ ‏ אלכסנדר איליאסייב נ’ חברת איילת השחר בטחון (1993) בע”מ, 30.4.2013
  42. עע (ארצי) 665/06  ח.א.ש. מערכות ושירותים בע”מ נ’ לאוניד לוין, 10.12.2007
  43. עע (ארצי) 469/08 דניאל אלמליח ו-29 אח’ נ’ הורן את ליבוביץ’ בע”מ, 3.5.2011
  44. עב (חי’) 269-07  זינדלס נ’ אפ השקעות (70) בע”מ, 3.9.2009; הערעור נדחה (למעט הפחתת סכום הקרן עליו הוטלו פיצויי הלנה, בהסכמת הצדדים) בעע (ארצי) 577-09  א.פ. השקעות (70) בע”מ נ’ אדלינה זינדלס, 24.3.2011
  45. ע”א 150/63 אסתר מזרחי נ’ הנייק ויינשטוק, 29.3.63
  46. ע”ע (ארצי) 22512-09-20 עופר דביר נ’ יחזקאל מנשה 17.2.21
  47. עע (ארצי) 508-08‏ ‏ מדינת ישראל נ’ הנהלת בתי המשפט נ’ אשרת ארפי ו-14 אח’‏,  30.6.2010
מאמרים קרובים

כל הזכויות שמורות למשה וקרט, ושות’, משרד עורכי דין
בית איילון, דרך אבא הילל סילבר 12, רמת-גן 5250606, טל’: 03-6137488, פקס: 03-5223996