מבוא

1. החוק קובע כי מעסיק שלא שילם לעובדו שכר מינימום, דינו – מאסר שנה או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין ועבירה לפי סעיף זה היא מסוג העבירות של אחריות קפידה.
2. כדי להבטיח את קיומו ההוגן של העובד ולהגשמת לתכלית זו, מצא לנכון המחוקק להוסיף את אמצעי האכיפה הפלילי לעילת התביעה האזרחית.
3.  אי תשלום תשלום עבור עבודה השעות נוספות, שעות שבת וחג מהווה עבירה פלילית לפי חוק שכר מינימום.

הוראת חוק

• חוק שכר מינימום תשמ"ז -1987

• עונשין
  14. מעסיק שלא שילם לעובדו שכר מינימום, דינו – מאסר שנה או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין; עבירה לפי סעיף זה היא מסוג העבירות של אחריות קפידה.

פירוט הכללים הנוגעים לסעיף

א. עונשין

החוק קובע כי מעסיק שלא שילם לעובדו שכר מינימום, דינו – מאסר שנה או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין ועבירה לפי סעיף זה היא מסוג העבירות של אחריות קפידה.

סעיף 61(א) (4) לחוק העונשין קובע שאם נקבע לעבירה עונש מאסר עד שישה חודשים רשאי ביהמ"ש (ביה"ד) להטיל קנס בלבד ולכן במידה ומעסיק לא שילם לעובדו שכר מינימום יהא ביה"ד רשאי להטיל עליו קנס.

ב. אין לאפשר למעסיק לטעון כי על דרך מעשים אי חוקיים כי יש לזכותו בדין מעבירה על החוק

בעניין א.ח.מור אחזקות (1992) בע"מ¹ נדחתה הטענה שהעובדת קיבלה בעקיפין תמורה זהה או עולה על שכר המינימום, שכן אין לאפשר למעסיק לטעון כי על דרך מעשים אי חוקיים כי יש לזכותו בדין מעבירה על החוק. כן נקבע כי תכלית החוק להבטיח לעובד שכר מינימום שיענה על צרכי מחייתו הבסיסיים. תשלום שכר מינימום הנו חובה המוטלת על המעסיק מכוח החוק, שהוא חוק קוגנטי. להגשמת מטרת החוק נקבע אמצעי אכיפה פלילי של מאסר או קנס.

מראה מקום

1. ע"פ (ארצי) 24/05 א.ח. מור אחזקות (1992) בע"מ נ' מ"י 14.07.08↩