פירוט הכללים הנוגעים לסעיף 20(א)

• חוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958

• פיצויי הלנת פיצויי פיטורים
• 20 (א)  בסעיף זה, "המועד לתשלום פיצויי פיטורים", לגבי עובד או מי שזכאי לפיצוי פיטורים מכוחו – המאוחר שבין המועדים האלה:
• (1)   יום הפסקת יחסי עבודה;
• (2)   המועד שנקבע לתשלום פיצויי הפיטורים על-פי הוראת הסכם קיבוצי, הסדר קיבוצי אחר או צו הרחבה החלה על העובד;
• (3)   אם נקבעה, על-פי חוזה עבודה או הסכם אחר, זכות לפיצויי פיטורים העודפת על זו הקבועה בחיקוק, בהסכם קיבוצי, בהסדר קיבוצי אחר או בצו הרחבה – היום שנקבע לתשלום פיצוי הפיטורים על-פי אותו חוזה עבודה או הסכם, ואם לא נקבע יום כאמור והזכות כאמור נקבעה לאחר יום הפסקת יחסי עבודה – היום שבו נקבעה הזכות;
• (4)   אם נקבעה, על פי הסכם קיבוצי, הסדר קיבוצי אחר או צו הרחבה, זכות לפיצויי פיטורים לאחר יום הפסקת יחסי עבודה ולא נקבע מועד לתשלומם – היום שבו נקבעה הזכות;
• (5)   אם הזכות לפיצויי פיטורים מותנית, על פי הוראה שבחיקוק, במילוי תנאי מצד העובד לאחר יום הפסקת יחסי עבודה או במילוי תנאי במשך תקופה מסויימת שלאחר אותו יום – יום מילוי התנאי האמור או יום תום התקופה האמורה, לפי הענין.

א. מועד תשלום פיצויי פיטורים הקבוע בחוק הגנת השכר, נקבע לצרכי פיצויי הלנה בלבד, ואין מטרתו שכלול הזכות לקרן פיצויי פיטורים.

כותרתו של סעיף 20(א) לחוק הגנת השכר הוא "פיצוי הלנת פיצויי פיטורים", ולא בכדי שובץ בחוק הגנת השכר ולא בחוק פיצויי פיטורים. זאת ללמדנו, כי מועד תשלום פיצויי פיטורים הקבוע בחוק הגנת השכר, נקבע לצרכי פיצויי הלנה בלבד, ולא לשכלול הזכות לקרן פיצויי פיטורים. גם ראה הפתיח לסעיף 20(א) הנ"ל לאמור: בסעיף זה "המועד לתשלום פיצויי פיטורים" ומשמע כי נקבע המועד לצורך הנושא בו דן הסעיף והוא חישוב תחילת ההלנה ותקופתה, ולא לעניין קביעת התגבשותה של הזכות לקרן פיצויי הפיטורים. כן ראה גם המילה הפותחת את סעיף 20(ג) לחוק הגנת השכר לאמור – "הזכאי" (לפיצויי פיטורים) ומשמע שיוצא הסעיף מנקודת המוצא כי כבר קמה זכאות העובד לקרן הפיצויי[1 . דיון (ארצי)  נד/1-3 ‏ ‎ ‎דב תבורי‎ ‎נ' מדינת ישראל‏, פ"ד כז(1) 305].

פירוט הכללים הנוגעים לסעיף 20(ב)

• חוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958 

• 20(ב) יראו פיצויי פיטורים כמולנים אם לא שולמו תוך 15 ימים מהמועד לתשלומם; פיצוי הלנת פיצויי פיטורים יהיה כדלקמן:
• (1)   שולמו פיצויי הפיטורים בתקופה שבין היום הששה עשר לבין היום השלושים שלאחר המועד לתשלומם – הפרשי הצמדה לתקופה שמן המועד לתשלומם עד ליום שבו שולמו;
• (2)   שולמו פיצויי הפיטורים לאחר היום השלושים שלאחר המועד לתשלומם – הפרשי הצמדה לתקופה שמן המועד לתשלומם עד ליום שבו שולמו, בתוספת 20% על הסכום הכולל של פיצויי הפיטורים והפרשי ההצמדה כאמור בעד כל חודש שבו לא שולמו פיצויי הפיטורים; בעד חלק מחודש תשולם התוספת של 20% האמורה באופן יחסי.

א. תכליתם של פיצויי ההלנה היא להרתיע את המעסיק מההלנה באמצעות הפיכת ההלנה לבלתי כדאית כלכלית.

ראו לעניין זה כלל א' בסעיף 17 לחוק הגנת השכר לעיל.

ב. בית הדין לא יפסוק פיצויי הלנת פיצויי פיטורים מקום שהתובע לא תבע אותם במפורש. העובדה שהתובע לא היה מיוצג לא תוכל לשקול לעניין זה במקום בו לא נתבעו על ידו פיצויי הלנה.

האמור נפסק בעניין מרדכי לרוז¹

ג. בציון פיצויי ההלנה ברשימת המוסכמות והפלוגתאות ובתצהיר עדות ראשית מבלי לתובעם במפורש – אין כדי להועיל.

ראו עניין מולי אורן².

ד. מקום בו סכום חוב פיצויי הפיטורים אינו קצוב אין המדובר בסכום הנושא פיצויי הלנה.

נפסק בעניין אבי כהן³.

 ה. הוראות סעיף 20 חלות אף על הזכות לפיצויי פיטורים מוסכמים, העודפת על הקבוע בהוראות החוק, הן באשר לזכאות לפיצויים והן מבחינת שיעור הפיצויים.

המועד לתשלום פיצויי פיטורים, בראש ובראשונה, הוא יום הפסקת יחסי עובד ומעביד, אלא שהמחוקק איפשר לקבוע מועד מאוחר יותר על פי הסכם קיבוצי או הסדר קיבוצי או על פי חוזה עבודה או הסכם אחר. בעוד המועד המאוחר יותר הנקבע על פי הסכם קיבוצי או הסדר קיבוצי מתייחס לכל סוגי פיצויי הפיטורים אף אלה הקבועים בחיקוק, הרי שהמועד המאוחר הנקבע על פי חוזה עבודה או הסכם אחר מתייחס רק ל"זכות לפיצויי פיטורים העודפת על זו הקבועה בחיקוק". "עודפת" פירושה זכות נוספת לפיצויי פיטורים מעבר לזכויות הקבועות בחיקוק. קביעה זו הובאה בין היתר בפסקי הדין שלהלן:  אנואר אבו גרביה⁴ ; דוד גולדברג⁵; נחום לבון⁶; שמואל אלוני⁷.

ו. מקום בו מעסיק משלם לעובד את פיצויי הפיטורים והעובד מסרב לקבלם – המעסיק לא יחוב בפיצויי הלנה. ויודגש, אין די בהצעה לתשלום בלבד, אלא יש לשלוח לעובד את הסכום המוצע.

בעניין גדעון ליפשיץ⁸ נפסק כי הצעה לתשלום כשלעצמה אינה מפסיקה את מירוץ ההתיישנות, אלא יש צורך בתשלום.

ח. הפקדת פיצויי פיטורים בקופת בית הדין, ללא הוראה להעמיד את הסכום המופקד לרשות העובד, אינה מפסיקה את מרוץ ההלנה.

מקום בו המעסיקה מפקידה את כספי פיצויי הפיטורים בבית הדין עם הוראה לשלם סכום זה לתובע, עוצרת את מרוץ פיצויי ההלנה. לעומת זאת, הפקדת סכום בקופת בית הדין בלי הוראה מצד המפקיד לשלמו לתובע, אין בה כדי להפסיק את המרוץ של פיצויי הלנה, שכן אין התובע רשאי להשתמש בכסף. טובת ההנאה היחידה במקרה כזה, היא הרגשת הבטחון שכאשר יזכה בדין לא יצטרך לעמול כדי לאכוף על המעסיקה את התשלום בהתאם לפסק הדין, אך בטובת הנאה זו לא סגי⁹.

ט. הצעת תשלום לכשעצמה אינה מפסיקה את מירוץ ההלנה. אין די בהצעה, יש צורך בתשלום. לו היה משולם הסכום שהוצע, ניתן היה לקבוע כי נותרה מחלוקת של ממש בין הצדדים ביחס ליתרה, אך משלא שולם – אין מקום להפחית את פיצויי ההלנה.

האמור נפסק בעניין גדעון ליפשיץ¹⁰.

 י. שליחת הפיצויים לכתובת הידועה של העובד עוצרת את מרוץ ההלנה.

ראו: נחום צמח¹¹

יא. אין לראות התניית תשלום פיצויי פיטורים בחתימת כתב קבלה וסילוק כהצעת תשלום, ואין בה כדי לעצור את מרוץ ההלנה.

האמור  נפסק בעניין דיאנה סול¹²

יב. מעסיק אינו רשאי להתנות תשלום כספים שאינם שנויים במחלוקת בחתימת עובד על כתב ויתור, גם אם מדובר בכתב ויתור מסויג, שבו ניתנת לעובד אפשרות לפרט את טענותיו.

האמור נפסק בעניין שמחה בוסי ואח'¹³

יג. אי חיוב בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים ממועד "הדיון המוקדם", בו הועמד המעסיק על חובתו להעביר לעובד את פיצויי הפיטורים יהווה "פרס על התנהגותו של המעביד".

האמור נפסק בעניין חיים בר יוסף¹⁴.

יד. העובדה שפיצויי הפיטורים נתבעים על ידי יורשי העובד, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין הזכאות לפיצוי הלנה.

ראו הנפסק בעזבון המנוח יצחק ידידיה ז"ל¹⁵ כי שלילת הסנקציה של תשלום פיצוי הלנה ליורשי עובד עשויה לעודד מעסיק להלין שכר או פיצויי פיטורים של עובדו שנפטר. אם תתקבל הגרסה על פיה אין העזבון זכאי לפיצוי הלנה, הרי במקרה שייפסקו לעובד פיצויי פיטורים (או שכר), בתוספת פיצוי הלנה, והוא ילך לעולמו בטרם מימוש הפסק, יהא על יורשיו להסתפק בהפרשי הצמדה וריבית בלבד. לא זאת רווח החוק ולא זאת מטרתו.

סעיף 20(ב1) – פיצוי הלנה על פיצויי הלנה

• חוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958

• 20 (ב1) פיצוי הלנת פיצויי פיטורים יהיה לכל דבר, פרט לענין סעיף קטן (ב), חלק מפיצויי הפיטורים.

הסעיף קובע שאין פיצויי הלנה על פיצויי הלנה.

סעיף 20(ב2) לחוק

• חוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958

• 20 (ב2) המעסיק רשאי להפחית מפיצויי הפיטורים ומפיצוי ההלנה סכום של חוב שחייב העובד למעסיק או סכום שהמעסיק חייב או זכאי לנכותו מפיצויי הפיטורים.

פירוט הכללים הנוגעים לסעיף 20(ב2) לחוק

• חוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958

• סעיף 20(ב2) לחוק הגנת השכר מאפשר למעסיק להפחית מפיצויי הפיטורים ומפיצויי ההלנה, סכום של חוב שחייב העובד למעסיק או סכום שהמעסיק חייב או זכאי לנכותו מפיצויי הפיטורים. לעניין זה, מדובר בסכום קצוב בלבד בדומה לניכוי משכר העבודה.

פסיקת בית הדין הארצי בעניין חברת עיתונות מקומית בע"מ¹⁶ הבהירה כי ניתן לקזז מכספי הפיצויים, בדומה לקיזוז משכר עבודה, רק  "חוב קצוב אשר העובד התחייב לשלמו למעביד, ולא חוב בלתי קצוב אשר המעביד תובעו והעובד מכחישו".

ועוד נפסק¹⁷ כי המעסיקה לא היתה רשאית לנכות מפיצויי הפיטורים או משכר העבודה שהגיע לעובדת סכום בגין פיצוי על נזקים שנגרמו לה לטענתה, שכן אין המדובר ב"סכום קצוב ומוכח או בלתי שנוי במחלוקת"

בדרך זו גם הלכו בתי הדין האזוריים באופן שפעם אחר פעם נפסק כי טענות לנזקים שאינם קצובים שגרם עובד, שהתגלו לאחר סיום העסקתו, אינם בגדר חוב של עובד, בוודאי לא חוב קצוב, שניתן לקזזו, כמצוות הפסיקה בעניין זה¹⁸.

א. לא ניתן לקזז חוב של עובד מפיצויי פיטורים המגיעים לשאריו של עובד.

הזכות לפיצויי פיטורים עומדת לשאריו של העובד שהלך לעולמו ולא לעזבון, ולפיכך לא ניתן לקזז חוב של עובד מהפיצויים המגיעים לשאריו. קיזוז כאמור ניתן לבצע רק מקום בו השאר והמעסיק מסכימים לקיזוז¹⁹.

ב. מקום בו העובד עבד על-פי שיטת "השעות הגמישות", במסגרתה שולמה לו משכורת מלאה כמקדמה – המעסיק רשאי לערוך קיזוז של שעות העבודה המגיעות למעסיקה למול סכום פיצויי הפיטורים המגיעים לעובד.

מקום בו עובד מועסק בשיטת ה"ניהול הגמיש" שבו משולמת משכורת מלאה קבועה אף אם העובד לא מילא את מיכסתו (כאשר במועד מסויים נערך בין הצדדים מאזן) – רשאי המעסיק, במסגרת עריכת החשבון בסיום יחסי עובד-מעביד, לערוך קיזוז של שעות העבודה המגיעות לו למול סכום פיצויי הפיטורים המגיעים לעובד²⁰.

ג. ניתן לנכות מפיצויי פיטורים חוב של העובד ל"קרן הלוואות ייעודית", המיועדת למתן הלוואות לעובדי המשיבה, אשר המעסיקה הפקידה בה סכום כסף, לצורך תשלום הלוואות לעובדים.

כך נפסק ע"י בית הדין האזורי לעבודה בירושלים בעניינו של יוסי חננאל²¹ עוד נפסק באותו מקרה כי  אין הגיון שההגנה שניתנת לפיצויי פיטורים מפני ניכוי תהיה גבוהה יותר מאשר זו הניתנת לשכר עבודה, כאשר מגמת החוק היא הפוכה, ההגנה הניתנת לשכר עבודה מפני ניכוי גבוהה יותר מאשר לפיצויי פיטורים²².

ד. סייג לכלל שבסעיף 20(ב2) מצוי בסעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג- 1963, הקובע שככלל, כספים ששולמו לקופת גמל לתשלום פיצויי פיטורים, או שהופרשו לקופת גמל לקצבה, אינם ניתנים להחזרה למעסיק. כחריג לכלל זה נקבע כי הוראה זו לא תחול על עובד שחדל לעבוד בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים. ואולם, על אף האמור לעיל, במקום בו הסכומים שהופרשו מיועדים לביטוח קצבה, שוב אינם ניתנים להחזרה אלא אם נקבע בהסכם קיבוצי או בהסכם אחר, שהם אכן ניתנים להחזרה.

ראו לעניין זה הנפסק בעניין חברת אדוונטק טכנולוגיות (אפלט) בע"מ²³

פירוט הכללים הנוגעים לסעיף 20(ג) לחוק

• חוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958

• 20 (ג)   מי שזכאי לפיצויי פיטורים שלא מכוח סעיפים 1(א) או 5 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, לא יחול לגביו המועד לתשלום פיצויי פיטורים כאמור בסעיף קטן (א) אלא לאחר שנמסרה למעסיק קודם לכן דרישה בכתב לתשלום הפיצויים תוך ציון העילה לדרישה; נמסרה הדרישה למעסיק לאחר המועד האמור – יחול לגביו המועד לתשלום הפיצויים ביום מסירת הדרישה.

פירוט הכללים הנוגעים לסעיף 20(ג) לחוק

א. פיצויי פיטורים מוסכמים מקימים גם הם זכות תביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים ואולם, מכוח הוראת סעיף 20(ג) לחוק כדי להקים עילת תביעה במקרה כזה יש להראות כי בסמוך למועד המוסכם לתשלומם נמסרה דרישה בכתב לתשלום הפיצויים תוך ציון העילה לדרישה. מכתב התפטרות של העובד שבו הוא רק מבקש לקבל את כל המגיע לו בדין, אינו עומד בדרישות הדין.

ראו עניין נחום לבון²⁴ .

 ב. עובד המתפטר מעבודתו או שקמה לו עילה לפיצויי פיטורים מסיבה שאינה פיטורים – המועד לתשלום פיצויי הפיטורים יהיה ביום הגשת הדרישה למעסיק.

המחוקק מבחין בין מועדים לתשלום פיצויי פיטורים. מעסיק המפטר עובד, או מקום בו נפטר העובד – המועד לתשלום פיצויי הפיטורים יהיה ביום ניתוק יחסי עובד-מעביד. עובד המתפטר מעבודתו, או שקמה לו עילה לפיצויי פיטורים מסיבה אחרת שאינה פיטורים – המועד לתשלום פיצויי פיטורים יהיה ביום הגשת הדרישה  למעסיק, כאמור בסעיף 20(ג) לחוק הגנת השכר²⁵.

כך נפסק בעניין מרדכי קנובל כי בשורה של מקרים בהם קמה לעובד זכות לפיצויי פיטורים מבלי שפוטר על-ידי המעסיק, יודע המעסיק מראש על המועד שבו יפסיק העובד את עבודתו תוך זכאות לפיצויי פיטורים, כדוגמה צוינו מקרים של גיוס לשירות סדיר (סעיף 11(ג) לחוק פיצויי פיטורים) או אי-חידוש חוזה עבודה לתקופה קצובה (סעיף 9 לחוק פיצויי פיטורים). גם נסיבות אלה לזכאות לפיצויים לא נמנו בסעיף 20(א) לחוק הגנת השכר בין המקרים שבהם יהיה המועד לתשלום ביום הפסקת יחסי העבודה. בהתאם לכך, נפסק כי התפטרותו של עובד בהגיעו לגיל 65 ו- 60 באישה (בהתאם לדין שחל אז) אינה  נופלת בגדר אלה המזכים את העובד בפיצויי פיטורים ביום הפסקת יחסי עבודה, אלא ביום שבו ידרוש העובד בכתב את הפיצויים תוך ציון עילת דרישתו. נוכח דברים אלו, ומשלא היה חולק כי דרישה כאמור לא נשלחה על-ידי העובד למעסיק, נפסק כי בדין דחה בית-הדין האזורי את התביעה, ומשכך אף דין הערעור להידחות.

ג. תכליתה של "דרישה בכתב" בהוראת המחוקק הינה לידע את המעסיק, ברורות ומפורשות מה העילה שמכוחה הוא נדרש לשלם פיצויי פיטורים.

האמור נפסק בעניין יעל ארז²⁶.

כך, דרישה לתשלום פיצויי פיטורים של מי שעבר ליישוב באזור פיתוח מכוח סעיף 8(2) לחוק פיצויי פיטורים, תהיה תקפה רק אם הוגשה לאחר שהתמלאו כל התנאים לזכאות : התפטרות עקב העתקת מקום מגורים, מגורים ביישוב פיתוח, למשך תקופה של שישה חודשים לפחות²⁷.

ד. אין ללמוד מסעיף 20(ג) באשר למרוץ ההתיישנות לגבי הזכות לפיצויי פיטורים. מרוץ ההתיישנות מתחיל במועד בו נולדת עילת התביעה ולא במועד מסירת ההודעה.

בעניין יורם חורי²⁸ נפסק כי מרוץ ההתיישנות באשר לזכות לפיצויי פיטורים מכח סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים (התפטרות מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודה או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו עובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו) נולדה ביום התפטרותו של העובד, שהרי כבר אז יכול היה לדרוש פיצויי פיטורין. אילו לא נענה, היה עליו להגיש תביעה, שהיתה עוצרת את מירוץ ההתיישנות. חוק ההתיישנות בא להגן על נתבע שלא יהא חשוף לתביעה עד סוף כל הימים, ולכן תביעה צריכה להיות מוגשת תוך זמן סביר. זאת ועוד עם חלוף הזמן עלול נתבע לשנות מצבו לרעה. עוד צויין, כי גם אילו הוחל סעיף 20(ג) לחוק הגנת השכר על דיני ההתיישנות ומרוץ ההתיישנות היה נעצר ביום הגשת הדרישה למעסיק, היה על המערער להגיש דרישה לפיצויי פיטורים בתוך זמן סביר.

פירוט הכללים הנוגעים לסעיף 20(ד) לחוק

• חוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958

• 20 (ד)  הוראות סעיפים 17א, 18 ו-19 יחולו, בשינויים המחוייבים, לגבי הלנת פיצויי פיטורים כאילו היא הלנת שכר, ואולם בית דין אזורי יהיה מוסמך להפחית או לבטל פיצוי הלנת פיצויי פיטורים, כאמור בסעיף 18, אף אם פיצויי הפיטורים לא שולמו עקב אחד מאלה:
• (1)   חילוקי דעות בדבר עצם הזכות לפיצויי פיטורים, שיש בהם ממש לדעת בית הדין;
• (2)   חילוקי דעות בדבר המועד שבו נפסקו יחסי עבודה;
• (3)   הזכאי לקבלת פיצויי הפיטורים לא מסר למעסיק לפי דרישתו פרטים הנוגעים לעובד או לזכאי כאמור והדרושים לענין קביעת הזכות לפיצויי הפיטורים או שיעורם.

פירוט הכללים הנוגעים לסעיף 20(ד)

א. הכללים המפורטים בסעיפים 17א, 18 ו -19 חלים, בשינויים המחוייבים, גם על התיישנות פיצויי פיטורים.

ראו עניין יעקב (קובי) מרדכי²⁹, שם צויין כי הכללים הקבועים בסעיף 17א לחוק הגנת השכר לעיל באשר להתיישנות הלנת שכר, חלים מכח הוראת סעיף 20(ד) גם על התיישנות פיצויי פיטורים.

כן ראו בעניין בעניין סופיה קוצ'יק³⁰ שם נפסק כי  על הלנת פיצויי פיטורים חלה התיישנות בת שנה, בדומה להתיישנות המהותית החלה על פיצוי הלנת שכר. מועד התגבשות העילה הוא במועד הפיטורים, שכן רק בכניסת הפיטורים לתוקף זכאי העובד לפיצויי פיטורים וממועד זה ואילך נמנית תקופת התיישנות פיצויי הלנת פיטורים. כך גם מקום בו העובד התפטר בהתאם לסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים,  בנסיבות בהן אין לדרוש הימנו כי ימשיך בעבודתו.

ב. הפטור מחיוב בפיצוי הלנת פיצויי פיטורים אינו יכול להינתן אלא במסגרת הוראות סעיפים 20(ד) ו-20(ה) לחוק הגנת השכר.

האמור נפסק בעניין כהן אברהם³¹.

 ג. בהחלטתו האם להפחית או לבטל את פיצויי הלנת השכר על בית הדין למצוא את האיזון הנכון שבין גורם ההרתעה מחד גיסא לבין הטלת מעמסה בלתי פרופורציונית על המעסיק מאידך גיסא.

אשר למכלול השיקולים שעל בית הדין לשקול – ראו כללים במאמר העוסק בסעיף 18 לחוק הגנת השכר.

ד. הכלל הוא כי בית הדין יפחית את פיצויי ההלנה רק משהתבקש לעשות כן ביוזמתו של המעסיק בכתב ההגנה ויוכחו הנסיבות המתירות זאת.

ראו פסיקה במאמר העוסק בסעיף 18 לחוק הגנת השכר לעיל.

 ה. למרות ההלכה לפיה יופחתו פיצויי הלנה רק לפי בקשה מפורשת של מעסיק בכתב ההגנה, אם הועלה הנושא בפלוגתאות או במהלך הדיון או בסיכומים רשאי בית-הדין להפחית את פיצוי הלנה. עוד נפסק כי לעיתים המעסיק יכול להעלות את נושא ביטול פיצוי ההלנה במשתמע, למשל, מקום בו המעסיק טוען כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד.

ראו פסיקה במאמר העוסק בסעיף 18 לחוק הגנת השכר לעיל.

ו. קיומה של מחלוקת בעניין עצם הזכאות לפיצויי פיטורים צריך שתהיה אובייקטיבית, ושהיתה קיימת במועד שבו היו צריכים פיצויי הפיטורים להשתלם.

האמור נפסק בעניין נתור-גילה פרט³². כן ראו  עניין חסין מוחמד אלחרוב³³ בו נפסק כי יש לזכור כי השאלה אם היו חילוקי דעות של ממש היא בראש ובראשונה שאלה עובדתית המוכרעת על פי מכלול העובדות והראיות והתרשמותה של הערכאה הדיונית.

כן ראו הכללים המפורטים באשר ל"חילוקי דעות בדבר עצם החוב" במאמר העוסק בסעיף 18 לחוק הגנת השכר לעיל.

ז. קיום מחלוקת של ממש בשאלה אם העובד פוטר תביא לביטול פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

ראו בעניין מועדון גבעתיים-יאיר אפטר³⁴.

ח. כאשר המחלוקת בדבר עצם הזכאות לפיצויי פיטורים היא אמיתית וכנה יש להסתפק בפסיקת הפרשי הצמדה וריבית.

בעניין יצחק קידר³⁵  בית הדין הבהיר כי משאין ספק שהמחלוקת בין הצדדים באשר לעצם זכאותו של העובד לפיצויי פיטורים היתה אמיתית וכנה, אין מקום להטיל סנקציה כה קשה על המעסיק כפי שנפסק ע"י בית הדין האזורי (תשלום 1/3 מסכום פיצויי ההלנה), ויש להסתפק בפסיקת הצמדה וריבית.

ט. חילוקי דעות בדבר מעמדו של העובד, בגינם לא שולמו פיצויי הפיטורים, יחשבו גם הם למחלוקת של ממש ואין לחייב בפיצויי הלנה. לאחר מתן פסק דין – חדלו חילוקי הדעות להתקיים.

בעניין שמואל מור³⁶ בית הדין האזורי לא פסק פיצוי הלנה, מהסיבה ששאלת מעמדו של העובד היתה שנויה במחלוקת עד למועד מתן פסק הדין. בית הדין הארצי לא התערב בקביעה האמורה, אך ציין כי עשרה ימים לאחר המועד בו נמסר פסק הדין חדלו חילוקי הדעות להתקיים ואין עוד סיבה להפחתת פיצויי ההלנה³⁷.

 י. ניתן לראות בחילוקי דעות שביסודם שוני בפירוש החוק "טעות כנה", אך טעות זו מסתיימת כאשר יכול המעסיק, על-פי עצה משפטית, לעמוד על טעותו.

לעניין טעות משפטית, ראו הכללים המפורטים בסעיף 18 לחוק הגנת השכר לעיל.

בעניין סבטלנה סטרקלובסקי³⁸ נקבע – משנכללה הטענה לזכאות מכוח גיל בכתב התביעה שהוגש סמוך לאחר סיום ההעסקה, האוניברסיטה מוחזקת כמודעת למקור זכאות זה סמוך לסיום יחסי ההעסקה. לפיכך, הגנת הטעות הכנה לא עומדת לאוניברסיטה. משעסקינן בפיצוי בלתי ממוני, בשים לב לתקופת ההלנה והעובדה שהאוניברסיטה הועמדה בתביעה על כך שהעובדת זכאית לפיצוי פיטורים נוכח גילה ובלי תלות בסיבת סיום ההעסקה, יש להגדיל את שיעור הפיצוי לסך של 35,000 ₪ (תוספת 20,000 ₪).

יא. גם טעות רשלנית עשויה להיחשב לטעות כנה בנסיבות מסוימות, המתירה הפחתת פיצויי הלנה. אולם כל אימת שרובצת רשלנות מובהקת לפתחו של המעסיק, לא די להטיל עליו פיצויי הלנה בגובה ריבית והפרשי הצמדה, שהרי יש מחיר לרשלנותו מעבר לשערוך הסכום לערכו הראלי.

לעניין "טעות רשלנית" ראו הכללים המפורטים בסעיף 18 לחוק הגנת השכר לעיל.

יב. לא בכל מקרה בו נדחית הגרסה העובדתית של המעסיק – הוא יחוייב בפיצויי הלנה. כך, למשל, מקום בו מעסיק האמין בתום לב בקיום חילוקי דעות של ממש, או מקום בו מעסיק חושד בכנות שעובד פעל כנגד האינטרסים של העסק – הדבר יבוא לידי ביטוי בפסיקת פיצויי הלנה מופחתים.

ראו פסיקה במאמר העוסק בסעיף 18 לחוק הגנת השכר לעיל.

יג. כאשר בית הדין פסק כי יש לשלול חלק מפיצויי הפיטורים מכוח סעיפים 16 ו- 17 לחוק פיצויי פיטורים – לא יפסוק בית הדין פיצויי הלנה.

בעניין רוני שפירא³⁹ בית הדין פסק, כי משנקבע שיש לשלול מהעובד חלק מפיצויי הפיטורים, מובן וברור הוא כי אין לחייב המעסיקה בפיצוי הלנה, וזאת מהסיבה שעד שלא נפסק שיעור ההפחתה לא ידעה המעסיקה מהו שיעור פיצויי הפיטורים אותם עליה לשלם.

כך, נפסק בעניין קרן אור (מוצרי חימום)⁴⁰ כי שעה שעצם החבות בפיצויי פיטורים שנויה במחלוקת מהטעם שהעובד פוטר בשל עבירה משמעתית חמורה, העשויה להביא בעקבותיה שלילת פיצויי פיטורים או חלקם, אין מקום לחייב את המעסיק בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, ויש להסתפק בחיוב בהפרשי הצמדה וריבית.

יד. עם זאת, מעסיק הסבור כי התמלאו הנסיבות לשלילת פיצויי פיטורים ומחליט לשללם במלואם או בחלקם מהעובד, מסתכן בכך שאם יתברר לאחר מכן, בתביעה אותה הגיש העובד, כי לא היה שחר או בסיס משפטי למסקנתו, יחויב בפיצוי הלנת פיצויי פיטורים, ששיעורם משמעותי ביותר, ויש בהם כדי להרתיע עשיית שימוש שלא בתום לב בהוראותיו של סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים.

האמור נפסק בעניין העובדת מירב יהודיאן⁴¹.

 טו. מקום בו עצם הזכאות לפיצויים היתה שנויה במחלוקת – אין לצפות מהמעסיק שישלם פיצויים שסכומם אינו שנוי במחלוקת.

בעניין שולמית אבוקסיס⁴² פסק בית הדין הארצי לעבודה כי אמנם הוראת סעיף 18 לחוק הגנת השכר לא בונה "התנהגות" או "נסיבות" בין הגורמים המאפשרים להפחית את פיצויי ההלנה. עם זאת, היו חילוקי דעות בדבר עצם זכאותה של העובדת לפיצויי פיטורים ואין לצפות שישולמו הפיצויים "שלא היו שנויים במחלוקת", שעה שהזכאות עצמה היתה שנויה במחלוקת.

כן ראו בעניין העובד עיד רוג'ה נדר⁴³ נפסק כי היו חילוקי דעות של ממש לגבי עצם זכאותו של העובד לפיצויי פיטורים, ולפיכך, אין הצדקה להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית שלא לפסוק פיצויי הלנה.

 טז. לא בכל מקום בו עובד טוען כי פוטר ומעסיק טוען כי התפטר המשמעות היא כי מתקיימות הוראותיו של סעיף 20(ד) לחוק הגנת השכר.

כאשר טוען עובד כי פוטר מעבודתו, ומעסיקו טוען כי העובד התפטר מעבודתו, אין פירושו כי בכל מקרה יש חילוקי דעות בדבר עצם הזכות לפיצויי הפיטורים או כי פיצויי הפיטורים לא שולמו בשל טעות כנה. הכל תלוי ברקע הממשי לטענות אלה, ובפירוש האובייקטיבי שנותן בית-דין לרקע זה. בעניין זה יש לתת משקל מיוחד להתרשמותה של הערכאה הדיונית ממערכת העובדות שהוצגה לפניה, וערכאת הערעור לא תמהר להתערב בהתרשמות זו ובמסקנות אשר הערכאה הדיונית הסיקה⁴⁴.

יז. אין מקום להפחתת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים מקום בו המעסיק התנהג באופן בלתי נאות ולא הביא לידיעת העובד כי הוא זכאי לחישוב מיטיב של פיצויי הפיטורים.

בעניין שטרוג⁴⁵] נפסק כי אם עד למועד מסוים  עמדו למדינה טענות הטעות הכנה וחלוקי דעות של ממש, בדבר עצם הזכות ליתרת הפיצויים על-פי סעיף 20)ד) לחוק הגנת השכר, הרי שמאז קבלת ההחלטה בדבר תשלום פיצויי פיטורים בגין השנים העודפות, החלטה שלא הובאה לידיעת העובד והיא נודעה לו באקראי רק בשלב שלאחר הגשת הסיכומים, הרי שהמדינה לא הראתה טעם כלשהו להפחתת פיצויי ההלנה משיעורם המלא.

 יח. מקום בו מעסיק סבר כי החוזה עם העובד סוכל, נוכח דרישת גורמי הבטחון לפטרו – טעה טעות כנה.

בעניין אגודת קרית נוער-רשאד בואטנה⁴⁶ נפסק כי בנסיבות הפסקת עבודתו של העובד נראה כי היו חילוקי דעות של ממש בקשר לאופי הפסקת עבודתו של העובד, ומכאן גם לעניין זכותו לפיצויי פיטורים. לאגודה לא היתה כוונה לפטר את העובד, אלא שהתערבותם של גורמי הבטחון הביאה לכך שעבודתו נפסקה, כאשר הפסקה זו נחשבת כפיטורים. בכך ניתן לראות גם טעות כנה מצדה של האגודה.

יט. מעסיק אשר מסר לעובד מכתב לשחרור כספי הפיצויים מקופת הגמל, במקום למוסרו לקופת הגמל עצמה, טעה טעות משפטית כנה המצדיקה העמדת פיצויי ההלנה על הפרשי הצמדה וריבית בלבד.

בעניין אגודת השומרים-שלייבי⁴⁷ נפסק כי מעסיק יכול להניח, בצורה סבירה, כי אם יישלח המכתב לעובד, יפנה העובד לקופה מיד עם קבלתו, על מנת להסדיר את ענייניו ולקבל את הכספים שהצטברו לזכותו. הדרך הנכונה היא להפנות את המכתב לקופה, כדי לצאת ידי חובת החוק, ובמקביל לשלוח את ההעתק לעובד המפוטר, על מנת שיטפל במימוש זכותו. גם טעות שבחוק יכול ותהא "טעות כנה", כלשון סעיף 18 לחוק הגנת השכר, וטעות המעסיק במוסרו את המכתב המיועד לקופת הגמל לידי העובד היא "טעות כנה", המצדיקה את ביטולם המוחלט של פיצויי ההלנה, לגבי התקופה מיום מסירת המכתב.

כ. כאשר התשלום מתייחס לפיצויי פיטורים מוגדלים מכח הסכם, תבחנה נסיבות מקלות לעניין ההלנה.

פיצויי הלנה חלים, על פי הוראה מפורשת בחוק, על השכר, על פיצויי פיטורים מכוח החוק ועל הפרשות לקופות גמל. מכוח הפסיקה חלים פיצויי הלנה גם על פיצויי פיטורים מכוח הסכם ופיצויי פיטורים עודפים המשולמים מעבר לעילות שבחוק. עם זאת, שיקול הדעת של בית הדין אמור להביא בחשבון גם את מהות התשלום. משמדובר בחוב שהינו שכר מינימום או שכר עבודה נמוך, יש להקפיד הקפדה יתרה עם מעסיק המלין שכר זה ולהחמיר איתו בכל הקשור לפיצויי ההלנה. מאידך גיסא, כשהאיחור מתייחס לתשלומי פיצויים מוגדלים מכוח הסכם, יש מקום לבחון נסיבות מקלות לעניין ההלנה⁴⁸.

כא. מקום בו קיימת מחלוקת ממשית והיא מתארכת מהסיבה שהצדדים עושים ניסיונות להגיע לפשרה, בית הדין יביא בחשבון נסיבות אלו לעניין הפחתת פיצויי הלנה.

האמור נפסק בעניין דב אורן⁴⁹, בית הדין הוסיף והטעים כי יש לעודד ניסיונות להגיע לפשרה בלא שהחרב של פיצויי הלנה תהא תלויה על ראשו של מעסיק המנסה לפתור סכסוך בדרך של פשרה.

כב. עם זאת, עצם קיומם של מגעים בין הצדדים אינו מהווה כשלעצמו הצדקה להפחתת שיעור פיצויי ההלנה, במיוחד כאשר המעסיק לא סיפק הסבר לעובדה שלא שילם את הסכומים שלא היו שנויים במחלוקת.

האמור נפסק בעניין אדי וול⁵⁰.

כג. עובד שמסר לגביה במשרד ההוצאה לפועל המחאה ששולמה לו על חשבון פיצוי פיטורים, וזו לא כובדה, לא יהיה זכאי לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים על סכום ההמחאה, ויהיה עליו להסתפק בהפרשי ההצמדה והריבית שנושא סכום ההמחאה מכוח חוק ההוצאה לפועל.

האמור נפסק בעניין הודיות-ברוך שלמה אנקורי⁵¹, שם פסק בית הדין כי אין זה רצוי לעודד הגשת שתי תביעות – האחת על סמך השטר, והשניה מכוח חוק פיצויי פיטורים. יתר על כן, אם יזכה העובד באחת התביעות, לא יכול הוא לזכות לאחר מכן בערכאה אחרת בפירות הצומחים ממקור זהה לזה שקיבל מהערכאה הראשונה. כפי שאין תובע זכאי לקבל פעמיים את סכום הקרן, כך אין הוא זכאי ליהנות פעמיים מהמנגנון המיועד לשמור על ערכו הריאלי של הסכום הנתבע.

כד. אין לפרש את סעיף 20(ד) לחוק פרשנות מילולית כך שהוא חל רק מקום שיש מחלוקת על עצם הזכאות לפיצויי פיטורים, אלא יש לפרשו כך שיחול גם מקום בו המחלוקת נובעת מטענת המעסיק שהעובד חייב לו תשלום העולה על סכום הפיצויים וניתן לקזזו.

ראו בעניין ג'י.אי.אס גלובל אנוירמנטל סולושנס-רמי אפללו⁵² – נפסק כי בנסיבות המקרה היה מקום לבטל לחלוטין את פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, ולהעמידם על הפרשי הצמדה וריבית כחוק בלבד, לאור  קיומם של חילוקי דעות בדבר עצם הזכאות של העובד לפיצויי פיטורים. נקבע, כי כל עוד התנהלה התדיינות בין החברה לעובד, והחברה סברה בתום לב כי העובד חייב לה כספים נוספים, הוסיפו לעמוד בעינם חילוקי הדעות בדבר זכאותו לתשלום פיצויי פיטורים. העובדה שבתום ההתדיינות, שנים לאחר סיום קשר העבודה, נקבע כי אין לו חובות נוספים על החוב ששולם על ידו, אין בה כדי לאיין את המסקנה כי בזמן אמת, במועד בו לא שולמו פיצויי הפיטורים, היו חילוקי דעות של ממש בדבר זכאות העובד לתשלום פיצויי פיטורים. חילוקי הדעות עמדו בעינם בעת מתן פסק דינו של בית הדין האזורי. בהקשר זה, במסגרת שיקול הדעת לבטל או להפחית את פיצויי ההלנה, על בית הדין  לשקול את מכלול נסיבות המקרה על פני ציר הזמן ממועד סיום קשר העבודה ועד לתום התדיינות בהליך המשפטי.

טו. עובד המחזיק כספי מעסיקה ומסרב להשיבם או לערוך התחשבנות לגביהם מתנהל בחוסר תום לב ולא יהיה זכאי לפיצויי הלנה.

האמור נפסק בעניין ג'י.אי.אס גלובל אנוירמנטל סולושנס-רמי אפללו⁵³.

כן ראו בעניין אלנה זכריה⁵⁴, שם נפסק כי לעניין פיצויי פיטורים של עובד בעקבות פטירת המעסיק, העילה נולדת במועד מסירת הדרישה של העובדת, ובמקרה דנן במועד הגשת התביעה, 3 שנים לאחר מותו של המעסיק,  לכן במועד זה מתחיל מרוץ ההתיישנות של פיצויי הלנת פיצויים פיטורים. התיישנות זו היא מהותית ולא דיונית, ולכן לכאורה יש לפסוק פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. עם זאת, נפסק כי אין זה סביר שסנקציה כה קשה כמו פיצויי הלנה תושת על מי שהתביעה נגדו הוגשה לאחר למעלה משלוש שנים, ולפיכך הופחתו הפיצויים להפרשי הצמדה וריבית ממועד ניתוק יחסי העבודה.

טז. מכיוון שהוראות חוק הגנת השכר בעניין פיצוי הלנת פיצויי פיטורים חלות על פיצויי פיטורים מוסכמים, בית הדין מוסמך להפעיל שיקול דעתו לפי סעיפים 18 ו 20(ד) לחוק, ולהפחית או לבטל את פיצוי ההלנה בקשר עם פיצויים כאמור.

ראו בעניין אסתר מור⁵⁵.

יז. מקום בו המעסיקה אחרה בתשלומי השלמת פיצויי הפיטורים, אך פעלה בזמן סביר ובתום לב, ושילמה את הסכום שאינו שנוי במחלוקת ללא ניכוי מס עוד טרם ניתן היה לעשות כן, אין להפעיל את "הסנקציה הדרקונית" של חוק הגנת השכר שתכליתו לשמש תמריץ כלכלי מרתיע מפני הפרת הוראות החוק ויש להסתפק בהפרשי הצמדה וריבית.

האמור נפסק בעניין דורית לוי⁵⁶

יח. ככלל, מצב כלכלי קשה של מעסיק לא יחשב ל"נסיבה שלמעסיק לא היתה שליטה עליה" ולכן גם לא יהווה עילה להפחתת פיצויי הלנה. עם זאת, נפסק, כי בנסיבות חריגות של מצב כלכלי קשה של רשויות מקומיות, אובדן פתאומי של כסף עקב נסיבות חיצוניות שלא קשורות במפעל או התדרדרות המביאה לפשיטת רגל או לפירוק – יהיה בכך כדי להפחית או לבטל פיצויי הלנה.

ראו המפורט במאמר העוסק בסעיף 18 לחוק הגנת השכר לעיל.

יט. ככלל, תמעט ערכאת הערעור להתערב בקביעת הערכאה הדיונית באשר לעצם הטלת פיצויי הלנה ובשיעורם. עם זאת, בנסיבות חריגות, ונוכח תכלית פיצויי ההלנה והשיקולים להפעלת הסמכות בדבר פסיקתם ושיעורם, יש מקום להטיל פיצויי הלנה משמעותיים.

האמור נפסק ע"י בית הדין הארצי לעבודה בעניין אברהם כהן⁵⁷ באותו מקרה  החברה שחררה לעובד את כספי פיצויי הפיטורים הצבורים בקופות הפנסיוניות והמציאה לידיו טופס 161 למעלה משנה לאחר סיום יחסי העבודה ולאחר הגשת כתב התביעה. גם כספי השלמת הפיצויים שולמו לעובד רק למעלה משנה לאחר סיום יחסי העבודה. בית הדין האזורי הפחית את פיצויי ההלנה להפרשי הצמדה וריבית בלבד. בית הדין הארצי קיבל את ערעור העובד ופסק כי יש מקום בנסיבות העניין להטיל פיצויי הלנה משמעותיים. בית הדין הטעים כי לא היתה כל מחלוקת בין הצדדים בדבר  זכאות העובד לפיצויי פיטורים. המחלוקת, כפי שנקבעה בבית הדין האזורי, היתה על שיעורם בלבד. לפיכך, על החברה היה לשחרר באופן מידי את כספי הפיצויים הצבורים בקופות, באמצעות מתן מכתבי שחרור וטופס 161, ללא כל קשר להתדיינות על ההפרשים שעל החברה לשלם. צוין כי באותו מקרה קשה להתעלם מהחומרה של עיכוב בשחרור כספים, המצויים בידי צד שלישי (קופות הפיצויים),שהזכאות לקבלתם אינה שנויה במחלוקת, בנסיבות של עובד בגיל צעיר, אך בעל וותק של כשבע עשרה שנים במקום העבודה, אשר איבד את כושר עבודתו ויכולת השתכרותו בתאונה שארעה בעת עבודתו בשורות מעסיקו העומד בפני הוצאות כספיות כבדות עקב נישואיו. הסיבה המסתברת היחידה לעיכוב בשחרור הכספים – המצויים כאמור לעיל בידי צד שלישי, כך שאין בשחרורם הכבדה על המעסיק – אינה אלא הפעלת לחץ בלתי הוגן ובלתי ראוי על העובד אגב הדיון בזכויותיו הנוספות, תוך ניצול לרעה של מצב העובד ושל חוסר יכולתו, עד לאחר חתונתו, לנקוט בהליכים כנגד בעלי האולם בו הוא עתיד להינשא.

נפסק כי בהתחשב בתכליתם של פיצויי ההלנה ובשיקולים השונים להפעלת הסמכות בדבר פסיקתם ושיעורם⁵⁸  יש מקום בנסיבות העניין להטיל פיצויי הלנה משמעותיים, הגם שלא מלאים בשיעור של כ – 100% מסכום הפיצויים בקופות, שהולן במשך כשנה, ולהעמידם על 40,000 ₪ נכון ליום סיום העבודה.

עוד נפסק כי נוכח קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי שהמחלוקת על אופן חישוב הפיצויים היתה כנה, בית הדין הארצי לא מתערב בשיקול הדעת שלא לחייב בפיצויי הלנה, מעבר להפרשי הצמדה וריבית כדין, בגין יתרת סכום הפיצויים⁵⁹.

ראו עוד לעניין אי התערבות בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית למעט במקרים חריגים: ניו ליין קוסמטיקס⁶⁰.

כמו-כן, ראו המפורט במאמר העוסק בסעיף 18 לחוק הגנת השכר לעיל.

פירוט הכללים הנוגעים לסעיף 20(ה) לחוק

• חוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958

• 20(ה)  מי שזכאי לקבל מקופת גמל את פיצויי הפיטורים או חלק מהם מכוח תשלומים ששילם לה מעסיק, לא יהיה זכאי לפיצוי הלנת פיצויי פיטורים על הסכום המגיע לו מקופת הגמל, על פי זכותו האמורה, אם המעסיק הודיע לקופת הגמל בכתב, תוך 15 ימים מהמועד לתשלום פיצויי הפיטורים, כי הוא מסכים לתשלומם; הוראת סעיף קטן זה אינה באה לגרוע מהוראות סעיפים 14 ו-20 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963.

א. משלא עמד המעסיק בחובת ההודעה לקופת הגמל על תשלום פיצויי פיטורים תוך 15 יום ממועד הפיטורים, תחול עליו חובת תשלום פיצויי הלנה בגין כל תקופת האיחור.

ראו לעניין זה אלירם חברה לבנין בע"מ⁶¹.

ב. ההפניה, בסוף סעיף 20(ה) לחוק הגנת השכר, ככל שהיא מתייחסת לסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים,  באה להבטיח כי שעה שכספי קופת הגמל – עליה לא הוסכם בהסכם קיבוצי או בצו של שר העבודה והרווחה כי באה במקום פיצויי פיטורים – פחותים מסכום הפיצויים הסטטוטורי, לא יהיה בהפניית ההוראה לקופה, מכוח סעיף 20(ה) לחוק הגנת השכר, שחרור המעסיק מחובת השלמת פיצויי הפיטורים.

ראו לעניין מרדכי ברקן⁶².

ג. מעסיק שמסר לידי העובד מכתב המיועד לקופת גמל במקום למוסרו לקופת הגמל עצמה, ובו הסכמה לשחרור פיצויי הפיטורים, טעה טעות משפטית כנה, המצדיקה ביטולם המוחלט של פיצויי ההלנה לגבי התקופה מיום מסירת המכתב.

האמור נפסק בעניין אגודת השומרים בע"מ⁶³. בית הדין הבהיר כי חוק הגנת השכר קובע שעל המעסיק להודיע לקופת הגמל בכתב כי הוא מסכים לתשלום פיצויי פיטורים לעובד שפוטר. אך מעסיק יכול להניח, בצורה סבירה, כי אם יישלח המכתב לעובד, יפנה העובד לקופה מיד עם קבלתו, על מנת להסדיר את ענייניו ולקבל הכספים שהצטברו לזכותו. בית הדין ציין עוד, כי הדרך הנכונה היא להפנות את המכתב לקופה, כדי לצאת ידי חובת החוק, ובמקביל לשלוח העתק לעובד המפוטר, על מנת שיטפל במימוש זכותו.

ד. מקום בו מעסיק לא העביר לקופת גמל טופס 161, שלא בתום לב, ועל ידי כך גרם לעיכוב בתשלום פיצויי הפיטורים – לא יופחתו פיצויי ההלנה בגין הסכום ששולם באיחור.

ראו לעניין זה מרדכי ברקן⁶⁴.

ה. הגם שהחובה למסירת הטופס היא על המעסיק, בנסיבות מיוחדת שעה שאי המסירה לא נעשתה בחוסר תום לב, לא יוטלו פיצויי הלנת שכר.

כך, בעניין מלון איילת ונורית בע"מ⁶⁵ נפסק כי החובה להעברת טופס 161 מוטלת כולה  על המעסיק, ועל העובד לא מוטלת כל חובה בעניין זה. עם זאת, כשבוחנים את זכאות העובד לפיצויי הלנה (ולצורך זה בלבד) פיצויים שהוגדרו כ"סנקציה דרקונית" וכסנקציה "מעין עונשית"⁶⁶, יש להביא בחשבון גם נסיבות מיוחדות. אשר לאותו מקרה בית הדין ציין כי התקיימו נסיבות מיוחדות באופן שאמנם טופס 161 לא צורף למכתב העברת הפוליסה שנמסר אלא רק מאוחר יותר. עם זאת, בחומר הראיות אין כל ראיה לכך שהעובד דרש את המצאת טופס 161 וכי המלון סרב להמציאו. בית הדין ציין כי בכך שונה מקרה זה מכל המקרים בהם היה סירוב מצד המעסיק להמציא טופס זה. העובד לא יכול להמתין מהצד ולגרום לכדור השלג של פיצויי ההלנה להמשיך להתגלגל מבלי שעשה מאומה להפסיקו⁶⁷.

מראה מקום

1. דיון נג/226-3 (ארצי) ‎ ‎קירט אבטחה ושמירה בע"מ‎ ‎נ' מרדכי לרוז, פ"ד כז(1) 133 ראו עוד: דיון תשן/90-3 (ארצי)  שופרסל בע"מ נ' פאני קייטנברג, 14.6.90; דבע נה /193- 3  חנן זומרפלד נ' מלון זוהר בע"מ, 5.1996↩
2. ע"ע (ארצי) 666/09 מולי אורן  נ' מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, 1.4.2002 בפסקה 57 וההפניות שם↩
3. דב"ע נד/3-3 אבי כהן נ' החברה המרכזית לתכנה ואוטומציה בע"מ, 30.12.94↩
4. דב"ע שן/3-100 אנואר אבו גרביה נ' מזנונים ומסעדות בתחנות בע"מ, 25.10.90↩
5. דב"ע נה/3-123 דוד גולדברג נ' רבקה קליינבורט 6.5.1996↩
6. דב"ע נז/3-7 נחום לבון נ' מ.ת.מ מבני תעשיה ומלאכה בע"מ פד"ע לב 584↩
7. דב"ע שן/3-16 שמואל אלוני נ' אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ,  פד"ע כב 17; שושנה ברוך[1.עב(נצ) 1928/03 שושנה ברוך נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה , רשת עמל 1, 14.03.2005 ; יצחק ריזנברג[1. דב"ע נז/3-179 יצחק ריזנברג נ' חברת גסטטנר (ישראל) בע"מ, פ"ד לג(1999) 211↩
8. דיון (ארצי)  מט/62-3 גדעון ליפשיץ נ' בית מרגוע מעלה החמישה, פ"ד כ(1) 362↩
9. עע (ארצי)   300360/98‏ ‏ נחום צמח נ' ש.א.ש קרל זינגר צפון (1986) בע"מ, 30.4.2002; דב"ע לח/8-2 פנחס סנילביץ נ' אברהם ישעיהו (לא פורסם) הובא שם; דב"ע לד /3-44 שלמה עזרא נ' יוסף משען פד"ע ה' 397, 400; דב"ע לד/3-56 פרומין ובניו בע"מ נ' מנצור ולד, פד"ע ה, 390; דבע (ארצי) 3-165/נז ‏ יורם שפיר נ' חברת מ.א.ש סוכנויות בע"מ, 21.5.1998↩
10. דב"ע מט/3-62 גדעון ליפשיץ נ' בית מרגוע מעלה החמישה, פד"ע כ 362↩
11. ע"ע 300360/98 נחום צמח נ' ש.א.ש קרל זינגר (צפון) בע"מ, 30.4.2002 ;  דב"ע לח/2-8 פנחס סנילביץ נ' אברהם ישעיהו (לא פורסם) – הובא שם↩
12. דיון נא/142-3 (ארצי)   לוג'יק בע"מ‎ ‎נ' דיאנה סול, פ"ד כד(1) 143; דב"ע נד/3-241 חיים בר יוסף נ' מאיר דהן, (לא פורסם) – הובא בספרם של פיינברג -גולדברג,  סיומם של יחסי עובד מעביד, הוצאת סדן, שער חמישי, פרק 14, עמוד 37↩
13. עע (ארצי) 8582-02-13‏ ‏ רשת הגנים של אגודת ישראל נ' שמחה בוסי ואח'‏, 13.10.2016↩
14. דב"ע נד/3-241 חיים בר יוסף נ' מאיר דהן, (לא פורסם) – הובא בספרם של פיינברג-גולדברג , סיומם של יחסי עובד מעביד, הוצאת סדן, שער חמישי, פרק 14, עמוד 37↩
15. דב"ע נג/3-137 עיזבון המנוח יצחק ידידיה ז"ל נ' יוסף בלומנפלד, פד"ע כו 557, 1994↩
16. דב"ע שן/3-119 חברת עיתונות מקומית בע"מ נ' אשר בן עמי, 18.11.90↩
17. עע (ארצי) 13832-12-10‏ שופר-ארגון להפצת יהדות נ' אילנית לוגסי, 26.5.2016↩
18. ראו למשל: סעש (ת"א) 5468-09-15‏ ‏ אוריין מנצור נ' יהודה מליחי, 6.9.1972. כן ראו: עב (ת"א) 6378/02‏ ‏ יוחאי רז נ' סיקס איי אינטראקטיב בע"מ, 4.3.2004↩
19. דב"ע (ארצי) נז/ 3-98 שרה שמילוביץ נ' בי"ח בלומנטל בע"מ, פד"ע ל 561↩
20. דב"ע נו3-91/, 3-93‏ פילוסוף נ' ב. שור ושות' מהנדסים ויועצים‏, פ"ד לג(1999) 49 עתירה לבג"ץ נדחתה בבגץ 5845/98 ב. שור ושת', מהנדסים יועצים בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, 17.1.1999↩
21. דמ(ים) 5052/02 יוסי חננאל נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל, 13.4.2003↩
22. להרחבה ראו מאמרנו  שעניינו בקיזוז חובות בסיום יחסי העבודה↩
23. ע"ע 15233-09-13; ע"ע 13867-09-13 חברת אדוונטק טכנולוגיות (אפלט) בע"מ נ' יתיר זלוסקי, 8.11.15↩
24. דב"ע נז/3-7 נחום לבון נ' מ.ת.מ מבני תעשיה ומלאכה בע"מ פד"ע לב  584↩
25. דיון (ארצי) מז/3-6 מרדכי קנובל נ'  "אחדות 1974" מאפיה קואופרטיבית אוטומטית בת"א בע"מ , יח(1) 378; עע (ארצי) 1267/04 אלנה זכריה נ' עזבון המנוחה ליזה קימלמן, 31.12.2006↩
26. דב"ע (ארצי) מו/3-67 יעל ארז נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, 28.9.1986↩
27. ראו לעניין זה : ע"ע 346/99 גנני יואל בע"מ נ' שלמה לוד (לא פורסם) הובא בספרם של גולדברג-פיינברג, דיני עבודה, שער חמישי, פרק ,4 | עמוד 38↩
28. עע (ארצי) 261/03 יורם חורי נ' חברת מטבחי זיו, 4.4.2006↩
29. עע (ארצי) 43694-12-11‏ ‏ חברת אפי אבטחה בע"מ נ' יעקוב (קובי) מרדכי, 28.8.2017↩
30. עע (ארצי) 247/07   פלונית נ' סופיה קוצ'יק, 4.9.2009↩
31. עע (ארצי) 300080/98‏ ‏ כהן אברהם נ' גביר קבלנים בניה ופיתוח בע"מ, 13.9.2001↩
32. דיון (ארצי)   מט/104-3  ‎נתור, איחוד סוכני נסיעות לטיולים מאורגנים בע"מ‎ ‎נ' גילה פרט, פ"ד כא(1) 387↩
33. דב"ע נא/180- 3חסין מוחמד אלחרוב נ' מתיתיהו ליפשיץ  בע"מ, 4.12.1999↩
34. עדמ 300224/97 מועדון גבעתיים בע"מ נ' יאיר אפטר, 8.11.2000↩
35. ע"ע 1040/00 יצחק קידר נ' מוריס בן שטרית, 5.8.2002↩
36. דב"ע נו/3-8 שמואל מור נ' אלי נחום, 14.2.1996↩
37. כן ראו לעניין זה: דב"ע נו/3-255 מבוא חורון מושב שיתופי של פועלי אגודת ישראל להתיישבות חקלאית בע"מ נ' חסן עלאיה מחמד אלהרינאת,  25.3.1997 וההפניות שם בסעיף 5 לפסק הדין; עע (ארצי) 133/99 אליאס רפיק מרג'ה נ' מתכת סדום תעשיות (1989) בע"מ , לח(2003) 223↩
38. עע (ארצי) 65841-02-18 סבטלנה סטרקלובסקי – אוניברסיטת חיפה, 16.8.2020↩
39. דב"ע נו/3-39 רוני שפירא נ' צילומית מכונות משרד בע"מ, 16.10.1996↩
40. דב"ע מח/3-36 קרן אור (מוצרי חימום) נ' רצון משה 26.4.1984;  דב"ע נה/3-42 פריים אחזקות בע"מ ואח' נ' שרון יעקובוביץ, (לא פורסם) הובא בדבע (ארצי)   נו-39-3‏ ‎ ‎רוני שפירא‎ ‎נ' צילומית מכונות משרד בע"מ, 16.10.1996↩
41. דבע (ארצי)נו/ 3-166 מירב יהודיאן נ' סופר פארם ניות, 4.8.1996↩
42. דיון (ארצי) מג/3-37 שולמית אבוקסיס נ' רפי בן-שימול , טו(1) 029↩
43. עע (ארצי) 14238-10-14‏ ‏ עיד רוג'ה נדר נ' המוביל ז'ק יולזרי רמלה בע"מ, 27.12.2017↩
44. דיון (ארצי)  נג/225-3 ‏‎פלמ"ע בע"מ‎ ‎נ' סופיאן עאצי‏, פ"ד כו(1) 492; ראו עוד: דב"ע נ"ו/108-3 ‎מרדכי בוחבוט‎ ‎נ' מלון רמדה רנסנס, 27.3.1997; דבע (ארצי) 3-43/נד ‏אריה ארגוב נ' "סחף" חברה ישראלית לעבודת פיתוח בע"מ, 15.6.1994;  נא/180- 3חסין מוחמד אלחרוב נ' מתיתיהו ליפשיץ  בע"מ, 4.12.1999;  דב"ע   נו/299-3‏ ‎ ‎אריה לוי ושרה לוי  ‎נ' סומיה (סוניה) גונזגה, 3.6.1997↩
45. עע 67/99 שטרוג ציון נ' מדינת ישראל, 28.11.2000↩
46. דיון (ארצי) נב/3-186 אגודת קרית נוער נ' רשאד עבד אלטיף בואטנה, כה(1) 010; ראו עוד: דבע נו / 204 – 3‏ ‏ אגודת קרית נוער נ' גלאל מזאתם, 6.8.1996↩
47. דיון (ארצי) מט/3-16 אגודת השומרים בע"מ נ'  שלייבי עייאדה,  כ(1) 213↩
48. עע (ארצי) 394/99‏  המפד"ל המפלגה הדתית לאומית המזרחי הפועל המזרחי בא"י נ' אגבריה תופיק, 23.12.2003↩
49. עע (ארצי) 300019/98‏ דב אורן נ' דניה סיבוס חברה לבנייה בע"מ, 7.7.2004↩
50. עע (ארצי) 285/08 אדי וול נ'  און טראק אינוביישנס בע"מ, 14.10.2009↩
51. דיון (ארצי)‎ מט/41-3 ‎הודיות, כפר נוער דתי בע"מ‎ ‎נ' שלמה אנקורי, פ"ד כא(1) 066;  ראו עוד: דבע נו/107 – 3‏ ‏ ברוך זונטג נ' דוד צור, 28.5.1996↩
52. עע (ארצי) 56846-05-12‏ ‏ ג'י.אי.אס גלובל אנוירמנטל סולושנס בע"מ נ' רמי אפללו, 10.2.2015↩
53. עע (ארצי) 56846-05-12‏ ‏ ג'י.אי.אס גלובל אנוירמנטל סולושנס בע"מ נ' רמי אפללו, 10.2.2015. ראו עוד לעניין חוסר תום לב של עובד שיש בהם כדי לבטל או להפחית פיצויי הלנה עניין  שורה של פסיקות: דב"ע נ"ו/108-3 ‎ ‎מרדכי בוחבוט‎ ‎נ' מלון רמדה רנסנס, 27.3.97; רא גם  דב"ע לג/ 9-55 שמחה ניר נ' אשר היפש בנגב בע"מ, פד"ע ה 54 שהובא בדב"ע נב/3-113  משה כהן מילי כהן נ' לאה אסקטלן, פד"ע כד 327 – נפסק כי היות שהתנהגות העובדת גרמה לעיכוב בהליך המשפטי, אין לפסוק לטובתה פיצוי הלנה לתקופת העיכוב; ע"ע 1054/01‏ אשר טוילי נ' יצחק דהרי‏, פ"ד לז(2002) 746- שם דובר ביועץ מס שהציג עצמו כמי שהמתנדב לעבודתו, אשר לימים תבע שכרו בצירוף פיצויי הלנה, בשים לב להתנהגותו, בית הדין לא חייב בפיצויי הלנת שכר – שם כאמור דובר בשכר↩
54. עע (ארצי) 1267/04‏ ‏ אלנה זכריה נ' עזבון המנוחה ליזה קימלמן, 31.12.2006↩
55. דב"ע נג/3-14 מרכז קהילתי קרית מנחם ע"ש מ' ברסלר בע"מ נ' אסתר מור, 8.3.1993↩
56. עע (ארצי) 29744-11-18‏ ‏ חברת מוסדות חנוך ותרבות בהרצליה מיסודה הסוה"י לא"י נ' דורית לוי‏, 31.3.2020↩
57. עע (ארצי) 13847-05-15‏ ‏ אברהם כהן נ' אחוזה יסמין בע"מ, 26.11.18↩
58. ס. אדלר "פיצויי הלנה: חוק ופסיקה" שנתון משפט העבודה, כרך ו' תשנ"ו – 1996, עמוד 5 ; ע"ע 394/99 המפד"ל המפלגה הדתית לאומית נ' אגבריה תופיק, 23.12.033 ; ע"ע 473/09 מוטור אפ בע"מ נ' יניב ורד, 1.11.11; ע"ע (ארצי) 43694-12-11 : עע (ארצי) 43694-12-11‏ ‏ חברת אפי אבטחה בע"מ נ' יעקוב (קובי) מרדכי, 28.8.2017↩
59. לפיצויי הלנה בשיעור דומה, ראו בין היתר: ע"ע (ארצי) 28228-03-15 איזבלה לוקס נ' ארז זיסמן, 31.10.2016↩
60. ע"ע (ארצי) 18424-02-12 ניו ליין קוסמטיקס בע"מ נ'  שרון מור עלימה, 29.11.2015 ;  ע"ע (ארצי) 666/09 מולי אורן  נ' מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, 1.4.2002 בפסקה 57 וההפניות שם, כמו-כן: ראו מאמר בעניין בסעיף  18 לעיל↩
61. דב"ע נג/3-24 אלירם חברה לבנין בע"מ נ' יצחק קליין, פד"ע כו 59↩
62. דיון נג/234-3 (ארצי)   ‎מרדכי ברקן‎ ‎נ' טלדיין אינטרקונטיננטל בע"מ, פ"ד כז(1) 189↩
63. דב"ע מט/3-16 אגודת השומרים בע"מ נ' שלבי עייאדה, 12.2.1989↩
64. דיון נג/234-3 (ארצי)   ‎מרדכי ברקן‎ ‎נ' טלדיין אינטרקונטיננטל בע"מ, פ"ד כז(1) 189↩
65. ע"ע 1090/02 , 1091/02 מלון אייל ונורית בע"מ ואח' נ' ניסים שריקי 11.2.2004↩
66. ס. אדלר " פיצויי הלנה: חוק ופסיקה" שנתון משפט העבודה, כרך ו' תשנ"ו – 1996, עמוד 5↩
67. ראו עוד לעניין חובת המעסיק לצייד העובד בטופס 161 כחלק מתהליך תשלום פיצויי הפיטורים, לרבות לעניין כספים שנצברו בקופת גמל:  סע"ש (ת"א) 19397-03-15 גלעד גומעא נוח נ' אופיס 3000 בע"מ ,6.8.2018; דמ (י-ם) 20098-12-17‏ ‏ מיכאל אטלס נ' רשת חנויות רמי לוי שיווק השיקמה 2006 בע"מ, 30.3.2019↩