כמה שעות נחשב יום עבודה מלא בישראל?

חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951, נועד להגן על עובדים ולקבוע מסגרת ברורה לאורך יום העבודה ולזמני המנוחה, ובכך למנוע ניצול ולשמור על בריאות העובדים ואיכות חייהם. קביעת אורך יום העבודה היא אבן יסוד בזכויות העובדים ומשפיעה ישירות על חישוב שכרם, ובפרט על תשלום עבור שעות נוספות.

הכלל הבסיסי הקבוע בחוק הוא שיום עבודה מלא לא יעלה על שמונה שעות עבודה. כלומר, עובד שעובד מעבר לשמונה שעות ביום רגיל, זכאי לתשלום עבור שעות נוספות. עם זאת, החוק קובע מספר חריגים לכלל זה, בהם יום העבודה המלא קצר יותר:
ראשית, בעבודת לילה, יום העבודה לא יעלה על שבע שעות. עבודת לילה מוגדרת כעבודה ששעתיים לפחות ממנה מתבצעות בין השעות 22:00 ל-06:00.
שנית, ביום שלפני המנוחה השבועית (לרוב יום שישי) וביום שלפני חג שהעובד אינו עובד בו, יום העבודה המלא גם הוא שבע שעות. עבודה מעבר לשבע שעות בימים אלו תיחשב לעבודה בשעות נוספות.

לדוגמה, עובד שעובד במפעל ומשמרתו מתחילה בשעה 23:00 ומסתיימת בשעה 07:00 למחרת, מבצע עבודת לילה. במקרה כזה, אם יעבוד שמונה שעות, השעה השמינית תיחשב כשעה נוספת וישולם עבורה גמול שעות נוספות. באופן דומה, עובד משרד שעובד ביום שישי שמונה שעות, יהיה זכאי לתשלום שעות נוספות עבור השעה השמינית.

חשוב לציין כי הוראות אלו הן ברירת מחדל, וניתן לסטות מהן באמצעות הסכם קיבוצי או בתקנות שאושרו על ידי השר הממונה, ובלבד שהסטייה תהיה מפורשת. במקרים מסוימים, כמו עבודת נשים בלילה, קיימות תקנות ספציפיות המעניקות תנאים נוספים, כגון מנוחה של 12 שעות לפחות בין ימי עבודה (אלא אם העובדת הסכימה בכתב למנוחה של 8 שעות לפחות), הספקת אמצעי תחבורה, משקה חם ומקום מנוחה מתאים בהפסקה. מטרת תקנות אלו היא להבטיח את שלומן ורווחתן של העובדות בתנאי עבודת לילה מאתגרים.