מה מגיע לעובד שעתי שעבד פחות מ-75 יום?

כל עובד בישראל זכאי לחופשה שנתית בתשלום, שמטרתה לאפשר לו מנוחה והתאוששות. עם זאת, חוק חופשה שנתית מבחין בין עובדים המקבלים שכר חודשי קבוע (עובדי משכורת) לבין עובדים המקבלים שכר לפי שעה, יום או תפוקה (עובדי שכר/שעתיים), במיוחד כשמדובר בתקופות העסקה קצרות.

עבור עובדים בשכר שעבדו פחות מ-75 ימים רצופים אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה, חל כלל מיוחד. במקום לצבור ימי חופשה בפועל ולצאת לחופשה, עובדים אלו זכאים לתשלום 'תמורת חופשה'. תשלום זה עומד על 4% לפחות מסך שכר העבודה ששולם להם בתקופת העסקתם. חשוב לציין שהמונח "ימים רצופים" מתייחס לימי עבודה בפועל, אך כולל גם הפסקות מסוימות שאינן מנתקות את יחסי העבודה, כמו ימי מנוחה שבועית, חגים, ימי מחלה, שירות מילואים או חופשות אחרות שניתנו בהסכמת המעסיק.

בעוד שעובד בשכר זכאי לתמורת חופשה בלבד אם עבד פחות מ-75 ימים, עובד במשכורת (שמקבל שכר חודשי) זכאי לצבור ימי חופשה או לפדיון חופשה גם אם תקופת עבודתו קצרה מ-75 ימים. ההבחנה נועדה לפשט את חישוב הזכויות לעובדים זמניים או מזדמנים המועסקים על בסיס שעתי.

נניח שעובד שעתי עבד במשך חודשיים (כ-60 ימים רצופים) והשתכר בסך הכל 10,000 ש"ח בתקופה זו. מכיוון שעבד פחות מ-75 ימים רצופים, הוא אינו זכאי לימי חופשה בפועל. במקום זאת, הוא יהיה זכאי לתשלום תמורת חופשה בשיעור של 4% משכרו, כלומר 400 ש"ח (4% מ-10,000 ש"ח). תשלום זה ישולם לו עם סיום יחסי העבודה או במועד אחר שנקבע בחוק.

אם עובד בשכר עבד 75 ימים רצופים או יותר, הוא כבר אינו נחשב "עובד זמני" לעניין סעיף זה, והוא יהיה זכאי לצבירת ימי חופשה רגילים בהתאם לכללים הכלליים של חוק חופשה שנתית, ולא רק לתשלום ה-4%. חישוב הרציפות של 75 הימים אינו מתאפס עם תחילת שנת עבודה קלנדרית חדשה, אלא נמשך כל עוד יחסי העבודה מתקיימים באופן רצוף אצל אותו מעסיק.