מה נחשב להפליה אסורה בעבודה?

עקרון השוויון הוא יסוד מוסד במשפט העבודה הישראלי, ומטרתו להבטיח שלכל אדם תהיה הזדמנות שווה להתקבל לעבודה, להתקדם בה ולשמור על מקומו, ללא קשר למאפיינים אישיים שאינם רלוונטיים לתפקיד. חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988, אוסר על מעסיקים להפלות בין עובדים או בין מועמדים לעבודה במגוון רחב של תחומים.

האיסור על הפליה חל על כל שלבי יחסי העבודה: החל משלב פרסום המשרה וקבלת מועמדים לעבודה, דרך תנאי העבודה, קידום, הכשרה והשתלמות מקצועית, ועד לפיטורים או פיצויי פיטורים. בין העילות המרכזיות בגינן אסורה הפליה נכללות: מין (לרבות הריון, טיפולי פוריות והורות), נטייה מינית, מעמד אישי, גיל, גזע, דת, לאום, ארץ מוצא, מקום מגורים, השקפה, מפלגה ושירות מילואים. המטרה היא למנוע מצב שבו אדם נדחה או נפגע במקום עבודתו בגלל מאפיין אישי שאינו קשור ליכולותיו המקצועיות או לתפקודו.

לדוגמה, מעסיק שבוחר שלא לקבל לעבודה מועמדת בעלת כישורים וניסיון מתאימים רק משום שהיא בהיריון, או מעסיק שמפטר עובד ותיק ומצטיין רק בגלל גילו המתקדם, מבצע הפליה אסורה. גם קביעת תנאי שכר שונים לעובדים המבצעים אותה עבודה רק על בסיס מינם, מהווה הפליה פסולה.

עם זאת, קיימים חריגים לעקרון איסור ההפליה. החוק מאפשר הפליה כאשר היא מתחייבת מאופיו או ממהותו של התפקיד. לדוגמה, דרישה לשחקן גבר לתפקיד גברי בהצגה, או דרישה לעובד דתי במוסד דתי מסוים. בנוסף, החוק מאפשר "העדפה מתקנת" במקרים מסוימים, שמטרתה לתקן עיוותים היסטוריים ולקדם ייצוג הולם לאוכלוסיות מסוימות, וזו אינה נחשבת להפליה אסורה. נטל ההוכחה במקרים של תביעת הפליה יכול לעבור למעסיק אם העובד מציג ראשית ראיה לכך שהפליה התרחשה.