מה קורה להסכם קיבוצי עם תאריך סיום אם אף אחד לא מודיע על ביטולו?

הסכמים קיבוציים הם הסדרים משפטיים חשובים המגדירים את תנאי העבודה לקבוצות עובדים, והם יכולים להיות לתקופה מוגדרת (למשל, שלוש שנים) או לתקופה בלתי מוגדרת. החוק קובע כללים ברורים לגבי סיום תוקפם של הסכמים אלו.

בניגוד לתפיסה רווחת, הסכם קיבוצי שיש לו תאריך סיום מוגדר אינו פוקע אוטומטית בתום התקופה. כדי שהסכם כזה יסתיים בפועל, נדרשת פעולה אקטיבית מצד אחד מבעלי ההסכם – ארגון העובדים או ארגון המעסיקים (או המעסיק הבודד במקרה של הסכם מיוחד). עליהם למסור הודעה בכתב לצד השני על רצונם לסיים את ההסכם.

תקופת ההודעה הנדרשת נקבעת בראש ובראשונה בהסכם הקיבוצי עצמו. אם ההסכם אינו קובע תקופת הודעה, החוק קובע כי יש למסור הודעה בכתב לפחות חודשיים לפני תום תקופת תוקפו של ההסכם.

אם אף אחד מהצדדים לא מסר הודעה כזו במועד הקבוע, ההסכם הקיבוצי לתקופה מסוימת אינו מתבטל. במקום זאת, הוא ממשיך להיות בתוקף, אך מעמדו משתנה: הוא הופך באופן אוטומטי להסכם קיבוצי לתקופה בלתי מסוימת. משמעות הדבר היא שההסכם ימשיך לחול על הצדדים עד שאחד מהם יבחר לסיים אותו על ידי מתן הודעה כדין, בהתאם לכללים החלים על הסכמים קיבוציים לתקופה בלתי מסוימת.

מנגנון זה נועד להבטיח יציבות ורציפות ביחסי העבודה הקיבוציים, ולמנוע מצב שבו תנאי העבודה יישארו ללא הסדרה פתאומית. הוא גם מעודד את הצדדים לנהל משא ומתן פעיל לקראת חידוש או שינוי ההסכם, במקום להסתמך על פקיעתו האוטומטית. לדוגמה, אם הסכם קיבוצי נחתם לשלוש שנים ומסתיים ב-31 בדצמבר 2025, ועד ל-31 באוקטובר 2025 (בהנחה שאין קביעה אחרת בהסכם) אף צד לא שלח הודעת ביטול, ההסכם ימשיך לחול מ-1 בינואר 2026 כהסכם בלתי מסוים.