פיטורי עובד חייבים לעמוד בכמה תנאים: חובת שימוע (זכות הטיעון של העובד לפני ההחלטה), עילה ענייניות, איסור פיטורים מפלים, איסור פיטורים בהריון/מילואים/חשיפת שחיתויות. הפרה = פיטורים שלא כדין, סעדים: פיצוי + השבה לעבודה במקרים חמורים.
פיטורים הם שינוי דרמטי בחיי העובד. הפסיקה בנתה הגנות רבות מסביב לאקט הפיטורים: חובת שימוע (זכות לטעון לפני ההחלטה), חובה לנמק, איסור פיטורים מפלים (מין, גיל, דת, מוצא, מוגבלות, הריון, נטייה מינית), איסור פיטורים בתגובה לתביעה / לחשיפת שחיתויות, איסור פיטורים בזמן הריון/חופשת לידה/מילואים ללא היתר. הפרת אחד מאלה = פיטורים שלא כדין, עילה לפיצוי משמעותי.
| חובת שימוע | פסיקה — הלכת בית הדין הארצי |
| פיטורי הריון | אסור ללא היתר ממונה (סעיף 9 לחוק עבודת נשים) |
| פיטורי מילואים | אסור (חוק חיילים משוחררים) |
| פיצוי על פיטורים שלא כדין | פיצויי פיטורים + פיצוי נוסף + השבה במקרים חמורים |
| התיישנות | 7 שנים |
פסיקה: מעסיק חייב לאפשר לעובד להציג טענות לפני ההחלטה לפטר. כולל: הודעה מראש, פירוט הסיבה, זמן להכין, שמיעה בכנות, החלטה לאחר שיקול.
פיטורים שמפרים את החוק או הלכה: ללא שימוע, מפלים, בהריון ללא היתר, בתגובה לתביעה, מטעמים פוליטיים, וכו'. פיצוי משמעותי.
לא בלי היתר מהממונה על חוק עבודת נשים. פיטורים ללא היתר = בטלים. השבה לעבודה ו/או פיצוי כפול.
פיצויי פיטורים + פיצוי נוסף (לעתים 6 חודשי שכר ומעלה) + במקרים חמורים — השבה לעבודה. גם פיצוי בעבור עוגמת נפש.
פיטורי צמצום = פיטורים מטעמים כלכליים. דורשים היוועצות עם נציגות עובדים, ושיקול דעת לפי קריטריונים אובייקטיביים.