צו הרחבה הוא הוראה משפטית של שר העבודה שמרחיבה הסכם קיבוצי ענפי לכל המעסיקים והעובדים בענף, כולל אלה שלא חתמו על ההסכם. הוא הופך זכויות הסכמיות לחובה משפטית. דוגמאות: פנסיה חובה, ניקיון, שמירה, דמי הבראה, דמי נסיעה.
צו הרחבה הוא כלי משפטי ייחודי בדיני עבודה ישראליים. כאשר הסכם קיבוצי ענפי קיים, שר העבודה רשאי 'להרחיב' אותו — כלומר להפוך את הוראותיו לחובה על כל המעסיקים והעובדים בענף, גם אם הם לא חתמו על ההסכם. הצווים הללו יוצרים סטנדרט ענפי אחיד. צו הרחבה מרכזיים במשק: פנסיה חובה (2008), דמי הבראה, דמי נסיעה, ניקיון (2014), שמירה (2014), בנייה. הפרה של צו הרחבה = הפרה של החוק.
| המקור המשפטי | סעיף 33 לחוק הסכמים קיבוציים |
| מי מוציא? | שר העבודה |
| תחולה | כל הענף — חתמו ולא חתמו |
| חובה | כמו חוק |
| דוגמאות מרכזיות | פנסיה, ניקיון, שמירה, הבראה, נסיעה |
החלטה של שר העבודה שמרחיבה הסכם קיבוצי ענפי לכל המעסיקים והעובדים בענף — גם אלו שלא חתמו.
התוקף זהה — שניהם חובה. הצדדים: חוק נחקק בכנסת, צו הרחבה נחתם על ידי שר על בסיס הסכם קיבוצי.
פנסיה חובה (2008), ניקיון (2014), שמירה (2014), דמי הבראה, דמי נסיעה, ועד עובדים. ב-44 ענפי משק.
תביעה אזרחית לבית הדין לעבודה + תלונה למשרד העבודה לאכיפה מנהלית. עילה גם לתביעה ייצוגית.