פיצויי פיטורים מחושבים כחודש שכר אחרון × מספר שנות הוותק, לפי סעיף 12 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963. הזכאות חלה על עובד שעבד לפחות שנה והופסקה עבודתו ביוזמת המעסיק. בהסדר סעיף 14 — ההפרשות החודשיות לקרן הפנסיה מהוות את הפיצויים במלואם.
פיצויי פיטורים הם הזכות הכלכלית המרכזית של עובד בעת סיום יחסי עבודה. החוק (תשכ"ג-1963) קובע מנגנון חישוב פשוט — חודש שכר עבור כל שנת ותק — אבל בפועל החישוב מורכב בשל גורמים רבים: הסדר סעיף 14, רכיבי שכר משתנים (עמלות, בונוסים), תקופות חלקיות, שינויי שכר, חל"ת. בנוסף — קיימות 11 עילות התפטרות בחוק שמזכות בפיצויים גם בלי פיטורים, וגם לאחר סיום העבודה — תביעת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים אם המעסיק איחר.
| מקור החוק | חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 |
| תנאי זכאות | 12 חודשי עבודה לפחות + פיטורים או עילת התפטרות בחוק |
| סכום הבסיס | חודש שכר × שנות ותק (לפי סעיף 12) |
| הסדר סעיף 14 | 8.33% הפרשה חודשית — מחליף פיצוי בסוף |
| התיישנות | 7 שנים (פיצויי הלנה: שנה אחת) |
| פטור ממס | עד תקרה (כ-13,750 ש"ח לשנת ותק) |
פיצויי פיטורים = חודש שכר אחרון × מספר שנות הוותק. דוגמה: עובד עם 5 שנות ותק ושכר 12,000 ש"ח מקבל 60,000 ש"ח (לפני סעיף 14).
ברוב המקרים לא. אבל 11 עילות בחוק מזכות: הרעת תנאים (סעיף 11א), מצב בריאות (סעיף 6), הוריות (סעיף 7), מעבר דירה (סעיף 8), גיל פרישה (סעיף 11ה) ועוד.
המעסיק מפריש 8.33% משכר חודשי לקרן פנסיה כרכיב פיצויים. בעת פיטורים — הסכומים בקרן מהווים את הפיצויים. אין חוב נוסף מצד המעסיק.
סעיף 12 = הזכאות הבסיסית לפיצויים. סעיף 14 = מנגנון תשלום חלופי דרך הפרשות חודשיות שוטפות.
פטור עד תקרה (כ-13,750 ש"ח לשנת ותק לפי סעיף 9(7א)). מעבר לתקרה — מס שולי, אך ניתן לבקש פריסה עד 6 שנים.