עובד צובר 1.5 ימי מחלה בחודש (18 בשנה), עד 90 ימים צבורים. ביום הראשון: 0%. ימים 2-3: 50%. מהיום הרביעי: 100%. תעודת מחלה נדרשת מהיום הרביעי. לפי חוק דמי מחלה, תשל"ו-1976.
דמי מחלה הם זכות בסיסית שמטרתה לאפשר לעובד להחלים בלי לחשוש לאיבוד שכר. החוק קובע מנגנון מדורג: יום ראשון ללא תשלום, ימים 2-3 חצי שכר, מהיום הרביעי שכר מלא. הסכמים קיבוציים רבים (במגזר הציבורי, בנקאות, היי-טק) מטיבים את המנגנון. צבירה מקסימלית: 90 ימים, ניתן לנצל בכל עת. ימי מחלה לא נצברים בין מקומות עבודה — בכל מעבר עבודה מתחילים מחדש.
| חוק קובע | חוק דמי מחלה, תשל"ו-1976 |
| צבירה חודשית | 1.5 ימים (18 בשנה) |
| תקרת צבירה | 90 ימים |
| יום ראשון | 0% |
| ימים 2-3 | 50% |
| מהיום הרביעי | 100% |
| תעודת מחלה | חובה מהיום הרביעי |
18 ימים בשנה (1.5 לחודש). צבירה מקסימלית: 90 ימים.
לא — לפי החוק. הסכמים קיבוציים רבים משלמים מהיום הראשון.
מהיום הרביעי. בימים 1-3 אפשר ללא תעודה (המעסיק יכול לבקש הצהרת בריאות עצמית).
כן, בכפוף לחובת שימוע ולא בקשר למחלה. פיטורים במחלה ארוכה — בדיקה קפדנית לראייה כפיטורים שלא כדין.
דמי מחלה — מחלה רגילה, משולמים על ידי המעסיק. דמי פגיעה — תאונת עבודה / מחלת מקצוע, משולמים על ידי הביטוח הלאומי.