מי משלם שכר ופיצויים לעובדים כשחברה פושטת רגל?

כאשר חברה נקלעת להליכי חדלות פירעון, כגון פירוק או פשיטת רגל, עובדיה עלולים למצוא את עצמם במצב קשה: הם מאבדים את מקום עבודתם ולעיתים קרובות נותרים עם חובות שכר, פיצויי פיטורים ותשלומים סוציאליים שלא שולמו. במצב כזה, המוסד לביטוח לאומי נכנס לתמונה ומשמש כרשת ביטחון סוציאלית.

על פי חוק הביטוח הלאומי, פרק ח', המוסד לביטוח לאומי משלם לעובדים את חובות השכר, פיצויי הפיטורים ותשלומים לקופות גמל (כמו פנסיה ופיצויים) שהמעסיק לא שילם להם עקב חדלות פירעונו. הזכות לגמלה זו קמה כאשר ניתן צו לפתיחת הליכים נגד המעסיק (צו פירוק, צו פשיטת רגל ליחיד, או צו לניהול עיזבון בהליך חדלות פירעון). המטרה היא להבטיח שהעובדים, שהם לרוב הנושים החלשים ביותר, יקבלו את המגיע להם ולא יישארו ללא כלום.

הגמלה משולמת עד לתקרה הקבועה בחוק, המתעדכנת מעת לעת. נכון לשנת 2024, התקרה עומדת על כ-170,000 ש"ח לכלל החובות (שכר, פיצויים וקופות גמל יחד). לדוגמה, אם עובד זכאי לשכר שלא שולם בסך 50,000 ש"ח, פיצויי פיטורים בסך 80,000 ש"ח ותשלומים לקופת גמל בסך 30,000 ש"ח, סך חובותיו הוא 160,000 ש"ח. במקרה זה, המוסד לביטוח לאומי ישלם לו את מלוא הסכום, שכן הוא נמוך מהתקרה. אם סך החובות היה 200,000 ש"ח, המוסד ישלם רק עד התקרה (כ-170,000 ש"ח).

ישנם חריגים לזכאות זו. לדוגמה, בעלי שליטה בחברה אינם נחשבים כ"עובדים" לעניין פרק זה בחוק, ולכן אינם זכאים לגמלה מהמוסד לביטוח לאומי בגין חובות החברה כלפיהם. כמו כן, ישנם כללים ספציפיים לגבי חישוב הזכאות לחברי קיבוץ שיתופי או מתחדש. הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי מתבצעת בדרך כלל באמצעות המפרק או הנאמן שמונה להליכי חדלות הפירעון.