מתי עובד נחשב אדם עם מוגבלות לפי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות?

חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות נועד להגן על כבודם וחירותם של אנשים עם מוגבלות, ולאפשר להם השתתפות שוויונית ופעילה בחברה, לרבות בתחום התעסוקה. החוק מכיר בעקרון השוויון ובצורך לתת מענה לצרכים מיוחדים כדי לאפשר חיים עצמאיים ומכובדים.

על פי החוק, "אדם עם מוגבלות" הוא אדם הסובל מלקות פיסית, נפשית או שכלית (לרבות קוגניטיבית), בין אם היא קבועה ובין אם היא זמנית, אשר בשלה מוגבל תפקודו באופן מהותי בתחום אחד או יותר מתחומי החיים העיקריים. תחומי חיים עיקריים אלו כוללים, בין היתר, יכולת לדאוג לענייניו, הליכה, ראייה, שמיעה, דיבור, למידה, עבודה, חשיבה ואינטראקציה חברתית. הפסיקה הרחיבה את ההגדרה כך שתכלול גם אדם שמעסיקו רואה בו כאדם עם מוגבלות, גם אם תפקודו אינו מוגבל באופן מהותי בפועל. פרשנות זו נועדה להבטיח את תכלית החוק ולהגן על מגוון רחב יותר של אנשים.

חשוב לציין כי עובד המבקש להחיל עליו את הגנות החוק, במיוחד כאשר מדובר במוגבלות נסתרת שאינה נראית לעין, נדרש להודיע על כך למעסיקו. המעסיק אינו יכול לנחש את קיומה של מוגבלות כזו, ואין עליו חובה לחקור מיוזמתו את מצבם הרפואי של עובדיו. יחד עם זאת, גם אם לקות מסוימת אינה עונה על ההגדרה המלאה של "אדם עם מוגבלות" לפי החוק, אין משמעות הדבר שניתן להפלות את העובד בשל לקות זו, או להתעלם מבקשות סבירות הנובעות ממנה במהלך העבודה. החוק מאפשר גם "העדפה מתקנת" לאנשים עם מוגבלות, שאינה נחשבת להפליה פסולה, אלא אמצעי לקידום שוויון.