שנה ראשונה: יום הודעה לכל חודש עבודה (עד 6 ימים). שנה שנייה: 6 ימים + 2.5 ימים לכל חודש שהושלם. משנת העבודה השלישית ואילך: חודש מלא (30 יום). זכאות זהה לפיטורים והתפטרות. לפי חוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות, תשס"א-2001.
הודעה מוקדמת היא זכות הדדית — גם המעסיק חייב להודיע לעובד לפני פיטורים, וגם העובד חייב להודיע לפני התפטרות. תקופת ההודעה עולה עם הוותק. במהלך התקופה — העובד ממשיך לעבוד ולקבל שכר רגיל. אם הצד שמודיע לא נותן את ההודעה במלואה — חייב לשלם תמורת הודעה (פיצוי). אם המעסיק רוצה שהעובד לא יגיע למקום העבודה — חייב לשלם את כל תקופת ההודעה (פדיון).
שנה ראשונה: יום לכל חודש עבודה (עד 6). שנה שנייה: 6 + 2.5 לכל חודש שהושלם. משנת העבודה השלישית: 30 יום (חודש מלא). הזכאות זהה לפיטורים והתפטרות.
כן — אבל חייב לשלם תמורת הודעה (פדיון מקדמי). הסכום: שכר התקופה שהעובד היה אמור לקבל. זה לא 'שיחרור' — זה החלפת ההודעה בתשלום.
לא בלי השלכות. עובד שלא מודיע — חייב לשלם פיצוי למעסיק (לפי חוק). יוצאים מן הכלל: התפטרות בעידנא דריתחא (זמן הטעות), הרעה מוחשית בתנאים, מצב בריאות חמור, סכנה לחיים.
תשלום שהמעסיק חייב לעובד אם פיטר אותו ולא נתן הודעה מוקדמת. הסכום: שכר התקופה שהעובד היה אמור לעבוד בה. תוספת לפיצויי הפיטורים — לא במקומם.
כן. תקופת ההודעה (גם אם העובד לא עובד בפועל ומקבל פדיון) נספרת כתקופת עבודה לכל דבר — כולל לחישוב פיצויי פיטורים, חופשה, הבראה.
כן, בהסכם פרטני. למשל: עובדי מפתח עם הסכם של 90 יום הודעה. הוראות בהסכם קיבוצי או צו הרחבה עשויות להאריך מ-30 לרבעון או יותר.